ישוע המשיח — עדויות לקיומו
האם אתה מאמין שהיה קיים אדם בשם אלברט אינשטיין? ככל הנראה תשובתך חיובית. אבל מדוע? רוב האנשים לא פגשו אותו אישית. אך דיווחים מהימנים על הישגיו מוכיחים שהוא אכן היה קיים. השפעת קיומו מורגשת ביישומים המדעיים של תגליותיו. למשל, רבים מפיקים תועלת מן החשמל המופק באמצעות אנרגיה גרעינית, אשר שחרורה קשור קשר הדוק למשמעות המשוואה המפורסמת של אינשטיין, 2E=mc (אנרגיה שווה למסה כפול מהירות האור בריבוע).
אותו קו טיעונים תקף לגבי ישוע המשיח, אשר ללא ספק הינו האדם שהיתה לו ההשפעה הרבה ביותר על האנושות לאורך ההיסטוריה. מה שנכתב אודותיו והראיות המוחשיות להשפעתו מוכיחים מעל לכל ספק שהוא אכן היה קיים. כתובת יעקב שנחשפה לאחרונה ושבה עסקנו במאמר הקודם היא אכן ממצא ארכיאולוגי מעניין, אך הוכחת קיומו של ישוע אינה תלויה בפריט זה בלבד או בממצאים אחרים כלשהם. לאמיתו של דבר, נוכל למצוא ראיות לקיומו של ישוע בדברים שכתבו עליו היסטוריונים חילוניים וגם תלמידיו.
עדות ההיסטוריונים
חשוב למשל על עדותו של יוסף בן מתתיהו, היסטוריון יהודי בן המאה הראשונה אשר היה חבר בכת הפרושים. הוא התייחס לישוע המשיח בספרו קדמוניות היהודים. אף־על־פי שיש המטילים ספק באותנטיות של ההתייחסות הראשונה של יוסף לישוע בתור המשיח, פרופסור לואיס ה. פלדמן מ”ישיבה יוניברסיטי” (Yeshiva University) אומר כי מעטים מפקפקים במקוריות ההתייחסות השנייה. יוסף בן מתתיהו אמר: ”[חנן הכהן הגדול] הושיב סנהדרין של דיינים והביא לפניה את אחיו של ישוע הקרוי המשיח” (קדמוניות היהודים, ספר עשרים, פסקה 200). כן, חבר בכת הפרושים, אשר רבים מהם היו אויבים מושבעים של ישוע, הכיר בקיומו של ”יעקב, אחיו של ישוע”.
השפעת קיומו של ישוע הורגשה בפעילות תלמידיו. כאשר היה השליח פאולוס עצור ברומא בסביבות שנת 59 לספירה, אמרו לו ראשי היהודים: ”ידוע לנו שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת” (מעשי השליחים כ״ח:17–22). הם קראו לתלמידיו של ישוע ’הכת הזאת’. לפיכך, אם בכל מקום התנגדו להם, האם לא סביר להניח שהיסטוריונים יזכירו אותם?
טאקיטוס, אשר נולד בערך בשנת 55 לספירה ונחשב לאחד ההיסטוריונים הגדולים בעולם, הזכיר את המשיחיים באחד מכתביו, ספרי־השנים (Annals). בתארו כיצד האשים נירון את המשיחיים בדליקה שפרצה ברומא ב־64 לספירה, כתב טאקיטוס: ”נירון [טפל] אשמה על אנשים, שהיו שנואים בשל שיקוציהם וכונו בפי המון־העם בשם כְריסטיאַנים, וייסרם בעינויים מחוכמים שבמחוכמים. אבי השם כריסטיאנים [משיחיים] היה כְריסְטוּס [משיח], אשר בימי שלטונו של טיבּריוּס הוציאו להורג הפּרוֹקוּראטוֹר פּוֹנְטיוּס פּילאטוּס”. פרטים אלה תואמים את מה שנאמר על ישוע במקרא.
מחבר נוסף שהתייחס לתלמידי ישוע הוא פליניוס הצעיר, מושל בִּיתִינְיָה. בערך בשנת 111 לספירה כתב פליניוס לקיסר טריאנוס וביקש לדעת כיצד לנהוג במשיחיים. פליניוס ציין שמי שהואשם על לא עוול בכפו שהוא משיחי ייאות לשאת תפילה לאלים ולסגוד לצלם של טריאנוס, רק כדי להוכיח שהוא אינו משיחי. פליניוס המשיך ואמר: ”הכול דברים שלעשייתם לא היה אפשר לאלץ נוצרים אמיתיים; כך אומרים”. דברים אלה מעידים על ממשות קיומו של ישוע המשיח, אשר תלמידיו היו מוכנים למסור את נפשם על אמונתם בו.
אחרי סיכום האזכורים לגבי ישוע המשיח וחסידיו בכתבי היסטוריונים מן המאה הראשונה והשנייה לספירה, מסיקה האנציקלופדיה בריטניקה (מהדורת 2002): ”תיאורים בלתי תלויים אלה מוכיחים שאפילו מתנגדי הדת המשיחית בימי קדם מעולם לא פקפקו בקיומו ההיסטורי של ישוע. סוגיה זו הפכה לשנויה במחלוקת בפעם הראשונה ועל בסיס רעוע בסוף המאה ה־18, במהלך המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20”.
עדותם של תלמידי ישוע
”הברית החדשה מספקת כמעט את כל העדויות הנחוצות לשחזור היסטורי של חייו ומותו של ישוע ושל ההבנה המשיחית הקדומה ביותר באשר לחשיבותו”, מציינת האנציקלופדיה אמריקנה. הספקנים אולי לא יסכימו שהמקרא משמש עדות מהימנה לקיומו של ישוע. אך ישנם שני קווי טיעונים הנשענים על מקרים המתועדים בכתבי־הקודש ושתומכים בדעה שישוע אכן היה קיים.
כאמור, התיאוריות החשובות שהגה אינשטיין מוכיחות את עובדת קיומו. בדומה לכך, תורתו של ישוע מעידה על ממשות קיומו. חשוב לדוגמה על דרשת ההר, דרשה ידועה מאוד שנשא ישוע (מתי, פרקים ה׳ עד ז׳). השליח מתי דיווח על ההשפעה שהיתה לדרשה זו: ”השתומם המון העם על תורתו, כי לימד אותם כבעל סמכות” (מתי ז׳:28, 29). פרופסור האנס דִיטֶר בֶּטְס התייחס להשפעה שנודעה לדרשה זו על בני אדם לאורך השנים: ”ההשפעה של דרשת ההר חוצה את גבולות היהדות והנצרות ואף מתעלה על תרבות המערב”. הוא הוסיף וציין שדרשה זו היא בעלת ”משיכה אוניברסלית יוצאת דופן”.
תן דעתך לפנינות החוכמה שניתן למצוא בדרשת ההר: ”הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת”. ”הישמרו מלעשות את צדקתכם לפני בני אדם”. ”אל תדאגו ליום מחר, כי המחר ידאג לעצמו”. ”אל תשליכו פניניכם לפני החזירים”. ”בקשו ויינתן לכם”. ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם”. ”היכנסו דרך הפתח הצר”. ”בפירותיהם תכירו אותם”. ”כל עץ טוב עושה פרי טוב” (מתי ה׳:39; ו׳:1, 34; ז׳:6, 7, 12, 13, 16, 17).
ודאי שמעת כמה מן הביטויים הללו או את המסר העיקרי הטמון בהם. ייתכן שהם הפכו לאמרות נפוצות בשפתך. כולן מופיעות בדרשת ההר. ההשפעה שהיתה לדרשה זו על אנשים ותרבויות רבים מעידה בצורה מרשימה על ממשות קיומו של ”המורה הגדול”.
הבה נניח לרגע שמישהו פשוט המציא דמות שנקראת ישוע המשיח. ונניח שאותו אדם היה מספיק חכם כדי לבדות משכלו את המסר המיוחס במקרא לישוע. האם אותו נוֹכל לא היה משתדל לתאר את ישוע ואת תורתו בצורה שתהיה כמה שיותר מקובלת על הציבור? ובכל זאת, השליח פאולוס ציין: ”היהודים מבקשים אותות והיוונים מחפשים חוכמה, אבל אנחנו מכריזים משיח [”מוקע”, ע״ח], אבן נגף ליהודים וסכלות בעיני היוונים” (קורינתים א׳. א׳:22, 23). הרעיון של משיח מוקע לא משך לא את היהודים ולא את הגויים ככלל. ואולם, זה היה המשיח שעליו הכריזו המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה. מדוע לבשר על משיח מוקע? ההסבר היחידי שמתקבל על הדעת הוא שמחברי הכתבים המשיחיים תיעדו את האמת אודות חייו ומותו של ישוע.
קו טיעונים נוסף התומך בקיומו ההיסטורי של ישוע קשור לכך שתלמידיו הכריזו ללא ליאות את תורותיו. כעבור כ־30 שנה בלבד אחרי שהחל ישוע בפועלו, יכול היה פאולוס לומר שהבשורה כבר ”הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). כן, תורתו של ישוע התפשטה ברחבי העולם הקדום חרף התנגדות. פאולוס, אשר בעצמו נרדף כמשיחי, כתב: ”אם המשיח לא קם, הכרזתנו הבל וגם אמונתכם הבל” (קורינתים א׳. ט״ו:12–17). אם הכרזה על משיח שלא קם לתחייה היא הבל, אזי מן ההכרח שהכרזה על משיח שכלל לא היה קיים היא הבל כפול ומכופל. כפי שראינו מדבריו של פליניוס הצעיר, המשיחיים בני המאה הראשונה היו מוכנים למות על שום אמונתם בישוע המשיח. הם שמו נפשם בכפם עבורו משום שהיה אמיתי; הוא היה קיים בדיוק כפי שמתועד בספרי הבשורה.
הוכחה שראית במו עיניך
אמונה בתחייה של ישוע המשיח היא תנאי הכרחי לכך שמשיחי יצא ויבשר. גם אתה יכול לראות בעיני רוחך את ישוע המוקם לתחייה על־ידי כך שתבחין בהשפעתו כיום.
זמן קצר לפני שהוקע ישוע, הוא נתן נבואה הרת חשיבות לגבי נוכחותו העתידית. ישוע גם אמר שהוא יוקם לתחייה ויישב לימין אלוהים בציפייה למועד שבו יינתנו אויביו בידיו (תהלים ק״י:1; יוחנן ו׳:62; מעשי השליחים ב׳:34, 35; רומים ח׳:34). לאחר מכן נובא שהוא יגרש את השטן ואת שדיו מן השמים (ההתגלות י״ב:7–9).
מתי כל זה נועד להתרחש? ישוע הסביר לתלמידיו מה יהיה ’אות נוכחותו וסיום הסדר העולמי’. האות שיעיד על נוכחותו הסמויה מן העין כולל מלחמות גדולות, רעב, רעידות אדמה, הופעה של נביאי שקר, הפקרות הולכת וגדלה ומגפות חמורות. פורענויות אלו היו צפויות, שכן גירוש השטן מן השמים פירושו ”אוי לארץ”. השטן הושלך ארצה ”בחימה גדולה, ביודעו כי קצרה עיתו”. בנוסף לכך, האות כולל גם את הכרזת בשורת המלכות ”בכל העולם לעדות לכל הגויים” (מתי כ״ד:3–14, ע״ח; ההתגלות י״ב:12; לוקס כ״א:7–19).
הדברים שעליהם ניבא ישוע משתלבים יחד כמו חלקים של פאזל. מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914 אנו עדים להוכחה המורכבת לנוכחותו הסמויה של ישוע המשיח. הוא שולט כיום בתור המלך במלכות אלוהים ומפעיל השפעה עצומה. עצם זה שחוברת זו בידך מהווה הוכחה לכך שפעילות ההכרזה על המלכות מתבצעת בימינו.
אך כדי להבין יותר לעומק את השפעת קיומו של ישוע, יהיה עליך ללמוד את המקרא. לכן, מדוע שלא תבקש מעדי־יהוה פרטים נוספים לגבי נוכחותו של ישוע?
[תמונות בעמוד 5]
יוסף בן מתתיהו, טאקיטוס ופליניוס הצעיר התייחסו בכתביהם לישוע המשיח ולתלמידיו
[שלמי תודה]
שלוש הדמויות: Bettmann/CORBIS ©
[תמונה בעמוד 7]
המשיחיים הקדומים היו משוכנעים שישוע הוא דמות ממשית