אלוהים כינה אותה ”‏נסיכה”‏

שרה הזדקפה לאחר עמלה הרב והפנתה מבטה אל עבר קו האופק הנמתח לפניה.‏ תחת השגחתה של אישה נבונה זו,‏ עבדו משרתיה בשמחה ובחריצות.‏ גם שרה החרוצה תרמה את חלקה.‏ דמיין לעצמך כיצד היא מחככת את ידיה זו בזו כדי להפיג את הכאב,‏ בעודה שקועה במחשבות.‏ אולי היא הייתה עסוקה בתפירת טלאי לאוהל ששימש כביתם.‏ אריג צמר העזים,‏ שדהה לאורך השנים מאור השמש ונשחק מהגשמים,‏ הזכיר לשרה את הזמן הרב שהם חיים חיי נוודות.‏ שעות אחר הצהריים חלפו במהרה,‏ וכעת החלה השמש לשקוע והשמיים הפכו זהובים.‏ היא צפתה באברהםa עוזב עם עלות השחר,‏ וכעת הביטה בציפייה אל הכיוון שממנו עזב.‏ כשזיהתה את דמותו המוכרת של בעלה מופיעה מאחת הגבעות,‏ חיוך האיר את פניה הנאות.‏

עשור חלף מאז חצה אברהם את נהר הפרת עם כל בני ביתו ונכנס לארץ כנען.‏ שרה תמכה בחפץ לב בבעלה במסעם הארוך אל הלא־נודע,‏ משום שידעה שהוא עתיד למלא תפקיד חיוני במימוש מטרת יהוה.‏ יהוה קבע שמאברהם יקום זרע אשר יזכה לברכות ושאותו איש נאמן ייעשה לאומה.‏ אבל איזה תפקיד תמלא שרה?‏ מאז ומתמיד היא הייתה עקרה,‏ וכעת היא בת 75.‏ ייתכן שהיא תהתה:‏ ’‏כל עוד אני אשת אברהם,‏ איך תתגשם הבטחתו של יהוה?‏’‏ ללא ספק נוכל להבין מדוע היא הייתה מוטרדת,‏ ואף חסרת סבלנות.‏

גם אנו אולי תוהים לפעמים מתי יתגשמו הבטחותיו של אלוהים.‏ קשה לנו להתאזר בסבלנות,‏ במיוחד כשאנו מצפים להתממשות תקווה היקרה ללבנו.‏ מה נוכל ללמוד מאמונתה של אישה מיוחדת זו?‏

‏”‏עצרַני יהוה”‏

בני המשפחה שבו לאחרונה ממצרים (‏בראשית י״ג:‏1–4‏)‏.‏ הם חנו באזור הררי ממזרח לעיר בית־אל,‏ שנקראה לוּז בפי הכנענים.‏ מעל לרמה נישאת זו יכולה הייתה שרה להשקיף על חלקים נרחבים מהארץ המובטחת.‏ נגלו לעיניה כפרים כנעניים ודרכים שהובילו אנשים לארצות מרוחקות.‏ אך דבר בנוף הנפרש לפניה לא הזכיר לה את מולדתה.‏ היא גדלה באוּר,‏ עיר מסופוטמית שהייתה מרוחקת ממנה כ־900,‏1 קילומטר.‏ שם היא הותירה מאחור רבים מקרוביה,‏ את הנוחות שבחיי העיר על שווקיה ודוכניה ואת ביתה הנוח שהיה בעל קירות וגג יציבים,‏ ואולי אף היו בו מים זורמים.‏ אולם אם נדמיין את שרה מתבוננת בעצבות מזרחה ועורגת לבית ילדותה,‏ לא נוכל לומר שאנו מכירים אישה יראת אלוהים זו.‏

ראה מה כתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים כעבור כ־000,‏2 שנה.‏ הוא אמר באשר לאמונתם של שרה ואברהם:‏ ”‏אילו היו נזכרים תמיד במקום שעזבו,‏ הייתה להם הזדמנות לשוב אליו”‏ (‏עברים י״א:‏8,‏ 11,‏ 15‏)‏.‏ אברהם ושרה לא הביטו אל העבר בכמיהה.‏ אילו היו שוקעים במחשבות כאלה,‏ קרוב לוודאי שהיו מחליטים לשוב לביתם באוּר ולא היו זוכים ליהנות מהזכות המיוחדת שהעניק להם יהוה.‏ אין ספק שזיכרונם היה נשכח,‏ ושהם לא היו הופכים למופת מעורר השראה לגילוי אמונה שנגע ללבם של מיליוני אנשים.‏

במקום להביט לאחור,‏ מיקדה שרה את מבטה קדימה.‏ היא המשיכה לתמוך בבעלה בסגנון החיים הנוודי שניהלו,‏ לסייע לו לקפל את האוהלים,‏ לנוע עם העדר ולהקים את המחנה שנית.‏ היא התמודדה עם קשיים ושינויים נוספים.‏ יהוה חזר על הבטחתו לאברהם,‏ אך שוב מבלי להזכיר את שרה (‏בראשית י״ג:‏14–17;‏ ט״ו:‏5–7‏)‏.‏

בסופו של דבר החליטה שרה שהגיעה העת לספר לאברהם על התוכנית שגיבשה במחשבותיה.‏ נסה לדמיין את פניה המביעים רגשות מעורבים בשעה שאמרה:‏ ”‏הנה נא!‏ עצרַני יהוה מלדת”‏.‏ לאחר מכן היא הציעה לאברהם לקחת את שפחתה הגר לאישה כדי שתוכל ללדת לו ילדים.‏ התוכל לתאר לעצמך עד כמה התייסרה שרה כשאמרה זאת לבעלה?‏ ייתכן שבקשה זו נתפסת בעינינו כמוזרה,‏ אך לא היה זה חריג באותם ימים שגבר ייקח לעצמו אישה נוספת,‏ או פילגש,‏ כדי להקים יורש.‏b האם שרה סברה שכך תתממש מטרת אלוהים להקים אומה מצאצאי אברהם?‏ על כל פנים,‏ היא הייתה מוכנה לעשות הקרבה גדולה.‏ כיצד הגיב אברהם?‏ אנו קוראים שהוא ’‏שמע לקול שרה’‏ (‏בראשית ט״ז:‏1–3‏)‏.‏

האם הכתוב רומז שיהוה הניע את שרה להשיא עצה זו?‏ לא.‏ להיפך,‏ הצעתה חושפת חשיבה אנושית מובהקת.‏ היא חשבה שאלוהים המיט עליה את צרותיה ולא העלתה בדעתה שיש בידיו פתרון אחר.‏ פתרונה של שרה עתיד היה להסב לה כאב וצרות.‏ כך או כך,‏ הצעתה שיקפה חוסר אנוכיות ראוי להערצה.‏ האין חוסר אנוכיותה של שרה מתבלט בעולם זה שבו רבים מציבים את רצונותיהם לפני כל דבר אחר?‏ אם ניתן עדיפות למטרותיו של אלוהים על פני אינטרסים אנוכיים,‏ נוכיח שאנו מחקים את אמונתה של שרה.‏

‏”‏כי צחקת”‏

לא חלף זמן רב והגר הרתה מאברהם.‏ הגר אולי חשבה שהריונה הופך אותה לחשובה משרה,‏ ולכן החלה לבוז לגבירתה.‏ איזו אכזבה מרה עבור שרה העקרה!‏ באישור אברהם ובתמיכתו של אלוהים הענישה שרה את הגר בדרך שאינה ידועה לנו.‏ הגר ילדה את בנה ישמעאל והשנים חלפו במהרה (‏בראשית ט״ז:‏4–9,‏ 16‏)‏.‏ בפעם הבאה ששרה ובעלה קיבלו מסר מאת יהוה,‏ היא הייתה בת 89 והוא בן 99.‏ ואיזה מסר נפלא היה זה!‏

יהוה שוב הבטיח לידידו אברהם שהוא ירבה את זרעו.‏ אלוהים גם שינה את שמו של האיש.‏ עד אותה עת היה שמו אברם.‏ אבל יהוה שינה את שמו לאברהם,‏ שמשמעו ”‏אב המון”‏.‏ וכעת הראה יהוה לראשונה כיצד משתלבת שרה בתמונה.‏ הוא שינה את שמה משרי,‏ שמשמעו היה אולי ”‏מאבק”‏,‏ לשם המוכר לנו – שרה.‏ מה משמעות השם שרה?‏ ”‏נסיכה”‏!‏ יהוה הסביר מדוע בחר שם זה עבור אותה אישה אהובה:‏ ”‏בירכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן.‏ ובירכתיה והייתה לגויים.‏ מלכי עמים ממנה יהיו”‏ (‏בראשית י״ז:‏5,‏ 15,‏ 16‏)‏.‏

הבטחתו של יהוה להקים זרע שיברך את כל העמים תתממש באמצעות בנה של שרה!‏ אלוהים קבע שהילד ייקרא יצחק מלשון ”‏צחוק”‏.‏ כששמע אברהם לראשונה על מטרתו של יהוה לברך את שרה בילד משלה,‏ הוא ’‏נפל על פניו וצחק’‏ (‏בראשית י״ז:‏17‏)‏.‏ הוא היה מופתע ולא ידע נפשו מרוב אושר (‏רומים ד׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ ומה לגבי שרה?‏

זמן קצר לאחר מכן הגיעו שלושה גברים זרים לאוהל אברהם.‏ אף־על־פי שהדבר אירע בצהרי היום,‏ תחת השמש היוקדת,‏ מיהר זוג קשישים זה לקבל בברכה את האורחים.‏ אברהם אמר לשרה:‏ ”‏מהרי!‏ שלוש סאים קמח סולת,‏ לושי ועשי עוגות”‏.‏ הכנסת אורחים בימי קדם הייתה כרוכה בעמל רב.‏ אברהם לא הטיל את כל המלאכה על כתפי אשתו;‏ הוא מיהר לשחוט פר צעיר והכין מאכלים ומשקאות נוספים (‏בראשית י״ח:‏1–8‏)‏.‏ התברר שאותם ”‏אנשים”‏ היו מלאכי יהוה!‏ השליח פאולוס ודאי חשב על מקרה זה כאשר כתב:‏ ”‏אל תשכחו להכניס אורחים,‏ שכן בזכות כך היו שאירחו מלאכים מבלי לדעת זאת”‏ (‏עברים י״ג:‏2‏)‏.‏ התוכל לחקות את הכנסת האורחים הנפלאה שגילו אברהם ושרה?‏

כאשר אחד המלאכים חזר באוזני אברהם על הבטחת אלוהים להעניק לשרה בן,‏ היא שהתה באוהלה,‏ מחוץ לטווח ראייתם,‏ והאזינה לדבריו.‏ המחשבה ללדת בן בגילה נשמעה לה כה מוזרה שהיא לא יכולה הייתה למשול ברוחה – היא צחקה לעצמה ואמרה:‏ ”‏אחרי בלותי הייתה לי עדנה,‏ ואדוני זקן?‏”‏ המלאך תיקן את שרה ושאל אותה:‏ ”‏היפָּלא מיהוה דבר?‏”‏ תגובתה האנושית הסגירה פחד ומגננה.‏ היא התכחשה ואמרה:‏ ”‏לא צחקתי!‏”‏ המלאך השיב:‏ ”‏לא,‏ כי צחקת”‏ (‏בראשית י״ח:‏9–15‏)‏.‏

האם צחוקה של שרה העיד על חוסר אמונה מצדה?‏ כלל וכלל לא.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏בזכות אמונה קיבלה שרה כוח להרות ולשאת ברחמה בן,‏ אף שעברה את גיל הפוריות,‏ שכן החשיבה את המבטיח לנאמן”‏ (‏עברים י״א:‏11‏)‏.‏ שרה הכירה את יהוה;‏ היא ידעה שהוא מסוגל להגשים כל אחת מהבטחותיו.‏ מי מאתנו אינו זקוק לאמונה שכזו?‏ טוב נעשה אם נתאמץ להכיר טוב יותר את אלוהי המקרא.‏ כך נגלה שהיה זה חכם מצד שרה לטפח אמונה מעין זו.‏ יהוה הוא אל נאמן המקיים את כל הבטחותיו – הוא אף יכול לעשות כן בדרכים שיפתיעו אותנו או יעוררו בנו צחוק!‏

‏”‏שמע בקולה”‏

בגיל 90 התענגה לבסוף שרה על הרגע לו השתוקקה כל חייה הבוגרים.‏ היא ילדה בן לבעלה האהוב,‏ שהיה כבר בן מאה שנה!‏ אברהם קרא לתינוק יצחק,‏ בדיוק כפי שהורה לו אלוהים.‏ אנו יכולים לצייר במוחנו את שרה,‏ שהייתה תשושה מהלידה,‏ מחייכת חיוך רחב בעודה אומרת:‏ ”‏צחוק עשה לי אלוהים כל השומע יצחק לי”‏ (‏בראשית כ״א:‏6‏)‏.‏ מתנה פלאית זו מאת יהוה ודאי הסבה לה שמחה עד סוף ימיה.‏ אולם למתנה זו גם נלוותה אחריות כבדה.‏

כשהיה יצחק בן חמש ערכה המשפחה משתה לציון גמילת הילד.‏ אך לא הכול התנהל על מי מנוחות.‏ הכתוב מוסר ששרה הבחינה בדפוס התנהגות מדאיג.‏ ישמעאל,‏ בנה של הגר בן ה־19,‏ לעג שוב ושוב ליצחק הקטן.‏ היה זה יותר מהקנטות הנעשות מתוך שובבות.‏ לימים כינה השליח פאולוס בהשראת אלוהים את התנהגותו של ישמעאל ’‏רדיפה’‏.‏ שרה ראתה במעשה בריונות זה איום ממשי לרווחת בנה.‏ שרה ידעה היטב שיצחק הוא יותר מאשר בנה:‏ הוא עתיד היה למלא תפקיד מפתח במטרת יהוה.‏ לכן היא אזרה אומץ ושוחחה גלויות עם אברהם.‏ היא ביקשה ממנו לגרש את הגר וישמעאל (‏בראשית כ״א:‏8–10;‏ גלטים ד׳:‏22,‏ 23,‏ 29‏)‏.‏

מה הייתה תגובתו של אברהם?‏ הכתוב מוסר:‏ ‏”‏ויֵרע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו”‏.‏ הוא אהב את ישמעאל ולא יכול היה לראות את המצב מעבר לרגשותיו האבהיים.‏ אולם יהוה ראה את הדברים בבירור,‏ ולכן התערב.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויאמר אלוהים אל אברהם:‏ ’‏אל יֵרע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה,‏ כי ביצחק ייקרא לך זרע’‏”‏.‏ יהוה הבטיח לאברהם שהוא ידאג לצורכיהם של הגר ובנה,‏ ואברהם הנאמן ציית (‏בראשית כ״א:‏11–14‏)‏.‏

שרה הייתה אישה מסורה לאברהם,‏ עזר כנגדו.‏ היא לא אמרה לבעלה רק את הדברים שהוא רצה לשמוע.‏ כאשר הבחינה בבעיה אשר נגעה למשפחתם ולעתידם,‏ היא דיברה עם בעלה בגילוי לב.‏ אל לנו לפרש את גישתה הישירה כחוסר כבוד.‏ למעשה,‏ השליח פטרוס,‏ שהיה בעצמו אדם נשוי,‏ הזכיר אותה לימים כאישה למופת שגילתה כבוד עמוק כלפי בעלה (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏5;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ אילו שרה הייתה נוצרת את לשונה ונמנעת מלדבר,‏ היא לא הייתה מגלה כבוד כלפי אברהם,‏ שהרי היה עלול להיגבות ממנו ומכל המשפחה מחיר כבד.‏ ברוב אהבתה אמרה שרה את מה שהיה צריך להיאמר.‏

רעיות רבות מוקירות את דוגמתה של שרה.‏ הן לומדות ממנה כיצד לתקשר בכנות ובכבוד עם בעליהן.‏ יש רעיות שלפעמים מקוות שיהוה יתערב כפי שעשה במקרה של שרה.‏ ובכל זאת,‏ הן לומדות מהמופת שהציבה שרה בגילוי אמונה,‏ אהבה וסבלנות.‏

אף־על־פי שיהוה עצמו כינה את אותה אישה אהובה ”‏נסיכה”‏,‏ היא לא ציפתה ליחס מלכותי.‏ אין פלא שלאחר מותה בגיל 127 אברהם ’‏ספד לשרה ובכה’‏c (‏בראשית כ״ג:‏1,‏ 2‏)‏.‏ הוא בטוח התגעגע ל’‏נסיכתו’‏ האהובה.‏ אין ספק שגם יהוה אלוהים מתגעגע לאותה אישה נאמנה – ובכוונתו להקימה לתחייה בכדור ארץ גן עדני.‏ עתיד נצחי ומבורך מחכה לשרה – ולכל המחקים את אמונתה (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏