דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר ויקרא
טרם חלפה שנה מאז שוחררו בני ישראל מעבדות במצרים. כאומה מאורגנת חדשה הם בדרכם לארץ כנען. מטרת יהוה היא לשכן בכנען עם קדוש. אלא שסגנון חייהם ומִנהגיהם הדתיים של הכנענים בזויים להחריד. על כן, אלוהי האמת נותן לקהל ישראל חוקים ומצוות שיבדילו אותם לשירותו, והללו מתועדים בספר ויקרא. הספר נכתב בידי משה הנביא במדבר סיני, ככל הנראה ב־1512 לפה״ס, והתקופה הנסקרת בו היא לא יותר מחודש ירחי אחד (שמות מ׳:17; במדבר א׳:1–3). יהוה שב וקורא לעובדיו להיות קדושים (ויקרא י״א:44; י״ט:2; כ׳:7, 26).
עדיו של יהוה כיום אינם תחת ידה של תורת משה. במותו של ישוע המשיח פג תוקפה של התורה (רומים ו׳:14; אפסים ב׳:11–16). בכל אופן, החוקים המצויים בספר ויקרא יכולים להצמיח לנו תועלת וללמד אותנו רבות על עבודת יהוה אלוהינו.
קורבנות נדבה וקורבנות חובה
(ויקרא א׳:1 עד ז׳:38)
חלק מן הזבחים במסגרת התורה היו קורבנות נדבה וחלקם קורבנות חובה. קורבן העולה, לדוגמה, היה זבח נדבה. קורבן זה הועלה בשלמותו לאלוהים, כדרך שישוע המשיח הקריב את כל כולו בנפש חפצה כקורבן כופר. זבח השלמים הנחשב לזבח נדבה חולק בין המשתתפים. חלקו הוקרב לאלוהים על המזבח, חלקו נאכל בידי הכוהנים וחלקו ניתן למקריב. בהשוואה לכך, ערב הזיכרון למות המשיח מהווה עבור המשיחיים המשוחים ארוחה משותפת (קורינתים א׳. י׳:16–22).
קורבנות חטאת וקורבנות אשם היו זבחי חובה. קורבנות החטאת כיפרו על חטאים שנעשו בשגגה. קורבנות האשם הוקרבו לכפרה על הפרת זכות כלשהי או לצורך השבת זכויות מסוימות לחוטא שהתחרט על מעשיו — או לשתי המטרות גם יחד. הוקרבו גם מנחות מתבואת הארץ כהכרה בנדיבות לבו של יהוה. יש בכך משום עניין עבורנו משום שהקורבנות שנדרשו במסגרת ברית התורה הצביעו על ישוע המשיח ועל קורבנו או על הברכות הנובעות מקורבנו (עברים ח׳:3–6; ט׳:9–14; י׳:5–10).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:11, 12 — מדוע אסר יהוה ’להקטיר’ דבש על המזבח? לא ייתכן שמדובר כאן בדבש דבורים. הדבש שנאסר ל’הקטרה’ נמנה עם ”ראשית... תבואת השדה” (דברי הימים ב׳. ל״א:5). מדובר ככל הנראה במיץ פירות, או עסיס. הואיל ונוזל זה עשוי היה לתסוס, לא הותר להעלותו על המזבח.
ב׳:13 — מדוע חובה היה להמליח ”כל קורבן”? המטרה לא היתה להעשיר את טעמם של הקורבנות. המלח משמש בעולם כולו כחומר משמר. סביר להניח שהקורבנות הומלחו לציון החירות מקלקול וריקבון.
לקחים עבורנו:
ג׳:17. מאחר שהחֵלֶב [השומן] נחשב לחלק המובחר והעשיר ביותר, איסור אכילתו נועד להטמיע בבני ישראל שהמיטב שייך ליהוה (בראשית מ״ה:18). הדבר מזכיר לנו שעלינו לתת ליהוה את מיטבנו (משלי ג׳:9, 10; קולוסים ג׳:23, 24).
ז׳:26, 27. על בני ישראל נאסר לאכול דם. הדם מייצג בעיני אלוהים את החיים. ”נפש [החיים] הבשר בדם היא”, נאמר בויקרא י״ז:11. ההימנעות מדם עדיין נדרשת מעובדי אלוהים כיום (מעשי השליחים ט״ו:28, 29).
כינונה של כהונה קדושה
(ויקרא ח׳:1 עד י׳:20)
על מי הוטלה האחריות לדאוג לעבודות הכרוכות בקורבנות ובזבחים? אחריות זו הופקדה בידי הכוהנים. במצוות אלוהים ערך משה טקס להקדשת אהרון, הכהן הגדול, ולהקדשת ארבעת בניו שנועדו לשמש כוהני משנה. הטקס נמשך שבעה ימים, וביום שלמחרת החלה הכהונה בעבודתה.
תשובות לשאלות מקראיות:
ט׳:9 — דם הוצק על יסוד המזבח והותז על כלים שונים. מה היתה משמעות הדבר? הדבר בא לציין שיהוה מקבל את הדם לצורכי כפרה. כל מושג הכפרה היה מבוסס על דם. ”אכן על־פי התורה כמעט הכול מטוהר בדם”, כתב השליח פאולוס, ”ובלא שפיכת דם אין מחילה” (עברים ט׳:22).
י׳:1, 2 — מה היה כרוך אולי בחטאם של נדב ואביהוא בני אהרון? מייד לאחר שנדב ואביהוא נטלו לעצמם חירויות בביצוע עבודות הכהונה, אסר יהוה על הכוהנים לשתות יין ושיכר באוהל מועד (ויקרא י׳:9). איסור זה מרמז כי שני בניו של אהרון היו כנראה תחת השפעת אלכוהול במקרה המתואר כאן. בכל אופן, הסיבה הממשית להמתתם נעוצה בהקרבתם ”אש זרה אשר לא ציווה אותם [יהוה]”.
לקחים עבורנו:
י׳:1, 2. משרתי יהוה בעלי תפקידים אחראיים בימינו חייבים לקיים את דרישות אלוהים. כמו כן, אל להם למלא את תפקידיהם בעזות מצח.
י׳:9. אסור לנו למלא את התפקידים שהטיל עלינו אלוהים בעודנו נתונים בהשפעת משקאות אלכוהוליים.
עבודת אלוהים קדושה כרוכה בניקיון
(ויקרא י״א:1 עד ט״ו:33)
כללי תזונה הנוגעים לבעלי חיים טהורים וטמאים הועילו לבני ישראל בשתי דרכים. הם הגנו עליהם מאורגניזמים מזיקים וחיזקו וביצרו את המחסום בינם לבין עמי הסביבה. חוקים אחרים עסקו בהיטמאות עקב מגע עם נבלה, היטהרותן של יולדות, הליכים הכרוכים בצרעת וטומאה הנובעת מהפרשות של איברי המין אצל גבר ואישה. הכוהנים נדרשו לטפל בעניינים הקשורים לאנשים שנטמאו.
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ב:2, 5 — מדוע לידת ילד ’טימאה’ את האישה? איברי הפריה והרביה נבראו לשם העברת חיי אנוש מושלמים. אך מפאת השלכות החטא התורשתי, הועברו חיים בלתי מושלמים ומלאי חטא. פרקי ה’טומאה’ הזמניים שנלוו ללידה ולמצבים אחרים, כגון וסת או פליטת זרע, שמרו את החטא התורשתי בתודעה (ויקרא ט״ו:16–24; תהלים נ״א:7; רומים ה׳:12). דיני ההיטהרות סייעו לבני ישראל להבין את הצורך בקורבן כופר שיכפר על מצבה החוטא של האנושות וישיב את האדם לשלמותו. לפיכך התורה היתה כ’אומנת שהדריכה אותם אל המשיח’ (גלטים ג׳:24).
ט״ו:16–18 — מהי ’שכבת הזרע’ המוזכרת בפסוקים הללו? סביר להניח שהכוונה היא לקרי לילה וכן ליחסי מין בין בעל לאישה.
לקחים עבורנו:
י״א:45. יהוה קדוש, והוא דורש מעובדיו להיות קדושים. עליהם לרדוף קדושה ולהישמר נקיים מבחינה פיסית ורוחנית (קורינתים ב׳. ז׳:1; פטרוס א׳. א׳:15, 16).
י״ב:8. יהוה התיר לעניים להקריב ציפורים כקורבן במקום כבש שהיה יקר יותר. אלוהים מתחשב בעניים.
חובה לשמור על קדושה
(ויקרא ט״ז:1 עד כ״ז:34)
הקורבנות החשובים מכול לכפרת חטאים הוקרבו ביום הכיפורים. פר הוקרב בעד הכוהנים ובעד שבט לוי, ושעיר עיזים הוקרב בעד יתר שבטי ישראל. שעיר נוסף נשלח חי אל המדבר לאחר שעוונות העם ניתנו עליו. שני שעירי העיזים נחשבו כקורבן חטאת אחד. כל זה הצביע על העובדה שישוע המשיח יוקרב ויישא את חטאינו.
דינים הנוגעים לאכילת בשר ולנושאים אחרים מדגישים לנו את הצורך לעבוד את יהוה בקדושה. הכוהנים התבקשו להישמר קדושים. שלושת הרגלים היו אירועים משמחים מאוד וזימנו לעם את ההזדמנות להודות לבורא. יהוה גם נתן לעמו חוקים בדבר שימוש לרעה בשמו הקדוש, שמירת שבתות, קיום שנות השמיטה והיובל והתנהגות כלפי עניים ועבדים. מובלט הניגוד בין הברכות הנלוות לציות לאלוהים לבין הקללות הבאות מחמת אי־ציות. קיימים גם דינים העוסקים בתרומות ובנדבות בהקשר לנדרים ולערכי אדם, וישנם חוקים לגבי בכורי בהמות ולגבי הפרשת מעשרות כ”קודש ליהוה”.
תשובות לשאלות מקראיות:
ט״ז:29 — באיזה מובן היה על בני ישראל ’לענות את נפשותיהם’? דרישה זו שקוימה ביום הכיפורים סבבה סביב מחילת חטאים. בעת ההיא נחשב הצום כביטוי להכרה בחטא. אם כן, קרוב לוודאי ש’עינוי הנפש’ פירושו צום.
י״ט:27 — מה פשר המצווה ”לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך”? מצווה זו ניתנה לבל יגזזו בני ישראל את זקנם או את שיער ראשם כדרכם של עובדי האלילים (ירמיהו ט׳:24, 25; כ״ה:23; מ״ט:32). עם זאת, אין במצוות אלוהים כדי לומר שעל בני ישראל נאסר כליל לגזוז את זקניהם או את שיער פניהם (שמואל ב׳. י״ט:25).
כ״ה:35–37 — האם בכל מקרה נאסר על בני ישראל לגבות ריבית? אם הכסף הולווה לצורכי עסקים, המלווה רשאי היה לתבוע ריבית. אולם, התורה אסרה גביית ריבית על הלוואות שניתנו לאדם שירד מנכסיו. היה זה פסול מצד אדם להפיק רווחים ממפלתו הכלכלית של רעהו (שמות כ״ב:24).
כ״ו:19 — באיזה מובן יהיו ’השמים כברזל והארץ כנחושת’? מפאת עצירת הגשמים ייראו השמים שמעל לכנען כעין ברזל מוצק ובלתי חדיר. ללא גשמים תבהק הארץ בצבע נחושת מתכתי.
כ״ו:26 — מה פשר המילים: ”ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד”? כל אישה זקוקה בדרך כלל לתנור משלה כדי לאפות כפי צורכה. מילים אלו מצביעות על כך שהמזון יהיה יקר המציאות עד כי די יהיה בתנור אחד למלאכת אפייה של עשר נשים. זו אחת התוצאות המנובאות של אי־שמירת קדושה.
לקחים עבורנו:
כ׳:9. שנאה וזדוניות כמוהן כרצח בעיני יהוה. על כן גזר שאיש המקלל את הוריו דינו כדין אדם הרוצח את הוריו. האין בזה כדי להניע אותנו לאהוב בפועל את אחינו לאמונה? (יוחנן א׳. ג׳:14, 15)
כ״ב:32; כ״ד:10–16, 23. אין להמיט חרפה על שם יהוה. להיפך, חובה עלינו להלל את שמו ולהתפלל לקידושו (תהלים ז׳:18; מתי ו׳:9).
ספר ויקרא והשפעתו על עבודתנו את אלוהים
עדי־יהוה כיום אינם נתונים עוד למרות התורה (גלטים ג׳:23–25). אך מאחר שהכתוב בויקרא חושף בפנינו את עמדת יהוה בנושאים שונים, יש בספר זה כדי להשפיע על עבודתנו את אלוהים.
כשתקרא את פרקי המקרא השבועיים כהכנה לבית־הספר לשירות התיאוקרטי, אין ספק שתיווכח שאלוהינו דורש מעובדיו להיות קדושים. ספר זה עשוי גם להניע אותך לתת לאל העליון את מיטבך ולשמור תמיד על קדושה לתהילתו.
[תמונה בעמוד 21]
הקורבנות שהוקרבו במסגרת התורה הצביעו על ישוע המשיח ועל קורבנו
[תמונה בעמוד 22]
חג המצות היה חג שמח מאוד
[תמונה בעמוד 23]
חגים שנתיים, כגון חג סוכות, זימנו לעם את ההזדמנות להודות ליהוה