”דבר בעיתו מה טוב!”
במהלך יום כינוס של עדי־יהוה, עשתה קים כל שביכולתה כדי להקשיב לתוכנית ולרשום נקודות, ובד בבד לדאוג שבתה בת השנתיים וחצי תשב בשקט. אחות משיחית שישבה באותה שורה פנתה לקים בסיום התוכנית ושיבחה אותה על הדרך שבה היא ובעלה טיפלו בבתם במהלך הכינוס. דברי השבח הללו נגעו מאוד ללבה של קים שאפילו היום, כעבור שנים, היא אומרת: ”בעיקר כאשר אני מרגישה עייפה באסיפות, אני מהרהרת במה שאותה אחות אמרה לי. המילים האדיבות שלה עדיין מעודדות אותי להמשיך לחנך את בתנו”. אכן, מילים בעיתן יכולות לרומם את רוחו של מישהו. המקרא מציין: ”דבר בעיתו מה טוב”! (משלי ט״ו:23).
יש מאיתנו שאולי מתקשים לחלק שבחים. לפעמים זה נובע מהעובדה שאנו מודעים לחולשותינו. משיחי אחד אומר: ”בשבילי, זה כמו לעמוד על קרקע רכה ולא־יציבה. ככל שאני משבח אחרים כך אני מרגיש נחות יותר”. גורמים כגון ביישנות, חוסר ביטחון או החשש שלא יבינו אותנו נכונה, גם כן יכולים להקשות עלינו לשבח את הזולת. זאת ועוד, אם זכינו בחיינו לדברי שבח מעטים, אם בכלל, ייתכן שנתקשה לשבח אחרים.
למרות זאת, הידיעה שדברי שבח משפיעים לטובה הן על הנותן והן על המקבל עשויה להניע אותנו לעשות את מיטבנו כדי לשבח בזמן המתאים (משלי ג׳:27). מה הן התוצאות החיוביות הנובעות מכך? הבה נבחן בקצרה כמה מהן.
תוצאות חיוביות
דברי שבח נאותים יכולים לבנות ביטחון אצל מקבל המחמאה. ”כאשר אנשים משבחים אותי אני מרגישה שהם בוטחים בי, שהם מאמינים בי”, אומרת איליין, רעייה משיחית. כשמישהו חסר ביטחון עצמי זוכה לשבחים, הדבר יכול לנסוך בו אומץ לעמוד מול קשיים וכתוצאה מכך הוא מוצא שמחה. הצעירים במיוחד מפיקים תועלת מדברי השבח שלהם הם ראויים. נערה אחת המודה שמחשבותיה השליליות מרפות את ידיה אומרת: ”אני תמיד מנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי להשביע את רצון יהוה, אבל לפעמים אני מרגישה שלא משנה מה אעשה זה לא מספיק טוב. כשמישהו משבח אותי זה נותן לי הרגשה טובה”. דברי משלי נאמנים: ”תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבוּר על אופניו [בעת המתאימה]” (משלי כ״ה:11).
דברי שבח יכולים להניע ולעודד. אח המשרת בשירות המורחב אומר: ”דברי שבח מעודדים אותי להתאמץ ולשפר את איכות השירות שלי”. אֵם לשניים שמה לב שכאשר חברי הקהילה משבחים את ילדיה על תשובותיהם באסיפות, זה מדרבן אותם להשתתף יותר. אין ספק, הדבר יכול להניע את הצעירים להתקדם בחיים המשיחיים. למעשה, כל אחד מאיתנו זקוק לחיזוקים שמעריכים ומוקירים אותו. העולם גדוש לחצים ואולי מותיר אותנו תשושים ומיואשים. זקן־קהילה משיחי מציין: ”לעתים כשאני חש רפיון ידיים, מילה טובה היא כמו מענה לתפילותיי”. גם איליין אומרת דברים דומים: ”לפעמים אני מרגישה שיהוה מראה לי שהוא שבע רצון ממני דרך מה שאחרים אומרים לי”.
דברי שבח משרים תחושת שייכות. מתן דברי שבח כנים מעיד על דאגה לזולת, ויוצר אווירה של חמימות, ביטחון ושל הערכה והוקרה. זו ראיה לכך שאנו באמת ובתמים אוהבים ומוקירים את אחינו לאמונה. אֵם בשם ג׳ויס אומרת: ”פעם הייתי צריכה לצדד בַּאמת בבית מפולג דתית. באותה תקופה, מילים חמות מפי אנשים בוגרים רוחנית חיזקו את החלטתי לא להרים ידיים”. אכן, ”איברים אנחנו איש לרעהו” (אפסים ד׳:25).
רצון להרעיף שבחים עוזר לנו לראות את הטוב באחרים. אנו מחפשים את הצדדים החזקים באחרים ולא את חולשותיהם. דיוויד, זקן־קהילה משיחי, מעיר: ”הכרת תודה למה שאחרים עושים תעזור לנו לתת תשבחות לעתים תכופות יותר”. אם נזכור שיהוה ובנו מרעיפים שבחים על בני האדם הלא־מושלמים הדבר יניע אותנו לגלות רוחב לב בנושא זה (מתי כ״ה:21–23; קורינתים א׳. ד׳:5).
ראויים לשבח
יהוה אלוהים הוא הבורא, ולאור זאת הוא הראשון מבין כולם שראוי שנפליג בשבחו (ההתגלות ד׳:11). הוא אינו זקוק לנו כדי שנבנה את בטחונו העצמי או כדי להניע אותו לפעולה. אך כאשר אנו מהללים את יהוה על גדולתו ועל טובו, הוא קרב אלינו ואנו מפתחים יחסים קרובים איתו. מתן הלל לאלוהים עוזר לנו לפתח ראייה בריאה וצנועה בנוגע להישגים שלנו ולזקוף את הצלחתנו לזכות יהוה (ירמיהו ט׳:22, 23). יהוה מושיט לכל בני האדם הראויים את התוחלת לחיות לנצח, וזו סיבה ממריצה נוספת להלל אותו (ההתגלות כ״א:3, 4). דוד המלך נכסף ’להלל את שם אלוהים ולגדלו בתודה’ (תהלים ס״ט:31). מי ייתן וזו תהיה גם משאת נפשנו.
אחינו לאמונה ראויים לדברי שבח נאותים. בעשותנו כן, אנו נוהגים לפי צו אלוהים: ”נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים” (עברים י׳:24). השליח פאולוס הציב דוגמה טובה בכך. הנה מה שכתב לקהילה שברומא: ”ראשית, אני מודה לאלוהיי על כולכם באמצעות ישוע המשיח, משום שדבר אמונתכם נשמע בכל העולם” (רומים א׳:8). בדומה לכך, השליח יוחנן שיבח את גיוס, אחיו לאמונה, על המופת הנעלה שהציב כמי ’שהתהלך באמת’ (יוחנן ג׳. 1–4).
וכן גם כיום. כאשר אח לאמונה מגלה תכונה משיחית למופת, מגיש נאום שהוכן היטב או נותן באסיפה תשובה מכל הלב, יש לנו הזדמנות טובה להביע בפניו את הערכתנו. כמו כן, מדוע שלא נשבח ילד המתאמץ למצוא את הפסוקים במהלך האסיפה? איליין, שהוזכרה קודם לכן אומרת: ”כל אחד מאיתנו התברך במתנות שונות. כאשר אנו מכירים במה שמישהו עושה, אנו למעשה מוקירים מגוון עצום של מתנות שיש למשרתי אלוהים”.
במשפחה
מה באשר למתן שבחים לבני משפחתנו? מצד הבעל והאישה נדרשים זמן רב, מאמצים ותשומת לב אוהבת כדי לספק את הצרכים הרוחניים, הרגשיים והחומריים של המשפחה. אין ספק, הם ראויים לשמוע דברי שבח זה מזה ומילדיהם (אפסים ה׳:33). לדוגמה, ביחס לאשת חיל דבר־אלוהים מציין: ”קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה” (משלי ל״א:10, 28).
גם הילדים ראויים לתשבחות. לדאבוננו, יש הורים שממהרים לבוא בדרישות אל ילדיהם, אבל רק לעתים נדירות משבחים אותם על המאמצים שהם עושים לרחוש כבוד ולהיות ממושמעים (לוקס ג׳:22). כאשר הילד שומע בשנות חייו המוקדמות דברי שבח, הוא חש רצוי והדבר משרה עליו יותר ביטחון.
נכון, דרוש מאמץ כדי לשבח אחרים, אבל אנו מפיקים תועלת רבה כשאנו נוהגים כך. למעשה, ככל שנתמיד לחלק שבחים למי שראוי לקבלם, כן יגדל אושרנו (מעשי השליחים כ׳:35).
לקבל ולחלק דברי שבח ברוח הנכונה
קבלת דברי שבח יכולה לעתים להוות מבחן (משלי כ״ז:21). הדבר עלול למשל לקדם תחושת עליונות אצל מי שיש להם נטייה לגאוותנות (משלי ט״ז:18). לפיכך, יש צורך לנקוט משנה זהירות. השליח פאולוס נתן את העצה המעשית הבאה: ”הריני אומר לכל אחד מכם: איש אל יחשוב את עצמו ליותר משראוי לו לחשוב, אלא יהא צנוע בהערכתו, כמידת האמונה שהעניק לו אלוהים” (רומים י״ב:3). על מנת לעזור לאחרים לא ליפול במלכודת החשיבות העצמית יהא זה נבון מצדנו אם לא נתרכז במאפיינים כגון חריפות שכל או יופי חיצוני. תחת זאת עלינו לשבח אותם על מעשיהם הטובים.
כאשר אנו מחלקים ומקבלים דברי שבח ברוח הנכונה, הם עשויים להשפיע עלינו באופן חיובי. הדבר עשוי להניע אותנו להכיר בכך שאנו חבים ליהוה כל דבר טוב שעלה בידינו לעשות. דברי שבח יכולים גם לעודד אותנו להמשיך להתנהג בצורה נאותה.
דברי שבח כנים הניתנים בצורה הולמת הם מתנה שכולנו יכולים לתת. וכשאנו משבחים מישהו בצורה מאוזנת זה עשוי להשפיע עליו במידה רבה יותר ממה שאנו משערים לעצמנו.
[תיבה/תמונה בעמוד 18]
מכתב שנגע ללבה
משגיח נודד זוכר היטב מקרה אחד. הוא ואשתו חזרו מהשירות ביום חורפי קר במיוחד למקום שבו לנו. הוא מספר: ”אשתי קפאה מקור והייתה מיואשת ואמרה לי שהיא מרגישה שאינה יכולה להמשיך יותר. ’כמה טוב יותר יהיה לשרת בשירות המורחב עם קהילה אחת, להישאר במקום אחד ולנהל תוכניות לשיעורי מקרא משלנו’, ציינה. דחיתי את ההחלטה בעניין הזה, ואמרתי לה שנמשיך בביקור עד סוף השבוע ואז נראה כיצד תרגיש. ואם היא עדיין תרגיש שהיא רוצה לעזוב, אני אתחשב ברגשות שלה. באותו יום, עצרנו בדואר ושם חיכתה לה מעטפה ממשרד הסניף שהייתה ממוענת אליה. המכתב הכיל דברי שבח לבביים על מאמציה בשירות השדה ועל כוח הסבל שהיא מגלה, וכן שהם מכירים בכך שלא קל לישון מדי שבוע במיטה אחרת. דברי השבח כל כך נגעו ללבה שהיא מעולם לא הזכירה שוב את האפשרות לפרוש מהשירות הנפתי. לאמיתו של דבר, קרה כמה פעמים שהיא עודדה אותי להמשיך כשאני חשבתי לפרוש”. זוג זה נשאר בשירות הנפתי כמעט 40 שנה.
[תמונה בעמוד 17]
מי בקהילה שלך ראויים לדברי שבח?
[תמונה בעמוד 19]
ילדים פורחים כאשר מרעיפים עליהם אהבה ושבחים