דבר יהוה חי
נקודות בולטות מן האיגרות אל הקורינתים
השליח פאולוס מודאג מאוד ממצבה הרוחני של הקהילה בקורינתוס. נודע לו שיש שם חיכוכים בין האחים. מעשים של אי־מוסריות מינית אינם מטופלים. נוסף על כך, הקהילה כתבה לפאולוס במטרה לברר כמה עניינים. לכן, בערך בשנת 55 לספירה, בהיותו באפסוס במסגרת מסע ההטפה השלישי שלו, כותב פאולוס את הראשונה מבין שתי האיגרות ששלח אל הקורינתים.
האיגרת השנייה, שנכתבה כנראה מספר חודשים בלבד אחר כך, היא מכתב המשך. המצב ששרר במאה הראשונה בתוך קהילת קורינתוס ומחוצה לה מקביל במובנים רבים לזמננו, לכן המסרים שבאיגרותיו של פאולוס אל הקורינתים הינם בעלי ערך רב עבורנו (עב׳ ד׳:12).
”שיקדו, עימדו באמונה, חיזקו ואימצו”
(קור״א א׳:1 עד ט״ז:24)
’הייו כולכם תמימי דעים במוצא פיכם’, מפציר פאולוס (קור״א א׳:10). אין ”יסוד אחר” שעליו ניתן לבנות תכונות משיחיות ”זולתי היסוד שהונח, והוא ישוע המשיח” (קור״א ג׳:11–13). בהתייחסו לאדם זונה בקהילה מציין פאולוס: ”בערו את [האיש] הרע מקרבכם” (קור״א ה׳:13). ”הגוף אינו בשביל הזנות”, הוא אומר, ”אלא בשביל האדון” (קור״א ו׳:13).
בתגובה ל’מה שכתבו אליו’, משיא פאולוס עצות טובות ומעשיות באשר לנישואין ורווקוּת (קור״א ז׳:1). הוא מדבר על עקרון הראשות, על הסדר שצריך לשרור באסיפות הקהילה ועל ודאות תחיית המתים. אחר כך קורא פאולוס: ”שיקדו, עימדו באמונה, חיזקו ואימצו” (קור״א ט״ז:13).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:21 — האם הדרך שבה בוחר יהוה להושיע את המאמינים היא אכן אווילית? לא ולא. אך מאחר שהעולם בחוכמתו לא השכיל לדעת את האלוהים, הרי שהדרך שבה בוחר האל להושיע את בני אדם נחשבת בעיני העולם לסכלות (יוח׳ י״ז:25).
ה׳:5 — מה פשר המילים ”תמסרו את האיש ההוא [הרשע] לשטן לאובדן הגוף כדי שרוחו [”הרוח”, ע״ח] תיוושע ביום יהוה”? כאשר מנדים מן הקהילה חוטא חסר חרטה המבצע חטאים חמורים, הוא חוזר להיות חלק מעולמו המרושע של השטן (יוח״א ה׳:19). מכאן שהוא כביכול נמסר לשטן. הרחקתו מובילה ל”אובדן”, כלומר להסרה, של הגורם משחית מן הקהילה ולהצלת רוחה, האווירה השלטת בה (טימ״ב ד׳:22).
ז׳:33, 34 — מה הם ’הדברים הארציים’ שלהם דואגים הנשואים? פאולוס מתכוון לענייני היומיום הגשמיים שהמשיחיים הנשואים מחויבים לדאוג להם, כגון מזון, ביגוד וקורת גג. אין הכוונה כאן לצדדים השליליים של העולם שמהם המשיחיים חייבים להתרחק (יוח״א ב׳:15–17).
י״א:26 — באיזו תדירות יש לציין את זכר מותו של ישוע, ו”עד” מתי? פאולוס לא אמר שאת זכר מותו של ישוע יש לציין לעיתים קרובות. למעשה, הוא אמר ש”בכל עת” שהמשיחיים המשוחים נוטלים מסמלי ערב הזיכרון, כלומר, אחת לשנה ב־י״ד בניסן, הם ”מזכירים את מות אדוננו”. כך הם עושים ”עד שיבוא”, זאת אומרת, עד אשר יקבלם בשמיים בתחיית המתים (תסל״א ד׳:14–17).
י״ג:13 — באיזה מובן גדולה האהבה מן האמונה והתקווה? כאשר ”הדברים המקוּוים” הופכים למציאות והציפייה להם מתממשת, חדלות האמונה והתקווה למלא את התפקיד שהיה להן קודם לכן (עב׳ י״א:1). האהבה גדולה מן האמונה והתקווה במובן זה שהיא עומדת לעד.
ט״ו:29 — מה משמע ’להיטבל בעד המתים [”כדי להיות מתים”, ע״ח]’? פאולוס אינו מתכוון שהחיים צריכים להיטבל בעד מתים שלא נטבלו לפני מותם. הוא מדבר כאן על כך שהמשיחיים משוחי הרוח נטבלים לדרך חיים, שבמהלכה הם שומרים אמונים לאלוהים עד מותם ותחייתם כיצורים רוחניים.
לקחים עבורנו:
א׳:26–31; ג׳:3–9; ד׳:7. אם נהיה ענווים ונתהלל ביהוה ולא נתרברב, נתרום לאחדות הקהילה.
ב׳:3–5. כשבישר את הבשורה בקורינתוס, מרכז ללימודי הפילוסופיה היוונית וחוכמת יוון, אולי תהה פאולוס אם יעלה בידו לשכנע את מאזיניו. למרות זאת, הוא לא הניח לחולשה או לפחד שאולי קיננו בו למנוע בעדו מלבצע את השירות שהפקיד בידיו אלוהים. באותו אופן, אל ניתן לנסיבות חריגות לעצור בעדנו מלהכריז את בשורת מלכות אלוהים. בדומה לפאולוס, עלינו לבטוח ביהוה שיעזור לנו.
ב׳:16. לרכוש את ”רוח המשיח” משמעו להכיר את דרך החשיבה של המשיח, לחשוב כמוהו, לתפוס את מלוא היקף אישיותו וללכת בעקבות המופת שהשאיר לנו (פט״א ב׳:21; ד׳:1). עד כמה חשוב אפוא לחקור לעומק את חייו ושירותו של ישוע!
ג׳:10–15; ד׳:17. עלינו לנתח ולשפר את יכולתנו בהוראה ובעשיית תלמידים (מתי כ״ח:19, 20). אם לא נלמד היטב את תלמידנו, הוא אולי לא יעמוד במבחני האמונה, ואובדנו יכאיב לנו עד כדי כך שישועתנו תהיה ”כאוּד מוצל מאש”.
ו׳:18. כדי ’לנוס מן הזנות’ (דל׳) יש להימנע לא רק ממעשי פורניאה, אלא גם מפורנוגרפיה, מטומאה מוסרית, מפנטזיות מיניות ומפלרטוט — כל דבר העלול להוביל לזנות (מתי ה׳:28; יעקב ג׳:17).
ז׳:29. זוגות נשואים צריכים להיזהר לבל יהיו שקועים זה בזה עד כדי כך שענייני המלכות יידחקו למקום משני בחייהם.
י׳:8–11. יהוה נעצב מאוד אל ליבו כשבני ישראל התלוננו על משה ואהרון. מן החוכמה להישמר לבל נעשה לנו להרגל להתלונן.
ט״ז:2. נתינתנו החומרית לקידום ענייני המלכות תהיה עקבית, אם נתכנן זאת מראש ונפעל באופן שיטתי.
”תַקנו את עצמכם”
(קור״ב א׳:1 עד י״ג:14)
פאולוס מורה לקורינתים ’לסלוח’ לחוטא שחזר בתשובה ושהוּכח על מעשיו, ו’לנחמו’. אף שהעציבם באיגרתו הראשונה, מביע פאולוס שמחה מפני ש’העצב הזה הביא אותם לידי תשובה’ (קור״ב ב׳:6, 7; ז׳:8, 9).
פאולוס מעודד את הקורינתים ה”שופעים בכול”, ’לשפוע’ גם בנתינה. הוא מגיב לטענות המתנגדים ואחר כך מייעץ עצה אחרונה לכול: ”שימחו. תקנו את עצמכם והתעודדו. הייו לב אחד, חיו בשלום” (קור״ב ח׳:7; י״ג:11).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:15, 16 — מדוע אנו ”ניחוח המשיח”? משום שאנו דבקים במקרא ונוטלים חלק בהפצת מסריו. ”ריח” זה הוא כצחנה באפם של הרשעים, אך הוא ניחוח ליהוה ולישרי הלב.
ה׳:16 — באיזה מובן אין המשיחיים המשוחים ”מכירים איש על־פי ראות אנושית”? הם אינם מביטים בבני אדם בצורה אנושית, כלומר, אינם מפלים איש על בסיס עושר, גזע ומוצא אתני או לאומי. הדבר החשוב להם הוא יחסיהם עם אחיהם לאמונה.
י״א:1, 16; י״ב:11 — האם נהג פאולוס כ”כסיל” עם הקורינתים? לא. עם זאת, הוא אולי הצטייר בעיני אחדים כגאוותן או ככסיל בשל הדברים שנאלץ לומר להגנת מעמדו כשליח.
י״ב:1–4. מי האיש ש”נלקח אל גן עדן”? הואיל והמקרא אינו מדבר על איש אחר אשר חווה חזון כזה ומאחר שהפסוקים הללו באים לאחר שהגן פאולוס על מעמדו כשליח, קרוב לוודאי שפאולוס התכוון לחווייתו האישית. סביר להניח שהשליח ראה את גן העדן הרוחני השורר בקרב הקהילה המשיחית ’בעת הקץ’ (דנ׳ י״ב:4).
לקחים עבורנו:
ג׳:5. פסוק זה בעיקרו של דבר אומר כי יהוה מכשיר במידה מספקת את המשיחיים לביצוע שירותם. הוא עושה כן בעזרת דברו, רוח קודשו והחלק הארצי של ארגונו (יוח׳ ט״ז:7; טימ״ב ג׳:16, 17). טוב נעשה אם נלמד בחריצות את המקרא ואת הפרסומים המקראיים, אם נתמיד לבקש בתפילות את רוח הקודש ואם ננכח ונשתתף באופן קבוע באסיפות הקהילה (תהל׳ א׳:1–3; לוקס י״א:10–13; עב׳ י׳:24, 25).
ד׳:16. מאחר שיהוה מחדש יום יום את ”האדם הפנימי שלנו”, עלינו באופן קבוע לנצל את כל מה שיהוה נותן לנו ולא להניח ליום שלם לחלוף מבלי לתת את הדעת לעניינים רוחניים.
ד׳:17, 18. אם נזכור ש’צרתנו קלה ורגעית’, יעזור לנו הדבר לשמור אמונים ליהוה בשעת קשיים.
ה׳:1–5. מה יפות המילים שבהן מתאר פאולוס את הרגשות שחשים המשיחיים המשוחים כלפי תקוותם השמימית!
י׳:13. ככלל, אם לא אורגנו סידורים ספציפיים עבורנו לסייע במקומות שיש בהם צורך רב יותר, עלינו לבשר אך ורק בשטח שבאחריות קהילתנו.
י״ג:5. כדי ’לנסות את עצמנו אם עומדים אנו באמונה’, עלינו לבחון את התנהגותנו על־פי מה שאנו לומדים מתוך המקרא. כדי ’לבחון את עצמנו’ עלינו לבדוק עד כמה רוחניים אנו, ובכלל זה עד כמה חדים ’חושינו’ ובאיזו מידה אנו עושים מעשים המעידים על אמונה (עב׳ ה׳:14; יעקב א׳:22–25). אם ניישם את עצותיו הנבונות של פאולוס, נמשיך להתהלך בדרך האמת.
[תמונה בעמודים 26, 27]
מה פשר המילים ”בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת”? (קור״א י״א:26)