דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר ישעיהו — חלק א׳
”את מי אשלח, ומי ילך לנו?” שואל יהוה אלוהים. ישעיהו בן אמוץ נענה להזמנתו ואומר: ”הנני! שלחני!” (ישעיהו א׳:1; ו׳:8) מרגע זה הוא מתמנה לנביא. פעילותו הנבואית של ישעיהו מתועדת במקרא, בספר הנושא את שמו.
הספר, שנכתב בידי ישעיהו הנביא עצמו, סוקר תקופה של 46 שנה — מ־778 לפה״ס בערך ועד אחרי 732 לפה״ס. הספר כולל משאות ומשפטים נגד יהודה, ישראל והעמים שמסביב, אך הנושא המרכזי שלו הוא ’ישועתו של יהוה אלוהים’ (ישעיהו כ״ה:9). למעשה, משמעות שמו של ישעיהו הוא ”יהוה ישע”. מאמר זה ידון בנקודות בולטות מישעיהו א׳:1 עד ל״ה:10.
”שאר יָשוּב”
(ישעיהו א׳:1 עד י״ב:6)
המקרא אינו מציין אם המסר הנבואי שבחמשת הפרקים הראשונים של הספר נמסר לפני שישעיהו התמנה לנביא או לאחר מכן (ישעיהו ו׳:6–9). אך מה שברור מעל לכל ספק הוא שיהודה וירושלים חולות מבחינה רוחנית ”מכף רגל ועד ראש” (ישעיהו א׳:6). עבודת אלילים פושה בכל עבר. המנהיגים מושחתים. הנשים יהירות. העם אינו עובד את אלוהי האמת כרצוי בעיניו. ישעיהו נשלח ללכת ולדבר שוב ושוב באוזני חסרי הבינה ומואסי הדעת.
הכוחות המשולבים של ישראל וארם מאיימים לפלוש ליהודה. ישעיהו וילדיו משמשים ”לאותות ולמופתים” בידי יהוה, כדי להבטיח ליהודה שהברית בין ארם לישראל תיכשל (ישעיהו ח׳:18). ואולם, שלום נצחי יתקיים רק באמצעות שלטונו של ’שר השלום’ (ישעיהו ט׳:5, 6). יהוה ידרוש דין וחשבון מאשור שהייתה כ’שבט אפו’. בסופו של דבר תוגלה יהודה, אך יהיה ”שאר ישוּב”, כלומר תהיה שארית אשר תשוב (ישעיהו י׳:5, 21, 22). צדק מוחלט ייכון תחת שלטונו של ”חוטר מגזע ישי” (ישעיהו י״א:1).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:8, 9 — באיזה מובן ”נותרה בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במִקְשָה”? הכוונה היא שבמהלך פלישתה של אשור תיראה ירושלים פגיעה מאוד, בדומה לסוכה העומדת בכרם או לצריף מט ליפול במקשת מלפפונים. אלא שיהוה נחלץ לעזרתה ואיננו מרשה שגורלה יהיה כגורלן של סדום ועמורה.
א׳:18 — מה כוונת המילים: ”לכו נא וניווכחה”? אין זו הזמנה להתדיין ולהגיע להסכמה על־ידי ויתורים הדדיים. כוונת הפסוק היא שיהוה, שופט הצדק, נותן לישראל הזדמנות להשתנות ולטהר את עצמה.
ו׳:8א — מדוע המילה ”אשלח” מוזכרת בגוף ראשון יחיד, ולאחר מכן מופיעה המילה ”לנו” בלשון רבים? הפועל ”אשלח” מתייחס ליהוה אלוהים. כינוי השם ”לנו” בלשון רבים מצביע על ישות נוספת הנמצאת עם יהוה. ישות זו היא, כמובן, ”בנו יחידו” (יוחנן א׳:14; ג׳:16).
ו׳:11 — לְמה התכוון ישעיהו בשאלתו: ”עד מתי, אדני”? ישעיהו לא שאל עד מתי הוא צריך להשמיע את המסר של יהוה באוזני העם האדיש. הוא ביקש לדעת עד מתי המצב הרוחני הירוד של העם ימשיך להמיט קלון על שם אלוהים.
ז׳:3, 4 — מדוע הושיע יהוה את המלך המרושע אחז? מלכי ארם וישראל זממו להדיח את אחז מלך יהודה מכיסאו ולהמליך במקומו שליט בובה, את בן טבאל שלא היה מצאצאי דוד. מזימה שטנית זו עלולה הייתה לסכל את מימוש ברית המלכות שנכרתה עם דוד. יהוה הושיע את אחז כדי לשמר את השושלת שדרכה עתיד היה לבוא ’שר השלום’ המובטח (ישעיהו ט׳:5).
ז׳:8 — כיצד ”יֵחַת [יתנפץ לרסיסים] אפרים” בתוך 65 שנה? הגליית תושבי ממלכת עשרת השבטים ואכלוס הארץ מחדש בנוכרים החלו ”בימי פקח מלך ישראל”, זמן קצר לאחר שניבא על כך ישעיהו (מלכים ב׳. ט״ו:29). התהליך נמשך זמן רב עד ימי אֵסַר חַדוֹן מלך אשור, בנו ויורשו של סנחריב (מלכים ב׳. י״ז:6; עזרא ד׳:1, 2; ישעיהו ל״ז:37, 38). במשך 65 השנים המוזכרות בישעיהו ז׳:8, העבירו האשורים אוכלוסיות משומרון ואליה.
י״א:1, 10 — כיצד ישוע המשיח יכול להיות ”חוטר מגזע ישי” וגם ”שורש ישי”? (רומים ט״ו:12) ישוע יצא ”מגזע ישי” במובן זה שהיה צאצאו של ישי דרך דוד בנו (מתי א׳:1–6; לוקס ג׳:23–32). ואולם, הכתרתו למלך הביאה לשינוי. מתוקף כוחו וסמכותו להעניק לעושי רצון אלוהים חיי נצח עלי אדמות, הופך ישוע להיות ”אביעד” לאבות אבותיו (ישעיהו ט׳:6). אם כן, ישוע הוא גם ה”שורש” של אבות אבותיו וביניהם ישי.
לקחים עבורנו:
א׳:3. אם אנו מסרבים לחיות בהתאם לדרישותיו של בוראנו, משמע הדבר שאנו יודעים פחות משור וחמור. מאידך, אם אנו מעריכים את כל מה שיהוה עושה עבורנו לא נרשה לעצמנו לנהוג בחוסר הבנה ולנטוש אותו.
א׳:11–13. טקסי דת מעושים ותפילות פורמליות מוגיעים את יהוה. מעשינו ותפילותינו צריכים לנבוע מהמניעים הנכונים.
א׳:25–27; ב׳:2; ד׳:2, 3. השארית שגילתה חרטה שבה לירושלים. השיבה ושיקום עבודת האל האמיתית ציינו את תום ימי השעבוד וימי שיממונה של יהודה. יהוה חס על חוטאים המגלים חרטה.
ב׳:2–4. אם אנו נלהבים בהכרזת בשורת המלכות ובפעילות עשיית התלמידים, אנו עוזרים לאנשים מארצות רבות ללמוד דרכי שלום ולרדוף שלום.
ד׳:4. יהוה ירחץ, כלומר יסיר, את הזוהמה המוסרית ואת אשמת הדמים.
ה׳:11–13. מי שאינו מגלה איפוק ומתינות בענייני בילויים מתנהג מבלי דעת (רומים י״ג:13).
ה׳:21–23. על זקני־הקהילה, או המשגיחים, להימנע מלהיות ”חכמים בעיניהם”. עליהם גם לגלות מתינות ’בשתיית יין’ ולא לשאת פנים.
י״א:3א. דוגמתו ותורתו של ישוע מוכיחות שיראת יהוה מביאה שמחה.
”ירחם יהוה את יעקב”
(ישעיהו י״ג:1 עד ל״ה:10)
פרקים י״ג עד כ״ג הם משאות, כלומר, מסרים נבואיים נגד העמים. אך לשבטי ישראל נאמר: ’כי יהוה ירחם את יעקב’ ויאפשר להם לחזור למולדתם (ישעיהו י״ד:1). לצד הנבואה על שממת יהודה המתוארת בפרקים כ״ד עד כ״ז יש גם הבטחת שיקום. יהוה זועם על ”שיכורי אפרים [ישראל]” בשל הברית שכרתו עם ארם, ועל ’כוהני ונביאי’ יהודה משום שרצו לכרות ברית עם אשור (ישעיהו כ״ח:1, 7). קריאת ”הוי” נשמעת על ”אריאל [ירושלים]”, מכיוון שתושביה ’ירדו מצרים’ כדי לחסות בצילה (ישעיהו כ״ט:1; ל׳:1, 2). ואולם על־פי הנבואה, כל מי שיגלו אמונה ביהוה ייוושעו.
בדומה ’לכפיר הנוהם על טרפו’, יגן יהוה על ”הר ציון” (ישעיהו ל״א:4). כמו כן מובטח: ”הן לצדק ימלוך מלך” (ישעיהו ל״ב:1). האופן שבו נוהגים האשורים ביהודה גורם אפילו ל”מלאכי [שליחי] שלום” למרר בבכי, אך יהוה מבטיח שעמו יירפא ’ועוונם ייסלח להם’ (ישעיהו ל״ג:7, 22–24). נאמר: ”קֶצֶף ליהוה על כל הגויים, וחימה על כל צבאם” (ישעיהו ל״ד:2). יהודה לא תישאר שוממה. ”ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת” (ישעיהו ל״ה:1).
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ג:17 — באיזה מובן לא חשבה מָדָי כסף ולא חפצה בזהב? בעיני המדים והפרסים תהילת הכיבושים הייתה חשובה משלל המלחמה. לדוגמה, כורש נתן לשבי ציון את כלי הזהב והכסף שבזז נבוכדנאצר ממקדש יהוה.
י״ד:1, 2 — באיזה מובן משרתי יהוה היו ”שובים לשוביהם” ”ורדו בנוגשיהם”? הנבואה התגשמה בדניאל שהחזיק במשרה בכירה בבבל תחת שלטון המדים והפרסים, באסתר שהפכה למלכת פרס, במרדכי ששימש כשר בכיר באימפריה הפרסית ובאחרים כדוגמתם.
כ׳:2–5 — האם ישעיהו באמת התהלך ערום במשך שלוש שנים? ישעיהו התהלך ככל הנראה ללא בגד עליון (שמואל א׳. י״ט:24).
כ״א:1 — מהו ”מדבר ים”? זהו כינוי לבבל. היא אומנם הייתה מרוחקת מאוד מהים, אך מדי שנה עלו מֵי הפרת והחידקל על גדותיהם, הציפו את האזור ויצרו ”ים” ביצתי.
כ״ד:13–16 — באיזה מובן יהיו היהודים ”בתוך העמים, כנוקף זית, כעוללות אם כָּלָה בציר”? בדומה לפירות בודדים הנותרים על העץ לאחר הקטיף או על הגפן לאחר הבציר, רק מתי מעט ישרדו את חורבן ירושלים ויהודה. בכל מקום שאליו יוגלו הניצולים, אם ב”אורים [בבל שבמזרח]” ואם ב”איי הים [התיכון]”, הם יהללו את יהוה.
כ״ד:21 — מי הם ”צבא המרום” ו”מלכי האדמה”? ”צבא המרום” מתייחס ככל הנראה לכוחות רוחניים רעים. לפיכך, ”מלכי האדמה” הינם שליטים בשר ודם הנתונים להשפעתם החזקה של השדים (יוחנן א׳. ה׳:19).
כ״ה:7 — מה הוא ”הלוט [המעטה] הלוט על כל העמים” ומה היא ”המסיכה הנסוכה על כל הגויים”? דימויים אלה מתייחסים לשני אויבים גדולים של האנושות — חטא ומוות.
לקחים עבורנו:
י״ג:20–22; י״ד:22, 23; כ״א:1–9. דברו הנבואי של יהוה תמיד מתגשם, וכך היה ביחס לבבל.
י״ז:7, 8. אף־על־פי שרוב רובו של עם ישראל לא הקשיב, היו ביניהם יחידים שנשאו עיניהם אל יהוה. בדומה לכך, יש בנצרות אנשים שמאמצים ללבם את בשורת המלכות.
כ״ח:1–6. ישראל תיפול לידי אשור אך אלוהים ידאג לכך שהנאמנים יינצלו. משפטי יהוה אינם מותירים את הצדיקים ללא תקווה.
כ״ח:23–29. יהוה מתקן את ישרי הלב, איש איש לפי צרכיו ונסיבותיו.
ל׳:15. כדי להיוושע עלינו להראות אמונה ’בנחת’, כלומר, לא לחפש ישועה בתוכניות שיוזמים בני אדם. אם נהיה ”בהשקט”, זאת אומרת ללא פחד, נוכיח שאנו סומכים על יהוה שיגן עלינו.
ל׳:20, 21. אנו ’רואים’ את יהוה ו’שומעים’ את קול ישועתו בכך שאנו שמים לב למה שהוא אומר דרך דברו המקרא ודרך ”העבד הנאמן” והנבון (מתי כ״ד:45).
נבואות ישעיהו מחזקות את בטחוננו בדברו של אלוהים
עד כמה עלינו להיות אסירי תודה על המסר האלוהי שמכיל ספר ישעיהו! הנבואות שהתגשמו מחזקות את בטחוננו ש’הדבר אשר יוצא מפי יהוה לא ישוב אליו ריקם’ (ישעיהו נ״ה:11).
מה באשר לנבואות משיחיות כגון אלו שבישעיהו פרקים ט׳:6 ו־י״א:1–5, 10? האין הן מחזקות את אמונתנו באמצעי שסיפק יהוה לישועתנו? הספר מכיל גם נבואות שהתגשמותן העיקרית היא בימינו ונבואות שעוד עתידות להתגשם (ישעיהו ב׳:2–4; י״א:6–9; כ״ה:6–8; ל״ב:1, 2). ספר ישעיהו הוא ראיה נוספת לכך ש”דבר האלוהים חי”! (עברים ד׳:12).
[תמונה בעמוד 8]
ישעיהו וילדיו היו ”לאותות ולמופתים בישראל”
[תמונה בעמודים 8, 9]
ירושלים עתידה הייתה להיראות ”כסוכה בכרם”
[תמונה בעמוד 10]
כיצד בני עמים שונים לומדים ’לכתת את חרבותם לאיתים’?