האם הדת היא שורש בעיות האנושות?
”כאשר הדת אינה מלבה סכסוך כלשהו, היא משמשת כסם המקהה את מצפון האדם וממלאת את מוחו באשליות אסקפיסטיות. ... [היא] גורמת לאדם להפוך לצר אופקים, שטוף אמונות תפלות ורווי שנאה ופחד”. המיסיונר המתודיסטי לשעבר שכתב זאת הוסיף: ”האשמות אלו נכונות כנכון היום. קיימות דתות רעות ודתות טובות” (עשה לך דת [Start Your Own Religion]).
יהיו שיאמרו כי ’זו אינה ביקורת הוגנת’. אך הניתן להתכחש לעובדות ההיסטוריות? במידה רבה לדת המוגדרת כ”שירות ופולחן למען האל או העל־אנושי”, היסטוריה מזוויעה. הדת צריכה להאיר את עינינו ולהביא לידי התעלות הנפש. אבל למעשה היא מולידה סכסוכים, אי־סובלנות ושנאה. מדוע?
”מלאך אור” מתעה
התשובה, לפי המקרא, פשוטה מאוד. השטן מתחפש ל”מלאך אור” ומוליך מיליוני בני אדם שולל: הוא גורם להם לדבוק בתורותיו ולא בתורות אלוהים (קורינתים ב׳. י״א:14). השליח יוחנן הראה עד כמה מקיפה השפעת השטן וציין כי ”העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). יוחנן ידע שהשטן ”מתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9).
ומה התוצאות? השטן תומך במערכות דת שעל פניו נראות קדושות. ’לכאורה בעלות יראת שמים’, אבל פירותיהן הרעים חושפים את פרצופן האמיתי (טימותיאוס ב׳. ג׳:5; מתי ז׳:15–20). במקום לתרום לפתרון בעיות האנושות, הדת הופכת בעצם לחלק מן הבעיה.
אל תמהר לפטור רעיון זה כהסבר מאולץ ובלתי הגיוני. זכור, העיקר בכל התעיה הוא שהמותעה אינו מודע לכך. השליח פאולוס הביא דוגמה לחוסר מודעות זו. הוא כתב: ”מה שהגויים מקריבים, לשדים הם מקריבים ולא לאלוהים” (קורינתים א׳. י׳:20). אותם אנשים היו מזדעזעים מעצם המחשבה שהם עובדים את השדים. מבחינתם הם עבדו אל טוב, או אלים טובים כלשהם. אבל במציאות הותעו בידי ”כוחות רוחניים רעים בשמים” התומכים במאמצי השטן לזרות חול בעיני האנושות (אפסים ו׳:12).
לדוגמה, הבה נראה כיצד עלה בידי השטן לרמות נוצרים רבים הבוחרים להתעלם מאזהרתו של השליח יוחנן לגבי השפעתם הרעה של השדים (קורינתים א׳. י׳:12).
מה שלימד ישוע בא מאת אלוהים
”השיב להם ישוע ואמר: ’תורתי אינה שלי כי אם של שולחי’” (יוחנן ז׳:16). תורתו באה מאת האל הכול יכול. זו הסיבה שנודעה לה השפעה חזקה ומרוממת על מאזיניו. היא לא ’הקהתה את מצפון האדם ומילאה את מוחו באשליות אסקפיסטיות’. נהפוך הוא, משנתו של ישוע שיחררה את הבריות מטעויות דתיות ומפילוסופיות אנוש, פרי הגותו של עולם ’חשוך דעת’ בגין התעיות השטן (אפסים ד׳:18; מתי ט״ו:14; יוחנן ח׳:31, 32).
המשיחיים האמיתיים זוהו, לא על־פי יומרה של אדיקות, אלא על־פי אמונה ששיקפה את התכונות היפות שמניבה רוח הקודש של אלוהים (גלטים ה׳:22, 23; יעקב א׳:22; ב׳:26). הבולטת מבין התכונות הללו — וסימן הזיהוי של המשיחיות האמיתית — היא תכונת האהבה העילאית (יוחנן י״ג:34, 35).
אך שים לב לנקודה מכריעה זו: לא ישוע ולא השליחים ציפו שהקהילה המשיחית תוסיף להתקיים כפי שהיתה בראשית דרכה. הם ידעו שתתפתח כפירה ושדת האמת תועמד בצל לפרק זמן מסוים.
דת האמת מוסתרת לפרק זמן מסוים
במשל על החיטים והעשבים הרעים, ניבא ישוע שדת האמת תוסתר לזמן מסוים. קרא את המשל במתי י״ג:24–30, 36–43. ישוע זרע חיטים בשדה. ’הזרעים הטובים’ מסמלים את תלמידיו הנאמנים שנועדו להרכיב את הקהילה המשיחית המקורית. ישוע הזהיר שברבות הימים ”אויב” כלשהו, השטן, יזרע בין החיטים ”עשבים רעים” לרוב — אנשים הטוענים ללכת בעקבות ישוע המשיח, ובפועל דוחים את תורותיו.
זמן קצר לאחר מותם של שליחי ישוע, קמו אנשים שהתגלו כ”עשבים רעים” אשר העדיפו תורות אנוש מסולפות על פני ”דבר־יהוה” (ירמיהו ח׳:8, 9; מעשי השליחים כ׳:29, 30). כתוצאה מכך, הופיעה על בימת העולם משיחיוּת מעוותת ומזויפת. בראשה עמד גוף המכונה במקרא ”הרָשע” — כיתת כמורה מושחתת ספוגה ”בכל תרמית רשע” (תסלוניקים ב׳. ב׳:6–10). ישוע חזה שהמצב ישתנה ב”קץ העולם”. המשיחיים דמויי החיטים יאוגדו יחדיו ו”העשבים הרעים” בסופו של דבר יושמדו.
המשיחיות המזויפת היא שאחראית ל”מאות שנות ברבריות גמורה” ולחשיכה הרוחנית שעטפה את עולם הנצרות לאורך השנים. השליח פטרוס חזה זאת ואת כל יתר המעשים הנפשעים והאלימים שנעשו מאז בשם הדת, וציין בצדק כי ”בגללם [בגלל אותם משיחיים מזויפים] תגודף דרך האמת” (פטרוס ב׳. ב׳:1, 2).
”תיאולוגיה של זעם ושנאה”
ברור שלא רק הנצרות מוציאה לדת שם רע. לדוגמה, תן דעתך לגרסאות הפונדמנטליסטיות של ”דתיוּת מיליטנטית” אשר לדברי קרן ארמסטרונג, נזירה לשעבר, ניכרות ב”כל מסורת דתית גדולה”. ארמסטרונג טוענת שאחד המבחנים המכריעים של כל דת הוא שעליה להוביל ל”מעשי חמלה”. אך מה קרה בעניין זה בדתות הפונדמנטליסטיות? ”אמונה פונדמנטליסטית”, כותבת ארמסטרונג, ”בין אם היא יהודית, נוצרית או מוסלמית נכשלת במבחן מכריע זה אם היא הופכת לתיאולוגיה של זעם ושנאה” (המלחמה למען אלוהים — פונדמנטליזם ביהדות, בנצרות ובאיסלם). אך האם רק הזרמים הדתיים ה’פונדמנטליסטיים’ נכשלו במבחן והפכו ל”תיאולוגיה של זעם ושנאה”? ההיסטוריה מלמדת שלא כך הדבר.
השטן למעשה הקים מעצמה עולמית של דתות כזב המתאפיינת בזעם, בשנאה ובשפיכות דמים אין קץ. המקרא מכנה מעצמה זו ”בבל הגדולה, אֵם... לתועבות הארץ”. היא מתוארת כזונה היושבת על מערכת פוליטית הדומה לחיה. מעניין לציין שהיא נתפסת כאחראית ל”דם כל אשר נטבחו עלי ארץ” (ההתגלות י״ז:4–6; י״ח:24).
לא כולם הותעו
עם זאת, ההיסטוריה מוכיחה שלא כולם הותעו. גם בתקופות החשוכות מכול, אומר מלווין בראג, ”היו הרבה נשמות טובות שעשו טוב בשעה שהרוב סביבם היו מרושעים”. משיחיים אמיתיים הוסיפו ’להשתחוות לאלוהים ברוח ובאמת’ (יוחנן ד׳:21–24). הם נבדלו מכל מערכת דתית כלל עולמית שמכרה עצמה לזנות כ”מחזקת הכוח הצבאי”. הם מיאנו להצטרף ליחסי כנסייה ומדינה, אשר על־פי ההיסטוריה, הוכחו כ”ברית שכרת השטן ולא איזה ישוע מנצרת” (אלפיים שנה — המילניום השני: מן הנצרות של ימי הביניים ועד למשיחיות חובקת עולם [From Medieval Christendom to Global Christianity :Two Thousand Years—The Second Millennium]).
בעת החדשה מוכרים עדי־יהוה בהשפעתם החיובית. כדי להישמר נקיים מטומאת דתות הכזב, כל עיקרי אמונתם וכל מעשיהם מבוססים אך ורק על המקרא, דבר־אלוהים שנכתב ברוח הקודש (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). בדומה למשיחיים בני המאה הראשונה, הם ממלאים אחר מצוותו של ישוע לא להיות ”מן העולם” (יוחנן ט״ו:17–19; י״ז:14–16). למשל, בגרמניה הנאצית הם סירבו להתפשר על עקרונותיהם המשיחיים ומשום כך נידחו על־ידי האידיאולוגיה הנאצית. עמדתם השניאה אותם על היטלר. ספר לימוד לבתי־ספר מציין: ”עדי־יהוה... דבקו בתורה המקראית שלא לשאת נשק בעבור כל סיבה שהיא. על כן סירבו לשרת בצבא ולשתף פעולה עם הנאצים. בתגובה לכך, אסר האס־אס משפחות שלמות של עדי־יהוה. כשליש מכלל עדי־יהוה [בגרמניה] נרצחו במחנות ריכוז” (גרמניה — 1918–1945 [45-1918—Germany]).
כמובן, גם אמיצי לב בדתות אחרות סבלו על שום אמונתם. אך עדי־יהוה עשו כן כגוף דתי מאוחד. רובם המכריע לא מש מן העיקרון המקראי הבסיסי לפיו ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29; מרקוס י״ב:17).
שורש הבעיה
אם כן, במידה מסוימת נכון לומר שהדת מונחת ביסוד כל בעיות האנושות. כך הן דתות הכזב. אבל, אלוהים מתכוון בקרוב מאוד למגר את כל דתות הכזב (ההתגלות י״ז:16, 17; י״ח:21). והנה מצוותו לכל שוחרי המשפט והצדקה: ”צאו ממנה [מן המעצמה העולמית של דתות הכזב], עמי, פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה, כי הגיעו חטאותיה עד השמים וזכר אלוהים את פשעיה” (ההתגלות י״ח:4, 5). כן, אלוהים עצמו נפגע עמוקות מדתות ’המלבות סכסוכים, מקהות את מצפון האדם, ממלאות את מוחו באשליות אסקפיסטיות וגורמות לאדם להפוך לצר אופקים, שטוף אמונות תפלות ורווי שנאה ופחד’!
לעת עתה, מקבץ אלוהים את אוהבי האמת אל תוך הדת הטהורה. זו הדת הנאמנה לעקרונותיו ולתורותיו של בורא אוהב, צודק ורב חמלה (מיכה ד׳:1, 2; צפניה ג׳:8, 9; מתי י״ג:30). גם אתה יכול להצטרף אליה. אם ברצונך במידע נוסף כיצד לזהות את אותה דת טהורה, אל תהסס לכתוב אל המוציאים לאור של כתב עת זה או לבקש את עזרתו של כל אחד מעדי־יהוה.
[תמונה בעמוד 7]
אנשים מכל הרקעים מוצאים שמחה בדת הטהורה