”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”
לפני ואחרי — חייה השתנו מן הקצה אל הקצה
אילו חיים קשים וחסרי תכלית היו פעם למַטְסֶפַּן! היא גדלה בלסוֹטוֹ, מדינה בלב אפריקה הדרומית, וכנערה קיבלה חינוך קתולי. אך במקום שיעזרו לה לקרוב לאלוהים, התעללו בה הנזירות במשך שנים ופיתו אותה בכסף להשתתף איתן במעשים לא־מוסריים.
כתוצאה מכך, מטספן התאכזבה מן הדת וסירבה להאמין שקיים בורא אוהב שבאמת דואג לבני האדם. ההזנחה וההתעללות שסבלה הותירו בה צלקות נפשיות עמוקות ותחושה קשה של חוסר ערך. כשגדלה, נעשתה אגרסיבית ואלימה ביותר והידרדרה לחיי פשע.
בסופו של דבר הצטרפה מטספן לכנופיה ששדדה נוסעי רכבות. היא נעצרה ונשלחה לבית כלא בדרום אפריקה. לאחר מכן גורשה לארץ מולדתה, לסוטו, ושם המשיכה בחיי הפשע, בשתייה, באלימות ובאי־מוסריות.
בשלב מסוים, כאשר היתה מטספן שרויה בדיכאון עמוק, פנתה נואשות לאלוהים בתפילה וביקשה שיעזור לה. היא הבטיחה, ”אלוהים, אם אשרוד, אעשה כל שביכולתי כדי לשרת אותך”.
כעבור זמן לא רב ניגשו אל מטספן שתי עדות־יהוה והציעו ללמד אותה את המקרא. תוך כדי לימוד היא הבינה שאלוהים אינו אדיש או לא אוהב. לאמיתו של דבר, היא שמה לב כיצד השטן, ”אבי השקר”, משתמש במזימות ערמומיות ובתחבולות שונות כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם חסרי ערך וכדי שיחשבו שיהוה אף פעם לא יוכל למצוא סיבות לאהוב אותם (יוחנן ח׳:44; אפסים ו׳:11).
אך עד כמה התנחמה מטספן ללמוד שנוכל ליהנות מתחושה מאוזנת של כבוד עצמי אם אנו מתחרטים על חטאי העבר, מבקשים מחילה מאלוהים ועושים מאמצים להשביע את רצונו! העדים עזרו לה להבין ש”האלוהים גדול מלבנו” ושהשקפתו עלינו יכולה להיות שונה מאוד מהאופן שבו אנו רואים את עצמנו (יוחנן א׳. ג׳:19, 20).
מטספן התרגשה לקרוא את דברי המשורר דוד: ”קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע” (תהלים ל״ד:19). בתור אחת מ’דכאי הרוח’, היא למדה להכיר בכך שיהוה אינו נוטש את משרתיו, גם אם כמה מהם חשים מדוכאים או מרגישים שהם חסרי כל ערך. חימם את לבה גם ללמוד שאלוהים דואג לכל צאנו ומכלכל אותם בזמנים קשים (תהלים נ״ה:23; פטרוס א׳. ה׳:6, 7). במיוחד נגעו ללבה המילים: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם” (יעקב ד׳:8).
עד מהרה החל הכוח הטמון בדבר־אלוהים, המקרא, לתת אותותיו בחייה של מטספן. היא התחילה לנכוח בקביעות באסיפות הקהילה של עדי־יהוה וחדלה מכל הרגליה הקודמים אשר עמדו בניגוד למקרא. מה היתה התוצאה? היא כבר לא מרגישה בלתי ראויה לאהבתו ולחסדו של אלוהים. מאז טבילתה כאחת מעדי־יהוה, היא הקדישה אלפי שעות לשירות כמבשרת של בשורת המלכות. למרות פצעי העבר, מטספן חיה כיום חיים מאושרים ומלאי תוכן. אכן, זו עדות מרשימה לכוחו של דבר־אלוהים לשפר את חייהם של אנשים! (עברים ד׳:12).
[קטע מוגדל בעמוד 9]
”אלוהים, אם אשרוד, אעשה כל שביכולתי כדי לשרת אותך”
[תיבה בעמוד 9]
עקרונות מקרא בפעולה
הנה כמה עקרונות מקרא שיכולים לנחם קורבנות התעללות:
”ברוב שרעפיי [דאגותיי] בקרבי, תנחומיך [תנחומי אלוהים] ישעשעו נפשי” (תהלים צ״ד:19). ’תנחומי’ יהוה הנמצאים בדברו הם מקור עשיר לנחמה. הרהורים בהם תוך כדי תפילות עוזרים להשקיט מחשבות מטרידות ומסייעים לנו לפתח ביטחון באלוהים כידיד מבין.
”[יהוה] הרופא לשבורי לב, ומְחַבֵּש לעצבוֹתם [למכאוביהם]” (תהלים קמ״ז:3). אם אנו מכירים טובה לאלוהים על רחמיו ועל כך שסיפק כפרה על חטאינו דרך קורבנו של ישוע, אזי נוכל לפנות לאלוהים בביטחון מבלי שלבנו ירשיע אותנו. הדבר יכול להקנות לנו נחמה ושלוות נפש שאין דומה להן.
”אין איש יכול לבוא אלי [אל ישוע המשיח] אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני, ואני אקים אותו ביום האחרון” (יוחנן ו׳:44). באמצעות רוח קודשו ופעילות ההכרזה על המלכות, יהוה מושך אותנו אליו ואל בנו באופן אישי ונותן לנו את התקווה לחיות לנצח.