לאן מועדות פני העולם?
אחדות עולמית. נשמע כל כך טוב. מי לא היה רוצה בכך? אכן, רבות נאמר על האחדות. מנהיגי העולם שבים ומתכנסים כדי לדון בסוגיה זו. למשל, באוגוסט 2000 התקיימה במטה האומות המאוחדות בניו־יורק פסגת המילניום למען שלום עולמי, בנוכחות יותר מ־000,1 ראשי דת. מציאת פתרונות לסכסוכים הקיימים בעולם העסיקה את כולם. אך הוועידה עצמה שיקפה את המחלוקות הפוקדות את העולם. מוּפתי מירושלים סירב להגיע לפסגה משום שגם רב יהודי הוזמן לאירוע. אחרים נפגעו מכך שהדלאי לאמה לא הוזמן ליומיים הראשונים של הוועידה כדי שלא לעורר את מורת רוחם של נציגי סין.
באוקטובר 2003 התכנסו נציגי מדינות האוקיינוס השקט בוועידת פסגה של מדינות אסיה והפסיפיק (APEC) שהתקיימה בתאילנד במטרה לעיין בסוגיות ביטחון בינלאומיות. נציגי 21 המדינות הבטיחו לפעול לפירוק קבוצות טרור והסכימו על דרכים להגברת הביטחון הכלל־עולמי. ואולם, במהלך הכנס התרעמו מספר נציגים על דברים שהשמיע אחד מראשי הממשלות שנכחו במקום, דברים שנחשבו להתקפה רוויית שנאה נגד היהודים.
מדוע אין אחדות?
דיבורים על איחוד העולם נשמעים השכם והערב, אבל התוצאות בשטח מאכזבות. מדוע חרף כל המאמצים הכנים מוסיפה האחדות לחמוק מידי האנושות גם במאה ה־21?
התשובה נעוצה בחלקה בדברים שאמר אחד מראשי המדינות שנכחו בוועידת APEC. הוא ציין: ”ישנו גורם המכונה גאווה לאומית”. כן, החברה האנושית שקועה בלאומנות. כל אומה וכל קבוצה אתנית פועלות מתוך שאיפה להגדרה עצמית. ריבונות לאומית בשילוב תחרותיות ותאוות בצע יוצרות תרכובת דליקה ביותר. במקרים שבהם קיים קונפליקט בין האינטרסים הלאומיים ובין האינטרסים הגלובאליים, שוב ושוב ידם של האינטרסים הלאומיים היא על העליונה.
מילותיו של מחבר התהלים מתארות בצורה קולעת את הלאומנות כ”דֶבֶר הַווֹת”, כלומר, כמגיפה הגורמת פגעים ואסונות (תהלים צ״א:3). היא מכה באנושות כדֶבֶר ומובילה לסבל בל יתואר. הלאומנות שמולידה שנאה כלפי עמים אחרים, קיימת כבר מאות בשנים. כיום ממשיכה הלאומנות ללבות את אש הסכסוכים והפילוגים וקצרה ידם של מנהיגי אנוש מלדכאה.
גורמים רבים מכירים בכך שהלאומנות והאנוכיות הן שורש בעיות האנושות. למשל, המזכיר הכללי לשעבר של האומות המאוחדות, אוּ תַּנְט, ציין: ”חלק ניכר מאוד מן הבעיות הניצבות בפנינו כיום הוא תוצאה ישירה או עקיפה של גישות מוטעות... וביניהן לאומנות צרת־מוחין המתבטאת בגישה האומרת, ’צודקת או לא צודקת — זאת המדינה שלי’”. ובכל זאת, האומות כיום שקועות עד צוואר בדאגה לאינטרסים אישיים ומתעקשות יותר ויותר על ריבונות עצמאית. המדינות החזקות מסרבות לוותר ולו במעט לטובת מדינות אחרות. למשל, העיתון הרלד טריביון ציין את הדברים הבאים בנוגע לאיחוד האירופי: ”יריבוּת וחוסר אמון הם הדפוס הבסיסי של הפוליטיקה האירופית. רוב המדינות החברות באיחוד האירופי אינן מוכנות שלאחת מחברותיהן תהיה השפעה גדולה יותר ושחלילה תעמוד בראש”.
דבר־אלוהים, המקרא, מתאר נכונה את תוצאותיו של שלטון האדם: ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9). יחידים וקבוצות חילקו לאורך הדורות את העולם לשטחי ריבונות נפרדים, ועקב כך חוו על בשרם את התממשות העיקרון המקראי: ”לתאווה יבקש נפרד; בכל תושייה יתגלע”, דהיינו, המפריד את עצמו מאחרים יוצא נגד כל חוכמה מעשית (משלי י״ח:1).
בוראנו יודע מהי דרך החיים הטובה ביותר והוא לא ברא את בני האדם במטרה שיקימו ממשלות וימשלו על עצמם. בקו פעולה זה בני האדם מתעלמים ממטרתו של אלוהים ומן העובדה שהכול שייך לו. בתהלים צ״ה:3–5 נאמר: ”כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על כל אלוהים. אשר בידו מחקרי [מעמקי] ארץ, ותועפות [פסגות] הרים לו. אשר לו הים, והוא עשהו, ויבשת ידיו יצרו”. אלוהים הוא הריבון החוקי היחיד שעל הכול להיכנע לו. אומות המתעקשות לדבוק בריבונותן פועלות בניגוד לרצונו (תהלים ב׳:2).
מה דרוש?
רק סמכות עולמית אחת ויחידה שתפעל לטובת כל בני האדם תוכל לאחד את העולם. רבים שהקדישו מחשבה לנושא מכירים בצורך זה. אך אנשים אלה פעמים רבות נושאים עיניהם למקורות הלא־נכונים. למשל, פרשנים רבים, לרבות אנשי דת, מעודדים אנשים להשליך את יהבם על ארגון האומות המאוחדות בכל הקשור לאחדות כלל־עולמית. עם זאת, ארגוני אנוש, גם בעלי האידיאלים הנעלים והנשגבים ביותר, מעולם לא הצליחו להתיר את סבך הבעיות הפוקדות את העולם כולו. ההיפך הוא הנכון: רוב הארגונים הללו היו פשוט בבואה של חוסר האחדות המפלג עמים רבים.
המקרא מזהיר מפני חיפוש הפתרון אצל מוסדות אנוש באומרו: ”אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה” (תהלים קמ״ו:3). האם פירוש הדבר שאפסה תקוותנו להשיג אחדות כלל־עולמית? לא ולא. ישנה דרך אחרת.
רבים אינם מודעים לכך שאלוהים כבר הקים ממשלה המסוגלת לאחד את העולם. המקרא אומר אודות יהוה אלוהים: ”ואני נסכתי מלכי על ציון, הר קודשי. שאל ממני ואתנה גויים נחלתך, ואחוזתך אפסי ארץ” (תהלים ב׳:6, 8). שים לב שהכתוב אומר שיהוה אלוהים ’נסך [המליך] את מלכו’, שאותו הוא מכנה בפסוק 7 ”בני”. זהו לא אחר מאשר ישוע המשיח — בכיר בניו הרוחניים של אלוהים, אשר בידיו הופקדה הסמכות על כל העמים.
כיצד תושג אחדות כלל־עולמית
רוב בני האדם אינם מכירים בשלטון השמימי שהקים אלוהים. האומות דבקות בעקשנות ב”זכותן” לריבונות. אך אלוהים לא יתייחס בסובלנות למי שמסרבים להכיר בריבונותו ובממשלה שהקים. הכתוב בתהלים ב׳:9 מציין מה יעשה הבן ישוע המשיח לכל הממאנים להיכנע לסידור זה: ”תרועם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם”. האומות נמצאות כיום, ביודעין או שלא ביודעין, על מסלול התנגשות עם אלוהים. הספר האחרון במקרא מדבר על ”מלכי הארץ כולה” אשר נאספים ”למלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות” (ההתגלות ט״ז:14). בעת ההיא יקיץ הקץ על האומות ועל דרכיהן הפלגניות. כך יתאפשר לממשלת אלוהים לממש את מטרותיה ללא הפרעה.
בתור הריבון האוניברסלי, יחולל יהוה אלוהים בכוחו ובחוכמתו ודרך בנו את השינויים הנחוצים לכינון עולם מאוחד. ממשלת אלוהים תשכין אחדות אמיתית ותברך את כל אוהבי הצדקה. אולי כדאי שתקדיש מספר רגעים לפתוח את המקרא שלך ולעיין במזמור ע״ב בספר תהלים. יש בו נבואה המתארת את מה שיעשה שלטון אלוהים בידי בנו עבור האנושות. בני האדם ייהנו אז מאחדות עולמית אמיתית, ויבוא הסוף לכל בעיותיהם — דיכוי, אלימות, עוני וכדומה.
תקווה זו נראית לרבים כבלתי מציאותית בעולמנו המפולג. אך זו מסקנה מוטעית. הבטחותיו של אלוהים תמיד התקיימו בעבר, וכך יהיה גם בעתיד (ישעיהו נ״ה:10, 11). האם היית רוצה לראות את השינוי העתיד לבוא? תוכל לראותו במו עיניך. למעשה, יש כיום קבוצת אנשים המתכוננת לקראתו. מדובר באנשים מכל העמים, אשר במקום להילחם זה בזה נכנעים כיום באחדות לריבונותו של אלוהים (ישעיהו ב׳:2–4). במי מדובר? הם ידועים כעדי־יהוה. מדוע שלא תבקר באסיפותיהם? תוכל ליהנות שם מהתרועעות משיבת נפש עם אנשים שיעזרו לך להיכנע לריבונות אלוהים ולהתנסות באחדות שתמשיך להתקיים לעולמי עולמים.
[תמונות בעמוד 7]
אנשים מכל העמים מתכוננים כיום לקראת חיים בעולם מאוחד
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
Saeed Khan/AFP/Getty Images
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]
אישה אבלה: Igor Dutina/AFP/Getty Images; מפגינים: Said Khatib/AFP/Getty Images; מכוניות משוריינות: Joseph Barrak/AFP/Getty Images