המשיחיים הקדומים ותורת משה
”לפיכך היתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח” (גלטים ג׳:24).
1, 2. לאילו יתרונות זכו בני ישראל כאשר הקפידו לשמור את התורה?
בשנת 1513 לפה״ס נתן יהוה לעם ישראל קובץ חוקים. הוא אמר לעם שאם ישמעו בקולו, הם יזכו לברכתו וייהנו מחיים מאושרים ומספקים (שמות י״ט:5, 6).
2 קובץ חוקים זה, הנקרא גם תורת משה, היה ”קדוש וישר וטוב” (רומים ז׳:12). התורה קראה לאנשים לגלות אדיבות, טוב־לב, לנהוג ביושר ולהיות מוסריים (שמות כ״ג:4, 5; ויקרא י״ט:14; דברים ט״ו:13–15; כ״ב:10, 22). התורה גם עודדה את העם לאהוב איש את רעהו (ויקרא י״ט:18). יתרה מזאת, חוקי התורה אסרו על בני ישראל להתרועע עם אנשי הגויים או לקחת מקרבם נשים אשר לא קיבלו על עצמן את התורה (דברים ז׳:3, 4). התורה שימשה כ’מחיצה’ שהפרידה בין היהודים והגויים, וכך הגנה על עמו של אלוהים מפני היטמאות בחשיבה ובמנהגים של עמים עובדי האלילים (אפסים ב׳:14, 15; יוחנן י״ח:28).
3. הואיל ואיש לא יכול היה לשמור את חוקי התורה באופן מושלם, איזו מטרה שירתה התורה?
3 עם זאת, אפילו היהודים המחמירים ביותר לא יכלו לשמור באופן מושלם את חוקי התורה. האם יהוה ציפה מהם ליותר מדי? לא. אחת הסיבות למסירת התורה לעם ישראל היתה ”למען העבירות”, או ”למען ייוודע הפשע” (גלטים ג׳:19, גינ׳). התורה עזרה לישרי הלב להיות מודעים לצורך בגואל, במושיע. כשאותו מושיע הגיע, הנאמנים בעם שמחו, שהרי קרבה גאולתם מקללת החטא והמוות! (יוחנן א׳:29).
4. באיזה מובן היתה התורה בבחינת ’אומנת המדריכה אל המשיח’?
4 תורת משה נועדה להיות סידור זמני. השליח פאולוס כתב לאחיו המשיחיים ותיאר את התורה כ”אומנת המדריכה אותנו אל המשיח” (גלטים ג׳:24). אוֹמֵן בימי קדם היה אדם שליווה ילדים לבית־הספר והחזיר אותם משם הביתה. בדרך כלל הוא לא היה המורה עצמו, אלא רק הוביל את הילדים אל המורה. בדומה לכך, תורת משה נועדה להוביל יהודים יראי אלוהים אל ישוע המשיח. ישוע הבטיח שהוא יהיה עם תלמידיו ”עד סיום הסדר העולמי” (מתי כ״ח:20, ע״ח). לפיכך, אחרי שכבר נוסדה הקהילה המשיחית, ה”אומנת” — התורה — כבר השלימה את תפקידה (רומים י׳:4; גלטים ג׳:25). אך כמה משיחיים מרקע יהודי לא הבינו מייד את האמת החיונית הזו. כתוצאה מכך, אפילו אחרי תחייתו של ישוע הם המשיכו לקיים דרישות מסוימות בתורה. לעומתם, אחרים התאימו את אורח חשיבתם לשינוי בהבנה, ובזאת הציבו דוגמה טובה עבורנו כיום. הבה נראה כיצד.
התפתחויות מרגשות בעיקרי האמונה של המשיחיים
5. מה נאמר לפטרוס בחזון, ומדוע הוא הזדעזע?
5 בשנת 36 לספירה ראה השליח פטרוס חזון יוצא דופן. קול מן השמים ציווה עליו לשחוט ולאכול עופות וחיות שהיו טמאים לפי חוקי התורה. פטרוס הזדעזע! הוא מעולם לא אכל ”שום פיגול וטמא”. אך הקול אמר אליו: ”לאשר טיהר אלוהים, אתה אל תקרא ’טמא’” (מעשי השליחים י׳:9–15). פטרוס לא התעקש לדבוק בחוקי התורה, והוא שינה את דרך חשיבתו. הדבר הוביל אותו לגילוי מדהים בקשר למטרות אלוהים.
6, 7. מדוע הסיק פטרוס שהוא מורשה לבשר לנוכרים, ולאילו מסקנות נוספות הוא כנראה הגיע?
6 הנה סיפור המעשה. שלושה אנשים הגיעו לבית שבו התאכסן פטרוס וביקשו ממנו להתלוות אליהם לביתו של נוכרי לא־נימול ששמו קורנליוס, אדם ירא אלוהים. תחילה הזמין פטרוס את שלושת האנשים להיכנס אל הבית שבו שהה ואירח אותם שם. אחרי שהבין פטרוס את משמעות החזון שראה, נלווה אליהם למחרת אל ביתו של קורנליוס. בהגיעו לשם, העיד פטרוס ביסודיות על ישוע המשיח. הוא ציין: ”באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”. כתוצאה מכך, לא רק קורנליוס, אלא גם בני משפחתו וידידיו הקרובים האמינו בישוע, ואז ”צלחה רוח הקודש על כל השומעים את הדבר”. פטרוס הכיר בכך שיד יהוה בדבר ולכן ”ציווה עליהם להיטבל בשם ישוע המשיח” (מעשי השליחים י׳:17–48).
7 מדוע הסיק פטרוס שנוכרים אשר לא שמרו את תורת משה יכלו באותה עת להיות תלמידיו של המשיח? היה לו כושר הבחנה רוחני. הואיל ואלוהים הביע את שביעות רצונו מנוכרים לא־נימולים על־ידי כך ששפך עליהם את רוח הקודש, פטרוס הבין שאין כל מניעה שהם ייטבלו. באותו מעמד פטרוס כנראה גם הבין שאלוהים לא ציפה מן המשיחיים הנוכרים לשמור את תורת משה כתנאי מוקדם לטבילה. אילו היית חי באותם ימים, האם היית מוכן בדומה לפטרוס לשנות את השקפתך?
היו שהמשיכו ללכת אחרי ה”אומנת”
8. איזו דעה מנוגדת לזו של פטרוס בעניין המילה רווחה בקרב משיחיים מסוימים בירושלים, ומדוע?
8 אחרי שעזב את ביתו של קורנליוס, עשה פטרוס את דרכו לירושלים. הקהילה שם שמעה שהגויים הלא־נימולים ”קיבלו את דבר אלוהים”, ועובדה זו הטרידה כמה מן התלמידים היהודים (מעשי השליחים י״א:1–3). ”בני המילה”, דהיינו חסידי קיום מצוות המילה, אומנם הכירו בכך שהגויים יכולים להיעשות לתלמידי ישוע, אך הם עמדו על דעתם שחובה על אותם נוכרים לשמור את התורה כדי להיוושע. מאידך, באזורים שבהם האוכלוסייה היתה מורכבת בעיקר מנוכרים ושהיו שם מעט משיחיים מרקע יהודי, סוגיית המילה כלל לא היתה נושא לוויכוח. במשך כ־13 שנה דרו שתי ההשקפות בכפיפה אחת (קורינתים א׳. א׳:10). איזה מבחן נאמנות היה זה ודאי עבור המשיחיים דאז — ובמיוחד עבור הנוכרים שהתגוררו היכן שרוב האוכלוסייה היתה יהודית!
9. מדוע היה חיוני ביותר ליישב את סוגיית המילה?
9 המחלוקת הגיעה לשיאה בשנת 49 לספירה, כאשר משיחיים מירושלים ירדו לאנטיוכיה שבסוריה, היכן שלימד פאולוס באותם ימים. אותם אנשים החלו ללמד שהמאמינים הנוכרים צריכים להימול לפי תורת משה. התעוררה מחלוקת רצינית ולפאולוס ולבר־נבא היו דין ודברים לא מעטים עימם. אם לא היו מיישבים את הסוגיה, אין ספק שהדבר היה מהווה מכשול למשיחיים אחרים, הן מרקע יהודי והן מרקע נוכרי. לפיכך, נקבע שפאולוס ואחים נוספים יעלו לירושלים ויבקשו מן הגוף המנהל של הקהילה המשיחית לפסוק בעניין זה (מעשי השליחים ט״ו:1, 2, 24).
אי־הסכמה ולבסוף אחדות!
10. מה היו כמה מן הגורמים ששקל הגוף המנהל בטרם פסק בנוגע למעמדם של הגויים?
10 באותה ישיבה היו ככל הנראה כמה שטענו לטובת המילה, ואילו אחרים צידדו בדעה המנוגדת. אך הרגשות לא הכתיבו את מהלך העניינים. לאחר ויכוח ממושך, סיפרו השליחים פטרוס ופאולוס על האותות שעשה יהוה בקרב הלא־נימולים. הם הסבירו שאלוהים שפך את רוח קודשו על המאמינים מקרב הגויים. הם למעשה שאלו, ’האם מוצדק מצד הקהילה המשיחית לדחות את מי שקיבל אלוהים?’ בעקבות זאת קרא התלמיד יעקב קטע מכתבי־הקודש שעזר לנוכחים להבחין מהו רצון יהוה בעניין (מעשי השליחים ט״ו:4–17).
11. איזה גורם לא שיחק תפקיד בפסיקה בעניין המילה, ומה מעיד על כך שיהוה בירך את ההחלטה?
11 העיניים היו נשואות אל הגוף המנהל. האם העובדה שבאו מרקע יהודי גרמה להם להטות דין ולפסוק לטובת הצורך במילה? לא. גברים נאמנים אלה החליטו לפעול על־פי כתבי־הקודש ועל־פי הכוונתה של רוח הקודש. אחרי שמיעת העדויות השונות, הסכימו חברי הגוף המנהל פה אחד שאין כל צורך שהמאמינים מקרב הגויים יימולו וישמרו את תורת משה. כשהגיע דבר ההחלטה לאוזני האחים, הם שמחו מאוד ”ומספר המאמינים גדל מיום ליום”. המשיחיים שנכנעו להנחיות התיאוקרטיות הברורות קיבלו תשובה בעלת בסיס מקראי מוצק (מעשי השליחים ט״ו:19–23, 28, 29; ט״ז:1–5) עם זאת, שאלה חשובה נותרה בעינה.
מה לגבי משיחיים מרקע יהודי?
12. איזו שאלה נותרה בעינה?
12 הגוף המנהל אומנם פסק באופן מפורש שהמשיחיים מקרב הגויים אינם נדרשים להימול. אבל מה לגבי המשיחיים מרקע יהודי? פסיקת הגוף המנהל לא התייחסה להיבט הספציפי הזה של השאלה.
13. מדוע היתה זו טעות לטעון שחובה לשמור את תורת משה כדי להיוושע?
13 כמה משיחיים מרקע יהודי היו ”קנאים לתורה”, והמשיכו למול את ילדיהם ולקיים היבטים מסוימים של התורה (מעשי השליחים כ״א:20). אחרים עשו יותר מכך ואפילו עמדו על כך שהמשיחיים היהודים חייבים לשמור את התורה כדי להיוושע. בעניין זה היתה בידם טעות חמורה. למשל, כיצד יכול היה משיחי להביא לבית המקדש קורבן לסליחת חטאיו? קורבנו של ישוע ביטל את הצורך בזבחים אלה. ומה לגבי החוק בתורה שאסר על היהודים להתערב עם הגויים? למבשרים משיחיים מסורים היה מאוד קשה לקיים את ההגבלות הללו ובה בעת לציית לצו ללמד את הגויים את כל מה שלימד ישוע (מתי כ״ח:19, 20; מעשי השליחים א׳:8; י׳:28).a אין כל עדות לכך שעניין זה הועבר לדיון באחת האסיפות של הגוף המנהל. ובכל זאת, הקהילות לא נותרו ללא עזרה.
14. איזו הדרכה בעניין התורה היתה טמונה באיגרות שכתב פאולוס בהשראת הרוח?
14 ההדרכה הגיעה לבסוף, אך לא דרך מכתב מן הגוף המנהל, אלא באיגרות שכתבו השליחים בהשראת רוח הקודש. למשל, השליח פאולוס כתב מסר רב־עוצמה ליהודים ולנוכרים שברומא. באיגרתו הסביר שיהודי אמיתי ”הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי, ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח” (רומים ב׳:28, 29). באותה איגרת הביא פאולוס דוגמה כדי להוכיח שהמשיחיים כבר אינם כפופים לתורה. הוא אמר שאישה אינה יכולה להיות נשואה לשני גברים בעת ובעונה אחת, אך אם בעלה מת, היא חופשייה להינשא לאיש אחר. פאולוס עבר מן המשל לנמשל והראה שהמשיחיים המשוחים אינם יכולים להיות כפופים לתורת משה ובמקביל לכך גם להיות שייכים למשיח. היה עליהם להיות ’מתים לגבי התורה’ כדי שיוכלו להתאחד עם המשיח (רומים ז׳:1–5).
הם התקשו לעכל את המסר
15, 16. מדוע כמה משיחיים מרקע יהודי לא קלטו את הנקודה בקשר לתורה, ומה זה מראה באשר לצורך לשמור על עירנות רוחנית?
15 טיעוניו של פאולוס בעניין התורה היו נכונים כנכון היום. אם כן, כיצד זה שכמה משיחיים מרקע יהודי לא קלטו את הנקודה? ובכן, אחת הסיבות היא שלא היה להם כושר הבחנה רוחני. למשל, הם לא הקפידו להיזון ממזון רוחני מוצק (עברים ה׳:11–14). הם גם לא באו בקביעות לאסיפות הקהילה (עברים י׳:23–25). סיבה נוספת לכך שכמה לא קלטו את המסר היתה קשורה אולי גם למהות התורה עצמה. התורה נשענה על דברים שניתן לראות ולחוש, כגון בית המקדש והכהונה. לאלה שלא היו כל כך רוחניים היה קל יותר לקבל את התורה מאשר לקבל את עיקרי האמונה העמוקים יותר של הדת המשיחית, אשר היתה מבוססת על ממשויות סמויות מן העין (קורינתים ב׳. ד׳:18).
16 סיבה נוספת לכך שכמה משיחיים היו להוטים לקיים את התורה מוזכרת באיגרתו של פאולוס אל הגלטים. הוא הסביר שאותם אנשים רצו להיראות מכובדים, כחברים בדת השייכת לזרם המרכזי. הם סירבו לבלוט כיוצאי דופן והיו נכונים להתפשר כמעט על הכול כדי להשתלב בחברה. היה להם יותר חשוב להשביע רצון אנשים מאשר את רצון אלוהים (גלטים ו׳:12).
17. מתי התבהרה לחלוטין ההשקפה הנכונה לגבי קיום התורה?
17 משיחיים בעלי כושר הבחנה, אשר למדו בשקדנות את מה שפאולוס ואחרים כתבו בהשראת אלוהים, הגיעו למסקנות מדויקות לגבי התורה. אך רק אחרי שנת 70 לספירה התבהרה לחלוטין ההשקפה הנכונה לגבי תורת משה עבור כל המשיחיים מרקע יהודי. הדבר אירע כאשר הרשה אלוהים שירושלים, מקדשה וכל התעודות הקשורות לכהונה יושמדו. כך נעשה בלתי אפשרי לקיים את כל ההיבטים של התורה.
יישום הלקחים כיום
18, 19. (א) אילו גישות עלינו לאמץ ומאילו גישות עלינו להימנע על מנת לשמור על בריאות רוחנית? (ב) מה אנו למדים מדוגמתו של פאולוס בעניין הישמעות להנחיות מטעם אחים הנושאים בתפקידי אחריות? (ראה מסגרת בעמוד 24.)
18 על רקע הדיון במאורעות אלה מימי קדם, אולי אתה תוהה: ’אילו הייתי חי בתקופה ההיא, כיצד הייתי נוהג לנוכח ההתגלות ההדרגתית של רצון אלוהים? האם הייתי דבק בעקשנות בתפיסה המסורתית, או שהייתי ממתין בסבלנות עד שתתבהר ההבנה הנכונה? וכאשר נעשה ברור מהי נקודת המבט הנכונה, האם הייתי מאמץ אותה ומשנה את השקפתי?’
19 מובן שלא נוכל לומר בוודאות כיצד היינו מגיבים אילו חיינו באותם ימים. אך נוכל לשאול את עצמנו: ’כיצד אני מגיב כיום להבהרות חדשות בהבנת המקרא? (מתי כ״ד:45) כאשר ניתנות הנחיות מקראיות, האם אני משתדל ליישם אותן ומקפיד לנהוג לא רק לפי האות הכתובה אלא גם לפי רוח הדברים? (קורינתים א׳. י״ד:20) האם אני מייחל בסבלנות ליהוה כאשר נראה שמתעכבות תשובות לכמה מהשאלות שלי?’ חיוני מאוד שננצל היטב את המזון הרוחני הנמצא כיום בהישג ידינו ”פן נסור מן הדרך” (עברים ב׳:1). כאשר יהוה מדריך אותנו באמצעות דברו, רוחו וארגונו הארצי, הבה נטה אוזן קשבת. אם נעשה כן, יהוה יברך אותנו בחיים נצחיים מאושרים ומספקים.
[הערת שוליים]
a במהלך שהותו של פטרוס באנטיוכיה שבסוריה, הוא נהנה מהתרועעות מעודדת עם המאמינים מקרב הגויים. אך כאשר הגיעו לשם מירושלים משיחיים מרקע יהודי, הוא ”נסוג [מהאחים מן הגויים] בגלל פחדו מן האחים הנימולים”. נוכל לתאר לעצמנו עד כמה נפגעו המאמינים הנוכרים מכך שהשליח המכובד סירב לסעוד עימם (גלטים ב׳:11–13).
מהי תשובתך?
• באיזה מובן היתה תורת משה ’כאומנת המדריכה אל המשיח’?
• הסבר מדוע פטרוס ו”בני המילה” הגיבו באופן שונה לשינויים שחלו בהבנת האמת.
• מה למדת על הדרך שבה יהוה מגלה כיום את האמת?
[תיבה/תמונה בעמוד 24]
פאולוס מגלה ענווה ועומד במבחן נאמנות
אחרי מסע שליחות מוצלח, הגיע פאולוס לירושלים בשנת 56 לספירה. ציפה לו שם מבחן. בקהילה שמעו שהוא לימד שכבר אין צורך לשמור את התורה. הזקנים חששו שהמאמינים החדשים מקרב היהודים ייכשלו מנחרצות דבריו של פאולוס בעניין התורה, ואולי יסיקו שהמשיחיים אינם רוחשים כבוד למסגרות שקבע יהוה. בקהילה היו אז ארבעה משיחיים מרקע יהודי שהיה עליהם נדר, ייתכן נדר בתור נזירים. כדי להשלים את דרישות הנדר היה עליהם ללכת לבית המקדש.
הזקנים ביקשו מפאולוס להתלוות אל אותם ארבעה לבית המקדש ולטפל בהוצאותיהם. נכון לאותה עת, פאולוס כבר כתב לפחות שתי איגרות בהשראת הרוח, אשר בהן הסביר שהישועה אינה תלויה בשמירת התורה. עם זאת, הוא התחשב במצפונם של אחרים. עוד קודם לכן הוא כתב: ”למען הכפופים לתורה אני כמו כפוף לתורה... כדי להשיג את הכפופים לתורה” (קורינתים א׳. ט׳:20–23). אף־על־פי שהוא מעולם לא התפשר במקרים שבהם היו מעורבים עקרונות מקראיים חיוניים, פאולוס חש שאין כל מניעה מצידו להיענות לבקשתם של הזקנים (מעשי השליחים כ״א:15–26). לא היה כל פסול בכך. חוקי הנדרים מקורם בכתבי־הקודש, ובית המקדש שימש לאורך הדורות כמרכז לעבודת אלוהים הטהורה ולא לעבודת אלילים. לפיכך, מתוך רצון שלא להכשיל איש, פעל פאולוס כפי שביקשו ממנו הזקנים (קורינתים א׳. ח׳:13). אין ספק שצעד זה דרש מפאולוס ענווה רבה, מה שמגביר את הערכתנו כלפיו.
[תמונה בעמודים 22, 23]
במשך מספר שנים היו למשיחיים דעות שונות לגבי תורת משה