נושעים בחסד ולא רק בזכות מעשים
”נושעתם על־ידי האמונה... אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש” (אפסים ב׳:8, 9).
1. במה שונה גישתם של המשיחיים מזו של רוב האנשים באשר להישגים אישיים, ומדוע?
אנשים בימינו נוטים להתגאות בהישגים אישיים ואינם מהססים להתפאר בהם בפני אחרים. גישתם של המשיחיים שונה. הם משתדלים שלא להבליט את הישגיהם האישיים יתר על המידה, גם אם הללו קשורים לעבודת אלוהים האמיתית. הם אומנם שמחים לראות את תוצאות הפעילות של עובדי יהוה כקבוצה, אך אין הם מבליטים את תרומתם האישית. ברור להם שמניעים טובים בשירות יהוה חשובים יותר מהישגים אישיים. כל מי שבסופו של דבר יזכו למתנת חיי הנצח לא יקבלו אותה בזכות הישגים אישיים כלשהם, אלא על־ידי אמונה ותודות לחסד אלוהים (לוקס י״ז:10; יוחנן ג׳:16).
2, 3. במה התגאה פאולוס, ומדוע?
2 השליח פאולוס היה בהחלט מודע לכך. שלוש פעמים התחנן שיוסר ממנו ה’קוץ בבשרו’, ויהוה השיב לו: ”די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי”. פאולוס השלים בענווה עם החלטת יהוה ואמר: ”על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עליי גבורת המשיח”. מן הראוי שכולנו נחקה את ענוותו של פאולוס (קורינתים ב׳. י״ב:7–9).
3 לזכותו של פאולוס נרשמו הישגים מרשימים מאוד בפעילות המשיחית, אך הוא הכיר בעובדה שהצלחתו לא נבעה מכישוריו האישיים. הוא אמר בצניעות: ”לי, הקטן מכל הקדושים, ניתן החסד הזה לבשר לגויים את עושר המשיח, העצום לאין חקר” (אפסים ג׳:8). אין בדבריו שמץ של התרברבות או צדקנות. ”אלוהים ללצים [גאוותנים] הוא יליץ [כלומר, יתנגד להם] ולענווים ייתן חן” (יעקב ד׳:6; פטרוס א׳. ה׳:5). האם אנו מחקים את דוגמתו של פאולוס ומחשיבים את עצמנו לקטנים מכל אחינו?
”יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו”
4. מדוע לעתים קשה לנו להחשיב אחרים לנכבדים מאיתנו?
4 השליח פאולוס יעץ למשיחיים: ”אל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו” (פיליפים ב׳:3). יישום העצה אינו קל, במיוחד אם הופקדה בידינו סמכות. ייתכן שהקושי נובע מכך שהושפענו במידה מסוימת מן הרוח התחרותית שכל כך נפוצה בעולם. אולי עוד בילדותנו לימדו אותנו להתחרות באחינו או באחיותינו או בתלמידים מהכיתה. אפשר שבבית־הספר תמיד דחפו אותנו להגיע למקום הראשון בספורט או להיות התלמידים המצטיינים ביותר בכיתה. מובן שטוב לעשות את המקסימום בכל פעילות נאותה. אך המשיחיים עושים זאת לא במטרה למשוך תשומת לב לעצמם, אלא כדי להפיק את מלוא התועלת מן הפעילויות הללו ואולי אפילו לעזור לאחרים. עם זאת, השאיפה להגיע אל המקום הראשון עלולה גם להיות מסוכנת. כיצד?
5. לְמה יכולה להוביל גישה תחרותית בלתי מרוסנת?
5 כאשר אדם אינו מרסן גישה תחרותית או אנוכית, יכולה להתפתח בו רוח של זלזול והתנשאות, והוא עלול להתקנא בכישורים ובזכויות שיש לאחרים. הכתוב במשלי כ״ח:22 אומר: ”נבוהל לַהון [כלומר, נחפז להשיג הון] איש רע עין, ולא יֵדע כי חֶסֶר יבואנו”. איש זה אולי אפילו יעיז לבקש לעצמו תפקידים שהוא אינו זכאי להם. וכדי להצדיק את מעשיו, יתחיל להתלונן ולמתוח ביקורת על אחרים — התנהגות שמקומה לא יכירנה בקרב המשיחיים (יעקב ג׳:14–16). בכל אופן, הוא מסתכן בפיתוח גישה אנוכית וחסרת התחשבות.
6. כיצד מזהיר המקרא מפני גישה תחרותית?
6 מסיבה זו מייעץ המקרא למשיחיים: ”אל נא נהיה שואפי כבוד שווא, המתגרים [”מתחרים”, ע״ח] ומקנאים איש ברעהו” (גלטים ה׳:26). השליח יוחנן דיבר על משיחי שככל הנראה נפל קורבן לגישה שכזו. ”כתבתי אל הקהילה”, אמר יוחנן, ”אבל דיוֹטְרֶפֶס המתאווה להיות להם לראש איננו מקבל אותנו. לכן בבואי אזכיר את המעשים שהוא עושה. הוא משמיץ אותנו בדברי רשע”. כמה חבל שמשיחי יתדרדר למצב כזה! (יוחנן ג׳. 9, 10).
7. ממה יימנע המשיחי בסביבת העבודה התחרותית של ימינו?
7 כמובן, אין זה מציאותי לצפות שמשיחי יימנע לגמרי מכל פעילות המחייבת תחרותיות מסוימת. למשל, ייתכן שעבודתו כרוכה בתחרות כלכלית עם אנשי עסקים או בתי עסק אחרים המייצרים מוצרים דומים או מציעים שירותים זהים לשלו. אך אפילו במקרים כאלה, על המשיחי לעשות מאמץ ולגלות כבוד, אהבה והתחשבות במסגרת עבודתו. הוא ידחה מעשים בלתי חוקיים או לא־משיחיים ולא יוציא לעצמו שם של אדם תחרותי הרומס אחרים כדי להשיג את מבוקשו. השאיפה להגיע למקום הראשון בכל דבר לא תהיה לו חזות הכול. ואם כך הוא בעבודה החילונית, על אחת כמה וכמה נכון הדבר במסגרת עבודת אלוהים!
”בלי תלות בזולת”
8, 9. (א) מדוע אין שום סיבה שזקני־הקהילה יתחרו זה בזה? (ב) באיזה מובן מתייחס הכתוב בפטרוס א׳. ד׳:10 לכל עובדי אלוהים?
8 המילים הבאות שנכתבו בהשראה מראות באיזו גישה צריכים המשיחיים לעבוד את אלוהים: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת” (גלטים ו׳:4). זקני־קהילה מבינים שהם אינם יריבים ולכן הם משתפים פעולה ועובדים ביחד כגוף אחד. הם שמחים על התרומה שכל אחד מהם תורם לרווחתה הכללית של הקהילה. משום כך הם אינם נותנים מקום לתחרותיות פלגנית ומציבים דוגמה טובה לקהילה בשמירה על אחדות.
9 ישנם זקני־קהילה יעילים יותר או בעלי כושר הבחנה עמוק יותר מרעיהם בשל גורמים כגון גיל, ניסיון או כישורים אישיים. מטעמים אלה, לא כל זקני־הקהילה ממלאים תפקידים זהים בארגון יהוה. במקום לעשות השוואות, הם זוכרים את העצה הבאה: ”איש איש כפי המתנה אשר קיבל ישרת בה בקרבכם, כסוכנים טובים על חסדו רב־הפנים של אלוהים” (פטרוס א׳. ד׳:10). פסוק זה מתייחס בעצם לכל עובדי יהוה, שהרי כולם במובן מסוים קיבלו את מתנת הידע המדויק ולכולם יש הזכות להשתתף בשירות המשיחי.
10. מהי הדרך היחידה לעבוד את יהוה כרצוי בעיניו?
10 יהוה מרוצה מעבודת הקודש שלנו אך ורק אם אנו עובדים אותו מתוך אהבה ומסירות, ולא מתוך שאיפה להתעלות על אחרים. לכן חשוב שנאמץ לעצמנו את ההשקפה הנכונה על מה שאנו עושים במסגרת עבודת אלוהים האמיתית. בני אדם אינם יכולים לדעת במדויק את המניעים של זולתם, אך יהוה ”תוֹכֵן לִבּוֹת”, כלומר, אומד ובודק את לב האדם (משלי כ״ד:12; שמואל א׳. ט״ז:7). לפיכך, כדאי שנשאל את עצמנו מפעם לפעם, ’מה מניע אותי לעשות את כל מה שאני עושה בשירות יהוה?’ (תהלים כ״ד:3, 4; מתי ה׳:8).
השקפה נאותה על מעשינו
11. על אילו שאלות מן הראוי להשיב באשר לפעילותנו בשירות?
11 אך אם המניע הוא הגורם החשוב מכול כדי להיות רצויים בעיני יהוה, מה צריכה להיות השקפתנו על מעשי האמונה? והאם באמת הכרחי שנרשום ונדווח מה וכמה אנחנו עושים, כל עוד אנו מבצעים את שירותנו מתוך המניע הנכון? השאלות הללו במקומן, משום שאיננו רוצים שנתונים ומספרים יהיו יותר חשובים בעינינו ממעשי אמונה או שדו״ח שירות טוב יהפוך להיות הדבר העיקרי בפעילותנו המשיחית.
12, 13. (א) מה הן כמה מן הסיבות לכך שאנו מנהלים רישומים על שירות השדה? (ב) מה משמח אותנו בדו״ח הכללי של פעילות ההטפה?
12 שים לב למה שנאמר בספר מאורגנים לעשיית רצון יהוה: ”דיווחים על התקדמות הכרזת הבשורה עניינו את תלמידיו הקדומים של ישוע (מר׳ ו׳:30). הספר מעשי השליחים מספר לנו שכאשר נשפכה רוח הקודש על התלמידים בחג השבועות הם מנו כ־120 איש. לא חלף זמן רב ומספר התלמידים זינק ל־000,3 ואחר כך עלה ל־000,5. ... (מה״ש א׳:15; ב׳:5–11, 41, 47; ד׳:4; ו׳:7). מה רב העידוד ששאבו התלמידים מנתוני הריבוי!” מאותה סיבה, עדי־יהוה עושים כיום מאמצים לנהל רישומים מדויקים של הנעשה ברחבי העולם כהתגשמות דברי ישוע: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). דיווחים אלה מספקים תמונה מציאותית של הפעילות בעולם כולו. לפי הנתונים אפשר לדעת היכן דרושה עזרה, ואיזו ספרות נחוצה ובאיזו כמות על מנת לקדם את פעילות הבישור.
13 לפיכך, הדיווח על פעילותנו בשירות עוזר לנו למלא את שליחותנו לבשר את בשורת המלכות בצורה יעילה יותר. מלבד זאת, האין זה נכון שאנו מתעודדים לשמוע על הפעילות של אחינו במקומות שונים בעולם? נתונים המעידים על התקדמות והתרחבות ברחבי העולם ממלאים את לבנו שמחה, דוחקים בנו לעשות יותר ומעידים על ברכת יהוה. וכמה טוב לדעת שגם הדו״ח האישי שלנו נכלל בדיווח על הפעילות הכלל־עולמית! אומנם הדו״ח שלנו קטן לעומת הדו״ח הכללי, אך אין הוא נעלם מעיני יהוה (מרקוס י״ב:42, 43). לכן, זכור שהדו״ח הכלל־עולמי לא יהיה שלם ללא הדו״ח האישי שלך.
14. מה כוללת עבודת יהוה מלבד פעילות הבישור וההוראה?
14 עם זאת, מובן שבדו״ח השירות האישי לא נכלל חלק ניכר ממה שעושה כל משיחי, כנדרש ממי שהקדיש את עצמו ליהוה. למשל, דו״ח השירות אינו כולל לימוד אישי קבוע של המקרא, נוכחות והשתתפות באסיפות הקהילה, מילוי תפקידים בקהילה, עזרה אישית לאחינו לאמונה, תמיכה כספית בפעילות הכלל־עולמית למען המלכות וכן הלאה. לפיכך, גם אם דו״ח השירות חשוב ועוזר לנו לא להאט את הקצב ולשמור על התלהבות בשירות, עלינו לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה. אין להתייחס לדו״ח השירות כאל רישיון רוחני או כדרכון הקובע אם אנו ראויים לקבל חיי נצח.
’שוקדים על מעשים טובים’
15. מדוע המעשים חיוניים, אף־על־פי שישועתנו אינה תלויה בהם לבדם?
15 אף־על־פי שישועתנו אינה תלויה במעשים לבדם, הם ללא ספק חיוניים. זו הסיבה שהמשיחיים מכונים ”עם סגולה שוקד על מעשים טובים” ונקראים ”לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים” (טיטוס ב׳:14; עברים י׳:24). התלמיד יעקב הבהיר זאת ישר ולעניין: ”כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא” (יעקב ב׳:26).
16. מה חשוב יותר מן המעשים, ומפני מה עלינו להיזהר?
16 המעשים הטובים אומנם חשובים כשלעצמם, אך המניעים העומדים מאחורי המעשים חשובים אף יותר. לכן מן התבונה שנבחן מדי פעם את מניעינו. עם זאת, עלינו להיזהר לבל נשפוט אחרים, שהרי איש אינו יכול לדעת בוודאות את מניעי הזולת. ”מי אתה כי תשפוט את עבדו של אחר?” שואל הכתוב, והתשובה ברורה מאליה: ”הרי בעיני אדוניו הוא עומד או נופל” (רומים י״ד:4). יהוה האדון העליון והשופט הממונה מטעמו, ישוע המשיח, הם שישפטו אותנו — לא רק על סמך המעשים אלא גם על יסוד מניעינו, האפשרויות הפתוחות בפנינו, אהבתנו ומסירותנו. רק יהוה וישוע המשיח מסוגלים לשפוט נכונה אם מילאנו את חובתנו כמשיחיים, כדברי השליח פאולוס: ”הייה שקוד [”עשה כמיטב יכולתך”, ע״ח] להתייצב נאמן לפני אלוהים — פועל לא יבוש, המחלק נכונה את דבר האמת” (טימותיאוס ב׳. ב׳:15; פטרוס ב׳. א׳:10; ג׳:14).
17. מדוע עלינו להיות מודעים לכתוב ביעקב ג׳:17 בעודנו עושים כמיטב יכולתנו?
17 ליהוה יש ציפיות סבירות מאיתנו. לפי הכתוב ביעקב ג׳:17, ”החוכמה אשר ממעל” היא בין היתר ”סובלנית”, או ”סבירה” (ע״ח). יהיה זה אכן חכם מצידנו, וכן גם הישג אמיתי, אם נחקה את יהוה בהיבט זה. בהתאם לכך, אל לנו לפתח ציפיות בלתי סבירות או מוגזמות מעצמנו או מאחינו לאמונה.
18. לקראת מה נוכל לצפות בעודנו שומרים על השקפה מאוזנת בכל הנוגע למעשינו ולחסדו של יהוה?
18 כל עוד נשמור על השקפה מאוזנת בכל הנוגע למעשי אמונה ולחסדו של יהוה, נהנה מן השמחה שהיא מסימני ההיכר של עובדי יהוה (ישעיהו ס״ה:13, 14). נוכל לשמוח בברכות שמרעיף יהוה על כל עמו, לא משנה כמה אנו מסוגלים לעשות באופן אישי. ואם נבקש מאלוהים ”בתפילה ובתחנונים ובהודיה” שיעזור לנו לעשות את מיטבנו, אין ספק ש’שלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבנו ואת מחשבותינו במשיח ישוע’ (פיליפים ד׳:4–7). כן, הבה נתנחם ונתעודד בידיעה שביכולתנו להיוושע, לא רק בזכות המעשים אלא תודות לחסד יהוה!
התוכל להסביר מדוע המשיחיים
• אינם מתרברבים בהישגיהם האישיים?
• נמנעים מלגלות גישה תחרותית?
• מדווחים על פעילותם בשירות השדה?
• נמנעים מלשפוט את אחיהם לאמונה?
[תמונה בעמוד 15]
”די לך חסדי”
[תמונות בעמודים 16, 17]
זקני־הקהילה שמחים על התרומה שכל אחד מהם תורם לרווחתה הכללית של הקהילה
[תמונות בעמודים 18, 19]
הדו״ח הכלל־עולמי לא יהיה שלם ללא הדו״ח האישי שלך