כיצד נהפוך את ימי חיינו לרצויים בעיני יהוה?
”איבדתי אתמול, אי־שם בין הזריחה והשקיעה, שתי שעות זהב, כל אחת מהן משובצת בשישים רגעי יהלום, אינני מציעה כל פרס להחזרתן כי אבדו לנצח” (לידיה סיגורני, סופרת אמריקנית, 1791–1865).
ימי חיינו מעטים וחולפים ביעף. דוד, מחבר התהלים, הרהר בנפשו עד כמה קצרים החיים ואמר בתפילה: ”הודיעני, יהוה, קִצי. ומידת ימיי מה היא, אדעה מה חדל אני [בר חלוף]. הנה טפחות [מעט] נתת ימיי, וחלדי [ימי חיי] כאין נגדך”. דוד חפץ לחיות את חייו כרצון אלוהים הן בדיבור והן במעש. הוא ביטא את מידת תלותו באלוהים באומרו: ”תוחלתי לך היא” (תהלים ל״ט:5, 6, 8). יהוה שמע את תפילתו. הוא ’מדד’ את פעליו של דוד וגמל לו בהתאם.
קל מאוד להיות עסוקים בכל רגע נתון ולהיסחף בזרם החיים המהיר והגדוש פעילויות. הדבר יכול לעורר בנו דאגות וחרדות, במיוחד כשצריך להספיק כל כך הרבה בזמן כה מועט. האם אנו, בדומה לדוד, חפצים לחיות את חיינו כרצון אלוהים? יהוה אכן מביט בנו ובוחן כל אחד מאיתנו. איוב, איש ירא שמים שחי לפני כ־600,3 שנה, הכיר בכך שיהוה ראה את דרכיו וספר את כל צעדיו. איוב העלה שאלה רטורית: ”וכי יפקוד, מה אשיבנו?” (איוב ל״א:4–6, 14). נוכל לעשות את ימי חיינו רצויים בעיני אלוהים אם נשמור על סדר עדיפויות רוחני, נציית למצוות אלוהים ונשתמש בזמננו בתבונה. נבחן עתה היבטים אלה ביתר עיון.
מתן עדיפות לעניינים רוחניים
כתבי־הקודש מאיצים בנו בצדק לקבוע לעצמנו סדר עדיפויות רוחני. הכתוב אומר: ”תבחינו מה הם הדברים המצוינים [”החשובים יותר”, ע״ח]”. מה הם אותם דברים חשובים? הם קשורים ל’דעת ולכל תבונה’ (פיליפים א׳:9, 10). כדי לרכוש דעת על מטרותיו של יהוה עלינו לנצל בתבונה את הזמן. התמקדות בעניינים רוחניים היא כדאית ותוביל לחיים מספקים ומאושרים.
השליח פאולוס מזכיר לנו ’להיווכח מה רצוי בעיני האדון’. כדי להיווכח עלינו לבחון את מניעינו ואת מאוויי לבנו. השליח ממשיך ואומר: ”הבינו לדעת מה רצונו של האדון [יהוה]” (אפסים ה׳:10, 17). אם כן, מה רצוי בעיני יהוה? פסוק אחד בספר משלי מציין: ”ראשית חוכמה. קנה חוכמה; ובכל קנייניך קנה בינה. סלסלֶהָ [הכר בערכה ובחשיבותה] ותרוממך” (משלי ד׳:7, 8). יהוה שמח למראה אדם אשר קונה חוכמה אלוהית ופועל על־פיה (משלי כ״ג:15). היפה בחוכמה זו הוא שאי אפשר לגזול או להשמיד אותה. למעשה, היא מגנה על הפרט ושומרת עליו מפני ’דרך רע ומפני דוברי תהפוכות’ (משלי ב׳:10–15).
עד כמה נבון אפוא לדחות כל נטייה להתייחס באדישות לעניינים רוחניים! עלינו לטפח הערכה למוצא פי יהוה ולפתח יראה בריאה כלפיו (משלי כ״ג:17, 18). אומנם אפשר לעצב הלך רוח כזה בכל גיל, אך מוטב להתחיל להתהלך בדרך נכונה זו ולהפנים את עקרונות המקרא כבר בשנות הנעורים. ”זכור את בוראיך בימי בחורותיך”, אמר המלך שלמה החכם (קהלת י״ב:1).
הדרך הטובה ביותר לפתח הערכה עמוקה ליהוה היא באמצעות תפילה אישית אליו מדי יום. דוד ידע שחשוב לשפוך בביטחון את הלב לפני יהוה, שהרי התחנן אליו: ”שִמעה תפילתי יהוה, ושוועתי האזינה. אל דמעתי אל תחרש” (תהלים ל״ט:13). האם לפעמים הקִרבה בינינו ובין אלוהים נוגעת ללבנו עד כדי דמעות? ככל שאנו שופכים את לבנו לפני יהוה בעניינים אישיים ומהרהרים בדברו, כך הוא מתקרב אלינו (יעקב ד׳:8).
למד לציית
משה היה איש אמונה נוסף שהכיר בתלותו באלוהים. כמו דוד, משה ראה עד כמה שהחיים גדושים בצרות, ולכן התחנן לאלוהים שיודיע לו כיצד ’למנות את ימיו כדי שיביא לבב חוכמה’ (תהלים צ׳:10–12). ניתן לרכוש לבב חוכמה רק על־ידי לימוד ויישום חוקיו ועקרונותיו של יהוה. משה ידע זאת, ומשום כך השתדל להדגיש לעם ישראל אמת חשובה זו כאשר חזר בפניהם על תורותיו ועל חוקותיו של אלוהים לפני שנכנסו לארץ המובטחת. כל מלך שנועד למלוך על ישראל מטעם יהוה היה צריך לכתוב לעצמו העתק של התורה ולקרוא בו כל ימי חייו. מדוע? כדי שילמד לירוא את אלוהים. הדבר יבחן את צייתנותו של המלך. לבו לא ירום מאחיו והוא יאריך ימים על ממלכתו (דברים י״ז:18–20). הבטחה זו נאמרה שוב כאשר פנה יהוה לשלמה בן דוד ואמר לו: ”אם תלך בדרכַי לשמור חוקַי ומצוותַי כאשר הלך דויד אביך, והארכתי את ימיך” (מלכים א׳. ג׳:10–14).
הציות חשוב מאוד בעיני אלוהים. אם נמעיט בערכם של היבטים מסוימים בדרישותיו ובחוקיו של יהוה, הוא לא יעלים מכך עין (משלי ט״ו:3). ידיעה זו צריכה לגרום לנו להתייחס במלוא הכבוד לכל מצוותיו של אלוהים, אף־ על־פי שלפעמים זה לא קל. השטן עושה כל שביכולתו כדי ’למנוע בעדנו’ מלציית לחוקיו ולמצוותיו של אלוהים (תסלוניקים א׳. ב׳:18).
חשוב במיוחד ליישם את ההוראה המקראית להתאסף יחדיו כדי לעבוד את אלוהים ולהתרועע (דברים ל״א:12, 13; עברים י׳:24, 25). כדאי שנשאל את עצמנו: ’האם אני מספיק נחוש בדעתי להתמיד בעשיית הדברים החשובים באמת?’ אם נזניח את ההתרועעות ואת ההדרכה באסיפות הקהילה בשביל לנסות להבטיח לעצמנו ביטחון כלכלי, הקשר שלנו עם יהוה ייחלש. השליח פאולוס כתב: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי [יהוה] אמר, ’לא ארפך ולא אעזבך’” (עברים י״ג:5). ציות מרצון למצוותיו של יהוה מעיד על ביטחון מוחלט בכך שהוא ידאג לצרכינו.
ישוע למד לציית והפיק מכך תועלת וגם אנחנו יכולים לעשות כן (עברים ה׳:8). ככל שנטפח צייתנות, כך יהיה לנו יותר קל לציית אפילו בדברים קטנים. אומנם נכון שעקב נאמנותנו לאלוהים ייתכן שנסבול יחס לא אדיב או קשה, במיוחד במקום העבודה, בבית־הספר או בבית מפולג מבחינה דתית. אך למרות זאת אנו מתנחמים מן הדברים שנאמרו לבני ישראל ולפיהם, אם ’יאהבו את יהוה לשמוע בקולו ולדבוק בו, הוא יהיה חייהם ואורך ימיהם’ (דברים ל׳:20). אותה הבטחה מושטת גם לנו.
השתמש בזמן בתבונה
גם שימוש נבון בזמן יעזור לנו להפוך את ימי חיינו רצויים בעיני יהוה. את הזמן אי אפשר לחסוך כמו כסף; צריך להשתמש בו לבל יאבד. כל שעה שחולפת אובדת לנצח. אין לנו מספיק זמן לעשות הכול, לכן השאלה היא האם אנו מנצלים את הזמן בהתאם למטרותינו בחיים? מטרה חשובה שצריכה להיות לכל המשיחיים היא השתתפות קבועה בהכרזה על המלכות ובפעילות עשיית התלמידים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
רק אם נבין עד כמה יקר הזמן נוכל להשתמש בו בתבונה. באפסים ה׳:16 אנו נקראים ’לקנות את הזמן’ (ע״ח) על חשבון דברים פחות חשובים. משמע הדבר שעלינו לצמצם בפעילויות הגוזלות מאיתנו זמן יקר. אם נשקיע יותר מדי זמן בצפייה בטלוויזיה או בגלישה באינטרנט, בקריאת מידע חילוני חסר ערך ממשי או נגזים בבידור ובבילויים, בסופו של דבר נהיה תשושים. בנוסף לכך, צריכה מוגזמת של מוצרים יכולה לגזול מאיתנו את הזמן הנחוץ כדי לרכוש לבב חוכמה.
אנשים התומכים בניהול זהיר של הזמן אומרים ש”בלתי אפשרי לנצל בתבונה את הזמן אם אין לאדם מטרות ברורות”. הם מציעים חמישה קריטריונים להצבת מטרות. המטרות צריכות להיות: מוגדרות, מדידות, ניתנות להשגה, מציאותיות ומתוזמנות.
מטרה טובה אחת היא להשתפר בקריאת המקרא. הצעד הראשון הוא שהמטרה שלנו תהיה מוגדרת — לקרוא את המקרא כולו. הצעד הבא הוא שהמטרה תהיה מדידה. כך נוכל לבדוק את מידת התקדמותנו. המטרות צריכות לגרום לנו להתאמץ ולהתפתח. עליהן להיות גם ניתנות להשגה ומציאותיות. בנוסף, הפרט צריך להביא בחשבון את היכולות האישיות שלו, את כישוריו ואת הזמן העומד לרשותו. יש שזקוקים ליותר זמן כדי להשיג את המטרה. לבסוף, יש לתזמן את המטרה. קביעת מועד להשגת מטרה כלשהי יכולה להגביר את המוטיבציה להשלים את המלאכה.
לחברי משפחת בית־אל העולמית, המשרתים במשרדים הראשיים של עדי־יהוה או באחד הסניפים שלהם ברחבי העולם, יש מטרה מוגדרת — לקרוא את המקרא כולו במהלך השנה הראשונה שלהם בבית־אל. הם מודעים לכך שקריאה יעילה במקרא עוזרת להם להתפתח מבחינה רוחנית ולטפח קשר הדוק יותר עם יהוה, אשר מלמד אותם להועיל לעצמם (ישעיהו מ״ח:17). האם גם אנו יכולים להציב לעצמנו מטרה לקרוא באופן קבוע במקרא?
היתרונות שבניהול חיים הרצויים בעיני אלוהים
אם נייחס חשיבות עליונה לעניינים רוחניים נזכה לשפע ברכות. קודם כול, ניהנה מתחושת הגשמה ונרגיש שיש לנו מטרה בחיים. נוכל גם להתקרב ליהוה אם נפנה אליו באופן קבוע בתפילות מעומק הלב. התפילה כשלעצמה מעידה על הביטחון שלנו בו. קריאה יומית במקרא ובספרות עזר ללימוד המקרא, שמוציא לאור ”העבד הנאמן והנבון”, מעידה על הנכונות שלנו להקשיב למה שיהוה אומר לנו (מתי כ״ד:45–47, דל’). כל זה מסייע לנו לרכוש לבב חוכמה ולעשות החלטות ובחירות נכונות בחיים (תהלים א׳:1–3).
אנו נהנים לציית למצוותיו של יהוה, שהרי אין זו מעמסה קשה (יוחנן א׳. ה׳:3). כשאנו חיים כל יום בצורה הרצויה בעיניו, הקשר שלנו איתו מתהדק. כך אנו יכולים להעניק תמיכה רוחנית אמיתית לאחינו לאמונה. מעשים אלה משמחים את יהוה אלוהים (משלי כ״ז:11). ובנוסף לכך, אין גמול נפלא יותר מלהיות רצויים בעיני יהוה עתה ולעולמי עולמים!
[תמונה בעמוד 21]
המשיחיים מתייחסים ברצינות לעניינים רוחניים
[תמונות בעמוד 22]
האם אתה מנצל את זמנך בתבונה?
[תמונה בעמוד 23]
כשאנו חיים כל יום בצורה הרצויה לפני יהוה, הקשר שלנו איתו מתהדק