קטורת — האם יש לה מקום בעבודת אלוהים האמיתית?
”אלוהים אוהב ניחוחות”. זו היתה אימרה שכיחה בקרב המצרים הקדמונים. הקטרת קטורת תפסה מקום נכבד בפולחנם. מתוך אמונה שהאלים קרובים אליהם, הקטירו המצרים קטורת מדי יום במקדשיהם, במזבחות שבבתים ואפילו במסגרת חיי המסחר שלהם. גם לעמים אחרים היו מנהגים דומים.
מהי קטורת? המונח יכול להתייחס הן לעשן והן לחומר ששורפים. הקטורת עשויה שרפים ארומטיים כגון לבונה וצרי. את החומרים הללו טוחנים לאבקה ובדרך כלל מוסיפים מיני תבלינים, קליפות עצים וגם פרחים כדי לרקוח ניחוחות מסוימים לשימושים מיוחדים.
הקטורת בימי קדם היתה מצרך מבוקש ולפיכך גם יקר ערך, ולכן מרכיביה היו פריטים חשובים במסחר. שיירות שעברו בנתיבי מסחר הביאו עימן מארצות רחוקות את המרכיבים הללו. אולי זכור לך שיוסף, בנו הצעיר של יעקב, נמכר לסוחרים ישמעאלים, אשר באו ”מגלעד, וגמליהם נושאים נְכוֹאת וּצְרִי ולוֹט, הולכים להוריד מצריימה” (בראשית ל״ז:25). הדרישה לקטורת הלכה וצברה תאוצה, עד כדי כך שנתיב המסחר בלבונה, אשר ללא ספק נחנך ביוזמת סוחרי קטורת, היה פתח למסעות בין אסיה לאירופה.
עד היום משמשת הקטורת בטקסים פולחניים בדתות רבות. בנוסף לכך, מספר הולך וגדל של אנשים מקטירים קטורת בבתיהם פשוט כדי ליהנות מן הארומה הנעימה. מה צריכה להיות השקפת המשיחיים על הקטרת קטורת? האם מקובל על אלוהים שנקטיר קטורת במסגרת עבודתו? הבה נבחן מה אומר המקרא בנושא זה.
’קודש ליהוה’
בקרב עם ישראל הקדום מילאה הקטרת הקטורת חלק מהותי במלאכות שביצעו הכוהנים בתוך המשכן. האנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג מציינת: ”אכן, נראה כי הקטרת קטורת נחשבה בעיני העברים כמעשה פולחני או כמנחה קדושה, ואין אזכור לשימוש מסוג אחר בקטורת בקרבם”.
יהוה אלוהים קבע אילו מרכיבים יש לרקוח ולשרוף במשכן: ”קח לך סמים [מיני בשמים]: נָטָף ושחֵלֶת וחֶלְבְּנָה סמים ולבונה זכה, בד בבד יהיה. ועשית אותה קטורת, רוֹקַח מעשה רוֹקֵחַ, ממולח טהור קודש. ושחקת ממנה הָדֵק ונתתה ממנה לפני העדות, באוהל מועד” (שמות ל׳:34–36). מספר פרשנים סבורים שבמועד מאוחר יותר, בתקופה הרבנית, נוספו מרכיבים אחרים לשימוש בקטורת בבית המקדש.
הקטורת שהוקטרה במשכן היתה קדושה ויועדה אך ורק לעבודת אלוהים. יהוה ציווה: ”והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם, קודש תהיה לך ליהוה. איש אשר יעשה כמוה להריח בה, ונכרת מעמיו” (שמות ל׳:37, 38). הכוהנים הקטירו קטורת פעמיים ביום על מזבח שיועד למטרה זו (דברי הימים ב׳. י״ג:11). וביום הכיפורים הקטיר הכהן הגדול קטורת בקודש הקודשים (ויקרא ט״ז:12, 13).
לא כל העלאת קטורת היתה מקובלת בעיני אלוהים. הוא העניש אנשים שלא מזרע הכהונה אשר בעזות מצח הקטירו קטורת כאילו היו כוהנים (במדבר ט״ז:16–18, 35 עד י״ז:5; דברי הימים ב׳. כ״ו:16–20). הקטורת שהקטירו בני ישראל היתה לצנינים בעיני יהוה משום שבה בעת עסקו בעבודה זרה וידיהם מלאו דם. עקב צביעותם הצהיר יהוה: ”קטורת תועבה היא לי” (ישעיהו א׳:13, 15). לימים, מרוב זלזול בסדרי עבודת יהוה, סגרו בני ישראל את המקדש והחלו לקטר במזבחות אחרים (דברי הימים ב׳. כ״ח:24, 25). כעבור שנים אפילו נעשה שימוש בקטורת הקדושה בפולחן האלילי המתועב. מנהגים אלה היו משוקצים בעיני יהוה (יחזקאל ט״ז:2, 17, 18).
קטורת והמשיחיים הקדומים
ברית התורה, אשר כללה את הצו שניתן לכוהנים להקטיר קטורת קדושה, נתבטלה כאשר נתן המשיח תוקף לברית חדשה בשנת 33 לספירה (קולוסים ב׳:14). אין כל עדות לכך שהמשיחיים הקדומים הקטירו קטורת למטרות דתיות. בעניין זה נאמר באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג: ”ללא צל של ספק, [המשיחיים הקדומים] לא עשו שימוש בקטורת. למעשה, הבערת הקטורת היתה סימן של עבודת אלילים... השלכת קומץ גרגירי קטורת על מזבח אלילי נחשבה לאקט פולחני”.
המשיחיים הקדומים גם סירבו לשרוף קטורת כביטוי להכרה ב”אלוהותו” של קיסר רומא, וזאת אפילו במחיר חייהם (לוקס ד׳:8; קורינתים א׳. י׳:14, 20). על רקע השימוש האלילי בקטורת באותם ימים, אין תימה שהמשיחיים הקדומים אפילו מיאנו לסחור בקטורת.
הבערת קטורת כיום
איזה שימוש נעשה כיום בקטורת? בכנסיות רבות מקטירים קטורת בטקסים ובסדרי הפולחן השונים. משפחות רבות באסיה מבעירות קטורת במקדשים או במזבחות פרטיים בבתים לכבוד האלים שלהן וכדי להגן על המתים. בטקסים דתיים משמשת הקטורת למטרות שונות, ובהן חיטוי, ריפוי, טיהור והגנה.
הקטורת נעשתה פופולרית לאחרונה גם בקרב אנשים שאינם משתייכים לדת כלשהי. יש שמקטירים קטורת בשילוב עם מדיטציה. ספר הדרכה מסוים מציע להשתמש בקטורת על מנת להגיע ”למישורים מיסתוריים” ו”לאנרגיות” מעבר לעולם הגשמי. כדי למצוא פתרונות לבעיות שונות המליץ הספר לערוך טקסי הקטרת קטורת שכרוכים ביצירת קשר עם ”ישויות על־טבעיות”. האם מנהגים כאלה יאים למשיחיים?
יהוה מגנה בחריפות כל מיזוג של מנהגים דתיים כוזבים עם עבודתו הטהורה. השליח פאולוס ציטט מנבואת ישעיהו וייחס אותה למשיחיים. הוא קרא להם להישמר מן ההשפעה הטמאה של דתות הכזב בכותבו: ”’צאו מתוכם והיברו [היטהרו], נאום יהוה, וטמא אל תיגעו’; ואני אקבל אתכם” (קורינתים ב׳. ו׳:17; ישעיהו נ״ב:11). משיחיים אמיתיים מקפידים להימנע מכל דבר הקשור לפולחן כזב או לעולם הנסתר (יוחנן ד׳:24).
האם העובדה שהקטורת משמשת בטקסים דתיים ובמנהגים ספיריטיסטיים מלמדת שבכל מקרה פסול להבעיר קטורת? לא בהכרח. יכול להיות שמישהו רוצה להבעיר קטורת בבית רק כדי ליהנות מן הניחוח הנעים (משלי כ״ז:9). ובכל זאת, כדאי שמשיחי החושב להשתמש בקטורת יביא בחשבון גורמים מסוימים. האם התושבים באזור מגוריך מקשרים את הקטורת למנהג דתי כוזב, או שבדרך כלל הם עושים בקטורת שימוש לא דתי?
אם הפרט מחליט להבעיר קטורת, מן הראוי שיקשיב למצפונו האישי וגם יתחשב ברגשותיהם של אחרים (קורינתים א׳. י׳:29). בעניין זה משתלבים יפה דבריו של השליח פאולוס אל הרומים. הוא כתב: ”נחתור נא אל דברים שמביאים לידי שלום, ואל דברים שבאמצעותם יבנה איש את רעהו. אל תהרוס את מלאכת אלוהים בגלל מאכל. אומנם הכול טהור, אך רע המעשה כשאדם אוכל והאכילה היא למכשול. מוטב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ולהימנע מכל מה שיש בו כדי להכשיל את אחיך” (רומים י״ד:19–21).
תפילות ’מוכנות כקטורת’
הקטרת קטורת בעם ישראל היתה סמל הולם לתפילות שאלוהים שומע. לפיכך דוד שר ליהוה במזמור התהלים: ”תיכון תפילתי קטורת לפניך” (תהלים קמ״א:2).
הנאמנים בעם ישראל לא ראו בהקטרת קטורת טקס ריק מתוכן. הם הקפידו להכין ולשרוף את הקטורת בהתאם לדרך שקבע יהוה. במקום להשתמש בקטורת ממשית, המשיחיים כיום נושאים תפילות המשקפות הערכה וכבוד עמוקים כלפי אבינו שבשמים. וכפי שהיה נכון לגבי הקטורת שהקטירו הכוהנים במקדש, דבר־אלוהים מבטיח לנו: ”תפילת ישרים רצונו [מסבה לו הנאה]” (משלי ט״ו:8).
[תמונות בעמוד 29]
הקטורת שהוקטרה במשכן ובבית המקדש היתה קדושה
[תמונה בעמוד 30]
האם יאה למשיחיים להבעיר קטורת בשילוב מדיטציה?