אלכסנדר השישי — אפיפיור שרומא אינה שוכחת

‏”‏מנקודת מבט קתולית,‏ אין מילים חמורות דיין כדי להוקיע את אלכסנדר השישי”‏ (‏תולדות האפיפיורים מסוף ימי הביניים [‏גרמנית]‏)‏.‏ ”‏לא ניתן בשום פנים ואופן להצדיק את חייו הפרטיים.‏.‏.‏ אנו נאלצים להודות כי אפיפיור זה המיט חרפה על הכנסייה.‏ בני דורם של משפחת בּוֹרג׳ה,‏ אף כי היו מורגלים במחזות דומים,‏ הביטו בעוולותיהם בבעתה בל תתואר.‏ הֵדי אותן עוולות לא נמוגו אפילו בחלוף יותר מארבע מאות שנה”‏ [‏(‏1517​-1449)‏ Église et la Renaissance’‏L, (‏הכנסייה והרנסנס‏)‏]‏.‏

מדוע מופיעות בחיבורים היסטוריים מכובדים של הכנסייה הרומית־קתולית הערות חריפות כל כך אודות אחד האפיפיורים ובני משפחתו?‏ מה עשה שהוטחה בו ביקורת נוקבת שכזו?‏ תערוכה שהוצגה ברומא (‏מאוקטובר 2002 עד פברואר 2003)‏ בנושא בני בורג׳ה — אומנות הכוח (‏arte del potere’‏I Borgia​—l)‏ נתנה למבקרים הזדמנות לתת את דעתם באופן כללי על הזכויות שבהן מחזיק מוסד האפיפיורות,‏ ובפרט על האופן שבו ניצל אותן רודריגו בורג׳ה,‏ הוא אלכסנדר השישי (‏כיהן כאפיפיור מ־1492 עד 1503)‏.‏

עלייתו לשלטון

רודריגו בורג׳ה נולד ב־1431 למשפחה ידועה בכּסאטיוָה שבממלכת אַרַגוֹן,‏ כיום בספרד.‏ דודו,‏ אלפונסו דה בורג׳ה,‏ בישוף וַלֶנְסְיָה,‏ דאג שאחיינו ירכוש השכלה ועשה את כל הדרוש כדי שבעודו בן עשרה ייהנה רודריגו מזכויות על נכסי הכנסייה (‏משרות כנסייתיות ששכר כספי בצידן)‏.‏ בגיל 18,‏ ותחת חסותו של אלפונסו,‏ אשר כבר התמנה לחשמן,‏ עבר רודריגו לאיטליה ולמד שם משפטים.‏ כאשר נעשה אלפונסו לאפיפיור קאליקְסְטוּס השלישי,‏ מינה את רודריגו ואחיין נוסף שלו לתפקיד חשמנים.‏ פֶּרֶה לואיס בורג׳ה התמנה כשליט על מספר ערים.‏ עד מהרה מונה רודריגו לסגן ראש הכנסייה — משרה אשר החזיק בה במהלך כהונתם של כמה וכמה אפיפיורים ושאיפשרה לו להשיג בעלות על מספר נכסי כנסייה יקרי ערך,‏ לצבור עושר אגדי,‏ להחזיק בכוח עצום ולחיות חיי מותרות כמו נסיך.‏

רודריגו היה אדם משכיל,‏ נואם רהוט,‏ פטרון האומנויות ואדם שידע להשיג את מבוקשו.‏ אולם,‏ הוא קיים מספר קשרים אסורים עם נשים.‏ פילגשו הקבועה ילדה לו ארבעה ילדים,‏ ויוצאי חלציו הנוספים נולדו לו מנשים אחרות.‏ הגם שהאפיפיור פיוס השני נזף בו על חיבתו לשעשועים ”‏ההוללים מכול”‏ ול”‏התענגות משולחת רסן”‏,‏ לא היטיב רודריגו את דרכיו.‏

עם מות האפיפיור אינוצנטיוס השמיני ב־1492,‏ נועדו חשמני הכנסייה לבחור יורש.‏ אין עוררין על כך שרודריגו בורג׳ה קנה מספיק קולות באמצעות הצעות שוחד מפתות לחבריו החשמנים תוך כדי שימוש בציניות בוטה,‏ עד שלבסוף יצא מן הוועידה בתור האפיפיור אלכסנדר השישי.‏ מה קיבלו החשמנים בתמורה לתמיכתם בו?‏ משרות כנסייתיות,‏ ארמונות,‏ טירות,‏ ערים,‏ מנזרים ומחוזות בישופים שהכניסו רווחים עצומים.‏ אכן,‏ לא קשה להבין מדוע היסטוריון כנסייה אחד אמר שימי כהונתו של אלכסנדר השישי היו ”‏ימי חרפה ושערורייה לכנסייה הרומית”‏.‏

כאחד משליטי העולם הזה

מתוקף עוצמתו הרוחנית כראש הכנסייה,‏ שימש אלכסנדר השישי בתור בורר בעימות ששרר בין ספרד ופורטוגל על רקע האדמות החדשות שנתגלו ביבשת אמריקה.‏ סמכותו החילונית הפכה אותו לראש מדינות האפיפיור שכללו שטחים במרכז איטליה,‏ והוא שלט בממלכתו ממש כמו כל שליט ריבוני אחר בתקופת הרנסנס.‏ בדומה לתקופות כהונתם של אפיפיורים קודמים ומאוחרים יותר,‏ ימי אלכסנדר השישי התאפיינו בשחיתויות,‏ נֶפּוֹטיזם ובלא מעט מקרי מוות חשודים.‏

כוחות יריבים נאבקו ביניהם באותם ימים על השליטה בשטחים שונים ברחבי איטליה,‏ והאפיפיור לא טמן ידו בצלחת.‏ תככיו הפוליטיים והבריתות שכרת (‏ושלאחר מכן גם הפר)‏ נועדו להעצים את כוחו,‏ לקדם את ילדיו ולרומם מעלה מעלה את בני משפחת בורג׳ה.‏ בנו חואן,‏ אשר נישא לדודניתו של מלך קסטיליה,‏ מונה לדוכס גַנְדִיָה,‏ ספרד.‏ ג׳וֹפְרָה,‏ בן נוסף של אלכסנדר השישי,‏ התחתן עם נכדתו של מלך נאפולי.‏

כאשר נזקק האפיפיור לבעל ברית לחיזוק קשריו עם צרפת,‏ הוא ביטל את אירוסיה של בתו בת ה־13,‏ לוּקרֶציה,‏ לאציל מאַרַגוֹן והשיא אותה לקרוב משפחה של דוכס מילאנו.‏ כאשר נישואין אלה כבר לא הצמיחו תועלת פוליטית,‏ נמצא תירוץ לבטלם ולוקרציה הושאה לבן לשושלת יריבה — אלפונסו מארגון.‏ בינתיים,‏ אחיה השאפתן והאכזרי של לוקרציה,‏ צֶ’‏זארֶה בורג׳ה,‏ כרת ברית עם לואי ה־12 מלך צרפת,‏ וכך נישואיה הטריים של אחותו לאלפונסו מארגון גרמו לו מבוכה.‏ איזה פתרון מצא לבעיה?‏ מקור אחד מציין שאלפונסו,‏ בעלה האומלל,‏ ”‏נדקר על מדרגות בזיליקת סנט פטרוס על־ידי ארבעה שנשלחו להתנקש בחייו.‏ ובשעה שהתאושש מפצעיו,‏ נחנק למוות בידי אחד ממשרתיו של צ׳זארה”‏.‏ האפיפיור,‏ אשר היה מעוניין בעוד בריתות אסטרטגיות,‏ ארגן את נישואיה השלישיים של לוקרציה,‏ שהיתה כבר בת 21,‏ לבנו של דוכס פֶרארָה.‏

על חייו של צ׳זארה נאמר שהיו ”‏סיפור של חוסר מצפוניות ושל שפיכות דמים”‏.‏ אף־על־פי שאביו מינה אותו להיות חשמן עוד בהיותו בן 17,‏ המלחמות התאימו לו יותר מענייני הכנסייה,‏ שכן היה איש ממולח,‏ שאפתן ומושחת בדומה לכמה אחרים.‏ אחרי שפרש ממשרתו בכנסייה,‏ נשא צ׳זארה נסיכה צרפתייה,‏ וכך השיג לעצמו את הדוּכּסוּת של ואלאנטינוֹאַה.‏ ואז,‏ בתמיכת חילות צרפת,‏ פתח צ׳זארה במסע מצורים ורציחות כדי לתפוס את רסן השלטון בצפון איטליה.‏

כדי להבטיח שצבא צרפת יעמוד לצד צ׳זארה במאמציו לממש את שאיפותיו,‏ נתן האפיפיור ללואי ה־12 היתר לגירושיו הנוחים מחד והשערורייתיים מאידך,‏ אשר איפשרו לו לשאת לאישה את אַן מבְּרֶטַנְיָה ולספח את הדוכסות שלה לממלכתו.‏ מה שקרה למעשה,‏ מציין ספר עיון אחד,‏ הוא שהאפיפיור ”‏הקריב את יוקרת הכנסייה ואת ההקפדה על העקרונות על מזבח השגת יתרונות חילוניים בשביל בני משפחתו”‏.‏

חיצי ביקורת נגד חיי ההוללות של האפיפיור

התנהגותם משולחת הרסן של בני משפחת בורג׳ה הקימה להם אויבים ומשכה ביקורת.‏ ביסודו של דבר,‏ האפיפיור התעלם ממבקריו,‏ אך מאדם אחד לא ניתן היה להתעלם.‏ היה זה גִ’‏ירוֹלַמוֹ סַווֹנַרוֹלָה — נזיר דומיניקני,‏ מטיף חוצב להבות והמנהיג הפוליטי של פירנצה.‏ הוא יצא חוצץ נגד העבירות של חצר האפיפיור,‏ ואף נגד האפיפיור עצמו ומדיניותו,‏ וגם קרא להדחתו ולביצוע רפורמה כנסייתית.‏ סוונרולה קרא בקול רועם:‏ ”‏מנהיגי הכנסייה.‏.‏.‏ בלילות אתם הולכים אל הפילגשים שלכם ובימים אל טקסי הקודש”‏.‏ מאוחר יותר אמר:‏ ”‏[‏לאותם מנהיגים]‏ יש פני זונה,‏ ותהילתם עומדת לכנסייה לרועץ.‏ אומר אני לכם,‏ הללו אינם דוגלים כלל באמונה המשיחית”‏.‏

במאמץ לקנות את שתיקתו,‏ הציע האפיפיור לסוונרולה לשמש כחשמן,‏ אך הלה סירב.‏ אם בגין עמדותיו נגד מוסד האפיפיורות ואם בגין הטפתו,‏ בסופו של דבר נודה סוונרולה מן הכנסייה,‏ נעצר,‏ אולץ בעינויים להודות באשמה ואז נתלה וגופתו נשרפה באש.‏

שאלות רציניות

מאורעות היסטוריים אלה מעלים שאלות חשובות.‏ כיצד ניתן להסביר את תככיו ואת התנהגותו של האפיפיור?‏ מהי תשובתם של ההיסטוריונים?‏ בפיהם מספר קווי טיעונים.‏

רבים סבורים שאין להוציא את חייו של אלכסנדר השישי מהקשרם ההיסטורי.‏ פעילותו הפוליטית והדתית היתה כביכול פועל יוצא של רצונו לשמור על השלום,‏ לא להפר את האיזון בין מדינות יריבות,‏ לחזק קשרי ידידות עם בעלי ברית שבכוחם להגן על האפיפיורות ולשמור על אחדות המונרכיות הנוצריות כנגד האיום מצד הטורקים.‏

ומה לגבי חייו הפרטיים?‏ ”‏בכל תקופה היתה הכנסייה עדה לנוצרים מושחתים ולכמרים לא ראויים”‏,‏ אומר למדן אחד.‏ ”‏כדי למנוע זעזוע,‏ המשיח עצמו חזה זאת;‏ הוא אפילו דימה את קהילתו לשדה שגודלים בו הן חיטים והן עשבים רעים ולרשת דייגים שיש בה גם דגים טובים וגם דגים רעים,‏ בדיוק כשם שהוא לא מנע מיהודה [‏איש קריות]‏ להיות אחד משליחיו”‏.‏a

אותו למדן ממשיך ואומר:‏ ”‏בדיוק כמו ששיבוץ פגום אינו מוריד מערכה של אבן יקרה,‏ כך שחיתותו של כומר אינה יכולה במהותה לפסול.‏.‏.‏ את הטפתו.‏ .‏.‏.‏ זהב נשאר זהב,‏ בין שמחלקת אותו יד טהורה או טמאה”‏.‏ היסטוריון קתולי אחד טוען שקתולים ישרי לב היו צריכים לפעול במקרה של אלכסנדר השישי בהתאם לעצה שנתן ישוע לתלמידיו כשדיבר על הסופרים והפרושים:‏ ”‏כל אשר יאמרו לכם עשו ושימרו,‏ אך כמעשיהם אל תעשו”‏ (‏מתי כ״ג:‏​2,‏ 3‏)‏.‏ אך עם היד על הלב,‏ האם טיעונים אלה באמת משכנעים אותך?‏

האם זו הדת המשיחית האמיתית?‏

ישוע השאיר בידינו קו מנחה פשוט המשמש כאבן בוחן לטיבם של אנשים הטוענים להיות משיחיים:‏ ”‏בפירותיהם תכירו אותם.‏ האם אוספים ענבים מן הקוצים או תאנים מן הברקנים?‏ כן כל עץ טוב עושה פרי טוב והעץ הנשחת עושה פרי רע.‏ לכן בפירותיהם תכירו אותם”‏ (‏מתי ז׳:‏​16–18,‏ 20‏)‏.‏

באופן כללי,‏ כיצד השתלבה התנהגותם של מנהיגי דת לאורך ההיסטוריה וכיצד היא משתלבת כיום במתכונת של הדת המשיחית האמיתית,‏ אשר נקבעה על־ידי ישוע ובאה לידי ביטוי בחייהם של תלמידיו האמיתיים?‏ הבה נבחן רק שני תחומים:‏ מעורבות פוליטית ואורח חיים.‏

ישוע לא חי כמו נסיך בעולם זה.‏ חייו היו כה פשוטים,‏ עד כי הודה שאפילו ”‏אין לו מקום להניח את ראשו”‏.‏ מלכותו ’‏לא היתה מן העולם הזה’‏ וגם תלמידיו ’‏לא היו מן העולם’‏,‏ כשם שהוא לא היה חלק מן העולם.‏ לפיכך,‏ ישוע סירב להתערב בעניינים הפוליטיים של ימיו (‏מתי ח׳:‏20;‏ יוחנן ו׳:‏15;‏ י״ז:‏16;‏ י״ח:‏36‏)‏.‏

אך האין זה נכון שארגוני דת עשו לעצמם הרגל לאורך הדורות לחבור למנהיגים פוליטיים בכדי להשיג כוח ויתרונות כספיים,‏ למרות שקו פעולה זה גרם לעם הפשוט סבל?‏ האין זה נכון שרבים מראשי הדתות מתענגים בחיי מותרות,‏ אף־על־פי שאינספור האנשים שאותם הם אמורים לשרת שרויים בעוני?‏

יעקב,‏ אחיו למחצה של ישוע,‏ ציין:‏ ”‏מפירי נאמנות,‏ האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים?‏ לפיכך,‏ מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים”‏ (‏יעקב ד׳:‏4‏)‏.‏ מדוע נאמר,‏ ”‏הופך לאויב אלוהים”‏?‏ ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏19 כתוב:‏ ”‏העולם כולו נתון ביד הרָשָע”‏.‏

באשר לרמת המוסר של אלכסנדר השישי,‏ היסטוריון בן ימיו כתב:‏ ”‏סגנון חייו הולל.‏ הוא לא ידע בושה ויושר מה הם,‏ ולא הכיר אמונה או דת.‏ הוא היה אחוז תאוות בצע שלא ידעה שובע,‏ שאפתנות מוגזמת,‏ אכזריות פראית ותשוקה בוערת לקידום ילדיו הרבים”‏.‏ כמובן,‏ בורג׳ה אינו היחיד בהיררכיה הכנסייתית שניהל אורח חיים כזה.‏

מה אומרים כתבי־הקודש על התנהגות שכזו?‏ ”‏שמא אינכם יודעים כי עושי עוול לא יירשו את מלכות האלוהים?‏”‏ שאל השליח פאולוס.‏ ”‏אל תיטעו;‏ לא זונים.‏.‏.‏ לא מנאפים.‏.‏.‏ ולא חמדנים.‏.‏.‏ יירשו את מלכות האלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏​9,‏ 10‏)‏.‏

אחת ממטרותיה המוצהרות של אותה תערוכה ברומא על בני משפחת בורג׳ה היתה ”‏למקם אישים גדולים אלו בהקשר ההיסטורי שלהם.‏.‏.‏,‏ להבין אך בהחלט לא למחול וגם לא לגנות”‏.‏ לאמיתו של דבר,‏ המבקרים היו צריכים להסיק מסקנות בעצמם.‏ לאילו מסקנות הגעת אתה?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

רודריגו בורג׳ה — האפיפיור אלכסנדר השישי

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

אביה של לוקרציה בורג׳ה השתמש בה כדי להעצים את כוחו

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

צ׳זארה בורג׳ה היה אדם שאפתן ומושחת

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

גִ’‏ירוֹלַמוֹ סַווֹנַרוֹלָה לא היה מוכן שיסכרו את פיו,‏ ולכן נתלה וגופתו נשרפה