”עֶזרי מעִם יהוה”
צעירים המהללים את יהוה מעשירים את חייהם
”אני רוצה למצות את החיים!” כך ביטא צעיר אחד את ציפיותיו. אבל כיצד יכולים הצעירים להפיק את מרב התועלת מן החיים? המקרא מספק תשובה חד משמעית: ”זכור את בוראיך בימי בחורותיך” (קהלת י״ב:1).
הזכות להלל את יהוה ולשרתו אינה שמורה אך ורק למבוגרים. שמואל, בנם של אלקנה וחנה, החל בגיל צעיר מאוד לשרת את יהוה במשכן (שמואל א׳. א׳:19, 20, 24; ב׳:11). נערה עברייה קטנה גילתה אמונה שלמה ביהוה כאשר הציעה שנעמן, שר צבא ארם, ילך לאלישע הנביא כדי להירפא מצרעתו (מלכים ב׳. ה׳:2, 3). בתהלים קמ״ח:7, 12 בחורים ובחורות גם יחד מצוּוים להלל את יהוה.a בהיותו בן 12 שנים בלבד, גילה ישוע עניין רב בשירות שנעשה למען אביו (לוקס ב׳:41–49). מספר ילדים שחונכו על ברכי כתבי־הקודש צעקו: ”הושע־נא לבן־דוד!” כראותם את ישוע במקדש (מתי כ״א:15, 16).
מהללים את יהוה כיום
כיום, בני נוער רבים מקרב עדי־יהוה גאים באמונתם ומדברים עליה באומץ בבתי־הספר ובמקומות אחרים.b שים לב לשתי דוגמאות.
בבריטניה נערך דיון בכיתתה של סטפני בת ה־18 בנושא הפלות ובנושאים אתיים אחרים. המורה טען כי הפלות הן דבר מקובל כיום ואין לשום צעירה סיבה להתנגד לכך. כאשר הכיתה כולה הסכימה פה אחד עם השקפה זו, חשה סטפני צורך ללמד זכות על עמדתה המקראית. הדבר התאפשר לה כאשר שאל המורה לדעתה. למרות שהייתה מתוחה בתחילה, ניצלה סטפני את ההזדמנות להציג את עמדת המקרא. היא ציטטה במילים משלה את הכתוב בשמות כ״א:22–24, והסבירה שאם פגיעה בתינוק ברחם אימו נחשבה לחטא, אזי ברור כשמש כי הפלה היא דבר המנוגד לרצון אלוהים.
המורה, המשמש ככומר, לא קרא מימיו את הפסוקים הללו. עדותה האמיצה של סטפני הובילה לשיחות מעניינות רבות עם בני כיתתה בנושאים שונים. נערה אחת מקבלת עתה באופן קבוע את ההוצאות האחרונות של המצפה ועורו! ושתי נערות אחרות נכחו בכינוס המחוזי של עדי־יהוה כדי לראות את טבילתה של סטפני כסמל להקדשתה לאלוהים.
וָרֶטָה בת השש המתגוררת בסורינאם שבדרום אמריקה, ניצלה שעת כושר להלל את אלוהים. מורתה נזקקה לנחמה מהכתובים. לאחר שלושה ימי היעדרות, שבה המורה לכיתה ושאלה את תלמידיה אם ידועה להם סיבת היעדרותה. הם ענו: ”היית חולה, לא?” ”לא”, השיבה המורה. ”אחותי נפטרה, ואני מאוד עצובה. לכן תצטרכו לשמור על השקט”.
באותו יום בשעות אחר הצהריים בשעה שאמהּ נמנמה, דפדפה וָרטה במרץ בכתבי עת ישנים ועברה על הכותרות. לבסוף נתקלה בהוצאת המצפה של ה־15 ביולי 2001 בנושא, ”היש חיים לאחר המוות?” היא התרגשה מאוד, העירה את אמהּ ואמרה לה: ”אמא, אמא, תראי! מצאתי חוברת על המתים בשביל המורה שלי!” החוברת נשלחה למורה בליווי מכתב מוָרטה. היא כתבה: ”זה במיוחד בשבילך. בגן עדן תראי שוב את אחותך כי יהוה אף פעם אינו משקר. הוא מבטיח שהוא יביא גן עדן, לא בשמים, אלא על כדור־הארץ”. המורה הביעה את הערכתה העמוקה על הנחמה שמאמרים אלה העניקו לה מתוך המקרא.
להניח יסוד לעתיד
יהוה הוא ”האל המאושר” והוא חפץ באושרם של הצעירים (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). דברו אומר: ”שמח בחור בילדותיך וייטיבך לבך בימי בחורותיך” (קהלת י״א:9). יהוה מביט אל מעבר להווה ורואה את ההשלכות ארוכות הטווח, הן של עשיית הטוב והן של עשיית הרע. מסיבה זו דברו מאיץ בצעירים: ”זכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר: ’אין לי בהם חפץ’” (קהלת י״ב:1).
יהוה רוצה שבני הנוער ייהנו במלוא מובן המילה ממתנת החיים היקרה. צעירים הזוכרים את אלוהים ומהללים אותו, נהנים מחיים מלאי תוכן וסיפוק. גם לנוכח קשיים ביכולתם לומר בביטחון: ”עֶזרי מעִם יהוה” (תהלים קכ״א:2).
[הערות שוליים]
a ראה לוח השנה של עדי־יהוה לשנת 2005, מרס/אפריל.
b בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
[קטע מוגדל בעמוד 9]
”הללו את יהוה מן הארץ, ... בחורים וגם בתולות” (תהלים קמ״ח:7, 12).
[תיבה בעמוד 8]
יהוה תומך בצעירים
”אתה תקוותי, אדני יהוה, מבטחי מנעוריי” (תהלים ע״א:5)
”[אלוהים] המשביע בטוב עֶדְיֵךְ [לאורך חייך]; תתחדֵש כנשר נְעוּרָיְכִי” (תהלים ק״ג:5)