דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר ירמיהו
עד כמה מזעזעות נשמעו הפורענויות שהכריז ירמיהו באוזני עמו! המקדש המפואר שהיווה מרכז עבודת אלוהים במשך למעלה משלוש מאות שנה, עתיד להישרף עד היסוד. ירושלים ויהודה תיחרבנה ויושביהן יילקחו בשבי. תחזיות אלו ונבואות זעם אחרות מופיעות בספר ירמיהו, הספר השני בגודלו במקרא. הספר מגולל גם את חוויותיו האישיות של ירמיהו במשך 67 שנות שירותו הנאמן. המידע בספר מוצג לפי נושאים ולא בסדר כרונולוגי.
מדוע יש בספר ירמיהו משום עניין עבורנו? התגשמות נבואותיו מחזקת את אמונתנו ביהוה כמגשים הבטחות (ישעיהו נ״ה:10, 11). פעליו של ירמיהו כנביא ותגובות העם למסרים מטעמו מוצאים כיום קווים מקבילים (קורינתים א׳. י׳:11). בנוסף, הספר מראה באיזו דרך נהג יהוה בעמו, והדבר מבליט את תכונות אלוהים וצריך להשפיע עלינו עמוקות (עברים ד׳:12).
”שתיים רעות עשה עמי”
(ירמיהו א׳:1 עד כ׳:18)
ירמיהו נשלח לנבא בשנה ה־13 למלכות יאשיהו מלך יהודה, 40 שנה לפני חורבן ירושלים שאירע ב־607 לפה״ס (ירמיהו א׳:1, 2). הכרזותיו הנשמעות בעיקר במהלך 18 השנים האחרונות למלכות יאשיהו, חושפות את רשעותה של יהודה ומציגות את העונשים שגזר עליה יהוה. ”ונתתי את ירושלים לגלים [גלי אבנים]”, הכריז יהוה, ”ואת ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב” (ירמיהו ט׳:10). מדוע? ”כי שתיים רעות עשה עמי” (ירמיהו ב׳:13).
מסריו כוללים גם את שיבת השארית אשר תתחרט על חטאיה (ירמיהו ג׳:14–18; י״ב:14, 15; ט״ז:14–21). הנביא אינו מתקבל בסבר פנים יפות. ”פקיד נגיד בבית יהוה” מכה את ירמיהו ושם אותו במהפכת למשך הלילה (ירמיהו כ׳:1–3).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:11, 12 — מדוע נאמר שיהוה שוקד על דברו כ”מקל שקד”? עץ השקד הוא אחד העצים המקדימים לפרוח באביב. על דרך משל, יהוה ’השכים ושלח [את נביאיו]’ להזהיר את עמו מפני משפטיו ו’שקד’ [נשאר ער] עד לביצועם (ירמיהו ז׳:25).
ב׳:10, 11 — באיזה מובן היו מעשיהם של בני ישראל הממרים כה חריגים? עמים עובדי אלילים ממערב לכיתים וממזרח לקידר היו עשויים לאמץ לעצמם אלילי עמים אחרים, אך לא עלה בדעתם להמיר כליל את אליליהם באלילים זרים. לעומתם, בני ישראל נטשו את יהוה והמירו את כבוד אלוהים חיים באלילים נטולי רוח חיים.
ג׳:11–22; י״א:10–12, 17 — מדוע הפנה ירמיהו את דבריו גם לממלכה הצפונית בת עשרת השבטים, בהתחשב בעובדה ששומרון נפלה ב־740 לפה״ס? הסיבה לכך היא שחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס היה ביטוי של משפט יהוה על עם ישראל כולו ולא רק על יהודה (יחזקאל ט׳:9, 10). יתרה מזו, אחרי נפילתה, המשיכו ענייניה של ממלכת עשרת השבטים להיות מיוצגים בירושלים, שהרי מסריהם של נביאי אלוהים הופנו לכל בני ישראל.
ד׳:3, 4 — מה פשר הצו? היהודים הלא־נאמנים היו חייבים להכשיר, לרכך ולטהר את אדמת לבבם. היה עליהם למול ”את עורלת” לבבם, כלומר לעקור מתוכם מחשבות, רגשות ומניעים לא־טהורים (ירמיהו ט׳:24, 25; מעשי השליחים ז׳:51). הדבר חִייב שינוי באורח חייהם — לחדול מעשיית הרע ולעשות מעשים שיביאו עליהם את ברכת אלוהים.
ד׳:10; ט״ו:18 — באיזה מובן התעה יהוה את עמו הממרה? בימי ירמיהו היו נביאים ש”ניבאו בשקר” (ירמיהו ה׳:31; כ׳:6; כ״ג:16, 17, 25–28, 32). יהוה לא מנע מהם להכריז מסרים מתעים.
ט״ז:16 — על מה מצביע הכתוב באומרו שיהוה שלח ”דייגים רבים” ו’ציידים רבים’? ייתכן שמדובר בשיגור כוחות אויב לתפוס יהודים לא־נאמנים הראויים לעונש מאת יהוה. לאור הכתוב בירמיהו ט״ז:15, הפסוק עשוי גם לרמוז על חיפוש אחר בני ישראל אשר היכו על חטא.
כ׳:7 — באיזה מובן השתמש יהוה בכוחו כנגד ירמיהו ופיתה [הונה] אותו? כשהכריז את משפטי יהוה נתקל ירמיהו באדישות, בדחייה וברדיפות וייתכן שחש שאין בכוחו להמשיך. אך יהוה גבר בכוחו על נטייה זו ונסך בירמיהו את העוז להמשיך. אם כן, יהוה השתמש בירמיהו בצורה שנראתה לנביא בלתי אפשרית, ובדרך זו הונה אותו.
לקחים עבורנו:
א׳:8. לעתים יהוה מחלץ את משרתיו מרדיפות בדרכים שונות. הוא עשוי להקים שופטים הוגנים, להחליף אנשי ממשל עוינים באנשי ממשל סבירים, או לנסוך בעובדיו את הכוח להחזיק מעמד (קורינתים א׳. י׳:13).
ב׳:13, 18. בני ישראל הלא־נאמנים עשו שתי רעות. הם עזבו את יהוה, מקור איתן של ברכה, הדרכה והגנה וחצבו לעצמם בארות סמליות, כלומר, כרתו בריתות צבאיות עם מצרים ואשור. מי שמפנה כיום עורף לאלוהי האמת לטובת פילוסופיות ותורות אנוש, ולטובת הפוליטיקה כמוהו כמי שממיר ”מקור מים חיים” ב”בארות נשברים”.
ו׳:16. יהוה מפציר בעמו המורד לעצור לרגע, לבחון את עצמם ולמצוא את דרכם חזרה ל”נתיבות” אבותיהם הנאמנים. האם לא כדאי שגם אנחנו נבחן את עצמנו מדי פעם כדי לראות אם אנו אכן מתהלכים בדרך שמתווה לנו יהוה?
ז׳:1–15. כשהיהודים שמו את מבטחם במקדש וראו בו מעין קמיע, לא הושיע אותם הדבר. עלינו להתהלך על־פי אמונה ולא על־פי מראה עיניים (קורינתים ב׳. ה׳:7).
ט״ו:16, 17. בדומה לירמיהו נוכל להתגבר על רפיון ידיים, אם נמצא הנאה בלימוד אישי של המקרא, אם נהלל את שם יהוה בשירות ואם נימנע מהתרועעות שלילית.
י״ז:1, 2. עקב חטאי אנשי יהודה לא היו קורבנותיהם רצויים בעיני יהוה. זבחי התודה שלנו אינם רצויים אם יש בנו טומאה מוסרית.
י״ז:5–8. ניתן לתת אמון בבני אדם ובמוסדות כל עוד הם פועלים בהתאם לרצון אלוהים ועקרונותיו. בכל הקשור לישועה ולשלום וביטחון אמיתיים, מן החוכמה לשים את מבטחנו אך ורק ביהוה (תהלים קמ״ו:3).
כ׳:8–11. אל לנו להרשות לאדישות, להתנגדות או לרדיפות להחליש את קנאותנו להכרזת בשורת המלכות (יעקב ה׳:10, 11).
”הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל”
(ירמיהו כ״א:1 עד נ״א:64)
ירמיהו מנבא נבואות זעם על ארבעת מלכי יהודה האחרונים, על נביאי הכזב, על הרועים חסרי האחריות ועל הכוהנים המושחתים. יהוה ממשיל את השארית הנאמנה לתאנים טובות ואומר: ”שמתי עיני עליהם לטובה” (ירמיהו כ״ד:5, 6). שלוש הנבואות שבפרק כ״ה מתמצתות את נבואות הזעם המובאות בהרחבה בפרקים הבאים.
הכוהנים והנביאים זוממים להמית את ירמיהו. המסר שבפיו הוא שעליהם לשרת את מלך בבל. ירמיהו אומר למלך צדקיהו: ”הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל” (ירמיהו כ״ז:12). אך ”מזָרֵה ישראל יקבצנו” (ירמיהו ל״א:10). ניתנת הבטחה לרכבים על שום נאמנותם. ירמיהו מוּשם ב”חצר המטרה” (ירמיהו ל״ז:21). ירושלים נחרבת ורוב תושביה נלקחים בשבי. ירמיהו ומזכירו ברוך הם מבין הנותרים מאחור. ירמיהו מזהיר את הנותרים לבל ירדו מצריימה, אך יש שמתוך פחד אינם נשמעים לדבריו. נבואות ירמיהו ביחס לעמים שונים מצויות בפרקים מ״ו עד נ״א.
תשובות לשאלות מקראיות:
כ״ב:30 — האם גזרה זו שללה מישוע המשיח את הזכות לשבת על כיסא דוד? (מתי א׳:1, 11) לא ולא! הגזרה שללה מכל צאצא של יהויכין ’לשבת על כיסא דוד... ביהודה’. ישוע נועד למלוך מן השמיים ולא מכס השלטון ביהודה.
כ״ג:33 — מהו ”משא יהוה”? ההכרזות כבדות המשקל שהשמיע הנביא ירמיהו בדבר חורבן ירושלים היו כמשא לבני עמו. העם האדיש היה כמשא ליהוה, והוא רצה להשליכו מעל פניו. בדומה לכך, המסר המקראי בדבר השמדתה הקרבה ובאה של הנצרות הינו כמשא על העולם הנוצרי, והאנשים המתעלמים מהמסר הם לטורח על אלוהים.
ל״א:33 — כיצד תורת אלוהים כתובה על הלב? אדם האוהב אהבה עזה את תורת אלוהים ומשתוקק לעשות את רצון יהוה, ניתן לומר עליו שתורת אלוהים כתובה על לבו.
ל״ב:10–15 — מאיזו סיבה נכתבו שני ספרי מִקְנָה על אותה עסקה? ספר המקנה הגלוי שימש לעיון. הספר החתום היה מיועד במקרה הצורך לאימות הספר הפתוח. גם במגעיו עם קרוב משפחה ובן דתו פעל ירמיהו על־פי נהלים חוקיים סבירים, ובזאת הציב לנו דוגמה.
ל״ג:23, 24 — מי הן ”שתי המשפחות”? האחת היא משפחת המלוכה משושלת דוד המלך והאחרת היא משפחת הכוהנים מצאצאי אהרון. בעקבות חורבן ירושלים והיכל יהוה, נראה היה שיהוה מאס בשתי המשפחות, ולא תהיה לו עוד מלכות אשר תפרוש שלטונה על הארץ וגם עבודתו לא תחודש.
מ״ו:22 — מדוע קולה של מצרים משול לקולו של נחש? ייתכן שהדבר מרמז על לחישת נחש במנוסתו או לקולה של האומה המושפלת בשל האסון הניחת עליה. ההשוואה גם מראה עד כמה חסר תועלת היה מבחינת הפרעונים לחבוש על ראשם צלם של נחש הקודש כסגולה להגנה מצד אלת הנחש אוּאָגִ’ית.
לקחים עבורנו:
כ״א:8, 9; ל״ח:19. עד הרגע האחרון נתן יהוה אפשרות בחירה לתושבי ירושלים חסרי החרטה אשר היו ראויים למיתה. אכן ”רבים רחמיו” (שמואל ב׳. כ״ד:14; תהלים קי״ט:156).
ל״א:34. עד כמה מנחם לדעת שיהוה אינו זוכר את חטאי האנשים שלהם הוא סולח, כלומר, הוא לא יזקוף זאת לחובתם בעתיד!
ל״ח:7–13; ל״ט:15–18. יהוה אינו שוכח את שירותנו הנאמן, הכולל ’שירות למען הקדושים’ (עברים ו׳:10).
מ״ה:4, 5. כפי שהיה נכון לגבי אחרית ימיה של יהודה, כך גם ב”אחרית הימים” של הסדר העולמי הנוכחי. אין זה הזמן לבקש ”גדולות” כגון עושר, מעמד אישי או ביטחון כלכלי (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; יוחנן א׳. ב׳:17).
ירושלים בוערת באש
(ירמיהו נ״ב:1–34)
השנה היא 607 לפה״ס. זוהי שנת ה־11 למלכות צדקיהו. נבוכדנאצר מלך בבל צר על ירושלים כבר 18 חודשים. והנה בחודש החמישי בשבעה לחודש, בשנה ה־19 למלכות נבוכדנאצר, מגיע נבוזראדן רב הטבחים לירושלים (מלכים ב׳. כ״ה:8). ייתכן שממחנהו שמחוץ לחומות העיר, בוחן נבוזראדן את המצב ומתכנן את מהלכיו. כעבור שלושה ימים, בעשרה לחודש, הוא ”בא” או נכנס לירושלים ומצית את העיר באש (ירמיהו נ״ב:12, 13).
ירמיהו מגולל את סיפור נפילת ירושלים בפרטי פרטים, ותיאורו משמש רקע לקינות שבספר איכה.
[תמונה בעמוד 8]
ירמיהו מכריז בין היתר על העונש שיביא יהוה על ירושלים
[תמונה בעמוד 9]
באיזה מובן השתמש יהוה בכוחו כנגד ירמיהו?
[תמונה בעמוד 10]
”כתאנים הטובות האלה, כן אכיר את גלות יהודה” (ירמיהו כ״ד:5)