דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר שמואל ב׳
האם הכרה בריבונותו של יהוה דורשת מאיתנו ציות מושלם? האם איש של יושרה תמיד עושה את הנכון והישר בעיני אלוהים? במי רואה אל האמת ”איש כלבבו”? (שמואל א׳. י״ג:14) בספר שמואל ב׳ מצויות תשובות משביעות רצון לשאלות אלו.
ספר שמואל ב׳ נכתב על־ידי גד ונתן, שני נביאים שהיו מקורבים לדוד המלך.a כתיבתו נשלמה בשלהי ארבעים שנות מלכותו של דוד, בערך ב־1040 לפה״ס, והוא מתמקד בעיקר בדוד וביחסיו עם יהוה. עלילה מרגשת זו מספרת כיצד אומה שסועה עולה כפורחת והופכת לאומה מאוחדת תחת שרביטו של מלך נועז. דרמה אנושית מרתקת זו מוצפת רגשות המובעים בעוצמה רבה.
דוד ’הולך וגדל’
(שמואל ב׳. א׳:1 עד י׳:19)
תגובתו של דוד לשמע הבשורה בדבר מותם של שאול ויהונתן חושפת את רגשותיו כלפיהם וכלפי יהוה. בחברון, דוד נמשח למלך על שבט יהודה. איש־בושת, בנו של שאול, מוכתר למלך על יתר ישראל. דוד ’הולך וגדל’ וכעבור שבע שנים וחצי הוא מומלך על ישראל כולה (שמואל ב׳. ה׳:10).
דוד לוכד את ירושלים מידי היבוסים והופך אותה לבירת ממלכתו. נסיונו הראשון להעלות את ארון הברית לירושלים מסתיים באסון. ואולם, נסיונו השני של דוד מוכתר בהצלחה והוא יוצא במחולות. יהוה כורת עם דוד ברית למלכות. דוד מכניע את אויביו בעוד אלוהים ממשיך לתמוך בו.
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:18 – מדוע נקראו יואב ושני אחיו שלושת בני צרויה, שהייתה אמם? בתנ״ך נקבע אילן היוחסין בדרך כלל לפי האב. ייתכן כי בעלה של צרויה נפטר בטרם עת או שלא היה ראוי להיכלל בכתבי־הקודש. אפשר ששמה של צרויה נכנס לרישומים מפני שהייתה אחותו או אחותו למחצה של דוד (דברי הימים א׳. ב׳:15, 16). האזכור היחידי של אבי שלושת האחים מתייחס למקום קבורתו בבית לחם (שמואל ב׳. ב׳:32).
ג׳:29 – מה כוונת הכתוב: ”מחזיק בפלך”? הנשים נהגו לעסוק באריגת בדים. לכן, הביטוי אולי מתייחס לגברים שנמצאו בלתי כשירים לפעילויות כגון שירות צבאי ונכפה עליהם לבצע עבודה שהייתה בדרך כלל מלאכתה של אישה.
ה׳:1, 2 – כמה זמן חלף מהירצחו של איש־בושת עד שדוד הפך למלך על כל ישראל? סביר להניח שאיש־בושת החל את שלטונו בן השנתיים זמן קצר לאחר מותו של שאול, בערך במקביל לשלטונו של דוד בחברון. דוד מלך על יהודה מחברון במשך שבע שנים וחצי, וזמן קצר לאחר שהומלך על כל ישראל העתיק את בירתו לירושלים. מכאן, שחמש שנים בערך לאחר מותו של איש־בושת הפך דוד למלך על ישראל כולה (שמואל ב׳. ב׳:3, 4, 8–11; ה׳:4, 5).
ח׳:2 – כמה מואבים הוצאו להורג לאחר המלחמה בינם לבין ישראל? המספר נקבע כנראה לפי מדידה ולא לפי ספירה. נראה שדוד השכיב את המואבים זה לצד זה בשורות. לאחר מכן מדד את השורות בעזרת חבל. כנראה ששתי מידות חבלים או שני שלישים מהמואבים הומתו, ומידה אחת או שליש מהמואבים הושארו בחיים.
לקחים עבורנו:
ב׳:1; ה׳:19, 23. דוד שואל ביהוה לפני שהוא מתיישב בחברון ולפני שהוא יוצא להילחם באויביו. גם עלינו לבקש את הדרכת יהוה לפני שנחליט החלטות המשפיעות על רוחניותנו.
ג׳:26–30. הנקמה מובילה לתוצאות עגומות (רומים י״ב:17–19).
ג׳:31–34; ד׳:9–12. דוד לא חיפש נקמה ולא הפגין עוינות. הדבר ראוי לחיקוי.
ה׳:12. אל לנו לעולם לשכוח שיהוה מורה לנו את דרכיו ומאפשר לנו לרקום עימו יחסים טובים.
ו׳:1–7. למרות כוונותיו הטובות, כאשר ניסה דוד להעביר את ארון הברית בעגלה הפר בכך את צו אלוהים ונסיונו נחל כישלון צורב (שמות כ״ה:13, 14; במדבר ד׳:15, 19; ז׳:7–9). כמו כן, מה שקרה לעוזא ביחס לארון הברית מלמד כי כוונות טובות כשלעצמן אינן משנות את דרישות אלוהים.
ו׳:8, 9. במצב קשה, דוד כעס בתחילה ואחר כך פחד — אולי אף האשים את יהוה באסון. עלינו להיזהר פן נפנה אצבע מאשימה כלפי יהוה בשל בעיות הנובעות מהתעלמות ממצוותיו.
ז׳:18, 22, 23, 26. ענוותו של דוד, מסירותו הבלעדית ליהוה ורצונו העז לפאר את שם אלוהים הם תכונות שעלינו לחקות.
ח׳:2. נבואה שנחזתה בערך 400 שנה קודם לכן התגשמה (במדבר כ״ד:17). דבר יהוה תמיד קם ונהיה.
ט׳:1, 6, 7. דוד קיים את הבטחתו. גם עלינו לעשות כל מאמץ לעמוד בדיבורנו.
יהוה מקים רעה על משיחו
(שמואל ב׳. י״א:1 עד כ׳:26)
”הנני מקים עליך רעה מביתך”, אומר יהוה לדוד, ”ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך, ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת” (שמואל ב׳. י״ב:11). מה הסיבה להצהרה זו? חטאו של דוד עם בת שבע. חרף העובדה שנסלח לדוד שהתחרט על מעשיו, הוא אינו יכול להימלט מהשלכות חטאו.
ראשית, הילד שנולד לבת שבע מת. לאחר מכן, בתו תמר שהייתה בתולה נאנסת על־ידי אחיה למחצה, אמנון. אבשלום, אחיה מאותו אב ואם, רוצח את אמנון כנקמה. אבשלום קושר קשר נגד אביו עצמו ובשרו ומכתיר את עצמו למלך בחברון. דוד נאלץ לברוח מירושלים. אבשלום מקיים יחסי מין עם עשר מפילגשי אביו שנותרו מאחור כדי לשמור על הבית. דוד שב לכס השלטון רק לאחר מותו של אבשלום. המרד בהנהגת שבע איש־ימיני מסתיים במותו של שבע.
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ד:7 — מה מסמלת המילה: ”גַחַלְתּי”? הגחלת הבוערת לאיטה מסמלת את הבן החי.
י״ט:30 — מדוע הגיב דוד בדרך שבה הגיב להסברו של מפיבושת? כאשר שמע את דברי מפיבושת, הבין דוד בוודאי שטעה כאשר קיבל את דברי ציבא כפשוטם (שמואל ב׳. ט״ז:1–4; י״ט:25–29). קרוב לוודאי שזה הרגיז את דוד והוא לא רצה לשמוע עוד על הפרשה.
לקחים עבורנו:
י״א:2–15. התיאור הגלוי של מגרעותיו של דוד מעיד על העובדה שהמקרא הוא דבר־אלוהים שנכתב בהשראה.
י״א:16–27. כאשר אנו חוטאים חטא חמור אל לנו לנסות להסתירו, כפי שעשה דוד. אדרבה, עלינו להתוודות על חטאנו בפני יהוה ולבקש את עזרת הזקנים בקהילה (משלי כ״ח:13; יעקב ה׳:13–16).
י״ב:1–14. נתן הציב דוגמה טובה לזקני־הקהילה. תפקידם לעזור למי שנופלים במלכודת החטא לתקן את דרכם. על הזקנים למלא אחריות זו במיומנות.
י״ב:15–23. השקפתו הנכונה בנוגע למה שקרה לו עזרה לדוד להגיב בצורה הולמת כשפקד אותו אסון.
ט״ו:12; ט״ז:15, 21, 23. כאשר נראה היה שאבשלום עומד לתפוס את כס המלוכה, פעל אחיתופל היועץ המבריק מתוך גאווה ושאפתנות והפך לבוגד. אכן, בהיעדר ענווה ונאמנות האינטליגנציה עלולה להיות מלכודת.
י״ט:25, 31. מפיבושת העריך באמת ובתמים את החסד שגילה כלפיו דוד. הוא קיבל בהכנעה את החלטת המלך בקשר לציבא. הערכה ליהוה ולארגונו צריכה להניע אותנו להיות כנועים.
כ׳:21, 22. חוכמתו של אדם אחד יכולה למנוע אסון רב נפגעים (קהלת ט׳:14, 15).
”ניפלה נא, ביד יהוה”
(שמואל ב׳ כ״א:1 עד כ״ד:25)
מזה שלוש שנים שורר רעב בארץ עקב אשמת הדמים ששאול הביא על עצמו על אשר המית את הגבעונים (יהושע ט׳:15). כנקמה על כך, הגבעונים מבקשים להוציא להורג שבעה מבני שאול. דוד נותן אותם בידי הגבעונים, הבצורת נעצרת וגשם כבד יורד על הארץ. ארבעה ענקים פלישתים ’נופלים ביד דוד וביד עבדיו’ (שמואל ב׳. כ״א:22).
דוד חוטא חטא חמור בכך שהוא מורה לערוך מפקד תושבים פסול. הוא מתחרט ובוחר ’ליפול ביד יהוה’ (שמואל ב׳. כ״ד:14). כתוצאה מכך, 000,70 איש מתים בדֶבֶר. דוד עושה כמצוות יהוה והמגיפה נעצרת.
תשובות לשאלות מקראיות:
כ״א:8 — מדוע נאמר שלמיכל, בתו של שאול, היו חמישה בנים בעוד ששמואל ב׳. ו׳:23 מצהיר שהיא מתה חשוכת בנים? קיימת הסכמה רחבה על כך שמדובר בבניה של מירב, אחותה של מיכל שנישאה לעדריאל. ככל הנראה, מירב נקטפה בדמי ימיה ומיכל שהייתה חשוכת ילדים גידלה את הבנים.
כ״א:9, 10 — כמה זמן שמרה רצפה על שני בניה ועל חמשת נכדיו של שאול שהומתו על־ידי הגבעונים? השבעה נתלו ”בימי קציר בראשונים” — במרס או אפריל. גופותיהם נעזבו חשופות בהר. רצפה שמרה על שבע הגופות יומם וליל עד אשר שם יהוה קץ לבצורת ובזאת הראה שכעסו שכך. לא סביר שירד גשם זלעפות לפני סיום עונת הקציר שחלה באוקטובר. לפיכך, נראה שרצפה עמדה על המשמר בין חמישה לשישה חודשים. לאחר מכן, הביא דוד לקבורה את עצמות האנשים.
כ״ד:1 — מדוע ספירת העם נחשבה לדוד לחטא חמור? מפקד תושבים כשלעצמו לא נאסר בתורה (במדבר א׳:1–3; כ״ה:19 עד כ״ו:4). המקרא אינו מספר מה הניע את דוד לערוך את המפקד. ואולם, מוזכר בדברי הימים א׳. כ״א:1 שהשטן הסית אותו לעשות כן. יואב, שר צבאו, ידע שהחלטת דוד לערוך מפקד בעם הייתה פסולה וניסה להניא אותו מלעשות כן.
לקחים עבורנו:
כ״ב:2–51. דוד מתאר בשירו בצורה יפה את יהוה כאל האמת, כמי שראוי לבטחוננו המלא!
כ״ג:15–17. דוד רחש כבוד רב לחוק אלוהים בנושאי החיים והדם ולכן במקרה הזה נמנע לעשות דבר שעל פניו נראה כהפרת החוק עצמו. עלינו לטפח את אותה גישה ביחס לכל מצוותיו של אלוהים.
כ״ד:10. מצפונו של דוד הניע אותו להתחרט. האם מצפוננו רגיש דיו להגיב באותה דרך?
כ״ד:14. דוד היטב ידע שיהוה רחמן פי כמה וכמה מבני האדם. האם גם אנו משוכנעים בכך?
כ״ד:17. דוד חש מוסר כליות משום שכתוצאה מחטאו כל העם סבל. מן הראוי שחוטא שמתחרט יחוש צער על החרפה שמעשהו אולי המיט על הקהילה.
ביכולתנו להיות אנשים ’כלבבו של אלוהים’
מלכה השני של ישראל הוכיח שהוא ’איש כלבבו של יהוה’ (שמואל א׳. י״ג:14). דוד מעודו לא פקפק באמות המידה הצודקות של יהוה ולא ביקש להנהיג את דרכו באופן עצמאי בלעדי אלוהים. בכל פעם שדוד חטא הוא הודה בחטאו, הסכים לקבל תוכחה ותיקן את דרכיו. דוד היה איש של יושרה. האם לא יהיה זה מן התבונה אם ננהג כמותו, בייחוד כאשר אנו טועים?
סיפור חייו של דוד ממחיש בצורה חיה שהכרה בריבונות יהוה עניינה בקבלת אמות המידה שלו לגבי הטוב והרע וכן במאמץ לציית להן כשומרי נאמנות. הדבר בגדר יכולתנו. עלינו להיות אסירי תודה על הלקחים שאנו מפיקים מספר שמואל ב׳. המסר שנכתב בהשראה בספר זה הוא ללא ספק חי ופועל (עברים ד׳:12).
[הערת שוליים]
a שמואל לא נטל אומנם חלק בכתיבת הספר, אך הוא נושא את שמו מכיוון ששני הספרים היו במקור מגילה אחת בקנון העברי. שמואל כתב חלק נכבד מהספר שמואל א׳.
[תמונה בעמוד 17]
דוד זכר מי כונן את מלכותו והדבר עזר לו לשמור על ענווה
[תמונות בעמוד 18]
”הנני מקים עליך רעה מביתך”
בת שבע
תמר
אמנון