יונתן — ”‏עִם אלוהים עשה”‏

בנו של ראשון מלכי ישראל מבקר אצל אדם מבוקש במקום מחבואו.‏ ”‏אל תירא”‏,‏ הוא אומר לו,‏ ”‏כי לא תמצאך יד שאול אבי,‏ ואתה תמלוך על ישראל,‏ ואנוכי אהיה לך למשנה”‏ (‏שמואל א׳.‏ כ״ג:‏17‏)‏.‏

זהו יונתן והאיש המבוקש הוא דוד.‏ אילו יונתן לא היה מוצא את מותו זמן קצר לאחר מכן,‏ סביר להניח שהיה הופך ליד ימינו של דוד.‏

הידידות בין יונתן לדוד הייתה יוצאת מגדר הרגיל.‏ למעשה,‏ יונתן עצמו היה אדם יוצא מגדר הרגיל.‏ כך חשבו גם בני דורו,‏ שכן אמרו אודותיו:‏ ”‏עִם אלוהים עשה”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏45‏)‏.‏ מדוע אמרו זאת?‏ באילו מעלות ניחן יונתן?‏ וכיצד סיפור חייו נוגע לך?‏

אנשי ישראל בצרה ומצוקה

כשיונתן הוזכר לראשונה במקרא,‏ היו בני ישראל בצרה ומצוקה.‏ הפלישתים חמסו את אדמתם ולא איפשרו להם להגן על עצמם (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏5,‏ 6,‏ 17–19‏)‏.‏

אלא שיהוה אמר כי לא ייטוש את עמו,‏ ויונתן האמין בכך באמונה שלמה.‏ על אביו שאול אמר אלוהים:‏ ’‏הוא יושיע את עמי מיד פלישתים’‏.‏ יונתן ידע בביטחון שמילים אלו תתקיימנה.‏ הוא עצמו כבר נחל ניצחון על הפלישתים כשעימו 000,‏1 לוחמים עברים שלא היו חמושים די הצורך.‏ כעת היה עם לבבו להסיר כליל את האיום הפלישתי (‏שמואל א׳.‏ ט׳:‏16;‏ י״ב:‏22;‏ י״ג:‏2,‏ 3,‏ 22‏)‏.‏

פשיטה נועזת

יונתן החליט לתקוף מוצב פלישתי ששכן סמוך למעבר מִכְמָש (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏23‏)‏.‏ כדי להגיע אליו היה עליו לטפס ”‏על ידיו ועל רגליו”‏.‏ אך הוא לא נרתע.‏ יונתן החליט לפשוט על המוצב,‏ רק הוא ונושא כליו עימו.‏ ”‏אולי יעשה יהוה לנו,‏ כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט”‏,‏ אמר יונתן לנושא כליו (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏6,‏ 13‏)‏.‏

שני הלוחמים חיכו לאות מיהוה.‏ הם יחשפו את עצמם בפני אנשי המוצב.‏ אם יאמרו הפלישתים:‏ ”‏דומו עד הגיענו אליכם!‏”‏ לא יעלו אליהם יונתן ונושא כליו.‏ אך אם יאמרו האויבים:‏ ”‏עלו עלינו!‏”‏ יהיה זה אות לכך שיהוה ינחיל להם ניצחון.‏ יונתן היה משוכנע שאלוהים יתמוך בו והחליט לעלות על המוצב ולהילחם (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏​8–10‏)‏.‏

מה יוכלו שני לוחמים לעשות מול מוצב שלם?‏ ובכן,‏ האם לא עזר יהוה לאהוד השופט כשהוליך את עם ישראל לניצחון על מואב?‏ האם לא היה אלוהים עם שמגר והאם לא עזר לו להכות 600 פלישתים במַלְמַד בקר?‏ האם לא נסך יהוה בשמשון את הכוח להילחם לבדו בפלישתים במעשי גבורה נועזים?‏ יונתן ידע בביטחון שאלוהים יעזור גם לו (‏שופטים ג׳:‏​12–31;‏ ט״ו:‏​6–8,‏ 15;‏ ט״ז:‏29,‏ 30‏)‏.‏

כראותם את שני העברים,‏ צעקו הפלישתים:‏ ”‏עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר!‏”‏ יונתן ונושא כליו אכן עלו.‏ בעוז רוח תקפו והרגו כ־20 מחיילי האויב,‏ תוך שהם זורעים בהלה במחנה.‏ ייתכן שהפלישתים דימו בנפשם כי בעקבות השניים באים עוד לוחמים עברים רבים.‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏ותהי חרדה.‏.‏.‏ בכל העם המַצָב [‏אנשי המוצב]‏.‏.‏.‏ ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוהים”‏.‏ בשל רעש האדמה שעורר אלוהים,‏ פשטה מהומה בין הפלישתים ו”‏הייתה חרב איש ברעהו”‏.‏ חיילי ישראל,‏ כראותם זאת,‏ אזרו אומץ.‏ לאחר שהצטרפו אליהם העברים שהתחבאו והעברים שחברו קודם לכן לפלישתים,‏ היכו לוחמי ישראל את האויב ”‏ממִכְמָש [‏ועד]‏ אַיָלונה”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏​11–23,‏ 31‏)‏.‏

העם פודה את יונתן

שלא בחוכמה גזר שאול המלך שתבוא קללה על כל חייל שיאכל לפני הניצחון בקרב.‏ משום מה לא הגיע הדבר לאוזני יונתן,‏ והוא אכל.‏ הוא טבל את מטהו ביערת דבש והביא אל פיו מעט ממנו.‏ נראה כי הדבר הפיח בו כוחות מחודשים להשלים את הקרב (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏​24–27‏)‏.‏

משנודע כי יונתן אכל,‏ פסק שאול שיש להוציאו להורג.‏ יונתן לא פחד למות.‏ ”‏הנני,‏ אמות!‏”‏ אמר.‏ ”‏ויאמר העם אל שאול:‏ ’‏היונתן ימות,‏ אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל?‏ חלילה!‏ חי יהוה,‏ אם יפול משערת ראשו ארצה;‏ כי עִם אלוהים עשה היום הזה’‏.‏ ויפדו העם את יונתן,‏ ולא מת”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏​38–45‏)‏.‏

בתור משרת יהוה אינך נלחם במלחמות פיזיות,‏ אך לעתים מתעוררים מצבים שבהם נדרשים גם ממך אמונה ואומץ לב.‏ אולי קשה לעשות את הדבר הנכון כאשר כולם מסביבך עושים את הרע.‏ אבל יהוה יחזק ויברך אותך על שלבך חפץ לדבוק בעקרונות הצדק שלו.‏ סביר להניח שתצטרך אומץ לב כדי לקבל על עצמך זכויות שירות כלשהן בארגון יהוה,‏ כגון הרחבת שירותך,‏ מילוי תפקידים חדשים או מעבר למקום שיש בו צורך רב יותר במבשרי מלכות.‏ אולי יקנן בך הספק אם תוכל לעמוד במשימה.‏ ואולם,‏ הייה סמוך ובטוח שאם תעמיד את עצמך לרשות יהוה ותיתן לו להשתמש בך כראות עיניו,‏ יהיה זה ראוי לשבח.‏ זכור את יונתן!‏ ”‏עִם אלוהים עשה”‏.‏

יונתן ודוד

בחלוף 20 שנה,‏ הרג דוד את הגיבור הפלישתי גולית שחירף את צבא ישראל.‏ אף שיונתן היה מן הסתם גדול מדוד ב־30 שנה,‏ היה ביניהם הרבה מן המשותף.‏a האומץ שהפגין יונתן במִכְמָש אפיין גם את דוד.‏ מעל לכול,‏ דוד בטח כיונתן בזרוע הישועה של יהוה,‏ והדבר איפשר לו להתייצב לבלי חת מול גולית בשעה שיתר בני ישראל פחדו לעשות כן.‏ ”‏ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד,‏ ויאהבהו יהונתן כנפשו”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏1 עד י״ח:‏4‏)‏.‏

על רקע תעוזתו של דוד ראה בו שאול המלך אויב.‏ לעומת זאת,‏ לא הייתה בלבו של יונתן שמץ של קנאה.‏ הוא ודוד נעשו ידידי נפש,‏ וסביר להניח שבשיחותיהם האישיות נודע ליונתן שדוד נמשח למלך הבא על ישראל.‏ יונתן כיבד את מה שפסק אלוהים.‏

כאשר דיבר שאול המלך עם בנו ועם עבדיו על המתת דוד,‏ הזהיר יונתן את דוד.‏ יונתן שיכנע את שאול שאין לו כל סיבה לחשוש מפני דוד.‏ הרי דוד לא חטא במאומה למלך!‏ האם לא שם דוד את נפשו בכפו אל מול גולית?‏ תחנוניו הנרגשים של יונתן בעד חברו שזכה ליחס לא־​הוגן,‏ ריככו את שאול.‏ אלא שעד מהרה חזר המלך לסורו ושב למזימותיו הרצחניות.‏ הוא שוב ניסה ליטול את חייו של דוד,‏ ודוד נאלץ לברוח (‏שמואל א׳.‏ י״ט:‏​1–18‏)‏.‏

יונתן צידד בדוד.‏ שני החברים נפגשו ותכננו את המהלכים הבאים.‏ מתוך נאמנות לחברו ומתוך ניסיון להישאר נאמן לאביו,‏ אמר יונתן לדוד:‏ ”‏חלילה!‏ לא תמות”‏.‏ בתגובה אמר דוד:‏ ”‏כפֶשׂע ביני ובין המוות!‏”‏ (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏1–3‏)‏.‏

יונתן ודוד הגו תוכנית שתאפשר להם לבחון את כוונות לבו של שאול.‏ אם תורגש היעדרותו של דוד משולחן המלך,‏ יהיה על יונתן לומר לאביו שדוד ביקש רשות לצאת אל משפחתו ולזבוח עימה זבח.‏ אם יגיב שאול בחורי אף,‏ יהיה זה אות לכך שהוא חפץ להרע לדוד.‏ יונתן בירך את חברו ובעקיפין הכיר בכך שדוד ימלוך בעתיד,‏ באומרו:‏ ”‏ויהי יהוה עימך,‏ כאשר היה עם אבי”‏.‏ השניים נשבעו אמונים זה לזה וקבעו באיזו דרך ימסור יונתן לדוד את תוצאת המבחן (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏​5–24‏)‏.‏

כאשר נוכח שאול בהיעדרותו של דוד,‏ הסביר יונתן שדוד הפציר בו:‏ ”‏אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחיי”‏.‏ יונתן לא היסס להודות שדוד מצא חן בעיניו.‏ המלך רתח מזעם!‏ הוא הטיח עלבונות ביונתן וכאחוז טירוף טען שדוד מהווה איום על עתידו של יונתן כמלך.‏ שאול דרש מיונתן להביא אליו את דוד כאדם החייב מיתה.‏ בתקיפות השיב יונתן:‏ ”‏למה יומת?‏ מה עשה?‏”‏ בהתקף זעם הטיל שאול את חניתו על בנו.‏ יונתן חמק ממנה ללא פגע,‏ אך נעצב עד עמקי נשמתו בשל דוד (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏​25–34‏)‏.‏

איזו נאמנות מופתית גילה יונתן!‏ מנקודת מבט אנושית גרידא,‏ היה לו מעט מאוד להרוויח והרבה מאוד להפסיד מידידותו עם דוד.‏ אך יהוה פסק שדוד יירש את כס המלוכה אחרי שאול,‏ ומה שקבע אלוהים יהיה לטובת יונתן ולטובת אחרים.‏

פרידה רוויית דמעות

יונתן פגש את דוד בחשאי כדי למסור לו על ההתפתחויות.‏ היה ברור שכף רגלו של דוד לא תדרוך עוד בחצר המלוכה של שאול.‏ שני הגברים בכו והתחבקו.‏ אחר כך,‏ ירד דוד למחתרת (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏35 עד כ״א:‏1‏)‏.‏

יונתן ראה את דוד רק עוד פעם אחת בלבד,‏ בשעה שהלה הסתתר מפני שאול ב”‏מדבר זיף בחורשה”‏.‏ בפגישה זו עודד יונתן את דוד במילים:‏ ”‏אל תירא;‏ כי לא תמצאך יד שאול אבי,‏ ואתה תמלוך על ישראל,‏ ואנוכי אהיה לך למשנה;‏ וגם שאול אבי יודע כן”‏ (‏שמואל א׳.‏ כ״ג:‏​15–18‏)‏.‏ כעבור זמן קצר נפלו יונתן ושאול בקרב מול הפלישתים (‏שמואל א׳.‏ ל״א:‏​1–4‏)‏.‏

מוטב שכל אוהבי אלוהים יחשבו לעומק על דרך הפעולה שנקט יונתן.‏ האם אתה נתון בקונפליקט נאמנות?‏ אם כן,‏ זכור ששאול לחץ על יונתן לדאוג קודם כול לענייניו האישיים.‏ אלא שיונתן רחש יראת כבוד ליהוה ונכנע לו מעומק הלב.‏ הוא שמח שהמלך הבא על ישראל יהיה בחיר אלוהים.‏ יונתן תמך בדוד והיה נאמן ליהוה.‏

יונתן ניחן בתכונות ראויות להערצה.‏ נהג כמותו!‏ אז יאמרו עליך כפי שאמרו על יונתן:‏ ”‏עִם אלוהים עשה”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏45‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

יונתן לא קינא בדוד