שאלות של קוראים
היכן יהיו השדים במרוצת אלף שנות שלטון המשיח?
המקרא אינו משיב חד משמעית על השאלה. ואולם, בעניין זה ניתן להסיק מסקנה הגיונית כלשהי.
השליח יוחנן מראה לנו מראש את מה שיתרחש בתחילת אלף השנים ובסיומן ואומר: ”ראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה. הוא תפש את התנין, הנחש הקדמוני אשר הוא המלשין והשטן, וקשר אותו לאלף שנים. השליך אותו אל התהום וסגר וחתם עליו כדי שלא יתעה עוד את הגויים עד תום אלף השנים; אחרי כן צריך שיותר לזמן מעט” (ההתגלות כ׳:1–3). הפסוקים האלה מדברים אך ורק על השלכת השטן אל התהום ועל שחרורו לזמן מעט. אף שהשדים אינם מוזכרים, הדעת נותנת שכאשר המלאך שבידו מפתח התהום — ישוע המשיח בתפארתו — תופס את השטן ומשליך אותו אל התהום, גם השדים נתפסים ומושלכים איתו (ההתגלות ט׳:11).
עם עלייתו לכס המלוכה בשמים ב־1914, נקט ישוע פעולה שנודעה לה השפעה ניכרת על השטן ועל שדיו. בההתגלות י״ב:7–9 נאמר: ”מלחמה התחוללה בשמים; מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו [השדים]. הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים. אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל; הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו”. מני אז ואילך, השטן ושדיו מוגבלים לתחום כדור־הארץ. מן ההיגיון להסיק שכאשר יגביל ישוע את פעילות השטן ביתר שאת על מנת לפטור את כדור־הארץ מהשפעתו המרושעת, הוא ינהג כך גם עם השדים.
שים לב גם לראשונה בנבואות המקרא. הנבואה אומרת: ”איבה אשית [אלוהים] בינך [השטן] ובין האישה [ארגונו השמימי של יהוה], ובין זרעֲך [זרע השטן] ובין זרעה [ישוע המשיח]. הוא ישופך ראש, ואתה תשופֶנו עָקב” (בראשית ג׳:15). מחיצת ראש הנחש כרוכה בכליאת השטן בתהום במשך אלף שנות שלטון המשיח. בנוסף, הנבואה מציינת שקיימת איבה בין המוחץ לבין זרע השטן. זרע זה, או ארגון, כולל בתוכו חלק סמוי מן העין המורכב מן המלאכים הרעים או השדים. לכן כאשר ישוע משליך את השטן אל התהום, מן הדין שהוא קושר ומשליך גם את השדים. העובדה שהרוחות הרעות פחדו מאוד מפני התהום מלמדת כי הן מודעות לכליאתן העתידית (לוקס ח׳:31).
אך האם קיימת האפשרות שהשדים אינם מוזכרים בההתגלות כ׳:1–3 משום שהם יושמדו בהר מגידון יחד עם החלק הגלוי לעין של זרע השטן? על־פי המקרא, אין זה סביר. באשר לאחרית השטן נאמר: ”השטן אשר הדיחם הושלך אל אגם האש והגופרית, אשר שם גם החיה ונביא השקר, ויעונו יומם ולילה לעולמי עולמים” (ההתגלות כ׳:10). החיה ונביא השקר הם גופים פוליטיים המהווים חלק מארגונו הגלוי לעין של השטן (ההתגלות י״ג:1, 2, 11–14; ט״ז:13, 14). הם יושמדו בהר מגידון, כאשר תפורר מלכות אלוהים את כל ממלכות תבל ותשים להן קץ (דניאל ב׳:44). המקרא מתייחס ל”אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו” (מתי כ״ה:41). בדומה לחיה ולנביא השקר, השטן ושדיו יושלכו אל אותו ’אגם אש וגופרית’ במובן זה שגם עליהם יבוא אבדון עולם. אילו החלק הרוחני הסמוי של זרע השטן, החלק החזק יותר, היה נשמד בהר מגידון, השדים ודאי היו מוזכרים כמי שכבר נמצאים באגם הסמלי יחד עם החיה ונביא השקר. היעדרם בההתגלות כ׳:10 מציין כי השדים לא יישמדו בהר מגידון.
מאחר שלא נאמר מפורשות שהשדים יושלכו אל התהום, לא נמסר חד משמעית על שחרורם ממנו. אך גורלם הוא כגורל השטן. לאחר שישוחררו עם השטן בתום אלף השנים ויעשו איתו יד אחת במבחן הסופי של האנושות, יושלכו אף הם אל אגם האש לאבדון עולם (ההתגלות כ׳:7–9).
אם כן, הגם שהכתוב בההתגלות כ׳:1–3 מדבר אך ורק על השטן כמי שייתפש ויושלך אל תהום של חוסר פעילות, המסקנה ההגיונית היא שגם מלאכיו ייקשרו ויושלכו אל התהום. לא השטן ולא המוני מלאכיו יורשו לטרפד את הגשמת מטרת אלוהים להפוך את הארץ לגן עדן ולרומם את האנושות אלי שלמות במהלך אלף שנות שלטון המשיח.