המצפה ‏‎—‎‏ ספרייה אונליין
המצפה
ספרייה אונליין
עברית
  • מקרא
  • פרסומים
  • אסיפות
  • מ81 7/‏1 עמ׳ 9–10
  • יהונתן – ’‏אדם אחד מאלף’‏

אין סרטון זמין לבחירה זו.

סליחה, אירעה תקלה בטעינת הווידיאו.

  • יהונתן – ’‏אדם אחד מאלף’‏
  • המצפה מכריז על מלכות יהוה — 1981
  • חומר דומה
  • ‏”‏ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד”‏
    לך בעקבות אמונתם
  • יונתן — ”‏עִם אלוהים עשה”‏
    המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2007
  • יהונתן האמיץ והנאמן
    לקחים מתוך המקרא
  • נאמנותו דרשה אומץ
    התהלך באומץ עם אלוהים
ראה עוד
המצפה מכריז על מלכות יהוה — 1981
מ81 7/‏1 עמ׳ 9–10

יהונתן – ’‏אדם אחד מאלף’‏

המלך שלמה החכם כתב:‏ ”‏אדם אחד מאלף מצאתי.‏”‏ (‏קהלת ז׳:‏28‏)‏ הוא ציין בכך,‏ שנדיר מאוד למצוא אדם הראוי לשמש מופת.‏ מעטים האנשים שהם משכמם ומעלה,‏ מבחינה מוסרית.‏ יהונתן,‏ בנו של שאול המלך,‏ היה דמות כזאת.‏ הוא היה אמיץ־לב,‏ נאמן ולא־אנוכי.‏ אם ניתן היה להצדיק אי־פעם את כניעתו של אדם לרגשות קנאה,‏ יריבות וחשדנות,‏ היה זה יהונתן.‏ אילמלא היה אציל־נפש,‏ לא יכול היה לגלות חיבת ונאמנות לאיש שהיווה סכנה מוחשית למעמדו.‏

בשלב מוקדם למדי במלכות שאול אביו,‏ הוכיח יהונתן את עצמו כלוחם עז־נפש.‏ בעזרת אלף איש,‏ שהיו חמושים באורח עלוב למדי,‏ גבר על חיל־המצב הפלישתי המזוין,‏ שהתמקם בגבע.‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ג:‏1–3‏)‏ יהונתן היה אז בן עשרים שנה לפחות – הגיל הנמוך ביותר ליוצאי־צבא בישראל.‏ – במדבר א׳:‏3‏.‏

מאוחר יותר,‏ היכו יהונתן ונושא־כליו כעשרים פלישתים,‏ בכוח אלהים.‏ הדבר סלל לבני־ישראל את הדרך לנחול ניצחון על אויביהם.‏ במהלך אותו מיבצע צבאי,‏ הפר יהונתן בלא־יודעין את שבועתו הפזיזה של אביו.‏ כדי לעמוד בשבועתו,‏ צריך היה שאול להוציא את בנו להורג.‏ יהונתן לא נרתע מכך בפחד,‏ אלא אמר לאביו:‏ ”‏הנני אמות!‏”‏ אולם,‏ מאחר שהעם ידע שיהוה היה עם יהונתן,‏ הוא פדה את נפשו.‏ – שמואל א׳.‏ י״ד:‏1–45‏.‏

כעבור כעשרים שנה,‏ הרג דוד את גולית,‏ הענק הפלישתי.‏ מעשהו הנועז,‏ שאותו ביצע תוך אמונה שלימה בכוחו של יהוה להושיע,‏ נגע ללב יהונתן.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד,‏ ויאהבהו יהונתן כנפשו.‏”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏1‏)‏ לאות ידידות,‏ נתן יהונתן לדוד את מעילו ומדיו,‏ את חרבו,‏ את קשתו ואת חגורו.‏ – שמואל א׳.‏ י״ח:‏4‏.‏

כאשר עמד דוד בראש צבאות־ישראל ולחם בעוז־רוח נגד הפלישתים,‏ קידמו הנשים את פני המנצחים בשירים ובמחולות.‏ הן זימרו לאמור:‏ ”‏היכה שאול באלפיו,‏ ודוד ברבבותיו.‏”‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏5–7‏)‏ הדבר עורר בשאול קנאה עזה,‏ והוא החל להתייחס אל דוד בחשדנות קיצונית.‏ לאחר שנכשל נסיונו להרוג את דוד בחנית,‏ ניאות שאול לתת לו את מיכל בתו לאשה,‏ בתנאי שדוד יהרוג מאה פלישתים.‏ בסתר לבו קיווה שאול,‏ שדוד ייפול בידי האויב.‏ אך,‏ דוד חזר עם מאתיים ערלות פלישתים – כעדות לכך שהרג כמספר הזה מאנשי האויב.‏ מעשה זה הגביר את פחדו של שאול מדוד ואת השנאה שרחש לו.‏ – שמואל א׳.‏ י״ח:‏8–29‏.‏

אך,‏ יהונתן לא הניח לשנאתו ולקנאתו של אביו לחבל בידידותו עם דוד.‏ כאשר הכריז שאול בגלוי כי ברצונו להמית את דוד,‏ התערב יהונתן והצליח להוציא מפי אביו הבטחה,‏ שלא יבצע את זממו.‏ אף־על־פי־כן,‏ נאלץ לאחר־מכן דוד לנוס על נפשו,‏ משום ששאול שוב הטיל עליו חנית.‏ המלך לא אמר די בכך,‏ אלא שלח אנשים לשמור על ביתו של דוד במשך הלילה ולהמיתו עם בוקר.‏ בלילה ההוא נמלט דוד בעד חלון ביתו.‏ – שמואל א׳.‏ י״ט:‏1–12‏.‏

אחר־כך רקם יהונתן עם דוד תחבולה,‏ שתאפשר לו לבחון את טיב רגשותיו של שאול כלפי ידידו.‏ הדבר עורר את זעמו של שאול על בנו,‏ והוא התקיף אותו לאמור:‏ ”‏בן נעוות המרדות,‏ הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן־ישי,‏ לבושתך ולבושת ערוות אמך.‏ כי כל הימים אשר בן־ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך,‏ ועתה שלח וקח אותו אלי,‏ כי בן־מוות הוא.‏”‏ כאשר ניסה יהונתן למחות על כך,‏ הטיל שאול את החנית לעברו.‏ – שמואל א׳.‏ כ׳:‏1–33‏.‏

לאחר המאורע הזה,‏ פגש יהונתן את דוד במקום שקבע עימו מראש.‏ שם חזרו וכרתו ביניהם ברית ידידות ונאמנות.‏ (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏35–42‏)‏ העובדה שנרקמה ביניהם ידידות,‏ ואף החזיקה מעמד,‏ אכן היתה ראויה־לציון.‏ אף־על־פי שיהונתן היה יורש־העצר המלכותי,‏ ידע שלא הוא יירש את כס אביו,‏ אלא דוד.‏ מה גם שהיה קשיש מדוד בכשלושים שנה.‏ בכל זאת,‏ שמח יהונתן עם דוד בנצחונותיו ובכה עימו במצוקתו.‏ ידידותו עזרה,‏ ללא ספק,‏ לדוד לשמור על יחס כבוד למלך ולא לנצל הזדמנויות לפגוע בו.‏ כאשר רדף שאול את דוד על־צוואר,‏ מצא יהונתן שעת־כושר לחזק את ידידו.‏ באשר לאחת הנסיבות הללו,‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויקם יהונתן בן־שאול ויילך אל דוד חורשה,‏ ויחזק את ידו באלהים.‏ ויאמר אליו:‏ ’‏אל תירא,‏ כי לא תמצאך יד שאול אבי,‏ ואתה תמלוך על ישראל,‏ ואנכי אהיה לך למשנה,‏ וגם שאול אבי יודע כן.‏”‏’‏ – שמואל א׳.‏ כ״ג:‏16,‏ 17‏.‏

איזו גדלות־נפש גילה יהונתן בכך שהסתפק במקום השני במלוכה!‏ מסירותו הלא־אנוכית נבעה מכך שראה בדוד את האיש בו בחר אלהים למלוכה,‏ והוא אהב אותו על־שום מידותיו הטובות.‏

אולם,‏ יהונתן לא זכה להיות משנה לדוד,‏ כיון שנפל יחד עם אביו במערכה.‏ (‏שמואל א׳.‏ ל״א:‏2‏)‏ בעקבות מותם של שאול ויהונתן,‏ חיבר דוד קינה,‏ שכותרתה ”‏קשת”‏.‏ במקור,‏ היתה הקינה חלק מקובץ שירים וסיפורים שנכללו ב”‏ספר הישר”‏,‏ שאבד במהלך ההיסטוריה.‏ הקינה הזאת נרשמה אחר־כך בספר שמואל ב׳,‏ שמכוח־השכינה.‏ בני־יהודה אמורים היו ללמוד את הקינה.‏ – שמואל ב׳.‏ א׳:‏17–27‏.‏

בהתחשב בקשרי האחווה המופלאים ששררו בין דוד ויהונתן,‏ ניתן להבין בנקל מדוע אמר דוד את שאמר בקינה ”‏קשת”‏.‏ הוא קונן:‏ ”‏צר לי עליך,‏ אחי יהונתן,‏ נעמת לי מאד.‏ נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.‏”‏ (‏שמואל ב׳‏‏.‏ א׳:‏26‏)‏ אכן,‏ יהונתן היה ’‏אדם אחד מאלף’‏.‏

    הפרסומים בעברית (‏1990–2024)‏
    יציאה
    כניסה
    • עברית
    • שתף
    • העדפות
    • Copyright © 2025 Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
    • תנאי שימוש
    • מדיניות פרטיות
    • הגדרות פרטיות
    • JW.ORG
    • כניסה
    שתף