כיצד אתה מוחיל ליהוה?
רבים כיום נעשים קצרי רוח אם הם צריכים לחכות למישהו או למשהו. לעומת זאת, כתבי־הקודש מעודדים את משרתי אלוהים לטפח את הנכונות לחכות. בניגוד לאנשים שמסביבו, הכריז הנביא מיכה: ”אוחילה לאלוהי ישעי” (מיכה ז׳:7; איכה ג׳:26).
אך מה הכוונה להוחיל ליהוה? כיצד צריך המשיחי להוחיל לאלוהים? היש דרכים נכונות ולא־נכונות לעשות כן? את אחד הלקחים בנושא ניתן להפיק מקורותיו של הנביא יונה בן המאה התשיעית לפה״ס.
לחכות בדרך הלא־נכונה
יהוה אלוהים הורה ליונה ללכת ולהזהיר את אנשי נינווה, בירת המעצמה האשורית. נינווה נודעה כ”עיר דמים” בשל אלימותה הבוטה ואכזריותה המצמררת, עובדה שאומתה בידי היסטוריונים וארכיאולוגים (נחום ג׳:1). בתחילה ניסה יונה לחמוק מן השליחות, אך יהוה דאג לכך שהנביא ילך לבסוף לנינווה (יונה א׳:3 עד ג׳:2).
”ויָחֶל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד, ויקרא ויאמר: ’עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת’” (יונה ג׳:4). מאמציו של יונה זכו להיענות יוצאת מגדר הרגיל: ”ויאמינו אנשי נינווה באלוהים, ויקראו צום וילבשו שקים, מגדולם ועד קטנם” (יונה ג׳:5). אי לכך, יהוה אלוהים, אשר ’אינו רוצה שיאבד איש, אלא שהכול יבואו לידי תשובה’, חס על העיר (פטרוס ב׳. ג׳:9).
מה היתה תגובתו של יונה? הכתוב מוסר: ”וירע אל יונה רעה גדולה, ויחר לו” (יונה ד׳:1). מדוע? ייתכן שיונה חש כי אי־הגשמת נבואת החורבן שניבא במועד האמור תגרע מיוקרתו כנביא. המוניטין שלו היו ככל הנראה יקרים לו יותר ממידת הרחמים ומהצלת נפשות.
יונה אומנם לא הרחיק לכת עד כדי פרישה מתפקידו כנביא. למרות זאת, הוא חיכה ’לראות מה יהיה בעיר’. הוא טיפח גישה של חוסר שביעות רצון, גישה האומרת שב ואל תעשה. משנוכח שציפייתו נכזבה, בנה סוכה, ישב בצל בפנים נפולות וחיכה לראות מה יקרה בהמשך. יהוה לא ראה בעין יפה את גישתו של יונה, ותיקן באהבה את צורת חשיבתו של נביאו הטועה (יונה ד׳:5, 9–11).
מדוע יהוה סבלן
נינווה אומנם חזרה בתשובה וניצלה מרוע הגזירה, אך בהמשך חזרה לסורה. ביד הנביאים נחום וצפניה, חזה יהוה את חורבנה. הוא הציג אותה כ”עיר דמים” והצהיר כי יאבד את אשור וישים את נינווה לשממה (נחום ג׳:1; צפניה ב׳:13). בשנת 632 לפה״ס, חרבה נינווה לבלי שוב.
בדומה לכך, העולם כיום אשם בשפיכות דמים שרירותית בקנה מידה נרחב בהרבה מנינווה הקדומה. מסיבה זו ומסיבות אחרות, הכריז יהוה כי הסדר העולמי הנוכחי המרושע יבוא אל קצו ב”צרה גדולה” חסרת תקדים (מתי כ״ד:21, 22).
עם זאת, יהוה מעכב את החורבן המובטח כדי שישרי לב בימינו, בדומה למתחרטים בנינווה, יוכלו לחזור בתשובה ולהיוושע. השליח פטרוס מדבר על סבלנותו של אלוהים בזו הלשון: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכול יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9, 10, 13).
לחכות בדרך הנכונה
פטרוס מוסיף ואומר: ”וכיוון שכל אלה יתפרקו, עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות, לחכות לבוא יום האלוהים ולהחיש אותו” (פטרוס ב׳. ג׳:11, 12). שים לב שבעודנו מחכים ליום יהוה, עלינו ”לחיות בקדושה ובחסידות” — מן הראוי להיות פעילים ולא לשבת בחיבוק ידיים.
אדם המוחיל ליהוה בדרך הנכונה חי בביטחון מוחלט שיום יהוה יבוא בדיוק במועד שקבע יהוה, ולא יאחר ולו לרגע אחד. אמונה זו מולידה מעשים של קדושה ושל חסידות או מסירות לאלוהים, והבולט מביניהם הוא הכרזת בשורת מלכות האלוהים. ישוע הציב דוגמה טובה בהכרזת הבשורה וציווה על תלמידיו המשוחים: ”יהיו מותניכם חגורים ומנורותיכם דולקות. ואתם הייו דומים לאנשים המחכים לאדונם בציפייה לבואו מן החתונה, באופן שבבואו ובדופקו יפתחו לו מייד. אשרי אותם העבדים אשר האדון בבואו ימצאם עומדים על המשמר” (לוקס י״ב:35–37).
עבדים בני המאה הראשונה ’חגרו את מותניהם’. הם אספו את כנפי גלימותיהם ותחבו אותן מתחת לאבנט כדי שיקל להם לבצע פעילות גופנית מאומצת. אם כן, על המשיחי להיות נמרץ ונלהב בעשיית מעשים טובים. עליו להיאבק בנטייה ’להתעצל’ ולשקוע בחוסר פעילות רוחנית, אולי בשל הפניית מרצו לתענוגות או לרדיפת מטרות חומריות. אדרבא, מחובתו להיות ’עתיר פועל בעבודתו של האדון’ בעודו מחכה ליום יהוה הגדול והנורא (רומים י״ב:11; קורינתים א׳. ט״ו:58).
מחכים אך פעילים
עדי־יהוה אינם מבטלים את זמנם בשעה שהם מחכים ליום יהוה. לדוגמה, בשנת השירות 2003 הקדישו בממוצע מדי יום 000,383,3 שעות להכרזת דבר יהוה. לאדם אחד יידרשו 386 שנה של הכרזת הבשורה ללא הפסקה כדי להשלים את מה שנעשה ביום אחד!
בכל אופן, מוטב שנשאל את עצמנו, ’כיצד אני אישית מוחיל ליהוה?’ ישוע סיפר משל המתאר את החריצות המתבקשת מן המשיחיים המשוחים הנאמנים. הוא דיבר על שלושה עבדים: ”לאחד נתן חמש כיכרי כסף, לאחר שתיים ולאחר אחת, לכל איש לפי כשרונו, ונסע. זה שקיבל חמש כיכרים הלך מייד, סחר בהן והרוויח חמש אחרות. כמו כן זה שקיבל שתיים הרוויח שתיים אחרות. אך זה שקיבל אחת הלך וחפר באדמה והטמין את כסף אדוניו. אחרי זמן רב בא האדון של העבדים ההם וערך עימהם חשבון” (מתי כ״ה:15–19).
כל שלושת העבדים חיכו לשובו של האדון. לכל אחד מהשניים שהיו עסוקים בעודם מחכים לאדונם נאמר עם שובו: ”יפה, עבד טוב ונאמן!” אך מי שחיכה באפס מעשה זכה ליחס שונה. האדון אמר: ”את העבד הבלתי מועיל השליכו אל החושך החיצון” (מתי כ״ה:20–30).
אף שהמשל חל על המשיחיים המשוחים, יש בו לקח עבורנו בלי קשר לתקווה הצפויה לנו בעתיד. האדון, ישוע המשיח, מצפה מכל אחד מאיתנו לעבוד בחריצות בשירותו בעודנו מחכים לבואו ביום הגדול של יהוה. הוא מוקיר את עבודתו של כל אחד, איש איש ”לפי כשרונו” ונסיבותיו. עד כמה נשמח לשמוע את המילה ”יפה” מפי האדון בתום תקופת ההמתנה!
אורך רוח אדוננו משמעו תשועה
מה אם הסדר הנוכחי נמשך יותר משחשבנו או קיווינו? יש סיבה לכך. השליח פטרוס כתב: ”את אורך רוח אדוננו חישבו לתשועה” (פטרוס ב׳. ג׳:15). ידע מדויק באשר למטרת אלוהים והכרה צנועה בחוסר חשיבותנו היחסי יאפשרו לנו להתאזר בסבלנות כל עוד יהוה יראה לנכון להיות סבלן ביחס לסדר הישן הזה.
כדי לעודד את המשיחיים להיות סבלנים, סיפר יעקב, אחד מכותבי המקרא, משל. הוא כתב: ”הנה האיכר מחכה לפרי האדמה היקר ומייחל לו בסבלנות עד שיזכה ליורה ומלקוש. גם אתם התאזרו אורך רוח, כוננו את לבבכם, כי קרבה ביאת האדון” (יעקב ה׳:7, 8).
יהוה אלוהים אינו מעוניין לראותנו מחכים בליאות וברפיון ידיים. יש לו מלאכה עבורנו, והוא שבע רצון אם אנו מנצלים את זמן ההמתנה לביצוע מלאכה זו בחריצות. ברצונו שנימנה עם אלה שהשליח פאולוס מתאר באיגרתו אל העברים: ”חפצים אנו שכל אחד מכם יַראה את אותה שקידה בעומדו בבטחון התקווה עד הסוף, כדי שלא תהיו לנרפים, אלא תלכו בעקבותם של היורשים את ההבטחות על־ידי אמונה ואורך רוח” (עברים ו׳:11, 12).
אל נתעייף. מן הראוי שיחסינו האישיים עם יהוה אלוהים, אמונתנו בקורבן הכופר של ישוע ותקוותנו המזהירה בסדר החדש יהיו גורמי השפעה ממריצים בחיינו. בדומה לעבדים ’הטובים והנאמנים’ במשלו של ישוע, הבה נוכיח שאנו ראויים לדברי שבח ולגמול ונהיה עתירי פועל בהסבת הלל לאלוהים, כדוגמת מחבר התהלים אשר אמר: ”ואני תמיד אייחל, והוספתי על כל תהילתך” (תהלים ע״א:14).
[תמונה בעמוד 21]
יונה המאוכזב חיכה לראות מה יקרה לנינווה
[תמונות בעמודים 22, 23]
הבה נגלה מסירות לאלוהים בעודנו מחכים ליום יהוה