שליחי הרשע

ההסבר המקראי באשר לתפקיד שממלאים השדים בענייני האדם עונה על שאלות יסודיות על אודות הרשע,‏ שאלמלא כן היו נותרות ללא מענה.‏ תן דעתך לדוגמה,‏ לגילוי־הדעת שהופיע באינטרנשיונל הרלד טריביון‏,‏ בנוגע למלחמה הנמשכת בארצות הבלקן:‏ ”‏צוות חוקרים שנשלח מטעם הקהילה האירופית הגיע לידי מסקנה,‏ כי [‏חיילים]‏ אנסו למעלה מ־000,‏20 נשים ונערות מוסלמיות.‏.‏.‏ כחלק ממדיניות הטרור השיטתית,‏ שנועדה להטיל אימה,‏ לדכא ולאלץ את התושבים לנטוש את בתיהם”‏.‏

בנסותו ללא הצלחה לתת הסבר למצב,‏ ציין מאמר בכתב־העת טיים:‏ ”‏במלחמה,‏ עלולים לעתים צעירים לאנוס כדי להשביע את רצונם של בעלי המעמד הבכיר,‏ קציניהם,‏ ולזכות בסוג של אהדה ותמיכה ’‏אבהיות’‏.‏ האונס מהווה הוכחה למסירות החייל לאכזריותה הפראית של יחידתו הצבאית.‏ צעיר הנכון לבצע מעשים מחרידים דיכא את צו מצפונו במטרה להירתם ליעדיה חסרי הפשרות של היחידה.‏ אדם נותן תוקף לשבועת־האמונים שלו על־ידי ביצוע מעשי זוועה”‏.‏

אולם,‏ מדוע ”‏יעדיה חסרי הפשרות של היחידה”‏ שפלים יותר מצו מצפונו של כל אחד מחבריה?‏ כפרט,‏ כמעט כל אדם משתוקק לחיות בשלום עם זולתו.‏ אם כן,‏ מדוע בעתות מלחמה אנשים אונסים,‏ מענים והורגים זה את זה?‏ הסיבה העיקרית לכך הינה פעילותם של כוחות שטניים.‏

הבנת תפקידם של השדים אף מספקת פתרון למה שאחדים מכנים ”‏בעיית התיאולוג”‏.‏ הבעיה היא כיצד לגשר בין שלוש הטענות הבאות:‏ (‏א)‏ אלהים הוא כל־יכול;‏ (‏ב)‏ אלהים הוא אל של אהבה וטוב;‏ (‏ג)‏ התרחשות דברים מחרידים.‏ יש הסבורים שניתן ליישב כל צמד טענות מבין השלוש,‏ אך לעולם לא ניתן יהיה לגשר על שלושתן.‏ התשובה טמונה בדבר־אלהים עצמו,‏ והיא כרוכה ברוחות סמויות־מן־העין,‏ שליחי הרשע.‏

המרד הראשון

המקרא מספר לנו,‏ כי האלהים הוא רוח (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ במרוצת הזמן,‏ הפך הוא לבוראם של מיליוני ישויות רוחניות אחרות,‏ בני־אלהים,‏ מלאכים.‏ דניאל,‏ משרת אלהים,‏ ראה בחזון ’‏ריבוא רבבות’‏ (‏מאה מיליון)‏ מלאכים.‏ כל היצורים הרוחניים שברא יהוה היו צדיקים ופעלו בתואם עם רצונו (‏דניאל ז׳:‏10;‏ עברים א׳:‏7‏)‏.‏

מאוחר יותר,‏ ’‏ביוסדו ארץ’‏,‏ כל בני־האלהים ’‏רנו יחד’‏ ו’‏הריעו’‏ לו (‏איוב ל״ח:‏4–7‏)‏.‏ אולם,‏ אחד מהם פיתח תשוקה ליטול לעצמו את עבודת האלהים המגיעה בצדק לבורא.‏ בהתקוממו נגד אלהים,‏ הפך עצמו מלאך זה לשטן (‏שמשמעו ”‏מתנגד”‏;‏ השווה יחזקאל כ״ח:‏13–15‏)‏.‏

בהשתמשו בנחש בגן־עדן על־מנת לדבר אל האשה הראשונה חוה,‏ פיתה אותה השטן להפר את הצו המפורש של אלהים,‏ שלא לאכול מפרי עץ מסוים בגן.‏ לאחר מכן,‏ הצטרף אליה בעלה.‏ בדרך זו,‏ הצטרף הזוג האנושי הראשון למלאך זה במרדו ביהוה (‏בראשית ב׳:‏17;‏ ג׳:‏1–6‏)‏.‏

גם אם המאורעות בגן־עדן מלמדים לכאורה שיעור חד־משמעי בצייתנות,‏ הרי שהשטן העלה שתי מחלוקות מוסריות חשובות.‏ ראשית,‏ השטן הטיל ספק בכך ששלטון יהוה על ברואיו התנהל בצדק ולטובתם המירבית.‏ יתכן שהאנושות תוכל להצליח טוב יותר לשלוט על עצמה.‏ שנית,‏ השטן עורר את השאלה אם יצורים בני־תבונה כלשהם יישארו מסורים ונאמנים לאלהים,‏ גם כאשר הציות אינו מניב לכאורה כל טובת־הנאה חומרית.‏a

הבנה ברורה של המחלוקות שנתעוררו בגן־עדן,‏ יחד עם הכרת סגולותיו של יהוה,‏ מסייעות לנו להבין את הפתרון ל”‏בעיית התיאולוג”‏,‏ דהיינו,‏ ליישב את קיומו של הרע עם תכונות הכוח והאהבה של אלהים.‏ בעוד שנכון שליהוה כוח בלתי מוגבל ושהוא התגלמות האהבה,‏ הוא גם אל של חוכמה ושל צדק.‏ הוא משקף ארבע תכונות אלה תוך איזון מושלם.‏ לפיכך,‏ הוא נמנע מלהשתמש בכוח שברשותו ואשר אין לעמוד בפניו,‏ על־מנת להשמיד מייד את שלושת המורדים.‏ אומנם,‏ הדבר היה משקף צדק אך לא בהכרח חוכמה ואהבה.‏ יתרה מזו,‏ הוא גם לא פשוט ’‏סלח ושכח’‏,‏ צעד העשוי להיראות לאחדים כביטוי לאהבה.‏

כדי ליישב את המחלוקות שעורר השטן נדרש זמן.‏ היה נחוץ זמן כדי להוכיח אם בני־האדם אכן מסוגלים לשלוט כראוי בחייהם ללא תלות באלהים.‏ בהתירו לשלושת המורדים להמשיך לחיות,‏ איפשר יהוה גם ליצורים אחרים ליטול חלק בהפרכת טענת השטן באמצעות שירות נאמן לאלהים בנסיבות קשות.‏b

יהוה אמר לאדם ולחוה מפורשות,‏ שאם יאכלו מן הפרי האסור,‏ ימותו.‏ ואכן כך היה,‏ אף־על־פי שהשטן הבטיח לחוה שלא תמות.‏ גם על השטן נחרץ גזר־דין מוות;‏ בינתיים,‏ הוא ממשיך להתעות את האנושות.‏ למעשה,‏ המקרא מציין:‏ ”‏העולם כולו נתון לשליטת הרָשָע”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏,‏ ע״ח‏;‏ בראשית ב׳:‏16,‏ 17;‏ ג׳:‏4;‏ ה׳:‏5‏)‏.‏

מרדם של מלאכים אחרים

בשלב מסוים לאחר המאורעות בגן־עדן,‏ הצטרפו מלאכים אחרים למרד בריבונותו של יהוה.‏ המקרא מציין:‏ ”‏ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם.‏ ויראו בני־האלהים את בנות האדם כי טובות הנה,‏ ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו”‏.‏ במילים אחרות,‏ מלאכים אלה ”‏עזבו את מעונם [‏בשמים]‏”‏ וירדו לארץ,‏ לבשו דמות אדם ונהנו מתענוגות חושניים עם הנשים (‏בראשית ו׳:‏1,‏ 2;‏ יהודה 6‏)‏.‏

הסיפור ממשיך בבראשית ו׳:‏4‏:‏ ”‏הנפילים היו בארץ בימים ההם,‏ וגם אחרי כן,‏ אשר יבואו בני־האלהים אל בנות האדם וילדו להם,‏ המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם”‏.‏ בני־כלאיים אלה,‏ שאימהותיהם אנושיות ואבותיהם מלאכים,‏ היו חזקים באורח בלתי רגיל,‏ ”‏גיבורים”‏.‏ היו אלה אנשי חמס,‏ או נפילים‏,‏ מלה שמשמעה ”‏המפילים”‏.‏

ראוי לציין,‏ כי מאוחר יותר,‏ באו מאורעות אלה לידי ביטוי באגדות של תרבויות עתיקות.‏ לדוגמה,‏ אפוס (‏שיר עלילה)‏ בבלי בן 000,‏4 שנה מתאר את עלילות גלגמש‏,‏ חצי־אל רב־און ואַלים,‏ אשר ”‏תשוקתו לא הותירה אף עלמה לאהובה”‏.‏ דוגמה נוספת מאגדה יוונית היא הרקולס (‏או הֵרַקְלֵס)‏,‏ העל־אנושי.‏ בהיותו צאצא לאם אנושית,‏ אלקמני,‏ ולאל זאוס,‏ יצא הרקולס לסדרת הרפתקאות אלימות,‏ לאחר שהרג את אשתו ואת ילדיו בהתפרצות של טירוף הדעת.‏ אף כי אגדות מעין אלה סולפו במידה רבה בשעה שהועברו מדור לדור,‏ הרי שהן משתלבות עם הכתוב במקרא בנוגע לנפילים ולאבותיהם המלאכים המורדים.‏

בגין השפעתם של המלאכים הרשעים ושל בניהם העל־אנושיים,‏ הארץ כה נמלאה חמס,‏ עד כי יהוה גמר אומר בלבו להמיט כליה על העולם על־ידי מבול עצום.‏ הנפילים נכחדו יחד עם כל בני־האדם הרשעים;‏ בני־האנוש היחידים ששרדו היו נוח הצדיק ובני־ביתו (‏בראשית ו׳:‏11;‏ ז׳:‏23‏)‏.‏

אולם,‏ המלאכים הרעים לא ניספו.‏ תחת זאת,‏ פשטו הם את גופם האנושי ושבו לתחום הרוחני.‏ בשל אי־ציותם,‏ לא הורשו לשוב לחיק משפחת אלהים המורכבת ממלאכים צדיקים;‏ אף לא הורשו עוד ללבוש גוף בשר ודם כפי שעשו בימי נוח.‏ בכל זאת,‏ המשיכו הם להפעיל את השפעתם ההרסנית על ענייני האנושות,‏ תחת ראשותו של ”‏שר השדים”‏,‏ השטן (‏מתי ט׳:‏34;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏4;‏ יהודה 6‏)‏.‏

אויבי האנושות

מאז ומעולם היו השטן והשדים רצחניים ואכזריים.‏ השטן השתמש באמצעים שונים,‏ כדי לחסל את כל מקנהו של איוב ולהרוג את מרבית משרתיו.‏ אחרי כן,‏ הרג את עשרת ילדיו של איוב בגורמו ל”‏רוח גדולה”‏ להחריב את הבית שבו שהו.‏ לאחר מכן,‏ היכה השטן את איוב ”‏בשחין רע מכף רגלו עד קודקודו”‏ (‏איוב א׳:‏7–19;‏ ב׳:‏3,‏ 7‏)‏.‏

השדים מגלים נטייה מרושעת דומה.‏ בימי ישוע,‏ גזלו הם מאנשים את כושר־הדיבור שלהם ואת מאור עיניהם.‏ הם גרמו לאיש אחד לפצוע את עצמו באבנים.‏ אחד השדים הפיל ילד ארצה ”‏וזיעזע את גופו”‏ (‏לוקס ט׳:‏42;‏ מתי ט׳:‏32,‏ 33;‏ י״ב:‏22;‏ מרקוס ה׳:‏5‏)‏.‏

דיווחים מרחבי־העולם מעידים,‏ שהשטן ושדיו היו ונשארו מרושעים.‏ יש אנשים שהם מכים במחלות.‏ אחרים הם מטרידים בהדירם שינה מעיניהם,‏ בחלומות־בלהות או בהתעללם בהם מינית.‏ הם הובילו רבים אחרים לאי־שפיות,‏ לרצח או להתאבדות.‏

עד מתי יורשו להתקיים?‏

השטן ושדיו לא יורשו להתקיים לעולם.‏ היתה ליהוה סיבה טובה לכך שאיפשר להם להתקיים עד ימינו,‏ אך עתה עתם קצרה.‏ בראשית המאה הנוכחית,‏ נעשה צעד חשוב להגבלת תחום פעילותם.‏ ספר ההתגלות מסביר:‏ ”‏ומלחמה התחוללה בשמים;‏ מיכאל [‏ישוע המשיח המוקם לתחייה]‏ ומלאכיו נלחמים בתנין [‏השטן]‏,‏ והתנין נלחם ומלאכיו.‏ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.‏ אז הושלך התנין הגדול,‏ הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן,‏ המתעה את כל תבל;‏ הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו אתו”‏ (‏ההתגלות י״ב:‏7–9‏)‏.‏

מה היתה התוצאה?‏ התיאור ממשיך:‏ ”‏על זאת שימחו שמים ושוכניהם!‏”‏ המלאכים הנאמנים יכולים היו לשמוח,‏ שכן השטן ושדיו כבר לא היו בשמים.‏ אולם,‏ מה בנוגע לאנשים עלי־אדמות?‏ המקרא מוסיף ואומר:‏ ”‏אוי לארץ ולים,‏ כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה,‏ ביודעו כי קצרה עתו”‏ (‏ההתגלות י״ב:‏12‏)‏.‏

בחמתם,‏ מתכוונים השטן ועושי רצונו לגרום ל”‏אוי”‏ אדיר ככל האפשר בטרם יבואו אל קצם הקרוב.‏ במאה הנוכחית,‏ התחוללו שתי מלחמות־עולם ולמעלה מ־150 מלחמות בהיקף מצומצם יותר מאז שנסתיימה מלחמת־העולם השניה.‏ אל אוצר המילים שלנו הסתננו ביטויים המשקפים את אלימות הדור הנוכחי:‏ ”‏לוחמה ביולוגית”‏,‏ ”‏השואה”‏,‏ ”‏שדות קטל (‏קמבודיה)‏”‏,‏ ”‏מחנות אונס (‏יוגוסלביה)‏”‏ ”‏רוצחים סדרתיים”‏ ו”‏פצצת האטום”‏.‏ החדשות מוצפות פרשיות סמים,‏ רציחות,‏ הפצצות,‏ קניבליות חולנית,‏ טבח המוני,‏ רעב ועינויים.‏

הבשורה הטובה היא שהדברים הללו הם זמניים.‏ בעתיד הקרוב,‏ שוב יפעל אלהים נגד השטן ושדיו.‏ בתארו חזון שמאת אלהים,‏ כתב השליח יוחנן:‏ ”‏ראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה.‏ הוא תפש את התנין,‏ הנחש הקדמוני אשר הוא המלשין והשטן,‏ וקשר אותו לאלף שנים.‏ השליך אותו אל התהום וסגר וחתם עליו כדי שלא יתעה עוד את הגויים עד תום אלף השנים”‏ (‏ההתגלות כ׳:‏1–3‏)‏.‏

לאחר מכן,‏ יותרו השטן ושדיו ”‏לזמן מעט”‏ ואז יושמדו לעולמי עולמים (‏ההתגלות כ׳:‏3,‏ 10‏)‏.‏ מה נפלאה תהא עת זו!‏ כאשר יסולקו השטן ושדיו לצמיתות ”‏יהיה [‏יהוה]‏ האלהים הכל בכל”‏.‏ וכולם ’‏יתענגו על רוב שלום’‏ במלוא מובן המלה (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏28;‏ תהלים ל״ז:‏11‏)‏.‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1994/‏2/‏1)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

האם האדם הוא האחראי היחידי לדברים מעין אלה,‏ או שמא גם כוח מרושע סמוי־מן־העין נושא באחריות?‏

‏[‏שלמי תודה]‏

בארות נפט עולים בלהבות בכווית,‏ 1991:‏ Chamussy\Sipa Press

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

מה נפלאה תהא העת,‏ שבה לא עוד יטרידו עוד השדים את האנושות!‏