האם אתה מתמקד בגמול?
המחלה מתפתחת אט אט. בתחילה היא מצמצמת את הראייה ההיקפית. בהיעדר טיפול נאות, עלולה המחלה להתפשט למרכז הראייה. בסופו של דבר היא יכולה לגרום לאובדן ראייה מוחלט. מהי המחלה? גְלַאוּקוֹמָה — מגורמי העיוורון העיקריים.
כשם שאפשר לאבד את הראייה באיטיות ומבלי להבחין בנזק המצטבר, אנו עלולים לאבד ראייה יקרה שבעתיים — את ראייתנו הרוחנית. חיוני אפוא להתמקד בעניינים רוחניים ולשמור אותם במרכז שדה הראייה שלנו.
התמקד בגמול
אחד הדברים ”הבלתי נראים” הוא גמול חיי הנצח, הגמול הנאדר שמציע יהוה לחסידיו (קורינתים ב׳. ד׳:18). כמובן, הסיבה העיקרית לכך שהמשיחיים משרתים את אלוהים היא אהבתם אליו (מתי כ״ב:37). למרות זאת, יהוה מעוניין שנישא עינינו אל הגמול. הוא רוצה שנראה בו אב נדיב ה”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). מי שבאמת מכירים את אלוהים ואוהבים אותו, נוצרים את ברכותיו המובטחות ומייחלים להתגשמותן (רומים ח׳:19, 24, 25).
קוראים רבים של כתב עת זה ושל החוברת הנלווית לו עורו!, נהנים מציורי האומנות המתארים את גן העדן הארצי הקרב ובא. כמובן, אין אנו יודעים בוודאות כיצד ייראה גן עדן, והתמונות המתפרסמות אינן אלא המחשות אומנותיות המבוססות על קטעים מקראיים כמו ישעיהו י״א:6–9. בכל אופן, משיחית אחת אמרה: ”כשאני מביטה בתמונות של גן העדן העתידי בחוברות המצפה ועורו!, אני בוחנת אותן היטב כמו שמביטים במדריך נסיעות. אני משתדלת לדמיין את עצמי בתמונה משום שאני באמת מקווה להיות שם בזמן שקבע אלוהים”.
כך חש השליח פאולוס באשר ל”קריאה של מעלה”. הוא לא החשיב עצמו למי שהשיג אותה, מפני שהיה עליו להיות נאמן עד מוות. אך הוא לא חדל ’להיחלץ קדימה אל מה שלפניו’ (פיליפים ג׳:13, 14). באותו אופן, ישוע סבל מוות על עמוד הוקעה ”בעד השמחה הערוכה לפניו” (עברים י״ב:2).
האם אי פעם ניקרו בלבך ספקות אם תיכנס לעולם החדש? בהחלט ראוי להימנע מביטחון עצמי מופרז, שהרי הזכייה בפרס החיים תלויה בנאמנות עד הקץ (מתי כ״ד:13). אך אם אנו עושים כל מאמץ למלא אחר דרישות אלוהים, יש לנו כל סיבה שבעולם להיות בטוחים שנזכה בגמול. זכור שיהוה ’אינו רוצה שיאבד איש, אלא שהכול יבואו לידי תשובה’ (פטרוס ב׳. ג׳:9). אם נבטח ביהוה, הוא יעזור לנו לממש את יעדנו. יהיה זה מנוגד לטבעו לחפש סיבות לפסול את מי שמנסים בכל הכנות להשביע את רצונו (תהלים ק״ג:8–11; ק״ל:3, 4; יחזקאל י״ח:32).
הבנת יחסו של יהוה אל משרתיו מקנה לנו תקווה — גורם השווה בחשיבותו לאמונה (קורינתים א׳. י״ג:13). המילה היוונית המתורגמת ל”תקווה” במקרא טומנת בחובה ”ציפייה [דרוכה] לדבר טוב”. כשתקווה כזו לנגד עיניו, כתב השליח פאולוס: ”חפצים אנו שכל אחד מכם יַראה את אותה שקידה בעומדו בבטחון התקווה עד הסוף, כדי שלא תהיו לנרפים, אלא תלכו בעקבותם של היורשים את ההבטחות על־ידי אמונה ואורך רוח” (עברים ו׳:11, 12). שים לב שאם נמשיך לשרת את יהוה בנאמנות, נוכל להיות בטוחים במימוש תקוותנו. שלא כמו שאיפות עולמיות רבות, תקווה זו ”אינה מכזיבה” (רומים ה׳:5). אם כן, כיצד ניתן לשמור על תקווה מוחשית וצלולה?
כיצד לחדד את ראייתנו הרוחנית
עין האדם אינה מסוגלת להתמקד בשני דברים בו זמנית. הוא הדין לגבי ראייתנו הרוחנית. אין ספק שאם נתמקד בענייני העולם הזה, העולם החדש שהבטיח אלוהים יסטה ממוקד מחשבותינו. עם הזמן, תמונה מטושטשת זו תאבד מקסמה ותעלם כליל. איזו טרגדיה! (לוקס כ״א:34) עד כמה חשוב לשמור על ’עין פשוטה’ — עין הממוקדת בכל עת במלכות אלוהים ובגמול חיי הנצח (מתי ו׳:22, ע״ח).
אין זה תמיד קל לשמור על עין פשוטה. בעיות היומיום תובעות את תשומת לבנו, ומסיחי דעת, כולל פיתויים, צצים לאורך הדרך. כיצד ניתן בנסיבות כאלו להישאר ממוקדים במלכות ובעולם החדש המובטח מבלי להזניח עניינים הכרחיים אחרים? נדון בשלוש דרכים.
למד את דבר־אלוהים יום יום. קריאה קבועה במקרא ולימוד פרסומים מקראיים מסייעים לנו למקד את מחשבותינו בעניינים רוחניים. ייתכן שכבר שנים אנו לומדים את דבר־אלוהים, אבל חובה להמשיך וללמוד, כפי שחובה לאכול מזון פיסי כדי לחיות. לא נפסיק לאכול כי כבר אכלנו אלפי ארוחות. לכן, לא משנה עד כמה בקיאים אנו במקרא, כולנו זקוקים להזנה רוחנית מתמשכת וסדירה מתוך המקרא על מנת לשמור על תקווה חיה ועל אמונה איתנה ואהבה עמוקה (תהלים א׳:1–3).
הרהר בדבר־אלוהים בלב גדוש הערכה. מדוע ההרהורים חיוניים? משתי סיבות. ראשית, ההרהורים מאפשרים לנו לעכל את מה שקראנו ולטפח הוקרה מעומק הלב. שנית, ההרהורים מונעים בעדנו מלשכוח את יהוה, את נפלאותיו ואת התקווה הערוכה לפנינו. הנה דוגמה: בני ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה ראו במו עיניהם את זרוע יהוה בפעולה. הם גם התנסו בהגנתו האוהבת כשהוליך אותם אל נחלתם. אך זמן קצר לאחר שיצאו בני ישראל אל המדבר בדרכם אל ארץ ההבטחה, החלו להתלונן ובזאת הפגינו חוסר אמונה משווע (תהלים ע״ח:11–17). במה היתה נעוצה הבעיה?
בני העם חדלו להתמקד ביהוה ובתקווה הנפלאה שהועיד להם והחלו להתמקד בנוחותם המיידית ובעניינים גשמיים. למרות הניסים והאותות שהתרחשו לנגד עיניהם, הפכו רבים מבני ישראל למתלוננים חסרי אמונה. ”מיהרו שכחו מעשיו [של יהוה]”, אומר תהלים ק״ו:13. בני הדור ההוא שילמו מחיר כבד על רשלנותם הפושעת: הם לא זכו להיכנס אל הארץ המובטחת.
על כן, בשעה שאתה קורא את המקרא או ספרות עזר ללימוד המקרא, הקדש זמן להרהורים בכתוב. הגות זו חיונית לבריאותך ולצמיחתך הרוחניות. למשל, בקוראך את מזמור ק״ו, שקודם לכן צוטט בחלקו, חשוב על תכונות יהוה. שים לב עד כמה נהג בסבלנות ובמידת הרחמים עם בני ישראל. ראה כיצד עשה כל שניתן כדי לעזור להם להגיע אל הארץ המובטחת, וראה כיצד מרדו בו שוב ושוב. דמיין את הייסורים והכאב שחש יהוה לנוכח קשי עורפו וחוסר הערכתו של העם אשר בחן את רחמיו ואת סבלנותו עד קצה גבול היכולת. בנוסף לכך, אם חושבים על הכתוב בפסוקים 30 ו־31 המתארים את תמיכתו האיתנה והאמיצה של פינחס בצדקה, מתחזק ביטחוננו שיהוה אינו שוכח את חסידיו אלא גומל להם בשפע.
ישם את עקרונות המקרא. אם ניישם את עקרונות המקרא, ניווכח שעצתו של יהוה טובה ומעשית. במשלי ג׳:5, 6 נאמר: ”בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך”. חשוב על רבים ההולכים בדרכים לא־מוסריות ומביאים על עצמם בעיות נפשיות, רגשיות ופיסיות. אותם אנשים נהנים מתענוגות רגעיים וקוצרים שנים של סבל, אפילו לכל החיים. בניגוד גמור לכך, ההולכים ב’דרך הצרה’ טועמים מתנאי המחיה שישררו בסדר העולמי החדש, והדבר מעודד אותם להמשיך בדרך המוליכה לחיים (מתי ז׳:13, 14; תהלים ל״ד:9).
אין זו תמיד משימה קלה ליישם את עקרונות המקרא. פתרון המנוגד למקרא עשוי לעתים להבטיח הקלה מיידית במצב קשה. למשל, בעת קשיים כלכליים מתעורר הפיתוי לדחוק את ענייני המלכות למקום משני. ואולם, מי שפועלים מתוך אמונה ומוסיפים להתמקד בדברים רוחניים, מובטח להם ש”יהיה טוב ליראי האלוהים” (קהלת ח׳:12). משיחי נאלץ לעתים לעבוד שעות נוספות, אך הוא לעולם לא יהיה כמו עשיו אשר בז לדברים רוחניים והתייחס אליהם בביטול (בראשית כ״ה:34; עברים י״ב:16).
ישוע הבהיר היטב את אחריותנו כמשיחיים. עלינו ’לבקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו’ (מתי ו׳:33). אם נעשה כן, יספק לנו יהוה באהבתו האבהית את כל צורכי מחייתנו. אין בכוונתו להכביד עלינו בדאגות סביב עניינים שעל־פי הבטחתו מצויים בטיפולו. דאגה מופרזת זו משולה לגלאוקומה רוחנית — אם מזניחים אותה, היא מצרה אט אט את ראייתנו וגורמת לנו לראות אך ורק עניינים גשמיים ובסופו של דבר מעוורת אותנו מבחינה רוחנית. במצב כזה יום יהוה יבוא עלינו ”כמו פח”. זו תהא טרגדיה מצערת! (לוקס כ״א:34–36).
הישאר ממוקד כמו יהושע
הבה נישמר ממוקדים בתקוות המלכות המפוארת, ונציב התחייבויות אחרות במקומן הראוי. אם נתמיד בשגרה של לימוד, הרהורים ויישום עקרונות המקרא, נוכל להחזיק בתקוותנו בביטחון מלא כמו יהושע. לאחר שהוביל את בני ישראל לתוך הארץ המובטחת, אמר: ”וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם. הכול באו לכם. לא נפל ממנו דבר אחד” (יהושע כ״ג:14).
מי יתן ותקוות המלכות תפיח בך רוח חיים ותאיר את ימיך בשמחה שתבוא לידי ביטוי במחשבותיך, ברגשותיך, בהחלטותיך ובמעשיך (משלי ט״ו:15; רומים י״ב:12).
[תמונה בעמוד 21]
האם אי פעם ניקרו בלבך ספקות אם תיכנס לעולם החדש?
[תמונה בעמוד 22]
הרהורים הם מרכיב חיוני בלימוד המקרא
[תמונות בעמוד 23]
המשך להתמקד בענייני המלכות