”עבד” שהוא גם נאמן וגם נבון
”מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדונו על־בני ביתו לתת להם את אוכלם בעיתו?” (מתי כ״ד:45, דל’).
1, 2. מדוע זקוקים אנו כיום לאספקה שוטפת של מזון רוחני?
ביום שלישי אחר הצהריים, בי”א בניסן 33 לספירה, העלו תלמידי ישוע שאלה הנושאת משמעות רבה עבורנו כיום. הם שאלוהו: ”מה הוא אות בואך וקץ העולם?” בתשובתו ניבא ישוע נבואה יוצאת מגדר הרגיל. הוא דיבר על תקופה סוערת שתתאפיין במלחמות, רעב, רעידות אדמה ומחלות. ואלה יהיו ”ראשית הצרות”. המצב ילך ויחמיר. איזה עתיד קודר! (מתי כ״ד:3, 7, 8, 15–22; לוקס כ״א:10, 11).
2 מאז 1914 מתממשים מרבית מרכיביה של נבואת ישוע. ”צרות” למכביר ניחתות על האנושות. עם זאת, משיחיים אמיתיים אינם צריכים לחשוש. ישוע הבטיח שהוא יכלכל אותם במזון רוחני בריא. הואיל וישוע בשמים, כיצד הוא דואג שנזכה למזון רוחני כאן עלי אדמות?
3. אילו סידורים ערך ישוע כדי שנזכה ל’אוכל בעיתו’?
3 ישוע עצמו השיב על השאלה. כחלק מנבואתו המורכבת שאל ישוע: ”מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדונו על־בני ביתו לתת להם את אוכלם בעיתו? אשרי העבד אשר אדונו בבואו ימצאהו עושה כן. אמן אומר אני לכם כי יפקידהו על כל אשר לו” (מתי כ״ד:45–47, דל’). יקום ”עבד” שתפקידו לספק אוכל רוחני, ”עבד” שיהיה גם נאמן וגם נבון. האם מדובר באדם כלשהו, בשורה של אנשים שיבואו בזה אחר זה או במשהו אחר? הואיל והעבד הנאמן מספק מזון רוחני חיוני מאין כמוהו, חשוב לנו למצוא את התשובה.
אדם אחד או כיתה?
4. מניין לנו ש”העבד הנאמן והנבון” אינו אדם אחד?
4 לא ייתכן ש”העבד הנאמן והנבון” הוא אדם אחד. מדוע? משום שהעבד החל להגיש מזון רוחני עוד במאה הראשונה, ולדברי ישוע, העבד עדיין יעשה זאת בשובו של האדון ב־1914. משמע הדבר קרוב ל־900,1 שנה של שירות נאמן. אפילו מתושלח לא האריך ימים עד כדי כך! (בראשית ה׳:27).
5. הסבר מדוע המונח ’עבד נאמן ונבון’ אינו חל על כל משיחי.
5 האם המונח ’עבד נאמן ונבון’ חל באופן כללי על כל משיחי? זה נכון שכל המשיחיים חייבים להיות נאמנים ונבונים; אך ברור שלא לזה התכוון ישוע בהתייחסו ל”עבד הנאמן והנבון”. מדוע? משום שהוא אמר כי ’האדון בבואו’ יפקיד את העבד ”על כל אשר לו”. כיצד ייתכן שכל אחד ואחד מן המשיחיים יופקד על הכול — על ”כל” אשר לאדון? הדבר בלתי אפשרי!
6. כיצד נועד עם ישראל לשמש כ”עבד” אלוהים?
6 אם כן, הדעת נותנת שישוע דיבר על קבוצת משיחיים שתשמש כ’עבד נאמן ונבון’. הייתכן עבד קיבוצי? אכן כן. שבע מאות שנה לפני בוא המשיח, הגדיר יהוה את עם ישראל כולו כ”עדיי” ו”עבדי אשר בחרתי” (ישעיהו מ״ג:10). כל איש מעם ישראל מאז שנת 1513 לפה״ס, בעת מתן תורה, ועד לחג השבועות 33 לספירה נחשב לחלק מכיתת עבד זו. רוב בני ישראל לא היו מעורבים במישרין בניהול ענייני האומה או בתיאום תוכנית ההזנה הרוחנית. לצורך כך השתמש יהוה במלכים, בשופטים, בנביאים, בכוהנים ובלוויים. עם זאת, ישראל כאומה נדרשה לייצג את ריבונות יהוה ולספר תהילותיו בגויים. כל בן ישראל נועד לשמש כעדו של יהוה (דברים כ״ו:19; ישעיהו מ״ג:21; מלאכי ב׳:7; רומים ג׳:1, 2).
ה”עבד” מודח מתפקידו
7. מדוע עם ישראל הקדום לא היה ראוי להמשיך להיות ”עבד” אלוהים?
7 הואיל ועם ישראל נחשב מאות שנים ל”עבד” אלוהים, האם זהו העבד שעליו דיבר ישוע? לא, משום שלמרבה הצער עם ישראל הקדום חדל להיות נאמן ונבון. לסיכום דבריו בנושא ציטט פאולוס את דברי יהוה אל העם: ”שם אלוהים מחולל בגויים בגללכם” (רומים ב׳:24). היסטוריה ארוכה של מרד הגיעה לשיאה כאשר עם ישראל מאסו בישוע, ובתגובה לכך מאס בהם יהוה (מתי כ״א:42, 43).
8. מתי הוקם ”עבד” שיחליף את עם ישראל, ובאילו נסיבות?
8 חוסר הנאמנות מצד ה”עבד”, כלומר עם ישראל, לא היה בו כדי למנוע לצמיתות אספקת מזון רוחני לעובדי האל הנאמנים. חמישים יום אחרי תחיית ישוע, בחג השבועות 33 לספירה, נשפכה רוח הקודש על כ־120 תלמידים שישבו בעליית גג בירושלים. ברגע זה נולדה אומה חדשה. לידת האומה הוכרזה כראוי ברבים: בניה החלו לספר באומץ לב לתושבי ירושלים ”את גדולות האלוהים” (מעשי השליחים ב׳:11). וכך, אותה אומה חדשה, עם רוחני, הפכה ל”עבד” שתפקידו להכריז בעמים על כבוד יהוה ולספק אוכל בעיתו (פטרוס א׳. ב׳:9). אומה זו זכתה לכינוי ההולם ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16).
9. (א) מי מרכיבים את ”העבד הנאמן והנבון”? (ב) מי הם ’בני הבית’?
9 כל אחד מ”ישראל השייכים לאלוהים” הוא משיחי מוקדש וטבול שנמשח ברוח הקודש ותקוותו היא תקווה שמימית. מכאן שהמונח ’עבד נאמן ונבון’ חל על כל אנשי האומה הרוחנית המשוחה כקבוצה בעודם עלי אדמות בכל רגע נתון מאז 33 לספירה ועד היום, כפי שכל אחד מבני ישראל מאז 1513 לפה״ס ועד חג השבועות 33 לספירה היה חלק מכיתת העבד הקדם־משיחית. אך מי הם ’בני הבית’ הזוכים להזנה רוחנית מידי העבד? כל משיחי במאה הראשונה לספירה החזיק בתקווה השמימית. יוצא מכאן שבני הבית היו גם הם משיחיים משוחים כיחידים ולא כקבוצה. כולם, כולל מחזיקי תפקידים אחראיים בקהילה, נזקקו למזון רוחני מהעבד (קורינתים א׳. י״ב:12, 19–27; עברים ה׳:11–13; פטרוס ב׳. ג׳:15, 16).
”לכל אחד את מלאכתו”
10, 11. מניין לנו שלא כל חברי כיתת העבד נדרשים למלא את אותו תפקיד?
10 בעוד ”ישראל השייכים לאלוהים” הם העבד הנאמן והנבון הנושא בתפקיד מוגדר, כל אחד ואחד מבני העם צריך לעמוד באחריותו האישית. את זאת הבהיר ישוע במרקוס י״ג:34. הוא אמר: ”דומה הדבר לאיש היוצא למסע. כשעזב את ביתו נתן סמכות לעבדיו, לכל אחד את מלאכתו, ועל השוער ציווה לעמוד על המשמר”. אם כן, כל חבר בכיתת העבד קיבל תפקיד — להגדיל את הונו הארצי של המשיח. וכל איש ממלא את תפקידו בהתאם ליכולתו ועל־פי האפשרויות העומדות בפניו (מתי כ״ה:14, 15).
11 בנוסף לכך, השליח פטרוס אמר למשיחיים המשוחים בימיו: ”איש איש כפי המתנה אשר קיבל ישרת בה בקרבכם, כסוכנים טובים על חסדו רב־הפנים של אלוהים” (פטרוס א׳. ד׳:10). לפיכך, על המשוחים מוטלת האחריות לשרת איש את רעהו בעזרת המתנות שהעניק להם אלוהים. יתרה מזו, מדברי פטרוס עולה שלא לכל המשיחיים יהיו אותם יכולות, תפקידים או זכויות. אך כל חבר בכיתת העבד יכול לתרום בצורה זו או אחרת לצמיחת האומה הרוחנית. כיצד?
12. כיצד כל אחד מחברי כיתת העבד, גברים ונשים כאחד, תורם לצמיחת העבד?
12 ראשית, כל אחד מחויב לשמש עד של יהוה ולבשר את בשורת המלכות (ישעיהו מ״ג:10–12; מתי כ״ד:14). לפני עלייתו השמיימה, ציווה ישוע על כל תלמידיו הנאמנים, גברים ונשים כאחד, להיות מורים. הוא אמר: ”על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם. הנה איתכם אני כל הימים עד קץ העולם” (מתי כ״ח:19, 20).
13. איזו זכות נפלה בחלקם של כל המשוחים?
13 כאשר נמצאו תלמידים חדשים, היה צורך ללמד אותם היטב לשמור את כל מה שציווה המשיח על תלמידיו. ברבות הימים הוכשרו החדשים ללמד אחרים. בקרב עמים רבים הוגש אוכל רוחני מזין לחברים עתידיים בכיתת העבד. כל המשיחיים המשוחים, הן גברים והן נשים, נטלו חלק במילוי המשימה לעשות תלמידים (מעשי השליחים ב׳:17, 18). פעילות זו נועדה להימשך מאז החל העבד במלאכתו ועד קץ הסדר העולמי הנוכחי.
14. למי ניתנו זכויות ההוראה בקהילה, וכיצד הגיבו על כך נשים משוחות נאמנות?
14 משוחים טבולים חדשים שנעשו חלק מן העבד, ולא משנה מי לימד אותם בתחילת דרכם, הוסיפו לקבל הדרכה מטעם חברי קהילה ששירתו כזקנים בזכות כישוריהם המקראיים (טימותיאוס א׳. ג׳:1–7; טיטוס א׳:6–9). אותם גברים ממונים נהנו מן הזכות לתרום תרומה מיוחדת לצמיחת האומה. משיחיות משוחות נאמנות לא מחו על כך שרק גברים משיחיים נתמנו ללמד בקהילה (קורינתים א׳. י״ד:34, 35). אדרבא, הן שמחו ללמוד מן הגברים החרוצים בקהילה והיו אסירות תודה על הזכויות שהוענקו להן, כולל הזכות לבשר את הבשורה הטובה. ענווה זו מאפיינת גם אחיות משוחות מסורות כיום, בין אם זקני־הקהילה משוחים ובין אם לאו.
15. מה היה אחד המקורות העיקריים למזון רוחני במאה הראשונה, ומי עמדו בראש חלוקתו?
15 המזון הרוחני הבסיסי שחולק במאה הראשונה היה בדמות איגרות שנכתבו בידי השליחים ותלמידים אחרים שעמדו בראש הפעילות. האיגרות שכתבו — ובייחוד האיגרות הכלולות בין 27 הספרים שנכתבו בהשראת אלוהים המרכיבים את כתבי־הקודש המשיחיים — הופצו בקרב הקהילות והיוו ללא ספק בסיס להדרכה מטעם זקני־הקהילה המקומיים. כך העבירו בנאמנות נציגי העבד מזון רוחני עשיר למשיחיים ישרי הלב. כיתת העבד בת המאה הראשונה היתה נאמנה לתפקידה.
ה”עבד” בחלוף 900,1 שנה
16, 17. כיצד הוכיחה כיתת העבד נאמנות בביצוע תפקידה בשנים שקדמו ל־1914?
16 ומה בימינו? כאשר החל ישוע בנוכחותו ב־1914, האם מצא קבוצת משיחיים משוחים שסיפקה בנאמנות מזון בעיתו? בהחלט כן. קבוצה זו זוהתה בבירור בפירותיה הטובים (מתי ז׳:20). ההיסטוריה שחלפה מאז הוכיחה שזהותה מדויקת.
17 בעת בואו של ישוע עסקו כ־000,5 בני בית בהפצת האמת המקראית. הפועלים היו מעטים, אך העבד נעזר במספר שיטות חכמות להכרזת הבשורה הטובה (מתי ט׳:38). לדוגמה, דרשות בנושאים מקראיים פורסמו בקרוב ל־000,2 עיתונים. בדרך זו הגיעה האמת של דבר־אלוהים לעשרות אלפי קוראים בעת ובעונה אחת. כמו כן, הוכנה תוכנית בת שמונה שעות המשלבת בתוכה שקופיות צבעוניות ותמונות נעות. תודות לפרזנטציה חדשנית זו, הועבר המסר המקראי, מראשית הבריאה ועד תום אלף שנות שלטון המשיח, אל סך כולל של יותר מתשעה מיליון צופים בשלוש יבשות. דברי דפוס היו אמצעי עזר נוסף בשימוש. בשנת 1914, למשל, הופצו כ־000,50 עותקים של כתב עת זה.
18. מתי הפקיד ישוע את העבד על כל אשר לו, ומדוע?
18 כן, בבואו מצא האדון את עבדו הנאמן מאכיל במסירות את בני הבית ומבשר את הבשורה הטובה. בעקבות זאת ציפתה לעבד אחריות כבדה יותר. ישוע אמר: ”אמן. אומר אני לכם, הוא יפקיד אותו על כל אשר לו” (מתי כ״ד:47). וכך עשה ישוע ב־1919, לאחר שהעבד עבר תקופת מבחן. אך מדוע קיבל ”העבד הנאמן והנבון” אחריות כבדה יותר? מפני שנכסי האדון גדלו. ב־1914 קיבל לידיו ישוע את מוסרות השלטון.
19. הסבר כיצד מסופקים הצרכים הרוחניים של ’ההמון הרב’.
19 על אילו נכסים הפקיד האדון המוכתר את עבדו הנאמן? מדובר בכל הנכסים הרוחניים השייכים לו כאן עלי אדמות. לדוגמה, עשרים שנה אחרי שעלה המשיח על כס המלכות ב־1914, זוהה ”המון רב” מן ’הצאן האחרות’ (ההתגלות ז׳:9; יוחנן י׳:16). הללו לא היו חברים משוחים ב”ישראל השייכים לאלוהים” אלא גברים ונשים כנים בעלי תקווה ארצית שאהבו את יהוה ורצו לשרתו כדוגמת המשוחים. הם בעצם אמרו ל”עבד הנאמן והנבון”: ”נלכה עימכם, כי שמענו אלוהים עימכם” (זכריה ח׳:23). משיחיים טבולים אלו ניזונו מאותו מזון רוחני עשיר שהוגש לבני הבית המשוחים, ומאז שתי הקבוצות מסבות לאותו שולחן רוחני. זו ברכה גדולה לכל חברי ’ההמון הרב’!
20. איזה תפקיד ממלא ’ההמון הרב’ בהגברת נכסי האדון?
20 חברי ’ההמון הרב’ מצטרפים לכיתת העבד המשוחה כמבשרי הבשורה הטובה. פעילותם מרבה את נכסיו הארציים של האדון ומגבירה את האחריות המוטלת על כתפיו של ”העבד הנאמן והנבון”. ככל שגדל מספר שוחרי האמת, היה צורך בהרחבת בתי הדפוס כדי לעמוד בדרישה לספרות מקראית. בארצות רבות הוקמו משרדי סניפים של עדי־יהוה ונשלחו שליחים ”עד קצה הארץ” (מעשי השליחים א׳:8). מחמשת אלפים משוחים בקירוב ב־1914, התרבו שורות מהללי אלוהים והגיעו כיום ליותר משישה מיליון, ורובם מן ’ההמון הרב’. נכסי האדון אכן גדלו אלפי מונים מאז הכתרתו למלך ב־1914!
21. באילו שני משלים נדון במאמר הבא?
21 כל הנקודות הללו מצביעות על כך שהעבד אכן ’נאמן ונבון’. מייד לאחר שהזכיר את ”העבד הנאמן והנבון” סיפר ישוע שני משלים המבליטים את התכונות הללו: משל העלמות הנבונות והכסילות ומשל כיכרי הכסף (מתי כ״ה:1–30). אנחנו מלאי סקרנות! איזו משמעות נושאים המשלים עבורנו כיום? בשאלה זו נדון במאמר הבא.
מה דעתך?
• מי מרכיבים את ”העבד הנאמן והנבון”?
• מי הם ’בני הבית’?
• מתי הופקד העבד הנאמן על כל אשר לאדון, ומדוע דווקא באותו זמן?
• מי תורמים להגברת נכסי האדון בעשורים האחרונים, וכיצד?
[תמונות בעמוד 10]
כיתת העבד במאה הראשונה לספירה מילאה את תפקידה בנאמנות