שאלות של קוראים
האם הכתוב במשלי כ״ב:6 הוא ערובה לכך שילדים משיחיים המחונכים היטב לא ינטשו את דרך יהוה?
הפסוק אומר: ”חנוך לנער על־פי דרכו; גם כי יזקין לא יסור ממנה”. כשם שקושרים שתיל רך למוט סומך כדי שיצמח בצורה הרצויה, כך גדלים הסיכויים שילדים המחונכים היטב ימשיכו לשרת את יהוה בבגרותם. כפי שכל הורה יודע, חינוך ילדים דורש זמן רב ומאמצים ניכרים. אם כן, כדי שילדיהם יהפכו לתלמידי המשיח על ההורים להדריכם, להוכיחם, לעודדם וללמדם, ובנוסף להציב להם דוגמה אישית טובה. עליהם לעשות זאת בעקביות ובאהבה במשך שנים ארוכות.
אך כאשר ילד מפסיק לשרת את יהוה, האם זה אומר שהחינוך שקיבל היה לוקה בחסר? במקרים מסוימים ההורים לא עשו די כדי לגדל את ילדיהם במוסר יהוה ובתוכחתו (אפסים ו׳:4). מצד שני, הפסוק אינו ערובה לכך שחינוך טוב יצמיח ילדים שישרתו את אלוהים בנאמנות. ההורים אינם יכולים לעצב את הילד בדיוק כפי שהיו רוצים. בדומה למבוגרים, גם לילדים יש בחירה חופשית וגם הם צריכים בסופו של דבר לבחור באיזו דרך להתהלך (דברים ל׳:15, 16, 19). חרף המאמצים השקדניים ביותר מצד ההורים, יש ילדים החדלים להיות נאמנים ליהוה, בדומה לשלמה אשר כתב את הפסוק הנידון. אפילו ליהוה היו בנים שהפרו את נאמנותם.
לפיכך, אין להקיש מהפסוק שבכל מקרה ומקרה הילד ”לא יסור ממנה”, אלא שכך יהיה ברוב המקרים. עד כמה צריך הדבר לעודד את ההורים! עליהם לשאוב כוח מהידיעה שמאמציהם השקדניים לחנך את ילדיהם בדרכו של יהוה, יניבו פרי. מאחר שיש להורים תפקיד חשוב והשפעה רבה, המקרא מעודד אותם להתייחס לתפקידם בכובד ראש (דברים ו׳:6, 7).
גם אם הילדים יחדלו לשרת את יהוה, חשוב שההורים אשר חינכו אותם במסירות, ימשיכו לקוות שילדיהם יתעשתו. לאמת המקראית כוח השפעה רב, והחינוך שמעניקים ההורים אינו נשכח במהרה (תהלים י״ט:8).