ברוך — מזכירו הנאמן של ירמיהו

האם אתה יודע מי היה ”‏ברוך בן נריה”‏?‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏4‏)‏ הוא מוזכר בארבעה פרקים בלבד במקרא,‏ ולמרות זאת הוא מוכר לקוראי המקרא כמזכירו האישי ואיש סודו של הנביא ירמיהו.‏ ביחד עברו את 18 השנים הסוערות והאחרונות של ממלכת יהודה,‏ את חורבנה הנורא של ירושלים בידי הבבלים ב־​607 לפה״ס ואת הירידה למצרים שבאה בעקבות זאת.‏

שני חותמותa מן המאה השביעית לפה״ס,‏ שנתגלו בשנים האחרונות ועליהן הכתובת ”‏לברכיהו בן נריהו הסופר”‏,‏ עוררו בחוקרים עניין בדמות מקראית זו.‏ מי היה ברוך?‏ מה היו ייחוסו,‏ השכלתו ומעמדו?‏ על מה מעידה דבקותו האיתנה בירמיהו?‏ מה נוכל ללמוד ממנו?‏ כדי למצוא תשובות הבה נבחן את המידע המקראי וההיסטורי המצוי בידינו.‏

רקע ומעמד

לדעת חוקרים רבים,‏ ברוך היה בן למשפחת סופרים מכובדת ביהודה.‏ את המסקנה הזו הם מנמקים במספר טעמים.‏ לדוגמה,‏ המקרא מכנה אותו ”‏הסופר”‏.‏ כמו כן,‏ נאמר בכתבי־​הקודש שאחיו שְׂרָיָה היה פקיד בכיר בחצר המלך צדקיהו (‏ירמיהו ל״ו:‏32;‏ נ״א:‏59‏)‏.‏

הארכיאולוג פיליפ קינג כותב ביחס לסופרים בימי ירמיהו:‏ ”‏הסופרים,‏ שהיו ממעמד בעלי המלאכה,‏ נחשבו בסוף המאה השביעית ובתחילת המאה השישית לפה״ס לאנשי השכבה הגבוהה ביהודה.‏ .‏.‏.‏ התואר ניתן לפקידים רמי דרג בבית המלכות”‏.‏

בנוסף לכך,‏ מן הפרשה המובאת בפרק ל״ו,‏ שעוד נדון בה בהרחבה,‏ מתקבל הרושם כי ברוך היה במגע עם יועצי המלך והותר לו להיכנס לחדר האוכל או ללשכה של גמריהו ששימש בתפקיד שר או פקיד.‏ חוקר המקרא ג׳יימס מולנברג טוען:‏ ”‏ברוך נכנס ללשכת הסופר משום שזו הייתה זכותו החוקית והוא עצמו היה מפקידי המלך שנועדו יחד במעמד המכריע של הקראת המגילה.‏ הוא היה שווה בין שווים”‏.‏

הספר אוצר החותמות המערביות השמיות (‏Corpus of West Semitic Stamp Seals)‏ מציג ראיה נוספת למעמדו של ברוך:‏ ”‏מאחר שחותם ברכיהו נתגלה יחד עם אוסף חותמות נרחב של פקידים בכירים,‏ סביר להניח שברוך (‏או ברכיהו)‏ פעל במסגרתם של יתר הפקידים”‏.‏ מן המידע המצוי עולה אפוא כי ברוך ואחיו שְׂרָיָה היו פקידים גבוהים שתמכו בנביא ירמיהו בשנים הדרמטיות שקדמו לחורבן ירושלים.‏

תמיכה ציבורית בירמיהו

מבחינה כרונולוגית ברוך מופיע לראשונה בירמיהו פרק ל״ו ב”‏שנה הרביעית ליהויקים”‏,‏ כלומר בערך ב־​625 לפה״ס.‏ ירמיהו החל לנבא כבר 23 שנה קודם לכן (‏ירמיהו כ״ה:‏​1–3;‏ ל״ו:‏1,‏ 4‏)‏.‏

בעת ההיא אמר יהוה לירמיהו:‏ ”‏קח לך מגילת ספר וכתבת אֵליה את כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים.‏.‏.‏ מימי יאשיהו ועד היום הזה”‏.‏ עוד נאמר:‏ ”‏ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה,‏ ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי יהוה”‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏​2–4‏)‏.‏

מדוע הזמין ירמיהו את ברוך?‏ ”‏אני עצור”‏,‏ אמר לו ירמיהו,‏ ”‏לא אוכל לבוא בית יהוה”‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏5‏)‏.‏ כפי הנראה נאסר על ירמיהו להיכנס למתחם בית המקדש שבו צריך היה להקריא את מסריו של יהוה,‏ אולי משום שנבואותיו הקודמות עוררו עליו את זעמן של הרשויות (‏ירמיהו כ״ו:‏​1–9‏)‏.‏ ללא ספק,‏ ברוך עבד את יהוה בלב שלם ו’‏עשה ככל אשר ציווהו ירמיהו הנביא’‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏8‏)‏.‏

נדרש זמן רב כדי להעלות על הכתב את האזהרות שניתנו במהלך 23 השנים שחלפו עד אז,‏ וירמיהו מן הסתם חיכה לרגע המתאים.‏ והנה בנובמבר או בדצמבר 624 לפה״ס פתח ברוך באומץ לב את פיו ו’‏קרא בספר את דברי ירמיהו [‏ב]‏בית יהוה,‏ בלשכת גמריהו.‏.‏.‏ באוזני כל העם’‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏​8–10‏)‏.‏

מיכָיהו בן גמריהו דיווח על המתרחש לאביו ולמספר שרים,‏ והם זימנו את ברוך להקריא את המגילה בשנית.‏ ”‏ויהי כשומעם את כל הדברים,‏ פחדו איש אל רעהו;‏ ויאמרו אל ברוך:‏ ’‏הגיד נגיד למלך את כל הדברים האלה.‏.‏.‏ לך,‏ היסתר,‏ אתה וירמיהו,‏ ואיש אל ידע איפה אתם’‏”‏ (‏ירמיהו ל״ו:‏​11–19‏)‏.‏

כאשר שמע המלך יהויקים את אשר כתב ברוך מפי ירמיהו,‏ קרע בזעם את המגילה,‏ השליך אותה אל האש וציווה על אנשיו לעצור את ירמיהו ואת ברוך.‏ במצוות יהוה הכינו השניים מגילה נוספת בשעה שהיו במקום מסתור (‏ירמיהו ל״ו:‏​21–32‏)‏.‏

אין צל של ספק שברוך הבין את הסכנות הכרוכות בתפקידו.‏ ודאי לא נעלמו מידיעתו האיומים שהושמעו נגד ירמיהו מספר שנים קודם לכן.‏ הוא ידע גם מה עלה בגורלו של אוריהו,‏ אשר ניבא ”‏ככל דברי ירמיהו”‏ ושהומת בידי המלך יהויקים.‏ למרות הכול,‏ ברוך היה מוכן לרתום את כישוריו המקצועיים ואת קשריו עם פקידי הממשל כדי לסייע לירמיהו למלא את שליחותו (‏ירמיהו כ״ו:‏​1–9,‏ 20–24‏)‏.‏

אל תבקש לך ”‏גדולות”‏

בזמן כתיבת המגילה הראשונה שקע ברוך במרה שחורה.‏ הוא זעק:‏ ”‏אוי נא לי,‏ כי יסף יהוה יגון על מכאובי!‏ יגעתי באנחתי,‏ ומנוחה לא מצאתי”‏.‏ על מה ולמה?‏ (‏ירמיהו מ״ה:‏​1–3‏)‏.‏

אין תשובה ישירה.‏ אבל נסה להיכנס לנעליו.‏ היה עליו לסכם 23 שנה של אזהרות אשר הופנו לעם היושב בישראל וביהודה.‏ אין ספק שתוך כדי כך בלטו לנגד עיניו מעילתם ומאיסתם ביהוה.‏ כמו כן,‏ יהוה גמר אומר להחריב את ירושלים ואת יהודה ולהגלות את העם ל־70 שנה בבבל.‏ מידע זה אשר אותו גילה יהוה באותה שנה וככל הנראה נכלל במגילה,‏ ודאי זיעזע את ברוך (‏ירמיהו כ״ה:‏​1–11‏)‏.‏ בנוסף לכול,‏ ריחפה מעליו הסכנה לאבד את מעמדו ואת הקריירה שבנה לעצמו בגין תמיכתו הבלתי מתפשרת בירמיהו בתקופה מכרעת זו.‏

בכל מקרה,‏ יהוה עצמו פעל כדי לעזור לברוך לזכור את המשפט שעמד לבוא על העם.‏ ”‏אשר בניתי אני הורס,‏ ואת אשר נטעתי אני נותש,‏ ואת כל הארץ היא”‏,‏ אמר יהוה.‏ ”‏ואתה תבקש לך גדולות.‏ אל תבקש”‏ (‏ירמיהו מ״ה:‏4,‏ 5‏)‏.‏

יהוה לא אמר מפורשות לאילו ”‏גדולות”‏ התכוון,‏ אבל ברוך ודאי ידע אם מדובר בשאיפות אנוכיות או בחתירה לגדוּלה או לעושר.‏ יהוה יעץ לו להיות מציאותי ולזכור מה עומד לקרות.‏ ”‏הנני מביא רעה על כל בשר,‏ .‏.‏.‏ ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקומות אשר תלך שם”‏.‏ לכל אשר יפנה לא יאבד ברוך את החיים,‏ הנכס היקר מכול שהיה לו (‏ירמיהו מ״ה:‏5‏)‏.‏

לאחר שמובאים בירמיהו פרקים ל״ו ו־‏​מ״ה האירועים שהתרחשו בין 625 ל־​624 לפה״ס,‏ אין כל התייחסות נוספת במקרא לברוך עד לחודשים ספורים לפני חורבן ירושלים ויהודה בידי הבבלים ב־​607 לפה״ס.‏ ומה קרה אז?‏

ברוך שוב מתגייס לעזרת ירמיהו

בזמן שהבבלים צרו על ירושלים,‏ שבה דמותו של ברוך אל זירת האירועים במקרא.‏ ירמיהו ”‏היה כלוא בחצר המטרה”‏,‏ ובאותו זמן הורה לו יהוה לקנות את חלקת האדמה של בן דודו בענתות כאות לכך שהעם ישוב אל ארצו.‏ ברוך נקרא לסייע בהליכים החוקיים (‏ירמיהו ל״ב:‏1,‏ 2,‏ 6,‏ 7‏)‏.‏

ירמיהו הסביר:‏ ”‏ואכתוב בספר ואחתום ואעֵד עדים,‏ ואשקול הכסף במאזניים.‏ ואקח את ספר המקנָה [‏שטר קניין]‏,‏ את החתוּם המצווה והחוקים,‏ ואת הגלוי.‏ ואתן את הספר המקנָה אל ברוך”‏.‏ אחר כך ציווה על ברוך להכניס את שטרות הקניין בכלי חרס למשמרת.‏ מספר חוקרים סבורים כי כאשר אמר ירמיהו ”‏ואכתוב”‏ הוא למעשה הכתיב את הדברים לברוך שהיה סופר מקצועי,‏ וברוך עצמו העלה אותם על הכתב (‏ירמיהו ל״ב:‏​10–14;‏ ל״ו:‏4,‏ 17,‏ 18;‏ מ״ה:‏1‏)‏.‏

ברוך וירמיהו נהגו על־​פי ההליכים המשפטיים שהיו מקובלים דאז.‏ אחד מהם היה שיטת השטרות הכפולים.‏ הספר אוצר החותמות המערביות השמיות מבהיר:‏ ”‏השטר הראשון נקרא ’‏הספר החתום’‏ משום שהוא נגלל ונחתם בחותם או בחותמות;‏ הוא הכיל את הנוסח המקורי של החוזה.‏ .‏.‏.‏ השני,‏ ’‏הספר הגלוי’‏,‏ היה העתק של הנוסח המחייב החתום,‏ ושימש לעיון שגרתי.‏ לפיכך,‏ היו שני גליונות פפירוס נפרדים”‏.‏ מתגליות ארכיאולוגיות עולה כי אכן נהוג היה לאחסן תעודות בכלי חרס.‏

בסופו של דבר כבשו הבבלים את ירושלים,‏ העלו אותה באש והגלו את כולם מלבד מתי מעט מדלת העם.‏ נבוכדנאצר מינה את גדליה למושל,‏ והלה נרצח מקץ חודשיים.‏ שארית היהודים תכננו לרדת מצריימה,‏ בניגוד לעצה שנתן ירמיהו ברוח הקודש,‏ ובהקשר זה שוב מוזכר ברוך (‏ירמיהו ל״ט:‏2,‏ 8;‏ מ׳:‏5;‏ מ״א:‏1,‏ 2;‏ מ״ב:‏​13–17‏)‏.‏

ראשי היהודים אמרו לירמיהו:‏ ”‏שקר אתה מדבר.‏ לא שלחך יהוה אלוהינו לאמור,‏ ’‏לא תבואו מצרים לגור שם’‏.‏ כי ברוך בן נריה מסית אותך בנו,‏ למען תת אותנו ביד הכשדים,‏ להמית אותנו ולהגלות אותנו בבל”‏ (‏ירמיהו מ״ג:‏2,‏ 3‏)‏.‏ מטענה זו עולה כי בקרב מנהיגי היהודים רווחה הדעה שלברוך הייתה השפעה ניכרת על ירמיהו.‏ האם סברו שבשל מעמדו של ברוך או בגלל ידידותו ארוכת השנים עם ירמיהו,‏ היה הוא הרבה יותר מאשר סופר בשירות הנביא?‏ ייתכן שכן,‏ אך לא משנה מה חשבו ראשי היהודים,‏ המסר אכן בא מיהוה.‏

למרות אזהרות אלוהים,‏ שארית היהודים עזבו את הארץ ולקחו עימם את ”‏ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו”‏.‏ ירמיהו כתב בספרו:‏ ”‏ויבואו ארץ מצרים,‏ כי לא שמעו בקול יהוה;‏ ויבואו עד תַּחְפַּנְחֵס”‏,‏ עיר סְפר באזור דלתת הנילוס,‏ הגובלת בסיני.‏ מהשלב הזה אין כל אזכור נוסף של ברוך במקרא (‏ירמיהו מ״ג:‏​5–7‏)‏.‏

מה ניתן ללמוד מברוך?‏

ישנם לקחים חשובים רבים שניתן ללמוד מברוך.‏ אחד הבולטים שבהם הוא הנכונות מצידו לנצל את כישוריו המקצועיים ואת קשריו לשירות יהוה מבלי להתחשב בתוצאות.‏ רבים מעדי־​יהוה,‏ גברים כנשים,‏ מגלים נכונות דומה.‏ הם מנדבים את כישוריהם בשירות בית־​אל,‏ בעבודות בנייה וכיוצא באלה.‏ כיצד תוכל לגלות הלך רוח דומה?‏

כאשר נאמר לברוך שבאחרית ימיה של יהודה לא היה זה הזמן לבקש לעצמו ”‏גדולות”‏,‏ הוא כנראה קיבל את הדברים ברוח טובה וכראיה לכך נפשו אכן ניתנה לו לשלל.‏ מן ההיגיון שנייחס עצה זו לעצמנו,‏ שהרי גם אנו חיים באחרית ימיו של הסדר הנוכחי.‏ יהוה מבטיח לנו אותה הבטחה — חיינו יינצלו.‏ האם נגיב לתזכורות אלו כפי שהגיב ברוך?‏

קיים גם לקח מעשי שאפשר להפיק מסיפור זה.‏ ברוך עזר לירמיהו ולבן דודו לנהל את ההליכים החוקיים בעסקה שעשו ביניהם,‏ אף־​על־​פי שהיו קרובי משפחה.‏ הדבר משמש תקדים מקראי למשיחיים היוצרים קשרים עסקיים עם אחיהם ואחיותיהם לאמונה.‏ יהיה זה מקראי,‏ מעשי ואוהב לנהוג על־​פי דוגמה זו ולהעלות הסכמים עסקיים על הכתב.‏

ברוך אומנם אינו מוזכר רבות במקרא,‏ אך ראוי שכל המשיחיים כיום יתנו את הדעת לדוגמתו.‏ האם תנהג כמו מזכירו הנאמן של ירמיהו?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

חותם ברוך

‏[‏שלמי תודה]‏

חותם:‏ באדיבות מוזיאון ישראל,‏ ירושלים