עדות ארכיאולוגית לקיומו של ישוע?
”עדות לקיומו של ישוע חקוקה באבן”. מילים אלו התנוססו על עמוד השער של כתב העת ביבליקל ארכיאולוג׳י ריוויו (Biblical Archaeology Review) בהוצאת נובמבר/דצמבר 2002. עמוד השער הציג צילום של ארון קבורה מאבן גיר — גלוסקמה שנועדה לקבורת עצמות מלוקטות — אשר התגלה בישראל. בארונות קבורה מעין אלה נעשה שימוש נרחב בקרב היהודים בתקופה הקצרה בין המאה הראשונה לפה״ס עד שנת 70 לספירה. מה שהפך את הגלוסקמה הזו למיוחדת במינה היא כתובת בארמית על אחד מצידיה. החוקרים אישרו שהכתוב מציין: ”יעקב בן יוסף, אחיו של ישוע”.
לפי המקרא, לישוע מנצרת היה אח ושמו יעקב, אשר נחשב לבנו של יוסף, בעלה של מרים. כאשר לימד ישוע בעיר שבה גדל, אמר הקהל הנדהם: ”הרי זה בנו של הנגר. הלוא שם אמו מרים ואחיו יעקב ויוסף ושמעון ויהודה. ואחיותיו הרי כולן פה איתנו” (מתי י״ג:54–56; לוקס ד׳:22; יוחנן ו׳:42).
כן, הכתובת שעל ארון הקבורה תואמת את תיאורו של ישוע מנצרת. אם אותו יעקב המוזכר בכתובת אכן היה אחיו למחצה של ישוע, הרי שזוהי ”הראיה הארכיאולוגית החוץ־מקראית העתיקה ביותר לקיומו של ישוע”, הסיק אנדרה למאר, בר־סמכא בכתובות עתיקות ומחבר המאמר בכתב העת שהוזכר לעיל. הרשל שנקס, עורך כתב העת, מציין שארון הקבורה ”הוא דבר מוחשי וגלוי לעין המקשר אותנו לאדם החשוב ביותר שהתהלך אי פעם על פני האדמה”.
עם זאת, כל שלושת השמות המופיעים בכתובת היו נפוצים למדי במאה הראשונה. לכן, בהחלט אפשרי שהיתה משפחה שכללה בתוכה יעקב, יוסף וישוע מלבד משפחתו של ישוע מנצרת. למאר מעריך: ”בשני הדורות לפני 70 לספירה היו קיימים בירושלים... ככל הנראה בערך 20 אנשים שיכלו לשאת בתואר ’יעקב בן יוסף, אחיו של ישוע’”. אף־על־פי־כן, לדעתו קיים סיכוי של 90 אחוז שהיעקב של ארון הקבורה אכן היה אחיו החורג של ישוע מנצרת.
ישנו גורם נוסף המחזק את אמונתם של כמה בכך שהיעקב של הכתובת היה אחיו למחצה של ישוע מנצרת. אומנם נכון שנהגו להזכיר את שם אביו של המנוח בכתובות שכאלה, אך נדיר מאוד שציינו את שם האח. לפיכך, מספר חוקרים סבורים שאותו ישוע היה בוודאי אדם חשוב, וייתכן שאף היה ישוע הנקרא משיח, מייסד הדת המשיחית.
האם הגלוסקמה אותנטית?
מהי גלוסקמה? מדובר בתיבה או ארון שבתוכו הניחו את עצמותיו של הנפטר אחרי שהגוף כבר נרקב במערת הקבורה. גלוסקמאות רבות נבזזו מן הקברים שמסביב לירושלים. הארון עם הכתובת של יעקב מקורו בשוק העתיקות ולא התגלה ישירות באתר חפירות רשמי. נאמר כי בעלי הפריט רכש את ארון הקבורה תמורת כמה מאות דולרים בשנות ה־70. לכן, מוצאו של הארון לוט בערפל. ”אם אינך יכול לקבוע היכן נמצא הפריט והיכן היה במשך כמעט 000,2 שנה, אינך יכול להתיימר לצייר את הקווים המקשרים בין הפריט ובין דמויות כלשהן שאולי מוזכרות בו”, אומר פרופסור ברוס צ׳ילטון ממכללת בארד בניו־יורק.
כדי לפצות על המחסור ברקע ארכיאולוגי, שלח אנדרה למאר את הארון אל המכון הגיאולוגי לישראל. החוקרים במכון אישרו את העובדה ששכבת האבן של הארון היא מן המאה הראשונה או השנייה לספירה. הם דיווחו כי ”לא נמצאו עליו סימנים לשימוש בכלים או מכשירים מודרניים”. ובכל זאת, חוקרי מקרא שהתראיינו בניו־יורק טיימס טענו ש”העדות הנסיבתית המאששת את הקשר לישוע [מנצרת] היא ככל הנראה מוצקה למדי, אך זו עדיין עדות נסיבתית”.
כתב העת טיים ציין כי ”כמעט אין אדם בר־דעת כיום המטיל ספק בקיומו של ישוע”. עם זאת, רבים סבורים שחייבות להיות ראיות נוספות לקיומו של ישוע מלבד הכתוב במקרא. האם האמונה בישוע המשיח צריכה להישען על הארכיאולוגיה? איזו עדות יש בידינו לקיומו ההיסטורי של ה”אדם החשוב ביותר שהתהלך אי פעם על פני האדמה”?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
שמאל: Moczulski .P.AFP PHOTO/J :James Ossuary; ימין, כתובת: AFP PHOTO/HO