הקץ למלחמות
’אנחנו רק בני 12. אין לנו השפעה על הפוליטיקה ועל המלחמה, אבל אנחנו רוצים לחיות! אנחנו מחכים לשלום. האם נזכה לראות אותו?’ (תלמידי כיתה ה׳)
’אנחנו רוצים ללכת לבית־הספר ולבקר אצל החברים והמשפחה בלי לפחד שיחטפו אותנו. אני מקווה שהממשלה תתייחס אלינו. אנחנו רוצים חיים טובים יותר. אנחנו רוצים שלום’ (אלהג׳י, בן 14)
מילים כואבות אלו הן ביטוי לתקווה הכנה של צעירים הסובלים שנים מפאת סכסוכים אזרחיים. כל מבוקשם הוא לחיות חיים רגילים. אבל קשה להפוך תקווה זו למציאות. האם נזכה אי פעם לראות עולם ללא מלחמות?
בשנים האחרונות נעשים מאמצים בינלאומיים לשים קץ למלחמות אזרחים ולהביא לחתימת הסכם שלום בין צדדים ניצים. מדינות מסוימות שולחות כוחות לשמירת השלום בניסיון להביא למימוש ההסכמים. אך למדינות מעטות יש האמצעים או הרצון לפקח על ארצות רחוקות, שבהן השנאה והחשד עמוקי שורשים וכל הסכם בין הפלגים הלוחמים שברירי ותלוי על בלימה. לעתים קרובות קורה שהסכסוך שב ומתלקח שבועות או חודשים ספורים בלבד אחרי שנחתם הסכם להפסקת אש. מכון סטוקהולם לחקר השלום בעולם מציין כי ”קשה להשיג שלום כאשר הלוחמים רוצים ומסוגלים להמשיך להילחם”.
סכסוכים בעייתיים אלה העושים שמות בחלקים רבים בעולם מזכירים למשיחיים נבואה מקראית. ספר ההתגלות מדבר על תקופה מכרעת בהיסטוריה שבמהלכה פרש סמלי ’מסיר את השלום מן הארץ’ (ההתגלות ו׳:4). תמונת הלוחמה הבלתי פוסקת היא חלק מן האות המורכב שלפיו אנו חיים בתקופה המתוארת בלשון המקרא כ”אחרית הימים”a (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). עם זאת, דבר־אלוהים מבטיחנו כי בתום תקופת אחרית הימים ייכון שלום.
בתהלים מ״ט:10 מבהיר המקרא שכדי לכונן שלום אמת יש צורך לשים קץ למלחמות, לא רק באזור אחד על פני כדור־הארץ, אלא בעולם כולו. נוסף על כך, מזמור זה מזכיר מפורשות את השמדת כלי הנשק שרווחו בימי המקרא — קשת וחנית. כלי הנשק של ימינו חייבים אף הם להישמד כדי שהאנושות תוכל לחיות בשלום.
אך ביסודו של דבר, השנאה והחמדנות הן שמשלהבות את אש המלחמות ולא הכדורים והרובים. החמדנות מונחת בשורש המלחמות, והשנאה מולידה אלימות. כדי לשרש גורמים הרסניים אלה, יש צורך בשינוי אורח החשיבה. בני אדם צריכים ללמוד אורחות שלום. זו הסיבה שהנביא ישעיהו היה מציאותי באומרו שהמלחמות תחדלנה אך ורק כאשר הבריות ”לא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:4).
אולם, כעת אנו חיים בעולם שאינו מנחיל למבוגרים ולילדים את ערך השלום אלא את תפארת המלחמה. לדאבוננו, אפילו ילדים לומדים להרוג.
הם למדו להרוג
בגיל 14 נעשה אלהג׳י חייל משוחרר. הוא היה רק בן 10 כאשר כוחות המורדים חטפו אותו ואימנו אותו להילחם בעזרת רובה קלצ׳ניקוב. כחייל בעל כורחו, ביצע מעשי ביזה כדי למצוא מזון והעלה בתים באש. הוא אף הרג ופצע אנשים. כיום אלהג׳י מתקשה לשכוח את המלחמה ולהסתגל לחיים האזרחיים. אברהם, ילד־חייל נוסף, למד אף הוא להרוג ולא רצה למסור את נשקו. הוא אמר: ”אם יאמרו לי לוותר על הנשק, אני לא יודע מה אעשה, איך יהיה לי מה לאכול”.
יותר מ־000,300 ילדים־חיילים — נערים ונערות — עדיין נלחמים ונהרגים בסכסוכים האזרחיים הגועשים בעולמנו. מנהיג מורדים אחד אמר: ”הם ממלאים פקודות; אין להם אישה או משפחה שהם צריכים לחזור אליהם; והם לא יודעים פחד”. למרות זאת, הילדים האלה רוצים חיים טובים יותר וראויים לכך.
בארצות מפותחות המציאות להיות ילד־חייל נראית כמו תמונה הלקוחה מעולם אחר. בכל זאת, ילדים רבים במערב לומדים להילחם בחממה שבביתם. באיזה מובן?
קח לדוגמה את חוזה מדרום מזרח ספרד. הוא היה נער שעסק להנאתו באומנויות לחימה. החפץ היקר ביותר ללבו היה חרב סמוראית שאביו קנה לו בחג המולד. הוא אהב משחקי וידיאו, בייחוד משחקים אלימים. ב־1 באפריל 2000 החליט חוזה לחקות את גיבורי המסך שלו. בבולמוס של אלימות הרג את אביו, את אמו ואת אחותו בחרב שאביו נתן לו. ”רציתי להיות לבד בעולם; לא רציתי שהוריי ישגיחו עלי”, הסביר לשוטרים.
ביחס להשפעות הבידור האלים, ציין המחבר ואיש הצבא דייב גרוסמן: ”אנו מגיעים לרמה של קהות חושים שבה גרימת כאב וסבל נחשבת לדבר מבדר: תענוג עקיף ולא תיעוב ושאט נפש. אנחנו לומדים להרוג ולומדים ליהנות מזה”.
אלהג׳י וחוזה למדו להרוג. איש מהם לא התכוון להיות רוצח, אבל אימונים מסוג זה או אחר עיוותו את צורת חשיבתם. אימונים אלו — לילדים או למבוגרים — זורעים את זרעי האלימות והמלחמות.
לומדים שלום במקום מלחמה
לעולם לא יושת שלום קבע כל עוד האנשים לומדים להרוג. לפני אלפי שנים כתב הנביא ישעיהו: ”לוּא הקשבת למצוותיי, ויהי כנהר שלומך” (ישעיהו מ״ח:17, 18). כאשר בני אדם רוכשים ידע מדויק על דבר־אלוהים ולומדים לאהוב את חוקי אלוהים, האלימות והמלחמות מעוררות בהם סלידה. כבר עכשיו יכולים ההורים לוודא שהמשחקים של ילדיהם אינם מעודדים אלימות. המבוגרים יכולים גם ללמוד להתגבר על שנאה וחמדנות. עדי־יהוה נוכחו פעמים רבות שלדבר־אלוהים הכוח לשנות את אופי האדם (עברים ד׳:12).
תן דעתך לאורטנסיו. בהיותו בחור צעיר גויס בניגוד לרצונו ונעשה חייל. ההכשרה הצבאית נועדה ”להחדיר בנו את הרצון להרוג ולא לפחד מהמוות”, הוא מספר. הוא נלחם במלחמת אזרחים ארוכת ימים באפריקה. ”המלחמה שינתה את האישיות שלי”, הוא מודה. ”עד היום אני זוכר את כל מה שעשיתי. אני מרגיש רע מאוד בגלל כל מה שאילצו אותי לעשות”.
כאשר חייל אחר שוחח עם אורטנסיו על המקרא, הדברים נגעו ללבו. הוא התרשם מאוד מהבטחת אלוהים בתהלים מ״ו:10 לשים קץ לכל סוגי המלחמות. ככל שלמד את המקרא, דעך בו הרצון להילחם. לא חלף זמן רב, והוא ועוד שניים מחבריו סולקו מן הצבא, והקדישו את חייהם ליהוה אלוהים. ”האמת המקראית עזרה לי לאהוב את אויביי”, מספר אורטנסיו. ”הגעתי למסקנה שכאשר נלחמתי, חטאתי ליהוה כי אלוהים אומר ’לא תרצח’. כדי להראות אהבה כזו, היה עלי לשנות את צורת החשיבה שלי ולא לראות באנשים אויבים”.
סיפורים אמיתיים אלה ממחישים שהחינוך המקראי אכן תורם לשלום. ואין זה מפתיע. הנביא ישעיהו הצביע על הקשר הישיר בין חינוך אלוהי לבין השלום. הוא ניבא: ”וכל בנייך לימודי יהוה, ורב שלום בנייך” (ישעיהו נ״ד:13). אותו נביא חזה כי יבוא יום ובני כל האומות ינהרו אל עבודת יהוה אלוהים הטהורה כדי ללמוד את דרכיו. ומה תהיה התוצאה? ”וכיתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:2–4).
בהתאם לנבואה זו, עדי־יהוה עסוקים בעולם כולו בפעילות חינוכית שכבר סייעה למיליונים לכבות את אש השנאה המונחת ביסוד מלחמות האדם.
ערובה לשלום עולמי
פרט למתן הדרכה, כונן אלוהים ממשלה, או ”מלכות” שבכוחה לאכוף שלום חובק עולם. המקרא מתאר את השליט שבחר אלוהים, את ישוע המשיח, כ”שר שלום”. עוד מבטיח המקרא כי ’המשרה והשלום הרב’ יהיו עד ל״אין קץ” (ישעיהו ט׳:5, 6).
מהי הערובה לכך ששלטון המשיח יצליח לשים קץ לכל המלחמות? הנביא ישעיהו מוסיף: ”קנאת יהוה צבאות תעשה זאת” (ישעיהו ט׳:6). אלוהים רוצה ומסוגל לכונן שלום קבע. ישוע סמוך ובטוח שהבטחה זו תתגשם. זו הסיבה שלימד את תלמידיו להתפלל לבואה של מלכות אלוהים ולכך שרצון אלוהים ייעשה בארץ (מתי ו׳:9, 10). כאשר בקשה כנה זו תיענה, לא עוד ישחיתו המלחמות את פני האדמה.
[הערת שוליים]
a לדיון בראיות לכך שאנו חיים באחרית הימים, ראה פרק י״א בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונה בעמוד 7]
החינוך המקראי תורם לשלום אמת