שאלות של קוראים
מה כוונת המילים ”שיהיו לו חיים בעצמו”?
המקרא מציין שלישוע המשיח יש ”חיים בעצמו” ושגם לתלמידיו יש ’חיים בקרבם’ (יוחנן ה׳:26; ו׳:53). עם זאת, שני הפסוקים הללו אינם בעלי משמעות זהה.
”כשם שלאב יש חיים בעצמו”, ציין ישוע, ”כך גם נתן לבן שיהיו לו חיים בעצמו”. לפני שיצא בהצהרה מיוחדת זו, אמר ישוע: ”אמן אמן אני אומר לכם, השומע את דברי ומאמין לשולחי יש לו חיי עולם... תבוא שעה, וכעת היא, שהמתים ישמעו את קול בן האלוהים והשומעים יחיו”. ישוע התייחס כאן לכוח מיוחד שניתן לו מאת האב — היכולת להעניק לבני אדם מעמד רצוי לפני אלוהים. יתר על כן, ישוע מסוגל להקים את ישני אדמת עפר ולתת להם חיים. לגבי ישוע, העובדה שיש לו ”חיים בעצמו” משמעה שהוא ניחן ביכולות אלו. לפיכך, דרך אפשרית נוספת לתרגם את הפסוק היא, שבדומה לאב, גם לבן ’יש מתת החיים בעצמו’ (יוחנן ה׳:24–26). מה לגבי תלמידיו?
כעבור שנה בערך פנה ישוע למאזיניו ואמר: ”אמן אמן אני אומר לכם, אם לא תאכלו את בשר בן האדם ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם. האוכל את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי עולם ואני אקים אותו ביום האחרון” (יוחנן ו׳:53, 54). ישוע עורך כאן הקבלה בין הביטוי ”חיים בקרבכם” ובין קבלת ”חיי עולם”. גם במקומות אחרים בכתבי־הקודש המשיחיים מופיעים ביטויים בעלי מבנה דקדוקי דומה לזה של הביטוי ”חיים בקרבכם”. שתי דוגמאות לכך הן ”יהא מלח בקרבכם” ו”קיבלו בגופם [”בקרבם”, ע״ח] את הגמול הראוי” (מרקוס ט׳:50; רומים א׳:27). פסוקים אלו אינם מתייחסים ליכולת לתת מלח לאחרים או לתת גמול למישהו. הכוונה היא לשלמות פנימית. לפיכך, הביטוי ”חיים בקרבכם” ביוחנן ו׳:53 משמעו פשוט לקבל את מלוא החיים, לחיות באופן מלא, שלם.
כאשר ציין ישוע את האפשרות שיהיו לתלמידיו חיים בקרבם, הוא הזכיר את בשרו ואת דמו. מאוחר יותר, בעת שכונן את סעודת האדון, שוב דיבר ישוע על בשרו ודמו והורה לתלמידיו, שעימם נכרתה ברית חדשה, לאכול ולשתות מן המצה ומן היין, שהיתה להם משמעות סמלית. האם פירוש הדבר שרק משיחיים משוחים, אשר יהוה אלוהים כרת איתם את הברית החדשה, יכולים לקבל חיים מלאים ושלמים? לא. שני המקרים אירעו במרווח של שנה זה מזה. אלה ששמעו את הדברים שאמר ישוע ככתוב ביוחנן ו׳:53, 54 לא ידעו על טקס זיכרון כלשהו שכלולים בו סמלים לבשרו ולדמו של המשיח.
לפי יוחנן ו׳, ישוע השווה תחילה את בשרו למָן באומרו: ”אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. זה הוא הלחם היורד מן השמים כדי שיאכלו ממנו ולא ימותו. אני הלחם החי היורד מן השמים. אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם”. בשרו של ישוע, בדומה לדמו, היה נעלה בהרבה על המָן. באיזה מובן? בשרו ניתן ”בעד חייו של העולם”, ובזכותו מתאפשר לבני אדם לחיות לנצח.a לפיכך, ההצהרה ביוחנן ו׳:53 בעניין האפשרות שיהיו לבני אדם ’חיים בקרבם’ מתייחסת לכל מי שיזכו לחיי נצח, אם בשמים ואם בארץ (יוחנן ו׳:48–51).
מתי מקבלים תלמידי ישוע חיים בקרבם, או זוכים לחיים שלמים ומלאים? באשר ליורשי המלכות המשוחים, הדבר קורה עם תקומתם לחיים שמימיים כיצורים רוחניים בני אלמוות (קורינתים א׳. ט״ו:52, 53; יוחנן א׳. ג׳:2). ’הצאן האחרות’ של ישוע יזכו לחיים המלאים אחרי תום אלף שנות שלטונו. אחרי תקופה זו הם כבר יעברו את המבחן הסופי, יוכיחו נאמנות ויוצדקו כדי לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (יוחנן י׳:16; ההתגלות כ׳:5, 7–10).
[הערת שוליים]
a בעת שנדדו במדבר, הן בני ישראל והן ה”ערב רב” נזקקו למָן כדי לשרוד (שמות י״ב:37, 38; ט״ז:13–18). בדומה לכך, כדי לחיות לנצח, כל המשיחיים — משוחים ולא משוחים — צריכים להפיק תועלת מן המן השמימי על־ידי כך שיגלו אמונה בכוח הגאולה שבבשרו ובדמו של ישוע, אשר אותם מסר כשמת מות קורבן (ראה המצפה מ־1 בפברואר 1988, עמ׳ 30, 31 [אנג׳]).
[תמונות בעמוד 31]
לכל המשיחיים האמיתיים יכולים להיות ’חיים בקרבם’