שאלות של קוראים

‏• כיצד ניתן להעציב את רוח הקודש בהתחשב בעובדה שאין היא ישות כלשהי?‏

השליח פאולוס כתב:‏ ”‏אל תעציבו את רוח הקודש”‏ (‏אפסים ד׳:‏30‏)‏.‏ יש הרואים במילים אלו עדות לכך שרוח הקודש היא ישות.‏ אולם,‏ פרסומים רבים מטעם ”‏הסוכן הנאמן”‏ מספקים ראיות מקראיות והיסטוריות שהמשיחיים הקדומים לא החשיבו את רוח הקודש לישות ולא לאל השווה לריבון היקום כחלק משילושa (‏לוקס י״ב:‏42‏)‏.‏ לפיכך,‏ פאולוס לא התייחס לרוח הקודש כדמות.‏

רוח קודשו של אלוהים היא כוחו הפעיל הסמוי מן העין (‏בראשית א׳:‏2‏)‏.‏ ישוע נועד להטביל ”‏ברוח הקודש”‏ כפי שיוחנן הטביל במים (‏לוקס ג׳:‏16‏)‏.‏ בחג השבועות 33 לספירה נמלאו כ־​120 תלמידים ב”‏רוח הקודש”‏.‏ ברור שהם לא התמלאו בדמות כלשהי (‏מעשי השליחים א׳:‏​5,‏ 8;‏ ב׳:‏​4,‏ 33‏)‏.‏ משוחים אלה זכו לתקווה שמימית,‏ ורוח אלוהים הדריכה אותם לחיות חיי נאמנות (‏רומים ח׳:‏​14–17;‏ קורינתים ב׳.‏ א׳:‏22‏)‏.‏ הרוח הניבה בהם פרי אלוהי וסייעה להם להימנע מ”‏מעשי הבשר”‏ המעוררים את מורת רוחו של אלוהים (‏גלטים ה׳:‏​19–25‏)‏.‏

אם אנו משרתי אלוהים בעלי תקווה ארצית,‏ לא נמשחנו ברוח הקודש.‏ למרות זאת,‏ אנו יכולים לקבל את רוח הקודש באותה המידה כמו בעלי התקווה השמימית.‏ לפיכך,‏ גם אנו עלולים להעציב את הרוח.‏ כיצד?‏

אם נתעלם מעצות מקראיות שנכתבו בהכוונת רוח הקודש,‏ אנו עלולים לטפח תכונות שיובילו אותנו לעשיית חטאים בזדון נגד הרוח,‏ לאובדן חסד יהוה ובסופו של דבר להשמדה (‏מתי י״ב:‏​31,‏ 32‏)‏.‏ אולי עדיין לא חטאנו חטאים חמורים,‏ אך אנו עלולים להתחיל בדרך פסולה שתוביל אותנו לכיוון המנוגד להדרכת הרוח.‏ כך נעציב את רוח הקודש.‏

אם כן,‏ כיצד נימנע מלהעציב את רוח אלוהים?‏ עלינו לשלוט במחשבותינו ובמעשינו.‏ באיגרתו אל האפסים,‏ פרק ד׳‏‏,‏ דיבר השליח פאולוס על הימנעות מן הנטיות לשקר,‏ לנטור טינה,‏ להתעצל ולנבל את הפה.‏ אם אנו לובשים את ”‏האדם החדש”‏ ובד בבד מרשים לעצמנו להיגרר חזרה אל הדברים הללו,‏ מה אנו עושים?‏ אנו פועלים בניגוד לעצותיו של דבר־​אלוהים,‏ המקרא,‏ שנכתבו בהשראת הרוח.‏ בדרך זו אנו מעציבים את רוח הקודש.‏

באפסים פרק ה׳‏ פאולוס מייעץ לנו להימנע מגילוי עניין מזיק בזנות,‏ ממעשים בזויים ומהתלוצצות גסה.‏ כדי לא להעציב את רוח קודשו של אלוהים,‏ עלינו לזכור זאת בבחירת בידור.‏ מדוע שנגלה עניין בדברים כאלה ונשוחח עליהם,‏ נקרא עליהם או נצפה בהם בטלוויזיה ובאמצעים אחרים?‏

אנו עלולים להעציב את הרוח בדרכים נוספות.‏ רוח אלוהים תורמת לאחדות בקהילה.‏ אבל נניח שאנו מפיצים רכילות זדונית או מעודדים יצירת קליקות בקהילה.‏ האם קו פעולה כזה לא יתנגש בהדרכתה של הרוח אלי אחדות?‏ בזאת נעציב את רוח הקודש בדומה לאנשים שזרעו פילוגים בקהילת קורינתוס (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏10;‏ ג׳:‏​1–4,‏ 16,‏ 17‏)‏.‏ דרך נוספת להעציב את רוח הקודש היא לערער את הכבוד כלפי האחים האחראים בקהילה שהתמנו לתפקידם ברוח הקודש (‏מעשי השליחים כ׳:‏28;‏ יהודה 8‏)‏.‏

ברור אפוא,‏ שמן החוכמה לבחון את גישתנו ומעשינו לפי הדרכתה של רוח הקודש,‏ הדרכה הבאה לידי ביטוי במקרא ובקהילה המשיחית.‏ כמו כן,‏ הבה ’‏נתפלל ברוח הקודש’‏,‏ ניכנע להשפעתה ונפעל בכל עת על־​פי הכתוב בדבר־​אלוהים שנכתב בהשראת הרוח (‏יהודה 20‏)‏.‏ יהא נא מנוי וגמור עימנו לא להעציב לעולם את הרוח אלא לנהוג תמיד בהתאם להכוונתה לתפארת שמו הקדוש של יהוה.‏

‏• ישוע דימה את הקושי של עשיר להיכנס אל מלכות אלוהים לגמל המנסה לעבור דרך נקב מחט.‏ האם התכוון ישוע לגמל ולמחט תפירה של ממש?‏

שתיים מבין שלוש הציטטות המקראיות של הצהרה זו די זהות.‏ בספר הבשורה על־​פי מתי אמר ישוע:‏ ”‏נקל לגמל לעבור דרך נקב מחט מהיכנס עשיר אל מלכות האלוהים”‏ (‏מתי י״ט:‏24‏)‏.‏ בלשון דומה,‏ נאמר במרקוס י׳:‏25 (‏דל׳‏‏)‏:‏ ”‏נקל לגמל לעבור בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלוהים”‏.‏

ספרי עיון מסוימים מעלים את האפשרות שבמילים ”‏נקב מחט”‏ התכוון ישוע לשער קטן באחד משעריה הגדולים של ירושלים.‏ אם השער הגדול היה סגור בלילה,‏ ניתן היה לפתוח את השער הקטן,‏ ומעריכים כי גמל יכול היה לעבור דרכו.‏ האם לזה התכוון ישוע?‏

נראה שלא.‏ ישוע התכוון למחט תפירה.‏ מאחר שנמצאו באזור זה מחטים עתיקות עשויות עצם או מתכת,‏ קרוב לוודאי שמדובר היה במוצר ביתי מצוי.‏ הכתוב בלוקס י״ח:‏25 מסיר כל סימן שאלה לגבי דברי ישוע,‏ שכן הוא מצטט אותו כמי שאמר:‏ ”‏נקל לגמל לעבור דרך נקב מחט [‏”‏תפירה”‏,‏ ע״ח‏]‏ מהיכנס עשיר אל מלכות האלוהים”‏.‏

מילונאים שונים תמימי דעים עם התרגום ”‏מחט תפירה”‏ כמנוסח בתרגום עולם חדש.‏ המילה היוונית המתורגמת ל’‏מחט’‏ במתי י״ט:‏24 ובמרקוס י׳:‏25 (‏רַאפִיס‏)‏ נגזרת מן הפועל שמשמעו ”‏לתפור”‏.‏ והמונח היווני המופיע בלוקס י״ח:‏25 (‏וֶלוֹנִי‏)‏ פירושו מחט המשמשת בניתוחים.‏ המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת ווין (‏אנגלית)‏ מציין:‏ ”‏נראה כי ייחוס ’‏נקב המחט’‏ לשער קטן בחומת העיר הוא מושג בן זמננו;‏ אין כל ראיות קדומות לכך.‏ מטרת האדון באמירה זו היא להביע את אי־​יכולתו של האדם,‏ ואין כל צורך לייחס למחט הפשוטה משמעות אחרת בניסיון לרכך את הקושי”‏ (‏1981,‏ כרך ג׳,‏ עמוד 106)‏.‏

יש הגורסים שבפסוקים הללו המילה ”‏גמל”‏ צריכה להיתרגם ל”‏חבל”‏.‏ המילים היווניות שהוראתן חבל (‏κάμιλος)‏ וגמל (‏κάμηλος)‏ דומות.‏ עם זאת,‏ המילה היוונית שמשמעה ”‏גמל”‏ היא שמופיעה במתי י״ט:‏24 בכתבי היד הקדומים ביותר שבידינו (‏סינַאִיטיקוּס,‏ וַטיקַנוּס מס׳ 1209 וכתב יד אַלֶכּסַנדרינוּס)‏.‏ נמסר כי מתי כתב את ספרו תחילה בעברית וייתכן שתרגם אותו במו ידיו ליוונית.‏ הוא ידע בדיוק מה אמר ישוע ועל כן השתמש במילה הנכונה.‏

אם כן,‏ ישוע התכוון למחט תפירה ולגמל של ממש.‏ מטרתו היתה להדגיש שדבר מסוים אינו אפשרי.‏ אך האם רצה ישוע לומר בזאת ששום אדם עשיר לא יוכל אי פעם להיכנס למלכות?‏ לא,‏ שהרי אין להבין הצהרה זו מפי ישוע ככתבה וכלשונה.‏ ישוע דיבר בלשון הפרזה על מנת להמחיש שכפי שגמל ממשי אינו מסוגל לעבור דרך נקב מחט של ממש,‏ אין זה אפשרי לעשיר להיכנס אל מלכות אלוהים כל עוד הוא דבק בעושרו ואינו מציב את יהוה במקום הראשון בחייו (‏לוקס י״ג:‏24;‏ טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏​17–19‏)‏.‏

ישוע אמר זאת מייד לאחר שנכבד צעיר עשיר דחה את הזכות הנאדרת ללכת אחריו (‏לוקס י״ח:‏​18–24‏)‏.‏ עשיר האוהב את נכסיו יותר מאשר דברים רוחניים אינו יכול לצפות לרשת חיי נצח במלכות אלוהים.‏ ובכל זאת היו עשירים שנעשו לתלמידי ישוע (‏מתי כ״ז:‏57;‏ לוקס י״ט:‏​2,‏ 9‏)‏.‏ עשיר המודע לצורכו הרוחני והמבקש את עזרת אלוהים יכול להיוושע בידי אלוהים (‏מתי ה׳:‏3,‏ ע״ח;‏ י״ט:‏​16–26‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏