מה טיב התקשורת ביניכם?
”מכתבי אהבה מבני 60”. זה היה שמה של תחרות שארגן אחד הבנקים ביפן לפני מספר שנים. המשתתפים בשנות ה־50 וה־60 לחייהם נקראו להביע את ”רגשותיהם הכנים” כלפי בני/בנות זוגם. מתחרה אחד כתב לאשתו: ”אולי תצחקי, אבל לא אסלח לעצמי אם לא אומר זאת בקול רם: תודה לך שהתחתנת איתי”.
במספר תרבויות, וביניהן חלק מתרבויות המזרח, אין זה מקובל להביע בחופשיות רגשות אישיים. למרות זאת, יותר מ־000,15 איש נרשמו לתחרות מכתבי האהבה. מרוב הצלחתה נערכה בעקבותיה תחרות נוספת, והמכתבים שימשו השראה לכתיבת ספרים. מכאן מתברר שעמוק פנימה רבים משתוקקים להביע את רגשותיהם ביחס לבן או בת הזוג האהובים. עם זאת, יש שאינם מוכנים לעשות כן. מדוע? קרוב לוודאי שאין זה קל להם ואין להם המיומנות להביע את רחשי לבם בפני מישהו אחר כמו בן או בת הזוג.
היטושי קאטו, שכתב ספר על פרישה לגמלאות, מציין שזוגות מבוגרים רבים ביפן מצויים בהליכי גירושין ביוזמת האישה בשל תרעומת עמוקה שהצטברה בה לאורך השנים. עוד אמר ש”גורם נוסף לכך הוא שבני הזוג לא שוחחו ביניהם בתקופות משבר”.
בהגיעו לגיל פרישה מקבל הבעל להפתעתו תביעת גירושין מאשתו. שנים ארוכות לא החליפו ביניהם מילה על מה שחשו זה כלפי זה. אולי ניסו להביע רגשות אך השיחה תמיד גלשה לפסים שליליים. במקום לבנות יחסים הדוקים, מצאו את עצמם שקועים בוויכוחים חוזרים ונשנים.
כיצד יכולים הבעל והאישה להתמודד בשלווה עם חילוקי דעות ולהביע רגשות בדרכי נועם? אולי תופתע לגלות שהעצות המעשיות ביותר אינן מצויות בספר עדכני פרי עטו של יועץ נישואין, אלא בספר עתיק המוערך כבר מאות שנים, המקרא.