ביכולתך לחיות לנצח
רובם המכריע של חברי דתות העולם מאמינים באמונה שלמה שצפויים להם חיי נצח בצורה זו או אחרת. הפרטים אולי שונים מדת לדת אבל התקווה בבסיסה דומה — לחיות באושר בתנאים אידיאליים ללא צילו המאיים של המוות. האין זו גם משאת נפשך? כיצד ניתן להסביר את התפשטותן של האמונות הללו? האם תקוות חיי הנצח תהפוך אי פעם למציאות?
כתבי־הקודש מראים שכבר מן ההתחלה, מבריאת הזוג הראשון, נטע הבורא עמוק בתודעתו של האדם את התשוקה לחיות לנצח. ”את העולם [מושג הנצח] נתן [אלוהים] בלבם”, מציין המקרא (קהלת ג׳:11).
ואולם כדי להגשים את התשוקה הזו, היה על הזוג הראשון לקבל את סמכותו של אלוהים להחליט מה טוב ומה רע. אילו עשו זאת, היה יהוה שופט אותם כראויים לחיי ’עולם’ בבית הגן עדני שהכין עבורם (בראשית ב׳:8; ג׳:22).
אובדן חיי הנצח
המקרא מספר שאלוהים נטע בתוך הגן את ”עץ הדעת טוב ורע”, אשר מפריו אסר על אדם וחוה לאכול. אם יפרו את האיסור ימותו (בראשית ב׳:9, 17). אם לא יאכלו מהפרי יוכיח הדבר לאלוהים שהם מכירים בסמכותו. מאידך, אכילה מפרי העץ תעיד על כך שהם דוחים את סמכותו. אדם וחוה לא צייתו להוראותיו של יהוה וצידדו בשטן, יצור רוחני שהתקומם כנגד סמכותו של אלוהים. כתוצאה מכך, החליט אלוהים בצדק שאדם וחוה אינם ראויים לחיות לנצח (בראשית ג׳:1–6).
מה שהציע אלוהים היה חיים או מוות, קיום או חוסר קיום. אי־ציותם הוביל למוות ולחוסר קיום מוחלט. אדם וחוה או כל אחד מצאצאיהם לא יכלו להמשיך לחיות בעזרת שיקוי קסמים כלשהו או באמצעות נפש בת אלמוות.a
כל יוצאי חלציו של אדם סבלו ממעשה המרי שלו. השליח פאולוס הסביר את השלכות מעשיו של אדם. הוא כתב: ”על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12).
חזרה לחיי נצח
לשם המחשה השווה השליח פאולוס את מצבם של צאצאי אדם למצבו של עבד בן המאה הראשונה. עקב החטא התורשתי, נולדו ילדיהם של אדם וחוה ”עבדים לחטא” ובני מוות, ולא היה מנוס מכך (רומים ה׳:12; ו׳:16, 17). המוצא הבלעדי היה הפתרון החוקי שסיפק יהוה לקניית חירותם. פאולוס הסביר: ”כשם שעבירה אחת [של אדם הראשון] היא הרשעה לכל בני אדם, כן גם מעשה צדקה אחד הוא זיכוי של חיים לכל בני אדם”. אותו ”מעשה צדקה” הוביל לכך שישוע הקריב את חיי האנוש המושלמים שלו כ”כופר בעד הכול”. יהוה הכיר בתוקף החוקי של הכופר לשחרר את האנושות מ”משפט” של ”הרשעה” (רומים ה׳:16, 18, 19; טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6).
משום כך המדענים לעולם לא ימצאו את המפתח לחיי נצח בקוד הגנטי של האדם. המפתח טמון במקום אחר. לפי המקרא, הסיבה השורשית לכך שבני אדם מתים היא מוסרית וחוקית, לא ביולוגית. האמצעי להשבת חיי נצח — קורבן הכופר של ישוע — גם הוא חוקי. בנוסף, הכופר הוא ביטוי לצדקתו ולחסדו של אלוהים. אם כן, מי יפיק תועלת מהכופר ויזכה בחיי נצח?
מתת האלמוות
יהוה אלוהים הוא ”מעולם עד עולם”, כלומר, אלמותי (תהלים צ׳:2). ישוע המשיח היה הראשון שקיבל מידי יהוה את מתת האלמוות. השליח פאולוס מבהיר: ”המשיח, לאחר שקם מן המתים, לא ימות עוד; המוות לא יוסיף לשלוט בו” (רומים ו׳:9). פאולוס משווה בין ישוע לאחר שקם לתחייה לבין מלכי הארץ, ומציין שרק לו לבדו האלמוות. הוא ”נשאר לעולם” ו’אין הפסק’ לחייו (עברים ז׳:15–17, 23–25; טימותיאוס א׳. ו׳:15, 16).
מתנה זו אינה שמורה אך ורק לישוע. המשיחיים משוחי־הרוח, שנבחרו למלוך בתפארת שמימית, זוכים לאותה תחייה (רומים ו׳:5). השליח יוחנן מגלה שזכות זו מוענקת ל־000,144 איש (ההתגלות י״ד:1). גם הם לובשים אלמוות. בקשר לתחייתם אומר פאולוס: ”בשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות האלוהים... יִתָּקַע בשופר והמתים יקומו בלי כיליון ואנחנו נשתנה. כי מן הראוי שזה הכפוף לכיליון ילבש אל־כיליון וזה הכפוף למוות ילבש אלמוות”. אין למוות כל אחיזה במי שמוקמים לתחייה שמימית (קורינתים א׳. ט״ו:50–53; ההתגלות כ׳:6).
התגלות אלוהית זו היא באמת דבר מיוחד במינו. למרות טבעם הרוחני של המלאכים אפילו הם לא נבראו אלמותיים. הדבר מתאשר לאור העובדה שהיצורים הרוחניים שהצטרפו למרד שהנהיג השטן יושמדו (מתי כ״ה:41). לעומת זאת, שותפיו של ישוע לשלטון יורשים אלמוות, וזו הוכחה ניצחת לכך שיש ליהוה ביטחון מלא בנאמנותם.
האם נגזר מכך שרק 000,144 יחידים — מספר קטן יחסית בהשוואה למיליארדי בני האדם שחיו אי פעם — יחיו לעולמי עולמים? לא. הבה נסביר זאת.
חיי נצח בגן עדן עלי אדמות
ספר ההתגלות מצייר תמונה יפהפיה של המוני אנשים היורשים חיי נצח בגן עדן עלי אדמות. יחד עימם נמנים המתים אשר יקומו לתחייה וישובו לימי עלומיהם, בריאים ונמרצים (ההתגלות ז׳:9; כ׳:12, 13; כ״א:3, 4). הם מוּבלים ל’נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, היוצא מכיסא האלוהים והשה’. לאורך גדותיו צומחים ’עצי חיים... , ועלי העצים למרפא הגויים’. יהוה אלוהים מושיט להם הזמנה לבבית: ”הצמא יבוא נא, והחפץ ייקח נא מים חיים חינם” (ההתגלות כ״ב:1, 2, 17).
העצים והמים אינם סם החיים ומעיין הנעורים שאותם חיפשו האלכימאים והחוקרים לפני מאות שנים. הם מייצגים את כל מה שנותן אלוהים דרך ישוע המשיח כדי להשיב את אנושות לתנאים המושלמים שהיו בימי בראשית.
מטרתו של אלוהים להעניק חיי נצח עלי אדמות לעושי רצונו לא השתנתה. היא תצא לפועל כי יהוה נאמן. תהלים ל״ז:29 מצהיר: ”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה”. הבטחה זו מניעה אותנו ואת מי שזוכים לחיי אלמוות בשמיים לומר: ”גדולים ונפלאים מעשיך, יהוה אלוהים, אל שדי. צדק ואמת דרכיך, מלך העולמים. מי לא ייראך, יהוה, ולא ייתן כבוד לשמך? כי אתה לבדך נאמן” (ההתגלות ט״ו:3, 4, ע״ח).
האם אתה מעוניין לקבל את מתת חיי הנצח? אם כן, עליך להוכיח נאמנות וצייתנות ליהוה, ”מלך העולמים”. עליך גם ללמוד על יהוה ועל ישוע המשיח שבאמצעותו חיים אלה יתאפשרו. כל מי שמסכימים לאמץ את אמות המידה של אלוהים באשר לטוב ולרע יזכו ל”חיי עולם” (יוחנן י״ז:3).
[הערת שוליים]
a לדיון מקיף בנוגע להישארות הנפש, ראה נא החוברת מהו מצב המתים? שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה/תמונה בעמוד 5]
חלום ישן נושן
עלילות גִלגָמֵש הן סאגה מסופוטמית המתוארכת כנראה לאלף השני לפה״ס, ובה הגיבור תר אחר עלומי נצח. המצרים הקדמונים חנטו את המתים מתוך הדעה שהנשמות, שלפי אמונתם הן בנות אלמוות, יתאחדו ביום מן הימים עם הגוף. כתוצאה מכך חלק מקברי המצרים מולאו בכל מה שהמת יצטרך בחייו אחרי המוות.
נראה כי האמונה שהגוף יכול לחיות לנצח רווחה בקרב האלכימאים הסינים כבר במאה השמינית לפה״ס, והרעיון שניתן להגשים זאת באמצעות שיקוי קסמים היה קיים כבר במאה הרביעית לפה״ס. אלכימאים אירופאים וערבים מימי הביניים חיפשו אחר סם החיים וניסו לרקוח אותו בעצמם. חלק מהתרכובות כללו מלחי ארסן, כספית וגופרית. מי יודע כמה אנשים ניסו את השיקויים הללו והרעילו את עצמם למוות!
בעבר נפוצו גם אגדות אודות ”מעיין הנעורים” — מעיין שעל־פי האמונה משיב כוח ומרץ לכל מי ששותה ממימיו.
[תיבה/תמונות בעמוד 7]
חיי נצח — שעמום אמיתי?
יש הטוענים שחיי נצח יהיו משעממים, מעין מעגל אינסופי של פעילויות פנאי חסרות משמעות. בעיני רוחם הנצח הוא אולי הארכה עד אין קץ של סגנונות החיים והתנאים הנוכחיים, אשר לרבים נראים משעממים וחסרי תכלית. אבל בגן העדן שישיב אלוהים על כנו מובטח לבני אדם ’להתענג על רוב שלום’ (תהלים ל״ז:11). חיים אלה יזמנו לאנשים את ההזדמנות ללמוד על יצירות כפיו של יהוה. כמו כן, יהיה בידם הזמן לפיתוח כישורים ולהתעסקות בתחומי מחקר ובעיסוקים מרתקים שונים שהיום לא נותר לנו אלא רק לחלום עליהם.
ד״ר אוברי דה גריי, גנטיקאי מאוניברסיטת קימבריג’ העוסק במחקר להארכת תוחלת החיים, מעיר: ”אנשים המצוידים בהשכלה טובה ובזמן הדרוש להשתמש בה, לעולם אינם משתעממים ואינם מעלים בדעתם שאי פעם לא יהיו להם תחומי עיסוק חדשים”. גדולה מזו, על־פי דבר־אלוהים שנכתב בהשראת רוח הקודש, ”לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף” (קהלת ג׳:11).