שאלות של קוראים
במקומות רבים בעולם נהוג לתת מתנות בחתונה. אילו עקרונות מקראיים יש להביא בחשבון כשנותנים או מקבלים מתנות כאלו?
המקרא אינו פוסל נתינת מתנות כאשר הדבר נעשה מתוך מניע נכון ובנסיבות המתאימות. בעניין הנתינה, המקרא מעודד את המשיחיים האמיתיים לחקות את אביהם הנדיב יהוה (יעקב א׳:17). השליח פאולוס הפציר באחיו לאמונה: ”אל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים”. אם כן, המשיחיים נקראים לגלות נדיבות (עברים י״ג:16; לוקס ו׳:38).
מה באשר לשימוש ברשימת מתנות, נוהג די נפוץ במספר ארצות? השיטה היא שבני זוג העומדים להינשא מגיעים לחנות מסוימת ומכינים רשימה של דברים שאותם היו מעוניינים לקבל כמתנות. הקרובים והידידים של הזוג מופנים לאותה חנות כדי לרכוש פריטים מתוך רשימת המתנות. מבחינה מעשית, רשימת מתנות חוסכת מהמוזמנים שעות רבות של חיפושים אחר מתנה, ואילו בני הזוג אינם צריכים להחזיר לחנויות מתנות שאינן לטעמם.
זוהי החלטתם האישית של הזוג אם להכין רשימת מתנות ואם לאו. עם זאת, כדאי שמשיחי יקפיד שלא לאמץ לעצמו מנהגים העלולים לעמוד בסתירה לעקרונות מקראיים. למשל, מה אם הרשימה כוללת מתנות יקרות מאוד? במקרה כזה, אנשים שתקציבם מוגבל אולי לא יוכלו לקנות מתנה, או שירגישו שעדיף להם לא להגיע לחתונה וכך לחסוך מעצמם את המבוכה אם יביאו מתנה צנועה. אישה משיחית כתבה: ”זה הופך להיות מעמסה כבדה מדי. אני מנסה להיות נדיבה, אבל בזמן האחרון אני כבר לא נהנית לתת מתנות כמו פעם”. כמה חבל אם החתונה תותיר את האורחים בתחושה לא־נעימה!
ללא ספק, אין לגרום לאורחים לחוש שכדי לתת מתנה טובה, הם חייבים לרכוש אותה בחנות מסוימת ולהשקיע סכום כסף בסדר גודל מוגדר. אחרי הכול, ישוע המשיח הראה שהדבר החשוב ביותר בעיני אלוהים הוא מה שטמון בלבו של הנותן ולא ערכה הכספי של המתנה (לוקס כ״א:1–4). בדומה לכך, השליח פאולוס כתב בנוגע לנתינה לנזקקים: ”כל איש כפי שידבנו לבו יתן, לא מתוך צער או הכרח, שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:7).
מנקודת מבט מקראית, אין כל פסול בכך שאדם יזדהה בתור נותן המתנה ואולי יצרף פתק או כרטיס ברכה. עם זאת, במקומות מסוימים נהוג לציין את שמו של נותן המתנה בפני כל הנוכחים. נוהג זה יכול לעורר בעיות. אפשר שנותן המתנה רוצה להישאר בעילום שם על מנת שלא למשוך לעצמו תשומת לב מיותרת. אנשים אלה פועלים על־פי העיקרון הכתוב במתי ו׳:3, שם אמר ישוע: ”ואתה בעשותך מעשה חסד אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך”. אחרים סבורים שהמתנה היא עניין אישי שצריך להישאר בין הנותן והמקבל. יתרה מזאת, אזכור שמו של הנותן עלול להוביל לעריכת השוואות ולתחרותיות (גלטים ה׳:26). ללא ספק, המשיחיים אינם רוצים לגרום למישהו להרגיש לא בנוח מכך שמודיעים בפומבי את שמו (פטרוס א׳. ג׳:8).
כן, בזכות יישום העקרונות שבדבר־אלוהים, הנתינה תמשיך לשמש מקור שמחה (מעשי השליחים כ׳:35).