זבחים שהשביעו את רצון אלוהים
”כל כהן גדול תפקידו להקריב מנחות וזבחים” (עברים ח׳:3).
1. מדוע חשים בני אדם צורך לפנות אל אלוהים?
”הקרבת קורבנות נראית ’טבעית’ לאדם כמו תפילה; הקרבת הקורבן מעידה על מה שהוא חש כלפי עצמו, והתפילה מעידה על מה שהוא חש כלפי אלוהים”, כתב חוקר המקרא אלפרד אֶדֶרשהיים. החטא, בבואו אל העולם, הביא עימו את כאב האשמה, הניכור מאלוהים וחוסר האונים. יש צורך להשתחרר מתחושות אלו. אין פלא שכאשר בני אדם מוצאים את עצמם במצב נואש, הם חשים צורך לפנות אל אלוהים ולבקש את עזרתו (רומים ה׳:12).
2. אילו מקרים קדומים של הקרבת קורבנות לאלוהים מתועדים במקרא?
2 הקרבת קורבנות לאלוהים מוזכרת במקרא לראשונה בסיפור קין והבל. הכתוב מוסר: ”ויהי מקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחֶלבהן” (בראשית ד׳:3, 4). בהמשך מסופר על נוח. אלוהים הצילו מן המבול שבו הושמד הדור המרושע של ימיו, ונוח העלה מיוזמתו ”עולות במזבח” ליהוה (בראשית ח׳:20). במקרא נמסר על כמה מקרים שבהם אברהם, משרתו וידידו הנאמן של אלוהים, ’בנה מזבח ליהוה וקרא בשם יהוה’ (בראשית י״ב:8; י״ג:3, 4, 18). הבטחותיו וברכותיו של אלוהים הניעו אותו לעשות כן. לימים, עמד אברהם במבחן האמונה הגדול ביותר בחייו. יהוה הורה לו להעלות את בנו יצחק לעולה (בראשית כ״ב:1–14). פרשות אלו אומנם קצרות, אך הן שופכות אור רב על נושא הקורבנות, ואת זאת נראה בהמשך.
3. איזה תפקיד ממלאים הקורבנות בעבודת אלוהים?
3 ממקרים אלו ואחרים המוזכרים במקרא עולה, כי הקרבת קורבנות תפסה מקום מרכזי בעבודת אלוהים זמן רב לפני שנתן יהוה חוקים ברורים בנידון. לפיכך, בספר עיון מוגדר המונח ”הקרבת קורבן” כ”טקס דתי שבו ניתן דבר מה לישות אלוהית כדי לכונן, לשמר או לשקם יחסים טובים בין האדם לבין קדשיו”. מתוך כך עולות כמה שאלות חשובות הראויות לדיון מעמיק, כגון: מדוע נחוצים הקורבנות בעבודת אלוהים? אילו זבחים רצויים לפני אלוהים? ואיזו משמעות נושאים עבורנו כיום הקורבנות של ימי קדם?
מדוע יש צורך בקורבן?
4. מה אירע לאדם וחוה אחרי שחטאו?
4 אדם הראשון חטא בכוונה תחילה. בנוטלו ובאוכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, עשה במזיד מעשה מרי. העונש על מרדנותו היה מוות, ואת זאת אמר לו אלוהים קודם לכן במפורש: ”ביום אוכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:17). אדם וחוה קיבלו בסופו של דבר את שכר החטא, ומתו (בראשית ג׳:19; ה׳:3–5).
5. מדוע נקט יהוה יוזמה למען צאצאי אדם, ומה עשה למענם?
5 אך מה באשר לצאצאי אדם? הואיל והם ירשו את החטא והאי־שלימות מאדם, גם הם נעשו נתונים לניכור מאלוהים, לחוסר האונים ולמוות, כמו הזוג הראשון (רומים ה׳:14). ואולם, יהוה אינו רק אל של צדק וכוח אלא גם — ובעיקר — אל של אהבה (יוחנן א׳. ד׳:8, 16). זו הסיבה שהוא נקט יוזמה לאיחוי הקרע. לאחר שהמקרא מצהיר כי ”שכר החטא הוא מוות”, הוא מוסיף ואומר, ”אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו” (רומים ו׳:23).
6. מהו רצון יהוה לגבי הנזק שבא בעקבות החטא של אדם הראשון?
6 כדי להבטיח שמתנה זו תינתן, נתן אלוהים דבר שיכפר על האובדן שנוצר בשל חטאו של אדם הראשון. הפועל ”כיפר”, הוראתו המקורית היא ”כיסה” או אולי ”מחה”, וממנו באה המילה ”כפרה”.a במילים אחרות, יהוה סיפק דבר מתאים שיכפר על החטא שירשנו מאדם הראשון וימחה את הנזק שבא בעקבותיו, כדי שהראויים למתנתו ישוחררו מהחטא והמוות (רומים ח׳:21).
7. (א) איזו תקווה נתן אלוהים בהכרזת הדין שגזר על השטן? (ב) איזה מחיר צריך היה לשלם כדי לשחרר את בני האדם מן החטא והמוות?
7 על התקווה להשתחרר מן השעבוד לחטא ולמוות נרמז מייד לאחר החטא של הזוג הראשון. בהכרזת הדין שגזר על השטן, אשר יוצג בידי הנחש, אמר יהוה: ”ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעֲך ובין זרעה. הוא ישופך ראש, ואתה תשופֶנו עָקב” (בראשית ג׳:15). בהצהרה נבואית זו הפציעה קרן של תקווה עבור כל מי שיאמינו בהבטחה זו. עם זאת, כדי לשחרר את בני האדם היה צורך לשלם מחיר כלשהו. הזרע המובטח לא רק יבוא וישמיד את השטן, הוא גם ייפגע בעקבו, דהיינו יומת, אם כי באופן זמני.
8. (א) מדוע היה קין בחזקת כישלון? (ב) מדוע שעה אלוהים לקורבנו של הבל?
8 אין ספק שאדם וחוה חשבו רבות על זהותו של הזרע המובטח. בלידת בנה הבכור, קין, אמרה חוה: ”קניתי [עשיתי] איש את יהוה”, כלומר, בעזרת יהוה (בראשית ד׳:1). האם חשבה שאולי בנה יהיה הזרע המובטח? כך או כך, היו קין ויוצאי חלציו בחזקת כישלון. אחיו הבל, לעומת זאת, האמין בהבטחת אלוהים והקריב ליהוה מבכורות צאנו. ”מתוך אמונה הביא הבל לאלוהים קורבן טוב מזה שהביא קין; בגללה הועד עליו כי צדיק הוא” (עברים י״א:4).
9. (א) במה האמין הבל, וכיצד נתן ביטוי לאמונתו? (ב) מה השיגה מנחתו של הבל?
9 הבל לא רק האמין בקיומו של אלוהים, דבר שגם קין האמין בו. הבל האמין בהבטחתו של אלוהים, שיבוא זרע אשר יושיע את בני האדם הנאמנים. לא נודע לו כיצד יתגשם הדבר, אבל מתוך הבטחת אלוהים הבין הבל שמישהו יצטרך להיפצע בעקבו. הוא כנראה הסיק שיהיה צורך בשפיכת דם, וזהו המרכיב המרכזי בהקרבת קורבנות. הבל נתן למקור החיים מתנה הכרוכה בחיים ובדם, כפי הנראה כביטוי סמלי לכמיהתו העזה ולכיסופיו למימוש הבטחת יהוה. בזכות גילוי אמונה זה נשאה מנחתו חן בעיני יהוה וביטאה באופן מצומצם את מהות הקרבת הקורבנות — אמצעי שדרכו יכולים בני אדם חוטאים לקרוב אל אלוהים ולזכות בחסדו (בראשית ד׳:4; עברים י״א:1, 6).
10. כיצד התבהרה משמעות הקרבת הקורבנות כשביקש יהוה מאברהם להעלות את יצחק לעולה?
10 המשמעות העמוקה של הקרבת הקורבנות הובהרה באופן דרמטי כשהורה יהוה לאברהם להעלות את בנו יצחק לעולה. הגם שהקרבה זו לא יצאה אל הפועל, היא סימלה את מה שיעשה יהוה — יקריב את בנו יחידו בתור הקורבן הגדול ביותר שהוקרב אי פעם כדי לממש את רצונו לגבי האנושות (יוחנן ג׳:16). בקורבנות ובמנחות שבתורת משה, נתן יהוה צללים נבואיים כדי ללמד את עמו הנבחר מה עליהם לעשות כדי לזכות בסליחת חטאים ולהבטיח את תקוות הישועה. מה ניתן ללמוד מקורבנות וממנחות אלו?
זבחים הרצויים לפני יהוה
11. אילו שתי קבוצות של קורבנות הקריב הכהן הגדול בישראל, ולאילו מטרות?
11 ”כל כהן גדול תפקידו להקריב מנחות [מתנות] וזבחים”, אומר השליח פאולוס (עברים ח׳:3). שים לב שפאולוס חילק את הקורבנות שהקריב הכהן הגדול בישראל הקדומה לשתי קבוצות, ”מנחות” ו”זבחים” או ”זבחים על חטאים” (עברים ה׳:1). בדרך כלל אנשים נותנים מתנות להבעת חיבה והוקרה, לטיפוח קשרי ידידות, לריצוי ולנשיאת חן (בראשית ל״ב:20; משלי י״ח:16). בדומה לכך, קורבנות רבים בתורה ניתנו כמנחה או כמתנה לאלוהים כדי לשאת חן בעיניו וליהנות מחסדו.b מי שעבר על חוקי התורה נדרש לכפר על חטאיו, וכדי לעשות כן הוקרבו ”זבחים על חטאים”. בחומש, ובייחוד בספרים שמות, ויקרא ובמדבר, יש חומר רב על סוגי הזבחים והמנחות השונים. אולי קשה לקלוט ולזכור את כל הפרטים, אך ראוי לתת את הדעת לכמה נקודות מפתח לגבי סוגי הקורבנות השונים.
12. היכן ניתן למצוא במקרא סקירה כללית של הקורבנות?
12 בספר ויקרא פרקים א׳ עד ז׳ מוזכרים חמישה סוגי קורבנות עיקריים — קורבן עולה, קורבן מנחה, זבח שלמים, קורבן חטאת וקורבן אשם. כל אחד מהם מוסבר בנפרד, אם כי חלקם הוקרבו יחדיו. בנוסף לכך, הקורבנות מתוארים בפרקים אלו פעמיים לשתי מטרות שונות: הקטע הראשון מפרק א׳:2 עד ה׳:26 מתאר בפרוטרוט את מה שצריך היה להעלות על המזבח, והקטע השני, מפרק ו׳:1 עד ז׳:36, דן בחלקי הקורבנות שניתנו לכוהנים ובחלקי הקורבנות שנותרו בידי המקריב. בספר במדבר פרקים כ״ח ו־כ״ט יש מעין לוח זמנים מפורט המראה אילו קורבנות יש להקריב מדי יום, מדי שבוע, מדי חודש ובחגים השנתיים.
13. תאר את קורבנות הנדבה שהוקרבו כמתנות לאלוהים.
13 בין הזבחים שהוקרבו כזבחי נדבה, כמתנות או כדרך לקרוב אל אלוהים ולזכות בחסדו היו קורבנות העולה, קורבנות המנחה וזבחי השלמים. חוקרים מסוימים סבורים ש”עולָה” משמעה ”קורבן של עלייה” או ”קורבן עולֶה”. זהו הסבר מניח את הדעת, משום שבקורבן עולה הבהמה השחוטה נשרפה על המזבח וריח מתקתק, כלומר ריח ניחוח, עלה השמיימה אל אלוהים. המיוחד בקורבן העולה היה שלאחר שהיזו את דם הבהמה מסביב למזבח, היא הוקרבה כליל לאלוהים. הכוהנים ’הקטירו את הכל המזבחה, עולה אִשֵה ריח ניחוח ליהוה’ (ויקרא א׳:3, 4, 9; בראשית ח׳:21).
14. כיצד הקריבו את קורבנות המנחה עשויית הדגנים?
14 קורבנות המנחה עשויית הדגנים מתוארים בויקרא פרק ב׳. הם היו זבחי נדבה עשויים מסולת [קמח משובח], בדרך כלל בלולים בשמן ובתוספת לבונה. ”וקָמַץ [הכהן] משם מלא קֻמְצוֹ מסלתה ומשמנה על כל לבונתה, והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אִשֵה ריח ניחוח ליהוה” (ויקרא ב׳:2). הלבונה היתה אחד ממרכיבי קטורת הקודש ששרפו על מזבח הקטורת במשכן או בבית המקדש (שמות ל׳:34–36). על הקטורת חשב דוד באומרו: ”תיכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפיי מנחת־ערב” (תהלים קמ״א:2).
15. מה היתה מטרת זבח השלמים?
15 זבח נדבה נוסף היה זבח השלמים המתואר בויקרא פרק ג׳. שם הקורבן נגזר מן המילה שלום. המילה ”שלום” אין משמעה אך ורק העדר מלחמות או הפרעות. ”היא גם מצביעה במקרא על מצב של יחסי שלום עם אלוהים, על שפע, על אושר ועל שמחה”, אומר הספר מחקרים במוסדות תורת משה (Studies in the Mosaic Institutions). לפיכך, זבחי השלמים הוקרבו, לא כדי לכונן יחסי שלום עם אלוהים ולפייסו, אלא כביטוי לשמחה ולהכרת טובה על יחסי השלום המבורכים עימו, יחסים שמהם נהנים כל הנושאים חן בעיניו. הכוהנים והמקריב אכלו מבשר הקורבן אחרי שהדם והשומן הוקרבו ליהוה (ויקרא ג׳:17; ז׳:16–21; י״ט:5–8). זו היתה דרך יפה וסמלית שבה המקריב, הכוהנים ויהוה אלוהים סעדו יחדיו, לציון יחסי השלום השוררים ביניהם.
16. (א) איזו מטרה שירתו קורבן החטאת וקורבן האשם? (ב) במה נבדלו מקורבן העולה?
16 עם הקורבנות שנועדו לסליחת חטאים או כדי לכפר על עבירות נמנו קורבן החטאת וקורבן האשם. זבחים אלו נבדלו מקורבן העולה בכך שלא כל הבהמה הוקרבה לאלוהים, אלא רק השומן וחלקים ממנה. מן היתר התפטרו מחוץ למחנה, ובמקרים מסוימים נתנו מן הבשר לכוהנים. הבדל זה הוא רב משמעות. את קורבן העולה הקריבו כמתנה לאלוהים כדי שניתן יהיה לקרוב אליו, ועל כן הוקרב כליל לאלוהים. מעניין לציין שלפני שהקריבו קורבן עולה נהוג היה להקריב קודם כל קורבן חטאת או קורבן אשם. יוצא מכך שכדי שמתנת החוטא תהיה רצויה לפני אלוהים, היה צורך בסליחת חטאים (ויקרא ח׳:14, 18; ט׳:2, 3; ט״ז:3, 5).
17, 18. לשם מה הוקרב קורבן החטאת, ומה היתה תכליתו של קורבן האשם?
17 קורבן החטאת היה מקובל אך ורק כשבוצעה עבירה בשגגה, חטא שנעשה מתוך חולשת בשר. ”נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות יהוה אשר לא תֵעשינה”. על החוטא היה להקריב קורבן חטאת יחסית למעמדו בחברה (ויקרא ד׳:2, 3, 22, 27). מצד שני, חוטאים חסרי חרטה נכרתו מקרב העם; שום קורבן לא היה יכול לכפר על חטאיהם (שמות כ״א:12–15; ויקרא י״ז:10; כ׳:2, 6, 10; במדבר ט״ו:30; עברים ב׳:2).
18 משמעותו ותכליתו של קורבן האשם מתבהרות בספר ויקרא פרקים ה׳ ו-ו׳. ייתכן שאדם חטא בשגגה. אלא שבחטאו מעל ברעהו או ביהוה אלוהים, והיה עליו לתקן את המעוות. מוזכרים חטאים מסוגים שונים. חלקם נעשו בפרטיות (ויק ה׳:2–6), חלקם היו חטאים נגד ”קודשי יהוה” (ויק ה׳:14–16) וחלקם, אשר נעשו לא לגמרי בשגגה, היו חטאים שנבעו מרצונות שליליים או מחולשות בשר (ויק ה׳:20–22). החוטא חייב היה להתוודות על חטאיו, לשלם פיצויים במקרה הצורך ולהקריב קורבן אשם ליהוה (ויקרא ה׳:23–26).
דבר טוב יותר בעתיד
19. מדוע איבד עם ישראל את חסדו של אלוהים חרף העובדה שהיו לו התורה וזבחיה?
19 תורת משה, על כל זבחיה ומנחותיה, ניתנה לבני ישראל כדי לאפשר להם לקרוב אל אלוהים וליהנות מחסדו ומברכותיו עד בוא הזרע המובטח. השליח פאולוס, שהיה יהודי במוצאו, ניסח זאת במילים אלו: ”לפיכך היתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על־ידי אמונה” (גלטים ג׳:24). למרבה הצער, עם ישראל בכללותו לא נענה להדרכת האומנת וניצל לרעה את הזכות שנפלה בחלקו. עקב כך, קצה נפשו של יהוה ברוב זבחיו. הוא אמר: ”שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי” (ישעיהו א׳:11).
20. מה אירע ב־70 לספירה בהקשר לתורה ולקורבנות?
20 ב־70 לספירה הקיץ הקץ על הסדר היהודי, כולל המקדש והכהונה. מאז לא ניתן היה עוד להקריב קורבנות על־פי המתכונת שנקבעה בתורה. האם יוצא מכך שהזבחים, המהווים חלק בלתי נפרד מתורת משה, איבדו כל משמעות עבור משרתי אלוהים כיום? על כך נדבר במאמר הבא.
[הערות שוליים]
a הספר הבנה מכתבי־הקודש, שיצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc מסביר: ”המילה ’כפרה’ במקרא מובנה היסודי הוא ’כיסוי’ או ’תחליף’, והדבר שניתן כתחליף או כ’כיסוי’ חייב להיות זהה לדבר שאותו הוא מחליף או מְכסה. ... לשם כפרה מתאימה על מה שאיבד אדם הראשון, היה צורך בקורבן חטאת שערכו זהה לערכם של חיי אנוש מושלמים”.
b מרקוס תיעד בספרו את דברי הגינוי שהטיח ישוע בסופרים ובפרושים על מנהג חסר מצפון, והסביר שהמילה ”קורבן” פירושה ”מתנה לאלוהים” (מרקוס ז׳:11, דל׳).
התוכל להשיב?
• מה הניע אנשי אמונה מימי קדם להקריב קורבנות ליהוה?
• מדוע היה צורך בקורבנות?
• אילו סוגי קורבנות עיקריים הוקרבו במסגרת התורה, ואילו מטרות הם שירתו?
• איזו מטרה מרכזית שירתו, לדברי פאולוס, התורה והקורבנות שבה?
[תמונה בעמוד 14]
מנחתו של הבל נשאה חן בעיני אלוהים משום שהיא העידה על אמונתו בהבטחת יהוה
[תמונה בעמוד 15]
האם אתה מבין את חשיבות המאורע?