מילה — אות לגבריות?
בחלקים רבים בעולם נהוג למול תינוקות מטעמי בריאות, ואילו במקומות אחרים מקובל שהגברים אינם עוברים מילה כלל. יש עמים, כמו היהודים והמוסלמים, שאצלם המילה אינה מבוצעת בהכרח מטעמי בריאות, אלא נושאת בעיקר משמעות דתית.
עם זאת, בחברות מסוימות מבוצע טקס המילה לציון המעבר מנערוּת לבגרות. בדרך כלל שולחים את הנער לבית־ספר מסורתי, שם הוא נימול ומורחק מהחברה למספר שבועות עד החלמתו מן הניתוח. במהלך פרק הזמן הזה, עליו לקיים טקסים מסוימים והוא לומד להתנהג כמו גבר. האם המילה הכרחית כדי להוכיח שהנער הפך לגבר? הבה נראה לפי המקרא מהי עמדת אלוהים בנושא (משלי ג׳:5, 6).
עמדת אלוהים בנושא המילה
עמי קדם מסוימים, כגון המצרים, נהגו למול את עצמם, כלומר, להסיר את העורלה מעל איבר המין הזכרי. אלא שאברהם לא נולד לתוך תרבות כזו. למעשה, מרבית חייו הוא לא היה נימול. גם במצב זה הוכיח עצמו אברהם כאיש חיל. בליווי קבוצה קטנה של גברים, רדף אחר צבאותיהם של ארבעה מלכים אשר שבו את אחיינו לוט, והביסם (בראשית י״ד:8–16). כעבור 14 שנה בערך, ציווה אלוהים על אברהם להימול ולמול את כל בני ביתו. מדוע?
ברור שלא היה זה אות לכך שאברהם הפך מנער לגבר. הרי הוא היה אז בן 99! (בראשית י״ז:1, 26, 27) יהוה הסביר מה עמד מאחורי המצווה: ”וּנְמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם” (בראשית י״ז:11). ברית זו עם אברהם כללה בתוכה את הבטחת אלוהים לפיה באמצעות אברהם יבואו בסופו של דבר ברכות גדולות על ”כל משפחות האדמה” (בראשית י״ב:2, 3). לפיכך, בעיני אלוהים למילה אין כל קשר לגבריות. היא בוצעה כדי להראות שהנימול היה מצאצאי אברהם ובן לעם ישראל, אשר נפלה בחלקם הזכות המיוחדת להחזיק ב”דברי אלוהים” (רומים ג׳:1, 2).
ברבות הימים, דחה עם ישראל את הזרע האמיתי של אברהם, את ישוע המשיח, ובזאת הוכיחו עצמם כבלתי ראויים לזכות זו. על כן, מאס בהם אלוהים, ועובדת היותם נימולים איבדה כל משמעות בעיניו. ואולם, היו בין המשיחיים במאה הראשונה לספירה אשר עמדו על כך שהמילה היא עודנה אחת מדרישות אלוהים (מעשי השליחים י״א:2, 3; ט״ו:5). משום כך, השליח פאולוס שלח את טיטוס כדי ’לסדר את מה שיש עוד לסדר’ בקהילות שונות. פאולוס כתב אל טיטוס על אחד הליקויים ואמר: ”יש רבים המסרבים להישמע, דוברי הבל ומתעים, בפרט מבין הנימולים [”הדבקים במילה”, ע״ח], אשר מן הדין שיסכר פיהם; משחיתים הם משפחות שלמות בלַמדם דברים פסולים, וזאת למען רווח שפל” (טיטוס א׳:5, 10, 11).
עצותיו של פאולוס עדיין בתוקף. יהיה זה מנוגד בתכלית לכתבי־הקודש אם משיחי אמיתי ילחץ על אדם אחר למול את בנו. במקום ’להתערב בענייני אחרים’, יותיר המשיחי החלטות אישיות כאלו בידי ההורים (פטרוס א׳. ד׳:15). בנוסף, פאולוס כתב ברוח אלוהים על המילה שנדרשה על־פי תורת משה: ”אם נקרא האיש בעת היותו נימול, אל ימשוך לו עורלה. אם נקרא כשהוא ערל, אל ימול. לא המילה חשובה, אף לא העורלה, אלא שמירת מצוות האלוהים. יישאר כל איש במעמד שבו נקרא” (קורינתים א׳. ז׳:18–20).
מה באשר ל”בתי־ספר למילה”?
ומה אם הורים משיחיים מחליטים שבנם יימול? האם יהיה זה הולם על־פי המקרא לשלוח את בנם לבתי־ספר למילה שהוצגו קודם לכן? בתי־ספר אלה אינם מיועדים אך ורק להסרת העורלה. במשך מספר שבועות חי התלמיד במחיצת נערים ומורים שאינם עובדי יהוה. דברים רבים הנלמדים בבתי־ספר אלה עומדים בסתירה לערכי המוסר הגבוהים של המקרא. המקרא מזהיר: ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קורינתים א׳. ט״ו:33).
בבתי־הספר האלה קיימת גם סכנה פיזית, ותופעה זו הולכת ומחריפה. בשנת 2003 הזהיר כתב העת הרפואי South African Medical Journal: ”שוב קרו השנה אסונות מחרידים בעקבות ביצוע מילות, ודיווחים על מקרי מוות והטלות מום פשטו בעולם כולו דרך כל שירותי החדשות הבולטים. ... לסיכום, הרבה מ’בתי־הספר למילה’ של ימינו מוליכים את הציבור שולל ומהווים סכנת נפשות”.
בנוסף לנזק הפיזי העלול להיגרם לנער, קיימת אף סכנה רוחנית גדולה יותר. חומר הלימוד והמנהגים הנהוגים בבתי־הספר למילה קשורים קשר הדוק לספיריטיזם ולפולחן אבות. למשל, במקום להודות שהנזקים נגרמים בשל רשלנות המנתחים ומפאת תנאים לא־היגייניים, רבים מאמינים שהטרגדיות האלו קורות בגין מעשי כישוף או מחמת זעמם של האבות המתים. בעניין יצירת קשרים עם דתות כזב, מצווה המקרא: ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים; כי איזו שותפות לצדקה עם עוולה? ומה רֵעות יש לאור עם חושך? ... על כן ’צאו מתוכם והיברו, נאום יהוה, וטמא אל תיגעו’; ואני אקבל אתכם” (קורינתים ב׳. ו׳:14–17). בהתחשב במילים אלו, יהיה זה בלתי נבון בעליל שהורים משיחיים ישלחו את בנם לבית־ספר למילה.
במה נמדדת גבריותו של המשיחי?
בין אם משיחי נימול ובין אם לאו, אין לזה כל שייכות לגבריותו. מה שחשוב בראש ובראשונה למשיחיים האמיתיים הוא לשאת חן בעיני אלוהים ולא ”להתהדר בבשר” (גלטים ו׳:12).
עם זאת, כדי להשביע את רצון אלוהים חייב המשיחי ’למול את לבבו’ (דברים י׳:16; ל׳:6; מתי ה׳:8). אין זה כרוך בפעולה כירורגית הנעשית בעזרת סכין, אלא עליו לעקור מתוכו תשוקות פסולות ומחשבות גאווה כדוגמת הדעה שהמילה מרוממת את הנימול מעל אחרים. המשיחי, נימול או לא־נימול, יוכיח את גבריותו אם יחזיק מעמד בנסיונות ואם ’יעמוד באמונה’ (קורינתים א׳. ט״ז:13; יעקב א׳:12).