להתמודד עם יגון השכול
”ויקומו כל בניו וכל בנותיו [של יעקב] לנחמו וימאן להתנחם ויאמר: ’כי ארד אל בני אָבֵל שאולה [כלומר, לקבר]!’ ויבך אותו אביו” (בראשית ל״ז:35).
יעקב כאב מאוד את אובדן בנו והאמין שיתאבל עליו עד יום מותו. בדומה ליעקב אולי גם אתה חש שהכאב על מותו של אדם אהוב כה עז שהוא לעולם לא ידעך. האם צער כה עמוק זה מצביע בהכרח על חוסר אמונה באלוהים? בהחלט לא!
המקרא מתאר את יעקב כאיש אמונה. יחד עם סבו אברהם ואביו יצחק, זכה יעקב לשבח על אמונתו המופתית (עברים י״א:8, 9, 13). מסופר כי פעם אחת אף נאבק עם מלאך כל הלילה כדי לקבל ברכה מאלוהים (בראשית ל״ב:25–31). אין ספק שיעקב היה אדם מאוד רוחני. אם כן, מה נוכל ללמוד מיגונו של יעקב? צער ויגון עמוקים עקב מותו של אדם יקר אינם מעידים על היעדר אמונה איתנה באלוהים. דאבון לב הוא תגובה נורמלית וטבעית לאובדנו של אדם אהוב.
מה טיבו של היגון?
היגון יכול להשפיע עלינו בדרכים שונות, אבל אצל רבים מתבטא הדבר מעל לכול בכאב רגשי עז. קח לדוגמה את המקרה של לאונרדו שהתייתם בגיל 14. אביו מת במפתיע מבעיות הקשורות ללב ולמערכת הנשימה. לאונרדו לעולם לא ישכח את היום שבו בישרה לו דודתו את הבשורה המרה. בהתחלה סירב להאמין לכך. הוא ראה את גופת אביו בלוויה אבל הכול נראה לו הזוי. במשך כשישה חודשים לא היה מסוגל להזיל דמעה. פעמים רבות מצא עצמו מחכה לאביו שישוב הביתה מהעבודה. חלפה כשנה עד שהאובדן חלחל לגמרי לתודעתו, ובעקבות זאת, חש בדידות נוראית. דברים שגרתיים — כמו לחזור לבית ריק — הזכירו לו שאביו איננו. קרה לא אחת שברגעים אלה נשבר ופרץ בבכי. עד כמה התגעגע לאביו!
כפי שניתן לראות מסיפורו של לאונרדו, היגון יכול להיות עמוק מאוד. החדשות הטובות הן שהריפוי אפשרי, אולם ייתכן שיידרש לכך זמן. בדיוק כפי שפציעה קשה אינה מתרפאת בִּן לילה, כך הוא במקרה של שכול. תהליך השיקום אורך לעיתים חודשים או מספר שנים ואף מעבר לכך. אך הכאב החד שאתה חש בהתחלה יפחת עם הזמן, והחיים ייראו בהדרגה פחות עגמומיים וחסרי טעם.
היגון נחשב כחלק חשוב בתהליך הריפוי ובהסתגלות למצב החדש. מותו של האהוב מותיר חלל ריק, ויש להתרגל לחיים בלעדיו. תחושת היגון מאפשרת פורקן רגשי הכרחי. כמובן, לא כולם מתאבלים בדיוק באותה דרך. אולם נראה כי על דבר אחד אין עוררין: הדחקת היגון עלולה להזיק מבחינה נפשית, רגשית ופיזית. אם כן, באילו דרכים בריאות תוכל לבטא את יגונך? המקרא מספק מספר עצות מעשיות.a
להתמודד עם יגון השכול
אבלים רבים נוכחו כי אחת הדרכים היעילות ביותר למתן פורקן לרגשות היא לדבר על האובדן. שים לב, למשל, לדברים שאמר איוב לאחר ששכל את עשרת ילדיו והוכה באסונות אחרים. הוא ציין: ”נקטה נפשי בחיי [מאסתי בחיי]. אעזבה עליי שיחי [אפרוק את צערי]. אדברה במר נפשי” (איוב א׳:2, 18, 19; י׳:1). שים לב שאיוב הרגיש צורך לפרוק את צערו. מה עשה? הוא ’דיבר’.
פאולו, שהתייתם מאם, אומר: ”אחד הדברים שעזרו לי היה לדבר על אימי”. לכן אם תדבר על רגשותיך עם ידיד הזוכה לאמונך, עשוי הדבר להקל עליך במידת מה (משלי י״ז:17). לאחר פטירתה של אימהּ, ביקשה יונֶה מאחיה לאמונה לבקרה לעיתים תכופות יותר. ”השיחות שניהלנו עזרו לשכך את הכאב”, היא נזכרת. גם אתה אולי תיווכח שאם תבטא את רגשותיך ותחלוק אותם עם מאזין אוהד, יהיה לך קל יותר להתמודד איתם.
גם כתיבה יכולה לעזור. יש המתקשים לדבר על רגשותיהם ומוצאים שקל להם יותר להביע את עצמם בכתב. לאחר מותם של שאול ויהונתן, חיבר דוד הנאמן שיר אבל עמוק ובו שפך את יגונו. לימים הפכה קינה טעונת רגש זו לחלק מספר שמואל ב׳ (שמואל ב׳. א׳:17–27).
גם בכי מביא לידי פורקן רגשי. ”לכול זמן” נאמר במקרא וגם ”עת לבכות” (קהלת ג׳:1, 4). ואכן, מותו של אדם אהוב הוא ”עת לבכות”. אין מה להתבייש בדמעות צער. במקרא ניתן למצוא דוגמאות רבות של גברים ונשים נאמנים שבכו לעיני כול כביטוי לצערם (בראשית כ״ג:2; שמואל ב׳. א׳:11, 12). ישוע המשיח בכה כאשר התקרב לקברו הטרי של חברו היקר אלעזר (יוחנן י״א:33, 35).
ההתמודדות עם היגון דורשת סבלנות, שכן אתה אולי חווה עליות וירידות מבחינה רגשית. זכור שאל לך להתבייש בדמעותיך. משרתי אלוהים נאמנים רבים מצאו שזה טבעי ואף הכרחי להזיל דמעות צער כחלק מתהליך הריפוי.
קרב אל אלוהים
במקרא כתוב: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם” (יעקב ד׳:8). אחת הדרכים העיקריות לקרוב לאלוהים היא באמצעות תפילה. אל תמעיט בערכה! במקרא ניתן למצוא את ההבטחה המנחמת הבאה: ”קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע” (תהלים ל״ד:19). הוא גם מבטיחנו: ”השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך” (תהלים נ״ה:23). כאמור, רבים חשים הקלה לאחר שהם מדברים על רגשותיהם עם אדם הזוכה לאמונם. האם לא יהיה זה אף מועיל יותר לשפוך את יגוננו בפני אלוהים המבטיח לנחם את לבבנו? (תסלוניקים ב׳. ב׳:16, 17).
פאולו, שהוזכר קודם לכן, מספר: ”כאשר לא יכולתי לסבול עוד את הכאב והרגשתי שאינני יכול להתמודד עם המצב, הייתי יורד על ברכיי ומתפלל לאלוהים. התחננתי אליו שיעזור לי”. פאולו משוכנע שתפילותיו אכן עזרו לו. גם אתה תיווכח שבתגובה לתפילותיך הבלתי פוסקות, ”אלוהי כל נחמה” ייתן לך את האומץ והכוח להתמודד (קורינתים ב׳. א׳:3, 4; רומים י״ב:12).
תקוות התחייה
ישוע אמר: ”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות” (יוחנן י״א:25). המקרא מלמדנו שהמתים יוקמו לתחייה.b בתקופת חייו עלי אדמות הראה ישוע שהוא מסוגל להקים מתים לתחייה. באחד המקרים הקים לתחייה נערה בת 12. כיצד הגיבו הוריה? ”הם לא ידעו את נפשם מרוב שמחה” (מרקוס ה׳:42, ע״ח). תחת שלטון מלכותו, יקים המלך השמימי ישוע המשיח לתחייה כאן עלי־אדמות, מספר רב של אנשים שיחיו בתנאי שלום וצדק (מעשי השליחים כ״ד:15; פטרוס ב׳. ג׳:13). תאר לך את השמחה העצומה שתשרור בקרב בני האדם כאשר יוקמו המתים לתחייה ויתאחדו עם יקיריהם.
קלודט, ששכלה את בנה רנטו בהתרסקות מטוס, שמה את תמונתו על המקרר. לעיתים קרובות היא מתבוננת בתמונה ואומרת לעצמה: ’אנחנו ניפגש שוב בתחיית המתים’. לאונרדו מדמיין את אביו חוזר לחיים בעולם החדש שהבטיח אלוהים. תקוות התחייה היא מקור נחמה אמיתי עבורם ועבור אינספור אחרים שאיבדו את יקיריהם. תקווה זו יכולה להיות גם מקור נחמה עבורך.
[הערות שוליים]
a לדיון בשאלה כיצד ניתן לעזור לילדים להתמודד עם מותו של אדם יקר, ראה המאמר: ”עזור לילדך להתמודד עם כאב השכול”, בעמודים 18 עד 20 בכתב עת זה.
b לפרטים נוספים בנוגע לתקוות התחייה שבמקרא, ראה פרק שביעי בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
”אלוהי כל נחמה”
”ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח, אב הרחמים ואלוהי כל נחמה” (קורינתים ב׳. א׳:3).
פסוק זה מלמדנו שאלוהים יכול לסייע למשרתיו הנאמנים לשאת כל בעיה או קושי הפוקדים אותם. לעיתים מספק לנו יהוה נחמה דרך חבר או אח אהוב לאמונה.
לאונרדו שהתייתם מאב, זוכר חוויה שחיזקה ועודדה אותו. בהגיעו הביתה נזכר שאף אחד אינו נמצא שם, ופרץ בבכי נטול מעצורים. הוא הלך לגן ציבורי קרוב וישב על ספסל, ושם המשיך למרר בבכי. בעודו בוכה התפלל לאלוהים והתחנן לעזרה. לפתע עצר לידו טנדר ולאונרדו ראה שהנהג הוא אחד מאחיו לאמונה. האח ביצע שליחויות וטעה בפנייה. עצם נוכחותו עודדה את לאונרדו.
אלמן אחד חש בודד ושקע במרה שחורה. הכול נראה לו כל כך קודר, והוא לא הצליח לעצור את שטף דמעותיו. הוא התחנן לאלוהים שיעזור לו. בעודו מתפלל צלצל הטלפון, ועל הקו הייתה נכדתו. הוא מספר: ”השיחה הקצרה נסכה בי כוחות מחודשים. הרגשתי ששיחת הטלפון הייתה המענה לתפילתי”.
[תיבה בעמוד 9]
נחם את רעך
”[אלוהים] המנחם אותנו בכל צרותינו באופן שנוכל לנחם את הלחוצים בכל צרה שהיא — בנחמה שנוחמנו אנו מאת אלוהים” (קורינתים ב׳. א׳:4).
משיחיים אמיתיים רבים יעידו מנסיונם האישי כי מילים אלו הן אמת לאמיתה. לאחר שזכו לנחמה שעזרה להם להתמודד עם מותו של אדם יקר, נוכחו שבכוחם להעניק עידוד ונחמה לרעיהם.
תן דעתך לדוגמתה של קלודט הנוהגת לפקוד את בתיהם של אחרים, ולשוחח איתם על עיקרי אמונתה המקראיים. לפני ששכלה את בנה, נהגה לבקר אישה שבנה נפטר מלאוקמיה. האישה נהנתה מהביקורים, אבל הרגישה שקלודט לעולם לא תוכל להבין לגמרי את כאבה. אולם זמן קצר לאחר מות בנה של קלודט, ביקרה אצלה האישה ואמרה לה שהיא באה לראות אם היא עדיין מחזיקה באמונתה לאחר אובדן בנה. אמונתה האיתנה של קלודט הרשימה אותה, וכעת היא מקבלת ממנה בקביעות שיעורי מקרא ומוצאת נחמה רבה בדבר־אלוהים.
לאחר מות אביו, החליט לאונרדו ללמוד שפת סימנים כדי שיוכל לחלוק עם חירשים את המסר המנחם שבמקרא. הוא נוכח שמאמציו לעזור להם תרמו לו רבות. הוא מספר: ”אחד הדברים שעוזרים לי להתמודד עם יגוני הוא רצוני העז לסייע לחירשים ללמוד על אלוהים. אני מקדיש להם חלק ניכר מזמני ומרצי. כשראיתי את תלמיד המקרא הראשון שלי נטבל, הפכה העצבות שלי לשמחה. למעשה, לראשונה מאז מות אבי, התמלאתי תחושה עמוקה של אושר” (מעשי השליחים כ׳:35).
[תמונה בעמוד 5]
אם תדבר על רגשותיך, עשוי הדבר להקל עליך במידת מה
[תמונה בעמוד 6]
אם תקרא על תקוות התחייה תוכל לשאוב מכך נחמה אמיתית
[תמונה בעמוד 6]
הכתיבה יכולה לסייע במתן ביטוי ליגון
[תמונה בעמודים 8, 9]
ישוע הבטיח למאמיניו שהם יוקמו לתחייה