לתת עד כאב

‏”‏אתה יכול לקרוא לי קבצן;‏ זה לא מפריע לי.‏ אני מקבץ נדבות בשביל ישוע”‏.‏ אמירה מרשימה זו מפי כומר פרוטסטנטי מעידה על המחלוקת שקיימת בסוגיית מימון הדתות.‏ נראה כי הדתות המאורגנות שורדות רק בזכות תמיכה כספית ניכרת.‏ צריך לשלם משכורות,‏ לבנות ולתחזק בתי תפילה ולממן מסעות הטפה.‏ היכן יימצאו הכספים הדרושים?‏

התשובה של כנסיות רבות היא המעשר.‏a ”‏המעשר הוא דרכו של אלוהים למימון מלכותו עלי אדמות”‏,‏ טוען המטיף נורמן רוברטסון.‏ ”‏זוהי שיטתו הכלכלית המאפשרת את הפצת הבשורה”‏.‏ אותו מטיף אינו מהסס להזכיר לצאן מרעיתו את הצורך לתת ומדגיש בפניהם:‏ ’‏מעשר לא מפרישים כאשר יש לנו.‏ זהו אקט של צייתנות.‏ מי שלא מפריש מעשר מפר באופן בוטה את מצוות אלוהים והינו אשם במעילה’‏ (‏מעשר — התוכנית הכלכלית של אלוהים [‏s Financial Plan’‏Tithing—God]‏)‏.‏

אתה ודאי מסכים שנתינה צריכה להיות חלק מן הדת המשיחית.‏ עם זאת,‏ האם התביעות החוזרות ונשנות לעוד ועוד כסף מטרידות אותך ואולי אפילו דוחות בעיניך?‏ התיאולוג הברזילאי אִינַסְיוּ סטריד מאשים את הכנסיות בכך שהן מבקשות מעשר במטרה ”‏לפתור את הבעיות הממסדיות שלהן”‏,‏ ואומר ששיטות פעולה כאלה הן ”‏בלתי חוקיות,‏ פוגעות ומהוות סילוף תיאולוגי”‏.‏ התוצאה,‏ לדבריו,‏ היא ש”‏מובטלים,‏ אלמנות,‏ תושבי שכונות עוני,‏ ומי שאינם מסוגלים לחשיבה ביקורתית מסיקים שאלוהים עזב אותם ושחובה עליהם לתת כל כך הרבה ל’‏מטיף’‏ אפילו במחיר הרעבת משפחתם”‏.‏

אולי אתה תוהה:‏ ’‏האם כנסיות הכופות מתן מעשר על חבריהן מקיימות כראוי את הכתוב במקרא?‏ הייתכן שכמה דתות מחדירות יראת אלוהים בצאן מרעיתן רק כדי לפשוט את עורן?‏ האם אלוהים באמת מצפה מאיתנו לתת עד כאב?‏’‏

‏[‏הערת שוליים]‏