שאלות של קוראים
באיזה מובן ’נאלם’ יחזקאל בתקופת המצור על ירושלים וחורבנה?
יחזקאל ’נאלם’ במובן זה שלא היה לו מה להוסיף על המסר הנבואי שמָסר יהוה.
הנביא יחזקאל החל את שירותו בבבל כצופה נאמן עבור אנשי הגולה היהודים ב”שנה החמישית לגלות יוֹיָכִין”, כלומר, ב־613 לפה״ס (יחזקאל א׳:2, 3). בעשור לחודש העשירי בשנת 609 לפה״ס, התבשר יחזקאל בהשראת אלוהים שהבבלים החלו לצור על ירושלים (יחזקאל כ״ד:1, 2). מה יהיה באחרית המצור? האם ירושלים ותושביה הנאמנים יימלטו? בתפקיד הצופה הכריז יחזקאל מסר ברור של חורבן מטעם יהוה, ולא נצרך להוסיף תימוכין לדבריו. יחזקאל ’נאלם’ בכל הקשור לפרטים נוספים לגבי המצור על ירושלים (יחזקאל כ״ד:25–27).
כשישה חודשים אחרי חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס, הגיע אל יחזקאל פליט ובפיו שמועה רעה על חורבן עיר הקודש. בערב לפני בוא הפליט ’פתח [יהוה] את פי [יחזקאל]... ולא נאלם עוד’ (יחזקאל ל״ג:22). בזאת תמה שתיקת יחזקאל.
האם באותו פרק זמן לקה יחזקאל באֵלֶם ממשי? מובן שלא, שהרי גם אחרי ש’נאלם’, ניבא נבואות שכוונו בעיקר אל ארצות הסביבה, אשר עלזו למפלת ירושלים (יחזקאל, פרקים כ״ה עד ל״ב). קודם לכן, בתקופת פעילותו כנביא וכצופה, אמר אליו יהוה: ”ולשונך אדביק אל חִכֶּך ונאלמת, ולא תהיה להם לאיש מוכיח, כי בית מרי המה. ובדברי אותך אפתח את פיך” (יחזקאל ג׳:26, 27). בהיעדר מסר מיהוה אל עם ישראל, נדרש יחזקאל לא לפצות את פיו באשר לאומה זו. היה עליו למסור את דברי יהוה כהווייתם ולדבר רק במועד שקבע יהוה. אילמותו של יחזקאל ציינה שהוא לא הביע דברים בעלי משמעות נבואית לעם ישראל.
כיתת הצופה בת זמננו, המשיחיים המשוחים, מזהירה מפני אובדנה של הנצרות, שאותה סימלה ירושלים. כאשר תפרוץ ’הצרה הגדולה’ ותחריב את ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב, לא תצטרך כיתת יחזקאל המשוחה להוסיף ולדבר על אחריתה של הנצרות, המהווה חלק מרכזי של מעצמה זו (מתי כ״ד:21; ההתגלות י״ז:1, 2, 5).
כן, יבוא יום והשארית המשוחה ובני לווייתה ייאלמו, ולא יהיו בפיהם מסרים נוספים לנצרות. כך יהיה כאשר ”עשר הקרניים” ו”החיה” יעשו את בבל הגדולה שוממה וערומה (ההתגלות י״ז:16). כמובן, אין להסיק מכך שהמשיחיים יהיו אילמים באופן ממשי. כמנהגם כיום, הם יהללו את יהוה ויזכירו שמו בכל יום ו”בכל דור ודור” (תהלים מ״ה:18; קמ״ה:2).