כיצד נוכל לגלות רחמים?
”נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:10).
1, 2. מה אנו לומדים על מידת הרחמים ממשל השומרוני הטוב?
בשיחה שניהל עם ישוע, שאל אותו בעל תורה: ”מי הוא רעי?” בתשובתו סיפר ישוע את המשל הבא: ”איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים. הללו הפשיטו אותו והיכוהו, והלכו להם בעוזבם אותו מוטל בין מוות לחיים. והנה כהן אחד ירד באותה הדרך, אך כראותו את האיש, עבר לצד השני של הדרך. כן גם איש לוי, כאשר בא למקום וראה אותו, עבר לצד השני של הדרך. והנה שומרוני אחד, שעבר בדרך, הגיע אליו, וכשראה אותו נתמלא רחמים. ניגש אליו, יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם. אחרי כן הושיבו על בהמתו והוביל אותו אל פונדק ושם דאג לצרכיו. למחרת הוציא שני דינרים, נתנם לבעל הפונדק ואמר: ’דאג לו אתה; וכל מה שתוסיף אחזיר לך בשובי’”. בהמשך שאל ישוע את בן שיחו: ”ובכן מה דעתך, מי מן השלושה היה רֵע לנופל בידי השודדים?” השיב האיש: ”זה שעשה עימו חסד” (לוקס י׳:25, 29–37א).
2 היחס שנתן השומרוני לפצוע ממחיש בצורה חיה רחמנות אמיתית מהי. מתוך חמלה ורחמים פעל השומרוני להקלת סבלו של הפצוע. יתרה מזו, האיש שנקלע למצוקה היה זר לשומרוני. רחמנות מתעלה מעל מחסומי לאום, דת או תרבות. לאחר שסיפר את משל השומרוני הטוב, יעץ ישוע למאזינו: ”לך ועשה כן גם אתה” (לוקס י׳:37ב). עלינו להתייחס ברצינות למילים אלו ולהשתדל לנהוג ברחמים עם הזולת. אך כיצד? באילו דרכים נוכל לגלות רחמנות בחיי היומיום?
’אח אם יהיה בעירום’
3, 4. מדוע צריך להיות לנו חשוב לנהוג ברחמים במיוחד בתוך הקהילה המשיחית?
3 ”בעוד יש לנו הזדמנות”, אמר השליח פאולוס, ”נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:10). לפיכך, נראה תחילה כיצד נוכל להעשיר בביטויי רחמים כלפי בני אמונתנו.
4 התלמיד יעקב האיץ במשיחיים האמיתיים לנהוג ברחמים זה עם זה וכתב: ”אין רחמים בדין למי שלא נהג ברחמים” (יעקב ב׳:13). מתוך הקשר המילים האלו, שנכתבו בהשראת אלוהים, ניתן ללמוד מספר דרכים לגילוי רחמים. למשל, ביעקב א׳:27 כתוב: ”זאת היא עבודת אלוהים טהורה ותמימה לפני אלוהים אבינו: לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקי מטומאת העולם”. ביעקב ב׳:15, 16 נאמר: ”אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוקם, ואיש מכם יאמר להם, ’לכו לשלום, התחממו ואיכלו לשובע’, ולא תיתנו להם צורכי גופם — מה הועלתם?”
5, 6. כיצד נוכל להרבות בביטויי רחמים במסגרת קהילתנו המקומית?
5 דאגה לזולת והושטת עזרה לנזקקים הן ממאפייני דת האמת. במסגרת עבודת אלוהים, אל לנו לדאוג לרעינו אך ורק בזה שנאחל להם שהכול יבוא על מקומו בשלום. מתוך רגשי חמלה לבביים, ניעור בנו הרצון לפעול למען השרויים במצוקה (יוחנן א׳. ג׳:17, 18). הכנת ארוחה לאדם חולה, סיוע לקשיש בעבודות הבית, הסעת אחים לאסיפות במקרה הצורך ויד פתוחה כלפי הראויים הם מבין שפע ביטויי החסד שעלינו לגלות (דברים ט״ו:7–10).
6 חשובה יותר מן הנתינה החומרית היא הנתינה הרוחנית שתכליתה לסייע לחברי הקהילה המשיחית ההולכת ומתרחבת. המקרא קורא לנו ’לעודד את הנכאים ולתמוך בחלשים’ (תסלוניקים א׳. ה׳:14). ”הזקנות” נקראות ’ללמד את הטוב’ (טיטוס ב׳:3). ובאשר למשגיחים המשיחיים אומר המקרא: ”והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם” (ישעיהו ל״ב:2).
7. מה אנו לומדים על גילוי רחמים מן התלמידים באנטיוכיה שבסוריה?
7 בנוסף לדאגה לאלמנות, ליתומים ולאחים בני אותה קהילה שנזקקו לעזרה ולעידוד, היו פעמים שהקהילות במאה הראשונה ארגנו פעולות סיוע למען אחים לאמונה במקומות אחרים. לדוגמה, כאשר ניבא הנביא אֲגָבוֹס כי ”רעב גדול עתיד לבוא על כל העולם... החליטו התלמידים [באנטיוכיה שבסוריה] לשלוח, איש איש כפי שידו משגת, לעזרת האחים הגרים ביהודה”. משלוחי הסיוע נשלחו לשם אל זקני־הקהילה ”בידי בר־נבא ושאול” (מעשי השליחים י״א:28–30). ומה בימינו? ”העבד הנאמן והנבון” מארגן ועדות סיוע שתפקידן לדאוג לאחינו נפגעי אסונות טבע, כגון הוריקנים, רעידות אדמה וגלי צונמי (מתי כ״ד:45, דל’). הנכונות לתת מרצון מזמננו, מכוחנו וממשאבינו, תוך שיתוף פעולה עם סידור זה, היא מן הדרכים הראויות לנהוג ברחמים.
”אם אתם נוהגים במשוא פנים”
8. באיזה אופן נקיטת משוא פנים מנוגדת לרחמנות?
8 יעקב הזהיר מפני גורם המנוגד לרחמים ול”תורת המלכות”, שהיא חוק האהבה, וכתב: ”אם אתם נוהגים במשוא פנים, חוטאים אתם והתורה תאשימכם כעוברי עבירה” (יעקב ב׳:8, 9). יחס מועדף לעשירים ולאנשי מעלה עלול להקהות את רגישותנו כלפי ”זעקת דל” (משלי כ״א:13). גילוי משוא פנים אינו מותיר מקום לרחמנות. כדי לנהוג ברחמים עלינו להתייחס אל אחרים בלי משוא פנים.
9. מדוע אין כל רע בגילוי הוקרה מיוחדת כלפי הראויים?
9 האם הימנעות ממשוא פנים משמעה שאל לנו לגלות הוקרה מיוחדת כלפי אף אדם? ודאי שלא. ביחס לשותפו לעבודה אֶפַּפְרוֹדִיטוֹס, כתב השליח פאולוס אל המשיחיים בפיליפי: ”הוקירו אנשים כאלה”. מדוע? ”כי בגלל עבודת המשיח הגיע עד סף המוות, בסכנו את נפשו כדי למלא את מה שנבצר מכם לעשות בשירותכם למעני” (פיליפים ב׳:25, 29, 30). השירות שאֶפַּפְרוֹדִיטוֹס ביצע נאמנה היה ראוי להכרה. בנוסף לכך, בטימותיאוס א׳. ה׳:17 כתוב: ”הזקנים המיטיבים לנהל ראויים למשנה כבוד, בעיקר העמלים בהטפת הדבר ובהוראה”. גם מעלות רוחניות ראויות להכרה, והכרה כזו אינה בבחינת משוא פנים.
”החוכמה אשר ממעל... מלאה רחמים”
10. מדוע עלינו לרסן את הלשון?
10 ביחס ללשון אמר יעקב: ”רעה היא וחסרת מעצור, ומלאה ארס מוות. בה מברכים אנו את האדון והאב, ובה מקללים אנו אנשים שנעשו בצלם אלוהים. מאותו הפה יוצאת ברכה וגם קללה”. בהקשר זה הוסיף יעקב: ”אם קנאה מרה ומריבה בלבבכם, אל תתגאו. אל תשקרו באמת. אין זו החוכמה היורדת ממעל, אלא זו שהיא ארצית ונובעת מן היצר והשדים. הן במקום שיש קנאה ומריבה, שם מהומה וכל מעשה רע. אבל החוכמה אשר ממעל, ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית [”סבירה”, ע״ח], נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עימה משוא פנים וצביעות” (יעקב ג׳:8–10א, 14–17).
11. כיצד נוכל לנהוג ברחמים בכל הקשור לשימוש בלשון?
11 לפיכך, האופן שבו אנו משתמשים בלשון מראה אם יש לנו חוכמה ”מלאה רחמים”. ומה אם מתוך קנאה או מריבה נתרברב, נשקר או נפיץ רכילות זדונית? בתהלים צ״ד:4 נאמר: ”יתאמרו [יתרברבו] כל פועלי אוון”. ובעניין הרכילות, עד כמה מהר אפשר להרוס בדיבור פוגע את שמו הטוב של אדם נקי כפיים! (תהלים ס״ד:3–5) חשוב גם על הנזק העלול להיגרם מ’עד שקר המפיח כזבים’ (משלי י״ד:5; מלכים א׳. כ״א:7–13). לאחר שדיבר על השימוש הפסול בלשון, אמר יעקב: ”אחיי, לא צריך שיהיה כדבר הזה” (יעקב ג׳:10ב). כדי לגלות רחמנות אמיתית עלינו להשתמש בלשון בצורה המשקפת טוהר, אהבת שלום וסבירות. ישוע אמר: ”אני אומר לכם, כל מילה בטלה שידברו בני אדם ייתנו עליה דין וחשבון ביום הדין” (מתי י״ב:36). עד כמה חשוב לנהוג ברחמים בכל הקשור לשימוש בלשון!
’סילחו לבני אדם על חטאותיהם’
12, 13. (א) מה אנו לומדים על תכונת הרחמים ממשל העבד שהיה חייב לאדונו סכום עתק? (ב) מה הכוונה לסלוח לאחינו ”עד שבעים ושבע” פעמים?
12 המשל שסיפר ישוע על העבד שהיה חייב לאדונו המלך עשרת אלפים כיכרי כסף (000,000,60 דינרים) מצביע על דרך נוספת להיות רחמנים. מאחר שלא היה באפשרותו להחזיר את החוב, התחנן העבד לרחמים. ”נכמרו רחמי האדון”, והוא ויתר לו על החוב. כשיצא העבד ומצא את אחד מחבריו העבדים שהיה חייב לו מאה דינרים בלבד, השליך אותו לכלא ללא רחמים. כשהגיע הדבר לאוזני אדוניו, קרא אליו את העבד שחובו נמחל ואמר לו: ”עבד רשע, את כל החוב ההוא מחלתי לך משום שביקשת ממני. האם לא היית צריך גם אתה לרחם על חברך העבד כשם שאני ריחמתי עליך?” ואז מסר אותו לנוגשים. את משלו חתם ישוע במילים: ”ככה גם אבי שבשמיים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחיו בכל לבבכם” (מתי י״ח:23–35).
13 משל זה ממחיש בעוצמה רבה שהרחמנות כרוכה בנכונות לסלוח. יהוה מוחל לנו על חוב עצום של חטאים. האין זה ראוי שגם אנו ’נסלח לבני אדם על חטאותיהם’? (מתי ו׳:14, 15) לפני שסיפר ישוע את משל העבד חסר הרחמים, שאל אותו פטרוס: ”אדוני, כמה פעמים יחטא לי אחי ואסלח לו? האם עד שבע פעמים?” השיב לו ישוע: ”אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע” (מתי י״ח:21, 22). אדם רחמן מוכן לסלוח ”עד שבעים ושבע” פעמים, כלומר עד אין סוף.
14. כיצד נוכל, על־פי מתי ז׳:1–4, לנהוג ברחמים יום יום?
14 להמחשת ביטוי נוסף של רחמים אמר ישוע בדרשת ההר: ”אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו. ... מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? איך תאמר לאחיך: ’הנח לי להוציא את הקיסם מעינך’, והנה הקורה בעינך?” (מתי ז׳:1–4) לפיכך, כדי לנהוג ברחמים יום יום, עלינו לשאת את חולשות האחרים מבלי לחרוץ עליהם משפט ומבלי להיות ביקורתיים מדי.
’לגמול טוב לכל אדם’
15. מדוע אל לנו לנהוג ברחמים אך ורק עם בני אמונתנו?
15 איגרת יעקב אומנם מדגישה את הצורך לנהוג ברחמים בקרב המאמינים, אבל אין זה אומר שיש לגלות רחמים אך ורק בתוך הקהילה המשיחית. ”טוב יהוה לכול”, נאמר בתהלים קמ״ה:9, ”ורחמיו על כל מעשיו”. אנו נקראים ’ללכת בדרכי אלוהים’ ו’לגמול טוב לכל אדם’ (אפסים ה׳:1; גלטים ו׳:10). איננו אוהבים ”את העולם, אף לא את מה שבעולם”, ועם זאת אין אנו אדישים לצורכיהם של אנשי העולם (יוחנן א׳. ב׳:15).
16. אילו גורמים משפיעים על האופן שבו אנו מגלים רחמים?
16 בתור משיחיים אין אנו מהססים להושיט כל עזרה אפשרית לקורבנות של ’פגעים’ בלתי צפויים או לאנשים הנתונים במצוקה קשה (קהלת ט׳:11). כמובן, נסיבותינו האישיות יכתיבו מה נוכל לעשות ובאיזו מידה נוכל לעזור (משלי ג׳:27). במתן עזרה חומרית עלינו להיזהר פן עשייה כזאת, הנראית לכאורה כמעשה טוב, לא תעודד עצלות (משלי כ׳:1, 4; תסלוניקים ב׳. ג׳:10–12). אי לכך, ביטוי אמיתי של רחמים הוא תגובה מעשית המשלבת בתוכה רגשי חמלה או אהדה לבביים תוך הפעלת שיקול דעת נכון.
17. מהי הדרך הטובה מכול לנהוג ברחמים עם אנשים שאינם חברי הקהילה המשיחית?
17 הדרך הטובה מכול לנהוג ברחמים עם אנשים שאינם חברי הקהילה המשיחית היא להביא לידיעתם את האמת המקראית. מדוע? מפני שמרבית בני האדם כיום מגששים את דרכם באפילה רוחנית. בהיעדר כל דרך להתמודד עם הבעיות הרובצות לפתחם ובאין תקווה ממשית לעתיד, רוב האנשים ”יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). המסר הגלום בדבר־אלוהים יכול לשמש כ’נר לרגליהם’ ולעזור להם להתמודד עם בעיות החיים. המקרא יכול גם להיות כ’אור לנתיבתם’, במובן זה שהוא מנבא את אשר יעשה אלוהים בעתיד, ובכך להקנות בסיס לתקווה מזהירה (תהלים קי״ט:105). מה גדולה היא הזכות לשאת בשורת אמת נפלאה זו לזקוקים לה נואשות! בהתחשב בעובדה ש’הצרה הגדולה’ קרבה ובאה, זה הזמן להיות נלהבים בהכרזת בשורת המלכות ובעשיית תלמידים (מתי כ״ד:3–8, 21, 22, 36–41; כ״ח:19, 20). אין ביטוי רחמים חשוב מזה.
תנו ”את מה שבפנים”
18, 19. מדוע עלינו לעשות כל מאמץ להעמיק את חותמה של תכונת הרחמים בחיינו?
18 ”תנו לצדקה [”לָחוֹן עניים”, גינ׳] את מה שבפנים”, אמר ישוע (לוקס י״א:41). כדי שמעשה טוב יהיה ביטוי של רחמנות אמיתית, עליו להיעשות בנדבה ולצאת ממה שבפנים — מתוך לב חדור אהבה ורצון (קורינתים ב׳. ט׳:7). בעולם שבו הקשיחות, האנוכיות והאטימות לסבלותיו ולבעיותיו של האחר הפכו לנורמה המקובלת, עד כמה מרעננת רחמנות כזו!
19 אם כן, הבה נעשה כל מאמץ להעמיק את חותמה של תכונת הרחמים בחיינו. ככל שנהיה רחמנים, כך נהיה דומים יותר לאלוהים, וחיינו יהיו מלאי תוכן וסיפוק (מתי ה׳:7).
מה למדת?
• מדוע חשוב במיוחד להיות רחמנים כלפי אחינו לאמונה?
• כיצד נוכל לגלות רחמים בקהילה המשיחית?
• כיצד נוכל לגמול טוב לאנשים שאינם חברי הקהילה המשיחית?
[תמונה בעמוד 26]
השומרוני נהג ברחמים
[תמונות בעמוד 27]
המשיחיים שופעים בביטויי רחמים
[תמונה בעמוד 30]
הדרך הטובה מכול לנהוג ברחמים עם אנשים שאינם חברי הקהילה המשיחית היא להביא לידיעתם את האמת המקראית