מדוע הרשע ממשיך להתקיים?
”צדיק יהוה [אלוהים] בכל דרכיו”, נאמר במקרא (תהלים קמ״ה:17; ההתגלות ט״ו:3). בנוגע אליו, ציין הנביא משה: ”תמים [מושלם] פועלו, כי כל דרכיו משפט [צדק]. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). ”רחום וחנון יהוה”, כתוב ביעקב ה׳:11. אלוהים אינו מסוגל לגרום רע ואינו גורם רע.
התלמיד יעקב כתב: ”מי שמתנסה אל יאמר ’אלוהים מנסה אותי’, שכן אלוהים לא ינוסה ברע ואין הוא מנסה איש” (יעקב א׳:13). יהוה אלוהים אינו מנסה אנשים ברע ואינו מדיח אותם לבצע מעשים מרושעים. מי, אם כן, אשם ברשע ובסבל הנגרם בעטיו?
במי האשם?
את חלק מהאשמה לקיום הרשע תולה יעקב, אחד מכותבי המקרא, על בני האדם. הוא אומר: ”כל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו. אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא; והחטא כשיִשלם יוליד מוות” (יעקב א׳:14, 15). יש הפועלים על־פי תאוותיהם הפסולות. חשוֹב גם על החטא שירש האדם. בכוחו של החטא להעצים את התשוקות הפסולות ולגרור השלכות מרות (רומים ז׳:21–23). לאמיתו של דבר, החטא התורשתי ’מושל’ בבני האדם, כלומר משעבד אותם לבצע מעשים מרושעים המולידים סבל רב (רומים ה׳:21). בנוסף לכך, הרשעים יכולים להשפיע על אחרים לסור מדרך הישר (משלי א׳:10–16).
ואולם, הגורם העיקרי לרשע הוא השטן. הוא הוליד את הרשע. ישוע המשיח כינה את השטן ”הרָשָע” וכן ”שר העולם”, כלומר שר החברה האנושית המרושעת. האנושות בכללותה הולכת בעקבות השטן, הטוען כי יש להתעלם מדרכיו הישרות של יהוה אלוהים (מתי ו׳:13, ע״ח; יוחנן י״ד:30; יוחנן א׳. ב׳:15–17). ”העולם כולו נתון ביד הרָשָע”, נאמר ביוחנן א׳. ה׳:19 (ע״ח). למעשה, השטן ומלאכיו, ’מתעים את כל תבל’ וגורמים אך ורק ל”אוי”, כלומר לצער ולכאב (ההתגלות י״ב:9, 12). לפיכך, בצדק ניתן להפנות אצבע מאשימה אל השטן כאחראי העיקרי לרשע.
הכתוב בקהלת ט׳:11 מצביע על גורם נוסף לסבל ולמכאוב: ’עת ופגע יקרה את כולנו’. ישוע המשיח דיבר על אסון מסוים, שבו נפל מגדל על 18 איש והרגם (לוקס י״ג:4). הללו נפגעו מפני שהיו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. מקרים דומים קורים גם בימינו. למשל, לבנה עלולה להתנתק מראשו של מבנה גבוה ולפגוע בהולך רגל תמים. האם אלוהים יהיה אשם בכך? לא. מקרה כגון זה אינו מכוון או צפוי. ברוב המקרים, הדבר נכון גם כאשר מחלה פוקדת את אחד מחברי המשפחה, או כאשר מוות פתאומי מותיר אחריו יתומים ואלמנות.
נהיר, אם כן, שאלוהים איננו אחראי לרשע; והוא איננו גורם סבל. להיפך, מטרת יהוה היא למגר את הרשע ואת מי שעומד מאחוריו (משלי ב׳:22). לאמיתו של דבר, אלוהים יעשה יותר מזה. כתבי־הקודש מצהירים שמטרת אלוהים היא ”להפר”, באמצעות המשיח, ”את פעולות השטן” (יוחנן א׳. ג׳:8). הסדר העולמי הנוכחי — אשר חמדנות, שנאה ומעשי רשעה מונחים בבסיסו — יושמד. אלוהים אף ’ימחה כל דמעה מעיני כול’, ומכאן שהסבל יבוא לקיצו (ההתגלות כ״א:4). ברם, אתה עשוי לשאול: ’מדוע אלוהים לא פעל עד כה? מדוע הוא מניח לרשע ולסבל להתקיים עד ימינו אנו?’ המפתח לתשובה זו טמון בסיפור המקראי על אדם וחוה.
סוגיה חשובה עולה על הפרק
הסיבה לכך שאלוהים מניח לרשע להתקיים עד לימינו, קשורה לאירועים שהתרחשו בתחילת ההיסטוריה האנושית. מקרה שאירע אז העלה סוגיה חשובה בנוגע לבורא עצמו — סוגיה שלא ניתן היה ליישבה במהירות או בקלות. הבה ננתח את שקרה.
יהוה אלוהים ברא את האיש והאישה הראשונים מושלמים ושיכן אותם בגן עדן. הם קיבלו מתנה שהבדילה אותם מבעלי החיים — מתת הבחירה החופשית (בראשית א׳:28; ב׳:15, 19). כבני אדם בעלי בחירה חופשית, יכלו אדם וחוה להשתמש בשכלם ולבחור לאהוב את בוראם, לשרת אותו ולציית לו. מאידך הם יכלו לבחור להיות עצמאיים, ובמזיד להמרות את פי אלוהים.
על מנת לתת לאדם וחוה הזדמנות להוכיח את אהבתם כלפיו, הציב להם אלוהי האמת הגבלה אחת. הוא ציווה על אדם: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17). אם אדם וחוה לא יאכלו מפרי העץ הזה הם ימשיכו ליהנות מחסדו של אלוהים, לתועלתם ולתועלת משפחתם העתידית. האם יישמעו לצו?
המקרא מספר לנו את שאירע. השטן, שהשתמש בנחש כדוברו, ניגש לחוה ואמר: ”אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?” לאחר שחזרה חוה על הצו שנתן אלוהים, השיב לה השטן: ”לא מות תמותון. כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע”. לאחר מכן, נראה העץ בעיני חוה כה נחשק שהיא ’לקחה מפריו ואכלה’. הכתוב ממשיך: ”ותיתן גם לאישהּ עימה ויאכל” (בראשית ג׳:1–6). אם כן, גם אדם וגם חוה ניצלו לרעה את הבחירה החופשית. הם לא נשמעו לצו אלוהים ובכך חטאו.
האם אתה מבין את חומרת הדבר? השטן סתר את מה שאמר אלוהים לאדם. דבריו של השטן רמזו שאדם וחוה אינם זקוקים ליהוה כדי להחליט עבורם מה טוב ומה רע. קריאת התיגר של השטן הטילה אפוא ספק בצדקת שלטונו של יהוה על האדם, וכן בבסיס החוקי של שלטון זה. לפיכך, הסוגיה הכה חשובה שהעלה השטן, הייתה צדקת ריבונותו של יהוה. כיצד הגיב אלוהי האמת על קריאת התיגר הזו?
נדרש מספיק זמן
ליהוה היה הכוח להשמיד את שלושת המורדים — את השטן, את אדם ואת חוה. אין ספק שאלוהים היה חזק מהם. אולם השטן לא ערער על כוחו של אלוהים. תחת זאת, הוא ערער על זכותו של יהוה לשלוט. הסוגיה השפיעה על היצורים בעלי הבחירה החופשית. היה עליהם לראות כי יש להשתמש בצורה נכונה במתת הבחירה החופשית — במסגרת הגבולות הפיזיים, המוסריים והרוחניים שהתווה אלוהים. ואם לא ינהגו כך צפויות תוצאות מרות, בדיוק כשם שאדם הקופץ מגג בניין גבוה, תוך התעלמות מחוק הכבידה, ייפצע פציעות קשות (גלטים ו׳:7, 8). כל היצורים התבוניים יצאו נשכרים אם ייווכחו בעצמם בפרי הבאושים הנובע מבחירת קו פעולה עצמאי המתנער מחוקי אלוהים. לשם כך נדרש זמן.
ניתן להמחיש מדוע נדרש זמן כדי ליישב מספר סוגיות, בדוגמה הבאה: נניח שאב למשפחה אחת מזמין אב אחר לתחרות כדי לקבוע מי החזק מביניהם. הסוגיה יכולה להיפתר במהרה. ניתן למדוד כוח באמצעות הרמת אבנים. האב שיצליח להרים את האבן הכבדה ביותר ייחשב לאיש החזק ביותר מבין השניים. אך, נניח שקריאת התיגר מקפלת בתוכה את השאלות איזה אב באמת אוהב את ילדיו, והאם גם הם אוהבים אותו. או, ייתכן שמה שעומד על הפרק הוא, איזה אב נוהג בבני ביתו בדרך הטובה ביותר? לא הפגנת כוח ולא מילים בלבד אין בהן די כדי להוכיח זאת. על מנת ליישב את הסוגיות הללו מן ההכרח שיחלוף מספיק זמן, נדרשת אבחנה יסודית וכן הסקת מסקנות נכונות.
מה הוכיח מבחן הזמן?
מאז ערער השטן על זכותו של אלוהים לשלוט, חלפו כ־000,6 שנה. מה הוכיחה ההיסטוריה? שים לב לשני היבטים בטענתו של השטן נגד אלוהים. השטן אמר בעזות מצח לחוה: ”לא מות תמותון” (בראשית ג׳:4). באומרו שאדם וחוה לא ימותו אם יאכלו מהפרי האסור, למעשה כינה השטן את יהוה שקרן. האשמה חמורה ביותר! אם אלוהים אינו דובר אמת בעניין זה, כיצד ניתן יהיה לבטוח בו בדברים אחרים? אולם, מה הוכיח מבחן הזמן?
אדם וחוה סבלו ממחלות, מכאב, מזקנה ולבסוף מתו. ”כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלושים שנה, וימות”, נאמר במקרא (בראשית ג׳:19; ה׳:5). ומאדם, עברה ירושה עלובה זו לכל המין האנושי (רומים ה׳:12). מבחן הזמן הוכיח שהשטן ”שקרן הוא ואבי השקר”, והראה שיהוה הוא ”אל אמת” (יוחנן ח׳:44; תהלים ל״א:6).
בנוסף, השטן אמר לחוה: ”יודע אלוהים כי ביום אכלכם [מהעץ האסור] ונפקחו עיניכם והייתם [גם חוה וגם אדם] כאלוהים, יודעי טוב ורע” (בראשית ג׳:5). בהשתמשו במילים ערמומיות, הציג השטן בפני המין האנושי הזדמנות מדומה להיות עצמאיים. מתוך כוונה להתעות, רמז השטן שייטב יותר לבני האדם אם יהיו עצמאיים ויתנערו מחוקי אלוהים. האם טענתו הוכחה כנכונה?
במהלך ההיסטוריה כולה מעצמות קמו ונפלו. כל צורת שלטון שניתן להעלות על הדעת, נוסתה. ואולם, שוב ושוב פוקדות את המשפחה האנושית צרות איומות. ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”, הסיק בחוכמה אחד מכותבי המקרא לפני כ־000,3 שנה (קהלת ח׳:9). ”לא לאיש הולך והָכין את צעדו”, כתב ירמיהו הנביא (ירמיהו י׳:23). אפילו הישגים מדעיים וטכנולוגיים מהשנים האחרונות אינם סותרים את אמיתות המילים הללו. חלוף הזמן רק הוכיח שאבחנות אלו הן אמת לאמיתה.
כיצד תנהג?
פרק הזמן שחלף ברשות אלוהים, הוכיח שהשטן טעה בסוגיית צדקת ריבונותו של יהוה. יהוה אלוהים הוא הריבון האבסולוטי של היקום. יש לו הזכות לשלוט על ברואיו, וצורת שלטונו היא הטובה ביותר. היצורים השמימיים, שחיים לפני ולפנים תחת שלטון אלוהים, מאשרים זאת ומצהירים: ”לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכול וברצונך היו ונבראו” (ההתגלות ד׳:11).
מהי עמדתך באשר לסוגיית שלטונו של אלוהים? האם אתה מסכים שאלוהים ראוי למשול עליך? אם תשובתך חיובית, עליך להכיר בריבונות יהוה. תוכל לעשות כן אם תנהג על־פי האמיתוֹת והעצות הנפלאות שבדברו, המקרא, בכל היבט והיבט בחייך. ”האלוהים הוא אהבה”, חוקיו ומצוותיו נובעים מתוך אהבתו לברואיו (יוחנן א׳. ד׳:8). יהוה אינו שולל מאיתנו דברים שהם לתועלתנו. לפיכך, זכור את העצה הכתובה במקרא: ”בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך” (משלי ג׳:5, 6).
[תמונה בעמוד 7]
ביכולתך לבחור בשלטון אלוהים על־ידי כך שתלמד את המקרא ותיישם את מה שנאמר בו
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
Jeroen Oerlemans/Panos Pictures ©