חותם יוּכַל
במאה השביעית לפה״ס כבש השליט הכשדי נבוכדנאצר את ירושלים, העלה את העיר באש וניתץ את חומותיה. הוא לכד את צדקיהו מלך יהודה ועיוור את עיניו. בנוסף, ”את כל חורי [אצילי] יהודה שחט מלך בבל” (ירמיהו ל״ט:1–8).
יוּכַל בן שֶלֶמְיָהוּ היה אחד משרי או נסיכי יהודה, שככל הנראה הומת בידי הבבלים. לסיפורו של יוּכַל יש מעין אפילוג. לפני שנדון בכך, הבה נראה מה יש לכתבי־הקודש לספר עליו ועל מה שהתרחש בתקופתו.
”ולא יוכלו לָךְ”
יהוה הטיל על ירמיהו הנביא להודיע את משפטיו נגד יהודה וירושלים. אלוהים אמר לירמיהו שמלכי יהודה, שריה, כוהניה והעם ’יילחמו’ נגדו. יחד עם זאת הוסיף: ”ולא יוכלו לך, כי ’איתך אני’” (ירמיהו א׳:17–19).
בעת שצרו הבבלים על ירושלים בירת יהודה, שלח צדקיהו המלך פעמיים שליחים לירמיהו כדי לברר אם בכוונתו של נבוכדנאצר לסגת מהעיר, וכן לבקש מהנביא להתפלל שכך יקרה. אחד מהם היה יוּכַל שנקרא גם יהוּכַל. המסר האלוהי בפי ירמיהו היה שהבבלים, כלומר הכשדים, יחריבו את העיר. כל תושבי ירושלים ימותו ברעב, בדֶבר ובחרב. לעומת זאת, מי שיֵצאו אל הכשדים יינצלו. דברי ירמיהו הרתיחו את שרי יהודה (ירמיהו כ״א:1–10; ל״ז:3–10; ל״ח:1–3).
יוּכַל היה אחד מהשרים שדחקו בצדקיהו: ”יומת נא, את האיש הזה [ירמיהו], כי... הוא מרפא [מרפה] את ידי אנשי המלחמה”. יוּכל הרשע היה גם בין מי שהשליכו את הנביא לבור טיט, שממנו חולץ אחר כך (ירמיהו ל״ז:15; ל״ח:4–6). ירמיהו שמע בקול יהוה ולכן ניצל מחורבן ירושלים. לעומתו, נראה שיוּכַל מצא את מותו עם התמוטטות הממלכה שעליה נשען.
אפילוג מעניין
ניתן לומר שהאפילוג של סיפור יוּכַל ”נכתב” לאחרונה בירושלים בשנת 2005. ארכיאולוגים חפרו באתר שבו קיוו למצוא את ארמון דוד המלך. הם חשפו קיר מבנה גדול שלהערכתם נהרס כאשר כבשו הבבלים את ירושלים בימי ירמיהו.
לא ידוע בוודאות אם אכן מדובר בארמון דוד. עם זאת, הארכיאולוגים זיהו פריט אחד שמצאו — חותם שקוטרו סנטימטר אחד הנראה בעמוד 14. בעבר הוא שימש לחתימת תעודה, שלפני זמן רב כבר התפוררה. על החותם מופיעה הכתובת: ”ליהוכל בן שלמיהו בן שבי”. כתובת זו הוטבעה כנראה בחותמו של יהוּכַל או יוּכַל בן שלמיהו, אויבו של ירמיהו.
הארכיאולוגית הד״ר אילת מזר שפיענחה את טביעת החותם כותבת שיהוכל הוא ”השר הבכיר השני” אחרי גמריהו בן שפן, ששמו התגלה על טביעת חותם בחפירות עיר דוד.a
אמונה בדבר־אלוהים אינה תלויה בממצא זה או אחר; התגשמותן של נבואות שנכתבו ברוח הקודש הן הבסיס האיתן לאמונה במקרא. העובדות ההיסטוריות מוכיחות שירמיהו ניבא במדויק את חורבן ירושלים. אחריתם המבישה של אויביו מחזקת את בטחוננו שאם נהיה נאמנים כמו ירמיהו, אויבינו ’לא יוכלו לנו כי יהוה איתנו’.
[הערת שוליים]
a למידע נוסף אודות גמריהו ושפן ראה המאמר ”מה ידוע לך על שפן ועל משפחתו?”, שהופיע בהוצאת המצפה מ־15 בדצמבר 2002 עמודים 19–22.
[תמונה בעמוד 15]
ירמיהו לא נכנע ללחצים לרכך את המסר האלוהי
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]
גבי לרון/המכון לארכיאולוגיה/האוניברסיטה העברית ©אילת מזר