זבחי תודה המשביעים את רצון יהוה
’מיסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים’ (רומים י״ב:1).
1. מה אומר המקרא באשר לערכם היחסי של הקורבנות שהוקרבו במסגרת תורת משה?
”התורה, אשר צל הטובות העתידות בה ולא עצם צלם הדברים, אף פעם אינה יכולה להביא לידי שלימות על־ידי אותם הקורבנות את הבאים להקריבם בהתמדה שנה בשנה” (עברים י׳:10). באמירה חד־משמעית זו אישר פאולוס שכל הקורבנות שהוקרבו במסגרת תורת משה לא היו בעלי ערך תמידי לישועת האדם (קולוסים ב׳:16, 17).
2. מדוע לא יהיה זה לשווא לנסות להבין את המידע המפורט שבתורה בנושא המנחות והזבחים?
2 האם יוצא מכך שלמידע בתורה בנושא הזבחים והמנחות אין שום ערך למשיחיים כיום? לאמיתו של דבר, במשך תקופה של יותר משנה, קראו לא מזמן התלמידים הרשומים בבית־הספר לשירות התיאוקרטי בקהילות של עדי־יהוה בעולם כולו את חמשת הספרים הראשונים של המקרא. היו שעשו מאמצים כנים לקרוא ולהבין את כל הפרטים. האם התאמצו לשווא? ודאי שלא, שהרי ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים” (רומים ט״ו:4). השאלה היא איזו ’הדרכה’ ואיזו ”נחמה” נוכל ללקט מן המידע שבתורה בנושא הזבחים והמנחות?
מקור הדרכה ונחמה
3. למה אנו זקוקים?
3 אף־על־פי שאין אנו נדרשים להקריב קורבנות של ממש לפי המתכונת שנקבעה בתורה, עדיין יש לנו צורך עז בתועלת שהפיקו במידת מה בני ישראל מן הקורבנות, והיא לזכות לסליחת חטאים ולחסדו של אלוהים. הואיל ואין אנו מקריבים קורבנות של ממש, כיצד נוכל לזכות בתועלת זו? לאחר שהצביע על המגבלות של קורבנות בעלי־חיים, אמר פאולוס: ”בהיכנסו אל העולם הוא [ישוע] אומר: ’זבח ומנחה לא חפצת, גוף כוננת לי; עולה וחטאה לא שאלת. אז אמרתי: הנה באתי — במגילת ספר כתוב עלי — לעשות רצונך, אלהיי’” (עברים י׳:5–7).
4. כיצד ייחס פאולוס את הכתוב בתהלים מ׳:7–9 לישוע המשיח?
4 פאולוס ציטט מתהלים מ׳:7–9, וציין שישוע לא בא כדי להנציח את ’הזבח והמנחה’ ואת ’העולה והחטאה’, קורבנות שכבר לא היו רצויים בעיני אלוהים בימים שכתב פאולוס את דבריו אלו. ישוע בא בגוף שכונן לו אביו השמימי, גוף מקביל מכל הבחינות לזה שכונן אלוהים לאדם הראשון (בראשית ב׳:7; לוקס א׳:35; קורינתים א׳. ט״ו:22, 45). ישוע, בנו המושלם של אלוהים, מילא את תפקיד ”זרע” האשה שעליו נובא בבראשית ג׳:15. הוא יפעל כדי ’לשוף את ראש השטן’, והוא עצמו ייפגע בעקבו. בדרך זו נעשה ישוע האמצעי שסיפק יהוה לישועת האנושות, ואליו נשאו עיניהם אנשי אמונה מימי הבל.
5, 6. איזו דרך נעלה יותר לקרוב אל אלוהים פתוחה בפני המשיחיים?
5 בעניין תפקידו המיוחד של ישוע אמר פאולוס: ”את זה אשר לא ידע חטאת עשה [אלוהים] לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו [באמצעותו]” (קורינתים ב׳. ה׳:21). המילים ”עשה לחטאת” משמען גם ”עשה לקורבן חטאת”. השליח יוחנן אמר: ”הוא כפרה על חטאינו, ולא על חטאינו בלבד, אלא גם על חטאי כל העולם” (יוחנן א׳. ב׳:2). לפיכך, לבני ישראל היו הקורבנות אמצעי זמני לקרוב אל אלוהים, ואילו למשיחיים יש בסיס נעלה יותר להתייצב בפני אלוהים — קורבנו של ישוע המשיח (יוחנן י״ד:6; פטרוס א׳. ג׳:18). אם נאמין בקורבן הכופר שסיפק לנו אלוהים ונשמע בקולו של יהוה, גם אנו נזכה לסליחת חטאים ונהנה מחסדו ומברכותיו (יוחנן ג׳:17, 18). האין זה מקור נחמה? אם כן, כיצד נוכל להוכיח שאנו מאמינים בקורבן הכופר?
6 אחרי שהסביר כי למשיחיים יש בסיס נעלה יותר לקרוב אל אלוהים, הגדיר השליח פאולוס בעברים י׳:22–25 שלוש דרכים שבהן נוכל להראות שאנו מוקירים את המתנה האוהבת שנתן לנו אלוהים ומאמינים בה. הגם שדברי פאולוס הופנו בעיקר לאלה ’הנכנסים אל הקודש’, כלומר, למשיחיים המשוחים בעלי הקריאה השמימית, כל אדם ואדם צריך לשים לב לדברים שאמר פאולוס בהשראת אלוהים אם ברצונו להפיק תועלת מקורבן הכופר של ישוע (עברים י׳:19).
הקרב זבחים טהורים וללא מום
7. (א) כיצד משקף הכתוב בעברים י׳:22 את מה שנעשה בהקרבת הקורבנות? (ב) מה היה צריך להיעשות כדי לוודא שהקורבן יהיה מקובל בעיני אלוהים?
7 תחילה הפציר פאולוס במשיחיים: ”נתקרבה נא בלבב שלם ובמלוא ודאות האמונה, כשלבותינו מטוהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים” (עברים י׳:22). המילים בפסוק משקפות במכוון את מה שנעשה בהקרבת קורבנות במסגרת התורה. כדי שהזבח יהיה מקובל, היה צריך להקריבו מתוך המניע הנכון, והקורבן חייב היה להיות טהור וללא מום. את בעלי־החיים שהוקרבו לקחו מן הבקר או מן הצאן, כלומר בעלי־חיים טהורים, והם היו ’תמימים’, זאת אומרת, נטולי מום. ואם מן העופות נלקח הקורבן, חייב היה הוא להיות מן התורים או מבני יונה שהם יונים צעירים. אם המקריב עמד בתנאים אלו, ”ונרצה לו לכפר עליו” (ויקרא א׳:2–4, 10, 14; כ״ב:19–25). המנחות עשויות הדגנים לא הכילו שאור, סמל לטומאה; הן לא הכילו גם דבש, שמשמעו כאן כנראה מיץ פירות, אשר יש לו נטייה להתססה. את הזבחים — אם מן החי ואם מן הדגנים — שהוקרבו על המזבח המליחו במלח, שזהו חומר משמר (ויקרא ב׳:11–13).
8. (א) מה נדרש מן המקריב? (ב) כיצד נוכל לוודא שעבודתנו רצויה בעיני יהוה?
8 מה לגבי המקריב עצמו? התורה קבעה שכל הקרב לפני יהוה חייב להיות טהור וזך. מי שנטמא מכל סיבה שהיא נדרש תחילה להקריב קורבן חטאת או קורבן אשם כדי לזכות שוב במעמד טהור לפני יהוה, כתנאי לכך שקורבן העולה או זבח השלמים שמטעמו יהיו רצויים בעיני אלוהים (ויקרא ה׳:1–6, 15, 17). האם אנו מבינים אפוא עד כמה חשוב לשמור על מעמד טהור לפני יהוה? כדי שעבודתנו תהיה רצויה בעיני אלוהים עלינו לפעול מייד לתיקון כל הפרה של חוקיו. עלינו להיעזר ללא דיחוי באמצעֵי העזר שנתן לנו אלוהים — ”זקני הקהילה” וישוע המשיח המהווה ”כפרה על חטאינו” (יעקב ה׳:14; יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
9. מהו אחד ההבדלים העיקריים בין הקורבנות שהוקרבו ליהוה לבין אלו שהוקרבו לאלילי כזב?
9 החשיבות שיוחסה להיעדר כל טומאה היתה בעצם ההבדל העיקרי בין הקורבנות שהוקרבו ליהוה לבין אלו שהוקרבו לאלילי כזב בקרב העמים שמסביב. ספר עיון אחד מתייחס למאפיין ייחודי זה של הקורבנות שבתורת משה, ומציין: ”ניכר בעליל שאין בהם זיקה לכשפים או להגדת עתידות; אין בהם טירוף דתי, הלקאה עצמית וזנות לצורכי פולחן. טקסי פוריות חושניים מלווים באורגיות פרועות נאסרו מפורשות; אין קורבנות אדם ואין קורבנות למען המתים”. כל זה מסב את תשומת הלב לעובדה אחת: יהוה קדוש, ואין הוא מוכן להשלים עם חטא או טומאה מכל סוג (חבקוק א׳:13). עבודת יהוה והזבחים הניתנים לאלוהים חייבים להיות טהורים ובלא מום מבחינה פיסית, מוסרית ורוחנית (ויקרא י״ט:2; פטרוס א׳. א׳:14–16).
10. איזו בחינה עצמית עלינו לערוך בהתאם לדברי פאולוס ברומים י״ב:1, 2?
10 בהתחשב בכך, עלינו לבדוק את עצמנו בכל תחומי החיים ולוודא שאנו עובדים את יהוה כרצוי בעיניו. אל לנו לחשוב שכל עוד אנו נוטלים חלק באסיפות הקהילה ובפעילות ההטפה, אין זה משנה מה אנו עושים בחיינו הפרטיים. כמו כן, אל לנו לחשוב שהשתתפות בפעילויות משיחיות פוטרת אותנו איכשהו מן הצורך לציית לחוקי אלוהים בתחומים אחרים בחיים (רומים ב׳:21, 22). לא נוכל לצפות לברכת אלוהים ולחסדו אם נרשה לכל דבר הטמא בעיניו לטמא את אורח חשיבתנו ומעשינו. אל נשכח את מה שאמר פאולוס: ”אחיי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב. ואל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו” (רומים י״ב:1, 2).
הקרבת זבחי תודה בלב שלם
11. מה טומנת בחובה המילה ”מצהירים” המוזכרת בעברים י׳:23?
11 באיגרתו אל העברים מצביע פאולוס על היבט חיוני נוסף של עבודת אלוהים האמיתית: ”נחזיקה נא בתקווה שאנו מצהירים עליה ואל נימוט, שכן נאמן המבטיח” (עברים י׳:23). המילה שתורגמה ל”מצהירים” משמעה המילולי הוא ”הודאה”. פאולוס דיבר גם על ”זבח תודה” (עברים י״ג:15). זה מזכיר לנו את סוג הזבחים שהוקרבו בידי אנשים כמו הבל, נוח ואברהם.
12, 13. על מה הודה אדם שהקריב קורבן עולה, וכיצד נוכל לגלות רוח דומה?
12 אדם שהקריב קורבן עולה, עשה כן ”לרצונו [מרצונו החופשי] לפני יהוה” (ויקרא א׳:3). בכך הודה בפומבי בנפש חפצה על שפע הברכות של יהוה ועל החסד שהוא נוטה לעמו. כאמור, אחד המאפיינים הייחודיים של קורבן העולה הוא שהקורבן נשרף כליל על המזבח — סמל הולם למסירות מלאה ולהקדשה בלתי מסויגת. במקביל לכך, כשאנו מקריבים בנפש חפצה ובלב שלם ”זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים”, אנו נותנים ביטוי לאמונתנו בקורבן הכופר ולתודתנו על מתנה זו.
13 המשיחיים אינם מקריבים קורבנות של ממש — מן החי או מן הצומח — אך מוטלת עליהם האחריות לבשר את בשורת המלכות ולעשות תלמידים לישוע המשיח (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). האם אתה מנצל כל הזדמנות לבשר ברבים את הבשורה הטובה של מלכות אלוהים, כדי שעוד רבים ילמדו על הנפלאות שצופן אלוהים לעושי רצונו? האם אתה מקדיש בנפש חפצה מזמנך וממרצך כדי ללמד את המעוניינים ולעזור להם להיות תלמידיו של ישוע המשיח? השתתפותנו הנלהבת בהטפת הבשורה משביעה את רצון אלוהים כריח ניחוח של קורבן עולה (קורינתים א׳. ט״ו:58).
חדוות ההתרועעות עם אלוהים ועם בני אדם
14. כיצד דברי פאולוס בעברים י׳:24, 25 מקבילים לרעיון שעמד מאחורי זבח השלמים?
14 לבסוף, הסב פאולוס את תשומת לבנו לקשר שלנו עם אחינו לאמונה במסגרת עבודת אלוהים. ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרב היום” (עברים י׳:24, 25). המילים ”לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים”, ”התכנסותנו” ו”נעודד איש את רעהו” מזכירות לנו את התועלת שהפיקו בני ישראל מזבח השלמים.
15. איזה הקבלה ניתן לראות בין זבח השלמים לבין אסיפות הקהילה?
15 המילה ”שלמים” היא שלום ברבים. ייתכן שהדבר בא לציין שנטילת חלק בזבח זה הובילה ליחסי שלום עם אלוהים וליחסי שלום עם הרֵע. בעניין זבח השלמים אמר חוקר אחד: ”זו היתה עת של התרועעות משמחת עם אל הברית, אשר הואיל לרכון מטה ולסעוד כאורח של עם ישראל בארוחת הקורבן, אף כי תמיד היה הוא המארח”. הדבר מזכיר לנו את הבטחת ישוע: ”במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי, שם אני בתוכם” (מתי י״ח:20). בכל פעם שאנו נוכחים באסיפה, אנו מפיקים תועלת מן ההתרועעות הבונה, מן ההדרכה המעודדת ומעצם המחשבה שאדוננו ישוע המשיח נמצא עימנו. תודות לכך, אסיפות הקהילה נעשות אירוע משמח ומחזק אמונה.
16. מה הופך את אסיפות הקהילה למשמחות במיוחד בהתחשב בזבח השלמים?
16 בזבח השלמים כל השומן — השומן המכסה את המעיים, את הכליות, את יותרת הכבד ואת הירכיים, וכן גם את הָאַלְיָה [הזנב השמן של הכבש] — הוקרב ליהוה. נהגו לשרוף אותו ולהקטירו על המזבח (ויקרא ג׳:3–16). השומן נחשב לחלק העשיר והטוב ביותר של הבהמה. בהקרבתו על המזבח סימל הדבר שהמקריב נותן את המיטב ליהוה. אחד הדברים שהופכים את אסיפות הקהילה למשמחות במיוחד הוא שאין אנו אך ורק מקבלים הדרכה, אלא גם מהללים את יהוה. לשם כך אנו משתתפים באסיפות — בצניעות אך במיטב המאמצים — ושרים מכל הלב, מקשיבים היטב ונותנים תשובות אם אפשר. ”הללו יה!” קרא מחבר התהלים. ”שירו ליהוה שיר חדש, תהילתו בקהל חסידים” (תהלים קמ״ט:1).
צפוי לנו שפע ברכות מיהוה
17, 18. (א) אילו זבחים זבח שלמה בחנוכת המקדש שבירושלים? (ב) מאילו ברכות נהנו בני העם כתוצאה מן הטקס?
17 בחנוכת המקדש שבירושלים, בחודש השביעי של שנת 1026 לפה״ס, זבח שלמה המלך ”זבח לפני יהוה”. הוא הקריב את ”העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים”. בנוסף למנחות עשויות הדגנים, הוקרבו במעמד ההוא 000,22 מן הבקר ו־000,120 מן הצאן (מלכים א׳. ח׳:62–65).
18 התוכל לתאר לעצמך את ההוצאות ואת כמות העבודה שהושקעו בטקס ענקי זה? אולם, הוצאה זו היתה כאין וכאפס לעומת הברכות שקיבל עם ישראל. בתום החגיגות שילח שלמה את בני העם ”ויברכו את המלך וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו” (מלכים א׳. ח׳:66). צדק שלמה באומרו: ”ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה” (משלי י׳:22).
19. מה עלינו לעשות כדי לזכות לברכותיו הנאדרות של יהוה כיום ובעתיד?
19 אנו חיים בתקופה שבה ”צל הטובות העתידות” פינה את מקומו ל”עצם צלם הדברים” (עברים י׳:1). ישוע המשיח, בתפקיד הכהן הגדול הממשי, בא כבר אל עצם השמים והציג את ערך דמו כדי להמציא כפרה על חטאיהם של כל המאמינים בקורבנו (עברים ט׳:10, 11, 24–26). אם נקריב לאלוהים זבחי תודה טהורים בלא מום ובלב שלם, נוכל גם אנו להתקדם, על בסיס קורבן המשיח, ”שמחים וטובי לב” ולצפות בכיליון עיניים לשפע ברכות מיהוה (מלאכי ג׳:10).
מהי תשובתך?
• איזו הדרכה ואיזו נחמה נוכל ללקט מן המידע שבתורה בנושא הזבחים והמנחות?
• מהי הדרישה הראשונה במעלה שהמקריב חייב לעמוד בה כדי שקורבנו יתקבל, ומה משמעות הדבר לגבינו?
• מה נוכל להקריב בדומה לקורבן העולה שהוקרב בנפש חפצה?
• באילו דרכים מקבילות אסיפות הקהילה לזבח שלמים?
[תמונה בעמוד 18]
יהוה נתן את קורבן הכופר של ישוע לישועת האנושות
[תמונה בעמוד 20]
כדי שעבודתנו תהיה רצויה בעיני יהוה, אנו חייבים להיות נקיים מכל טומאה שהיא
[תמונה בעמוד 21]
בשירות השדה אנו מודים בפומבי על טובו של יהוה