”נבדלים בשפה — מאוחדים באהבה”
ישועה. שחרור. גאולה. משך מאות שנים מייחלים בני האדם להקלה מקשיים ומדאגות. כיצד נוכל להתמודד עם בעיות החיים? האם אכן תהיה ישועה? ואם כן, כיצד?
זה היה הרעיון המרכזי בסדרת הכינוסים המחוזיים בני שלושה ימים שארגנו עדי־יהוה, החל ממאי 2006. הנושא היה ”קרובה הישועה!”
בתשעה מהכינוסים הללו נכחו אלפי נציגים מארצות שונות. הם נערכו ביולי ובאוגוסט 2006 בפראג, בירת צ׳כיה; בברטיסלבה, בירת סלובקיה; בחוֹז’וּב ובפוזנן, פולין;a ובחמש ערים בגרמניה — דורטמוּנד, פרנקפורט, המבורג, לייפציג ומינכן. סך הנוכחים בכינוסים הללו עלה על 000,313.
איזו אווירה שררה בכינוסים? במה הבחינו צופים מהצד? ומה חשו הנוכחים בכינוסים עם סיומם?
הכנות
הן המבקרים והן העדים המקומיים ציפו בהתלהבות למאורעות הרוחניים שידעו שייחרטו בזכרונם. זו הייתה משימה כבירה לארגן עבור באי הכינוס מקומות לינה מתאימים. בשביל הכינוס בחוז׳וב, למשל, פתחו עדים מפולין את ביתם לכ־000,13 אורחים ממזרח אירופה. בכינוס הזה היו נציגים מאוזבקיסטן, אוקראינה, אסטוניה, ארמניה, ארצות־הברית, בלרוס, גאורגיה (גרוזיה), טג׳יקיסטן, טורקמניסטן, לטביה, ליטא, מולדובה, קזחסטן, קירגיסטן ורוסיה.
על רבים מבאי הכינוס היה לתכנן את מסעם חודשים מראש. טטיאנה, מבשרת בשירות מורחב מקמצ׳טקה, חצי אי ברוסיה הממוקם מצפון־מזרח ליפן, החלה לחסוך לנסיעה שנה מראש. היה עליה לעבור כ־500,10 ק״מ. קודם היא טסה במשך 5 שעות, אחר כך היא נסעה ברכבת קרוב לשלושה ימים, ולבסוף היא נסעה 30 שעות באוטובוס לחוז׳וב.
אלפים התנדבו לעבוד לפני הכינוס ולהכין את האיצטדיונים ואת האזורים סביבם לעבודת אלוהים (דברים כ״ג:15). נתייחס רק לדוגמה אחת: בעיר לייפציג עשו העדים המקומיים עבודה טובה בנקיון האיצטדיון והבטיחו לעשות זאת שוב בתום הכינוס. תודות לכך, הוציאו מנהלי האיצטדיון מחוזה השכירות את הסעיף הדורש סכום רב של כסף עבור הוצאות הניקיון.
הזמנות
ברחבי העולם כולו פרסמו קהילות את סדרת הכינוסים ”קרובה הישועה!” אותם אנשים שהיו עתידים לנכוח בכינוסים המיוחדים הללו פרסמו אותם בהתלהבות רבה. הם עשו זאת עד השעות המאוחרות של הערב שלפני הכינוס. האם מסירותם הניבה תוצאות טובות?
עד־יהוה מפולין בשם בוגדן פגש איש קשיש שרצה להגיע לכינוס אבל אמר שקצבת הפנסיה הזעומה שהוא מקבל לא תספיק לו כדי לנסוע 120 ק״מ לחוז׳וב. הסתבר שנשאר מושב ריק באוטובוס ששכרה הקהילה המקומית. בוגדן מספר: ”אמרנו לאיש שהוא יוכל לבוא איתנו ללא תשלום אם יגיע לנקודת היציאה בשעה 30:5 בבוקר”. אותו אדם נענה להזמנה ונכח בכינוס. מאוחר יותר הוא כתב לאחים: ”אחרי הכינוס הזה אני נחוש להיות אדם טוב יותר”.
אדם בפראג, שלן באחד המלונות שאירחו את באי הכינוס מבריטניה, אמר לעדים ערב אחד שגם הוא הגיע לתוכנית באותו היום. מדוע הוא החליט לבוא? הוא אמר שלאחר שקיבל ברחובות העיר הזמנות מעשרה מבשרים שונים, הוא היה חייב לבוא! הדבר הותיר בו רושם עז והוא השתוקק ללמוד יותר (טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4).
תוכנית רוחנית מעמיקה
התוכנית דנה בדרכי התמודדות עם בעיות שונות. עצות מקראיות חד־משמעיות הסבירו כיצד לפתור את הבעיות הללו או כיצד לשאת ולסבול אותן.
עידוד מקראי ניתן לאנשים המוטרדים מגילם המופלג, מבריאות לקויה, מאובדן של יקיריהם או מבעיות אישיות אחרות, והעניק להם תקווה וגישה חיובית יותר לחיים (תהלים ע״ב:12–14). זוגות נשואים והורים האזינו לעצות מקראיות בנוגע לחיי נישואין מאושרים וגידול מוצלח של ילדיהם (קהלת ד׳:12; אפסים ה׳:22, 25; קולוסים ג׳:21). גם המשיחיים הצעירים אשר מחד חשופים ללחץ חברתי לא בריא בבית־הספר, ומאידך חשופים לעצות נבונות מדבר־אלוהים בבתיהם ובקהילה, קיבלו עצות מעשיות באשר להתמודדות עם לחץ חברתי ובאשר לדרכים שבהן יוכלו ’לברוח מתאוות הנעורים’ (טימותיאוס ב׳. ב׳:22).
אגודת אחים בינלאומית אמיתית
בהתאספויותיהם מקבלים עדי־יהוה הדרכה מעשית מהמקרא דרך קבע (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). ואולם, הגוון הבינלאומי, הוא שהפך את סדרת הכינוסים הזאת ליוצאת דופן. בכל הכינוסים המיוחדים הוצגה אותה תוכנית בשפות שונות. בכל יום הגישו חברים בגוף המנהל של עדי־יהוה נאומים, ודיווחים מארצות אחרות עוררו עניין מיוחד במאזינים. חלקים אלה תורגמו לשפותיהן של הקבוצות השונות שנכחו בכינוסים.
הנוכחים השתוקקו להכיר את אחיהם ואחיותיהם מארצות אחרות. ”ההבדלים בשפה אינם מהווים בעיה של ממש”, אמר אחד מהם. ”ההיפך הוא הנכון, הם רק מוסיפים לאווירה. האורחים הגיעו אלינו ממספר תרבויות, אך כולם היו מאוחדים באותה אמונה”. הנוכחים בכינוס במינכן סיכמו זאת במילים: ”נבדלים בשפה — מאוחדים באהבה”. ללא תלות במקום הולדתם או בשפתם, הם חשו שהם נמצאים בקרב ידידי אמת — אחים ואחיות רוחניים (זכריה ח׳:23).
הבעת רגשי תודה
מזג האוויר בחן את רוחם ואת כוח עמידתם של באי הכינוסים בפולין. לא רק שרוב הזמן היה גשום, גם היה די קריר — כ־14 מעלות. אח מארצות־הברית ציין: ”זו הפעם הראשונה שמזג האוויר היה כל כך גרוע ושהיה לי כל כך קר בכינוס. וגם לא הבנתי הרבה מהתוכנית. אבל האווירה הבינלאומית המדהימה, הרוח הנפלאה וקבלת האורחים הבלתי רגילה פיצו על הכול. הכינוס הזה היה בלתי נשכח!”
מאורע בלתי נשכח עבור דוברי השפה הפולנית, היה ההודעה על יציאתה לאור של האנציקלופדיה הבנה מכתבי־הקודש — גמול נפלא על עמידתם בקור ובגשם. גם הוצאת הספר החדש חייה בציפייה דרוכה ליום יהוה שימחה את באי הכינוסים ”קרובה הישועה!”
רבים מהנוכחים יזכרו את הכינוס מסיבות אחרות. קריסטינה, אחות מצ׳כיה, התנדבה ללוות אוטובוס של אחים מארץ אחרת. היא מספרת: ”כשנפרדנו, אחות אחת לקחה אותי הצידה, חיבקה אותי ואמרה: ’הרגשתי שמטפלים בי כל כך טוב! הבאתם לנו אוכל ישר למושבים שלנו, ואפילו סיפקתם מים לשתייה. הרבה תודות על האהבה וההקרבה העצמית שגיליתם’”. היא התייחסה לאספקת ארוחת הצהריים שיועדה לנוכחים מארצות אחרות. ”זו הייתה עבודה שאף פעם לא התנסינו בה”, אמר אח אחד. ”המשימה הייתה לספק כל יום קרוב ל־500,6 ארוחות צהריים. זה היה מרגש לראות רבים, וביניהם ילדים, מתנדבים לעזור”.
אחות שנסעה מאוקראינה לכינוס בחוז׳וב אמרה: ”האהבה, הדאגה והנדיבות מצד אחינו לאמונה הותירו בנו רושם בל יימחה. אין לנו מספיק מילים לבטא עד כמה אנו אסירי תודה”. אניקה בת ה־8 מפינלנד כתבה למשרד הסניף של עדי־יהוה בפולין: ”הכינוס היה נפלא יותר ממה שיכולתי לדמיין. זה מצויין להיות חלק מהארגון של יהוה כי אז יש חברים בכל העולם!” (תהלים קל״ג:1).
צופים מהצד מגיבים
עוד לפני שהחלו הכינוסים, אורגנו סיורים לאחים שבאו מארצות אחרות. באזור הכפרי של בווריה, עצרו המטיילים באולמי מלכות, שם קיבלו אותם העדים המקומיים. מדריכת טיולים אחת, שלא הייתה עדת־יהוה, התרשמה מאוד מביטויי החיבה בין האחים. ”באוטובוס, בדרכנו חזרה למלון”, דיווח אח אחד, ”המדריכה אמרה שהיינו שונים מאוד מקבוצות אחרות. התלבשנו יפה וכולם שיתפו פעולה עם האחראים. לא היו קללות או מהומות. היא נדהמה למראה האנשים הזרים שיכלו בקלות להפוך לחברים טובים”.
אח שעבד במחלקת שירותי מידע בכינוס בפראג מספר: ”ביום ראשון בבוקר, השוטר האחראי על קבוצת השוטרים שהיו בכינוס ביקר אותנו. הוא ציין שהאזור כולו היה שליו ושאין לו מה לעשות. הוא גם הזכיר שכמה מהתושבים המקומיים ביקשו לדעת על אופי התוכנית. כשהוא הזכיר את עדי־יהוה, הם בדרך כלל נרתעו. אך הוא אמר להם: ’אילו אנשים היו מגיעים למחצית מרמת ההתנהגות של עדי־יהוה לא היה צורך בשוטרים’”.
רבים כבר נושעו!
דבר־אלוהים, המקרא, מגשר בין תרבויות ומאחד את המשיחיים בקשר של שלום (רומים י״ד:19; אפסים ד׳:22–24; פיליפים ד׳:7). סדרת הכינוסים המיוחדים ”קרובה הישועה!” הוכיחה זאת. עדי־יהוה כבר נושעו מבעיות רבות שמייסרות כיום את העולם. למשל, כמעט שאין עוד ביניהם חוסר סובלנות, אגרסיביות וגזענות, והם חדורי ציפייה ליום שבו ישתחרר העולם כולו מהבעיות האלו.
הנוכחים בכינוסים טעמו באופן אישי מהאחדות שיש בין עדים מארצות ומתרבויות שונות. הדבר בלט באופן מיוחד בתום הכינוסים. כולם מחאו כפיים, חיבקו חברים חדשים והצטלמו בפעם האחרונה (קורינתים א׳. א׳:10; פטרוס א׳. ב׳:17). מאושרים ובטוחים שקרובה הישועה מכל הבעיות והדאגות, חזרו האחים לבתיהם ולקהילותיהם עם נחישות מחודשת להחזיק בעוז ב”דבר החיים” שמאת אלוהים (פיליפים ב׳:15, 16).
[הערת שוליים]
a הנאומים שהגישו נואמים אורחים הועברו אלקטרונית לעוד שישה כינוסים בפולין ולכינוס נוסף בסלובקיה.
[תיבה/תמונה בעמוד 10]
עשרים ושש שפות מדברות כאחד
בכל תשעת הכינוסים הוצגה התוכנית בשפה המקומית. במהלך הכינוסים בגרמניה, ההרצאות הוגשו ב־18 שפות נוספות. בדורטמונד הוגשו נאומים בערבית, פרסית, פורטוגזית, ספרדית ורוסית; בפרנקפורט הוגשו נאומים באנגלית, צרפתית וסרבו־קרואטית; בהמבורג הוגשו נאומים בדנית, הולנדית, שבדית וטמילית; בלייפציג הוגשו הנאומים בסינית, פולנית וטורקית; ובמינכן הוגשו נאומים ביוונית, איטלקית ובשפת הסימנים הגרמנית. בכינוס בפראג הוגשו כל הנאומים בצ׳כית, אנגלית ורוסית. בברטיסלבה התוכנית הייתה באנגלית, הונגרית, סלובקית ושפת סימנים סלובקית. השפות בכינוס בחוז׳וב היו פולנית, רוסית, אוקראינית ושפת סימנים פולנית. ובפוזנן השפות היו פולנית ופינית.
עשרים ושש שפות בסך הכול! אכן, באי הכינוס נבדלו זה מזה בשפה, אך הם היו מאוחדים באהבתם.
[תמונה בעמוד 9]
אחים מקרואטיה שנכחו בכינוס בפרנקפורט שמחו לקבל את ”תרגום עולם חדש” בשפתם