שאלות של קוראים
מה אירע בתקרית המתוארת בשמות ד׳:24–26, ומי היה בסכנת חיים?
משה היה בדרכו למצרים עם אשתו, ציפורה, ועם בניו, גרשום ואליעזר. ”ויהי בדרך במלון, ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו. ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת בנה ותַגַע לרגליו, ותאמר: ’כי חתן דמים אתה לי’. ויִרֶף ממנו, אז אמרה: ’חתן דמים’ למוּלות” (שמות ד׳:20, 24–26). זו אומנם פסקה סתומה ולא ניתן לקבוע בוודאות את פשרה, אך במידה מסוימת כתבי־הקודש שופכים אור על הפסוקים הללו.
בפסוקים לא נאמר מפורשות מי היה בסכנת חיים. עם זאת, הדעת נותנת כי לא היה זה משה, משום שזמן קצר קודם לכן הטיל עליו אלוהים את התפקיד להוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג׳:10). אין לשער שבדרכו למילוי המשימה יאיים מלאך אלוהים על חיי משה. אם כן, מדובר בחיי אחד מבניו. החוק שניתן לאברהם בנושא המילה קבע: ”וערל זכר אשר לא ימול את בשר עורלתו, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. את בריתי הפר” (בראשית י״ז:14). משה ככל הנראה לא מל את בנו, ומשום כך נשקפה סכנה לחיי הילד מצד מלאך יהוה.
ברגלי מי נגעה העורלה שכרתה ציפורה מבנה בניסיון לתקן את המעוות? למלאך יהוה היתה הסמכות להמית את הבן הערל. מן ההיגיון אפוא, שציפורה דאגה שהעורלה תיגע ברגלי המלאך כראיה לכך שהיא מקיימת את הברית.
דברי ציפורה ”חתן דמים אתה לי” אינם ברורים מאליהם. מה הם מלמדים על ציפורה? בקיום דרישות ברית המילה, הכירה ציפורה בעובדה שהיא ביחסי ברית עם יהוה. ברית התורה שנכרתה לימים עם בני ישראל הראתה שביחסי ברית, יהוה נחשב לבעל והצד השני לרעיה (ירמיהו ל״א:32). לפיכך, בפנותה אל יהוה (דרך נציגו המלאך) כ”חתן דמים”, דומה כי ציפורה הביעה את כניעתה לתנאי הברית. היא קיבלה על עצמה את מעמד האישה בברית המילה, בעוד יהוה אלוהים בחזקת הבעל. בכל אופן, תודות לפעולתה ההחלטית בקיום דרישת אלוהים, הוסר האיום מעל חיי בנה.