אברהם ושרה — ביכולתך לחקות את אמונתם!
הוא כונה ”אב לכל המאמינים” (רומים ד׳:11). גם רעייתו האהובה היתה אישה בעלת אמונה איתנה (עברים י״א:11). אלה היו אברהם ושרה יראי האלוהים. על שום מה נחשבו מופת לאמונה? באילו ניסיונות עמדו? ומה ערכו של סיפור חייהם עבורנו?
אברהם נתן ביטוי לאמונתו כשציווה עליו אלוהים לעזוב את מעונו. יהוה אמר לו: ”לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךָּ” (בראשית י״ב:1). אברהם הנאמן מילא אחר מצוותו, שכן הכתוב מוסר: ”מתוך אמונה ציית אברהם בהיקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה, והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך” (עברים י״א:8). חשוֹב מה היה כרוך בכך.
אברהם התגורר באוּר, עיר שישבה בדרום עירק של ימינו. אוּר היתה מרכז מסופוטמי משגשג שסחר עם ארצות במפרץ הפרסי וככל הנראה גם עם יושבי עמק האינדוּס. סֶר לֶנַרְד ווּלִי, שעמד בראש החפירות השיטתיות באור, מציין כי בימי אברהם רוב הבתים שם היו בנויים מלבנים, וקירותיהם מטויחים ומסוידים. לדוגמה, אחד מעשירי המקום התגורר במבנה דו־קומתי ובמרכזו חצר מרוצפת. בקומת הקרקע שוכנו עובדי הבית והאורחים. בקומה הראשונה הקיפה מרפסת עץ את הקיר ודרכה ניתן היה להגיע לחדרים השמורים לבני המשפחה בלבד. בתים אלה, שהכילו בין 10 ל־20 חדרים, היו ”מרווחים יחסית והעניקו חיי נוחות ופאר, על־פי אמות המידה של עמי המזרח”, אומר ווּלִי. הם היו ”לכל הדעות בתים של אנשים נאורים, אשר התאימו לחיים עירוניים מפותחים להפליא”. אם אברהם ושרה עזבו בית כזה לטובת חיי נדודים באוהלים, הם למעשה הקריבו הקרבות גדולות על מנת לשמוע בקול יהוה.
אברהם בנדודיו הביא את משפחתו תחילה לחרן, עיר בצפון מסופוטמיה, ובהמשך לכנען. מדובר היה במרחק של 600,1 קילומטר — מסע מפרך לזוג מבוגר! בעוזבם את חרן היה אברהם בן 75 ושרה בת 65 (בראשית י״ב:4).
מה חשה שרה כשהתבשרה מפי אברהם שהם עומדים לעזוב את אור? היא ודאי היתה מודאגת מעצם המחשבה לעזוב בית בטוח ונעים, לעבור לארץ זרה וקרוב לוודאי עויינת ולרדת ברמת החיים. למרות זאת, שרה נכנעה לאברהם והחשיבה אותו ל’אדונה’ (פטרוס א׳. ג׳:5, 6). חוקרים רואים בכך ביטוי לדרכה של שרה ”להתייחס ולהתנהג אליו בכבוד”, מעין עדות ל”דפוסי חשיבה ורגשות אמיתיים”. אך מעל לכול, שרה בטחה ביהוה. כניעתה ואמונתה הן דוגמה ומופת לרעיות משיחיות.
אמת, אין אנו מתבקשים לעזוב את בתינו כדי לציית לאלוהים, אם כי יש מבשרים בשירות מלא שעזבו את מולדתם על מנת לבשר את הבשורה בארץ אחרת. כל עוד נציב את העניינים הרוחניים במקום הראשון בחיים, ואין זה משנה היכן אנו משרתים את אלוהים, הוא ידאג למלא את צרכינו (מתי ו׳:25–33).
שרה ואברהם לא התחרטו על החלטתם. ”אילו כיוונו דעתם על הארץ ההיא אשר יצאו ממנה, היה להם זמן לשוב אליה”, אומר השליח פאולוס. אך הם לא שבו אליה. בביטחון מלא שיהוה ”נותן גמול לדורשיו”, האמינו בהבטחותיו. גם אנו חייבים להאמין בהבטחותיו כדי להמשיך להיות מסורים ליהוה בלב ונפש (עברים י״א:6, 15, 16).
שפע רוחני וחומרי
בהגיע אברהם לכנען אמר לו אלוהים: ”לזרעך אתן את הארץ הזאת”. בתגובה לכך, בנה אברהם מזבח ליהוה וקרא ”בשם יהוה” (בראשית י״ב:7, 8). יהוה בירך את אברהם בעושר ובמחנה גדול. מסופר שפעם אחת גייס אברהם מקרב עבדיו ילידי ביתו 318 חניכים, כלומר גברים מאומנים לקרב. על כן, ההערכה היא ש”מחנהו מנה יותר מאלף איש”. מסיבה כלשהי היו שראו באברהם ”נשיא אלוהים” (בראשית י״ג:2; י״ד:14; כ״ג:6).
אברהם נטל את המושכות בעבודת אלוהים ולימד את בני ביתו ’לשמור דרך יהוה ולעשות צדקה ומשפט’ (בראשית י״ח:19). ראשי משפחות משיחיות בני זמננו יכולים לשאוב עידוד מדוגמתו של אברהם כאדם אשר הצליח ללמד את בני ביתו להישען על יהוה ולנהוג בצדקה. אין פלא אפוא, שהגר שפחתה המצרית של שרה, זקן משרתיו ויצחק בן אברהם נשענו על יהוה אלוהים (בראשית ט״ז:5, 13; כ״ד:10–14; כ״ה:21).
אברהם רדף שלום
קורות חייו של אברהם מעידות על אישיותו האלוהית. כדי לשים קץ לסכסוך שפרץ בין רועי מקנהו לבין רועי מקנה אחיינו לוט, הציע אברהם להפריד בין מחנותיהם ונתן ללוט הצעיר ממנו לבחור את חבל הארץ המועדף עליו. אברהם היה שוחר שלום (בראשית י״ג:5–13).
אם עומדת בפנינו הברירה להתעקש על זכויותינו או לוותר למען השלום, כדאי שנזכור שיהוה לא הותיר את אברהם מקופח בשל התחשבותו בלוט. נהפוך הוא, לאחר מכן הבטיח אלוהים לאברהם ולזרעו את כל הארץ שראה אברהם כמלוא העין (בראשית י״ג:14–17). ”אשרי רודפי שלום”, אמר ישוע, ”כי בני אלוהים ייקראו” (מתי ה׳:9).
מי יירש את אברהם?
למרות הבטחות הזרע נותרה שרה בעקרותה. אברהם שטח את הבעיה בפני אלוהים. האם משרתו אליעזר יירש את כל אשר לו? לא ולא, שהרי יהוה אמר: ”לא יירשְך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשֶך” (בראשית ט״ו:1–4).
אלא שטרם נולד להם בן, ושרה בת ה־75 נואשה מלהתעבר. על כן אמרה לאברהם: ”עצרַני יהוה מלדת. בוא נא אל שפחתי. אולי אִבָּנֶה [יהיו לי בנים] ממנה”. אברהם לקח את הגר כאישה שנייה, והיא הרתה לו. ברגע שנודע לה דבר הריונה, החלה הגר לבוז לגבירתה. שרה התאוננה מרה באוזני אברהם ונהגה בהגר ביד קשה. כתוצאה מכך ברחה השפחה מפניה (בראשית ט״ז:1–6).
אברהם ושרה נהגו בתום לב ופעלו כנהוג וכמקובל בימיהם. אך לא כך התכוון יהוה להביא זרע לאברהם. צעדים מסוימים עשויים להיחשב נכונים בנסיבות כלשהן על־פי תכתיבי תרבותנו, אך אין הם בהכרח לרוחו של יהוה. ייתכן מאוד שהוא רואה את מצבנו באור אחר לגמרי. לפיכך, עלינו לבקש את הדרכת אלוהים ולהתפלל אליו שינחה אותנו (תהלים כ״ה:4, 5; קמ״ג:8, 10).
דבר לא ”ייפלא מיהוה”
בבוא הזמן ילדה הגר בן לאברהם ושמו ישמעאל. אבל לא הוא היה הזרע המובטח. שרה היא שנועדה ללדת את היורש, חרף גילה המבוגר (בראשית י״ז:15, 16).
כאשר הודיע אלוהים מפורשות ששרה תלד בן לבעלה, ”ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו: ’הלְבֶן מאה שנה ייוולד? ואם שרה, הבת תשעים שנה תלד?’” (בראשית י״ז:17). המלאך חזר על המסר בטווח שמיעתה של שרה וגם היא ’צחקה בקרבה’. ואולם, לא ”ייפלא מיהוה דבר”. יש לנו יסוד לאמונה שבכוחו להוציא אל הפועל את כל חפצו (בראשית י״ח:12–14).
”מתוך אמונה קיבלה גם שרה כוח להרות אף לאחר שהזדקנה, שכן חשבה את המבטיח לנאמן” (עברים י״א:11). ברבות הימים ילדה שרה את יצחק, ששמו נגזר מן המילה צחוק.
ביטחון מלא בהבטחות אלוהים
יהוה זיהה את יצחק כיורש המיוחל (בראשית כ״א:12). על כן, אברהם ודאי הזדעזע לבקשת אלוהים להעלות את בנו לעולה. בכל אופן, לאברהם היו סיבות מוצקות לבטוח באלוהים ללא סייג. האם לא יוכל יהוה להקים את יצחק מעם המתים? (עברים י״א:17–19) האם לא הראה אלוהים את כוחו והשיב לאברהם ושרה בדרך נס את כוח הפריה והרביה על מנת שיביאו את יצחק לעולם? מתוך ביטחון מוחלט ביכולת של אלוהים לקיים את הבטחותיו, ציית אברהם ללא אומר ודברים. אמת, מלאך יהוה עצר בעדו מלשחוט את בנו (בראשית כ״ב:1–14). אך התפקיד שמילא אברהם בפרשה זו ממחיש לנו עד כמה קשה היה ליהוה אלוהים ’לתת את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם’ (יוחנן ג׳:16; מתי כ׳:28).
מתוך אמונה באלוהים ידע אברהם שיורש הבטחות יהוה אינו יכול להתחתן עם כנענית עובדת אלילים. כיצד יוכל הורה ירא אלוהים לתת את ברכתו לנישואי בנו עם אישה שאינה משרתת את יהוה? אברהם חיפש אישה ראויה ליצחק מבין קרובי משפחתו בארם נהריים, מרחק של יותר מ־800 קילומטר. אלוהים בירך את מאמציו ובחר ברבקה להיות לאשת יצחק ולאחת מאימהותיו של המשיח. כן, יהוה ”בירך את אברהם בַּכּוֹל” (בראשית כ״ד:1–67; מתי א׳:1, 2).
ברכות לכל הגויים
אברהם ושרה שימשו דוגמה בעמידה בניסיונות ובגילוי אמונה בהבטחות אלוהים. התגשמות ההבטחות הללו נוגעת לעתידה הנצחי של האנושות, שהרי יהוה הבטיח לאברהם: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי” (בראשית כ״ב:18).
כמובן, אברהם ושרה היו בלתי מושלמים כמונו. אך כאשר התברר להם מהו רצון אלוהים, נהגו על־פיו ללא דיחוי — יהא המחיר אשר יהא. אברהם זכור אפוא כ”אוהב אלוהים”, כלומר, ידיד אלוהים ושרה זכורה כ’אישה קדושה שייחלה לאלוהים’ (יעקב ב׳:23; פטרוס א׳. ג׳:5). אם נשתדל לחקות את אמונתם של אברהם ושרה, נהנה גם אנו מיחסים קרובים עם אלוהים. כמו כן, פתוחה בפנינו האפשרות להפיק תועלת מן ההבטחות היקרות שהבטיח יהוה לאברהם (בראשית י״ז:7).
[תמונה בעמוד 26]
בזכות אמונתם בירך יהוה את אברהם ושרה לעת זקנה בבן
[תמונה בעמוד 28]
דוגמתו של אברהם ממחישה לנו עד כמה קשה היה ליהוה לתת לבנו יחידו למות