שאלות של קוראים
מניין לנו שתיאור החוכמה במשלי ח׳:22–31 מתייחס לישוע המשיח בקיומו הקדם אנושי?
בספר משלי שנכתב בהשראה, מתוארת החוכמה בזו הלשון: ”יהוה קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. ... בטרם הרים הוֹטבעו, לפני גבעות חוֹללתי. ... בהכינו שמיים שם אני; ... ואהיה אצלו אָמוֹן [איש מלאכה מיומן], ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת. ... ושעשועיי [חביבי נפשי] את בני אדם”.
לא סביר שהפסוקים מדברים על חוכמת אלוהים או על חוכמה כמושג מופשט. מדוע? מכיוון שהתיאור כאן מציין שיהוה ’קנה’, כלומר, יצר את החוכמה בראשית דרכו. יהוה אלוהים תמיד היה קיים ותמיד היה חכם (תהלים צ׳:1, 2). אין ראשית לחוכמתו; היא לא נבראה ולא נוצרה. היא לא ’חוללה’, לאמור נולדה. יותר מכך, חוכמה זו מצוירת כישות המדברת ופועלת (משלי ח׳:1).
ספר משלי מציין שמקדם הייתה החוכמה כאיש מלאכה מיומן לצד יהוה הבורא. מילים אלו ללא ספק מתייחסות לישוע. זמן רב טרם בואו אל כדור־הארץ, עבד ישוע לימינו של יהוה ולכן דבר־אלוהים מציין אודותיו: ”והוא קודם לכול והכול קיים בו” (קולוסים א׳:17; ההתגלות ג׳:14).
הולם, אם כן, להציג את בן אלוהים כהתגלמות החוכמה מפני שהוא זה שגילה את מטרותיו ואת מצוותיו שופעות החוכמה של יהוה. בקיומו הקדם אנושי היה ישוע הדבר, כלומר, הדובר של אלוהים (יוחנן א׳:1). עוד נאמר עליו שהוא ”גבורת אלוהים וחוכמת אלוהים” (קורינתים א׳. א׳:24, 30). איזה תיאור יפה של בן אלוהים, אשר מתוך חיבתו העמוקה לבני האדם נתן את חייו ככופר למענם! (יוחנן ג׳:16).
[תמונה בעמוד 31]
”בטרם הרים... חוֹללתי”