דבר יהוה חי
נקודות בולטות מן האיגרות אל התסלוניקים ואל טימותיאוס
הקהילה החדשה בתסלוניקי, שנוסדה בשעה שביקר באזור השליח פאולוס, סופגת מתחילת דרכה יחס עוין. לכן, כאשר טימותיאוס — אולי בשנות ה־20 לחייו — חוזר משם כשבפיו דיווחים חיוביים, רואה פאולוס לנכון לכתוב אל התסלוניקים איגרת ובה דברי שבח ועידוד. איגרת זו, שנכתבה כנראה בשלהי שנת 50 לספירה, הייתה הראשונה מבין הכתבים שחיבר פאולוס ברוח אלוהים. כעבור זמן קצר, הוא כותב אל המשיחיים בתסלוניקי איגרת שנייה. באיגרת זו הוא מתקן דעה מוטעית שהייתה לכמה אחים ומעודד את המשיחיים לעמוד איתן באמונה.
חולפות עשר שנים בערך, ופאולוס נמצא כעת במקדוניה וטימותיאוס — באפסוס. פאולוס כותב אל טימותיאוס ומעודד אותו להישאר באפסוס ולהמשיך במלחמתו הרוחנית נגד מורי השקר שבתוך הקהילה. בשנת 64 לספירה פורצת שריפה ברומא הזורעת הרס רב בעיר, ובעקבות זאת נרדפים המשיחיים עד צוואר. בעת ההיא כותב פאולוס את איגרתו השנייה אל טימותיאוס. זו איגרתו האחרונה שנכתבה ברוח הקודש. כיום אנו יכולים להפיק תועלת מן העידוד והעצות הטמונים בארבע איגרות אלו שכתב פאולוס (עב׳ ד׳:12).
’הייו ערים’
(תסל״א א׳:1 עד ה׳:28)
פאולוס משבח את התסלוניקים על ’פועל אמונתם, על העמל שהם עמלים באהבה ועל התמדתם’, וכותב להם שהם ’תקוותו ושמחתו ועטרת תהילתו’ (תסל״א א׳:3; ב׳:19).
לאחר שהוא מאיץ במשיחיים בתסלוניקי לעודד זה את זה בתקוות התחייה, אומר פאולוס ש”יום יהוה יבוא כגנב בלילה”, ומייעץ להם ’להיות ערים’ ומפוכחים (תסל״א ד׳:16–18; ה׳:2, 6).
תשובות לשאלות מקראיות:
ד׳:15–17 — מי ’נלקחים בעננים לפגוש את האדון באוויר’, וכיצד מתגשם הדבר? אלה הם המשיחיים המשוחים החיים כיום בתקופת נוכחותו של המשיח כמלך. הם ’יפגשו את האדון’ ישוע בתחום השמימי הסמוי מן העין. לשם כך, עליהם תחילה למות ולקום לתחייה כיצורים רוחניים (רומ׳ ו׳:3–5; קור״א ט״ו:35, 44). נוכחות המשיח כבר החלה, ולכן משיחיים משוחים המתים כיום אינם ישנים את שנת המוות. הם ’נלקחים’, כלומר מוקמים לתחייה כהרף עין (קור״א ט״ו:51, 52).
ה׳:23 — למה התכוון פאולוס כאשר התפלל ש’תישמר שלמות רוחם ונפשם וגופם’ של האחים? פאולוס התכוון לרוח, לנפש ולגוף של הקהילה המשיחית בכללותה, ובתוכה המשיחיים משוחי הרוח שבתסלוניקי. הוא לא רק התפלל שהקהילה תישמר, אלא התפלל שתישמר ’רוחה’, כלומר הגישה שרווחה בה. הוא התפלל גם בעד ’נפשה’, כלומר חייה או קיומה, ובעד ’גופה’ — הגוף הקיבוצי של המשיחיים המשוחים (קור״א י״ב:12, 13). תפילה זו ממחישה עד כמה דאג פאולוס לרווחת הקהילה.
לקחים עבורנו:
א׳:3, 7; ב׳:13; ד׳:1–12; ה׳:15. אחת הדרכים היעילות לייעץ היא לתת לצד השני דברי שבח הולמים ולעודדו להשתפר.
ד׳:1, 9, 10. עובדי יהוה חייבים להמשיך להתקדם מבחינה רוחנית.
ה׳:1–3, 8, 20, 21. יום יהוה הולך ומתקרב, ועל כן עלינו להיות ’מפוכחים, ללבוש את שריון האמונה והאהבה ולחבוש ככובע את תקוות הישועה’. עלינו גם לשים לב היטב לדבר הנבואה של אלוהים, כלומר למקרא.
”עימדו עמידה איתנה”
(תסל״ב א׳:1 עד ג׳:18)
היו בקהילה שסילפו את הדברים שאמר פאולוס באיגרתו הראשונה וככל הנראה טענו כי ’נוכחות האדון’ קרובה. לתיקון דעה זו מסביר פאולוס מה צריך להיות ”בראשונה” (תסל״ב ב׳:1–3, ע״ח).
פאולוס קורא: ”עימדו עמידה איתנה והחזיקו במסורות שלומדתם”. בהמשך הוא מצווה אותם ”להיבדל מכל אח שהולך בטל [”מעקש דרכיו”, דל׳]” (תסל״ב ב׳:15; ג׳:6).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:3, 8 — מיהו ”איש הרשע”, וכיצד יומת? ”איש הרשע” הוא כינוי קיבוצי לכיתת הכמורה. הגורם המוסמך להכריז את משפטי אלוהים נגד הרשעים ולצוות על השמדתם הוא ”הדבר” — דוברו הראשי של אלוהים, ישוע המשיח (יוח׳ א׳:1). איש הרשע יומת אפוא ב”רוח פיו” של ישוע, כלומר בהשפעתו ובהתאם לפקודתו.
ב׳:13, 14 — באיזה מובן המשיחיים המשוחים ’נבחרו מראשית לישועה’? כשפסק יהוה כי זרע האישה ימחץ את ראש השטן, גזר אלוהים מראש שתקום קבוצה של משוחים (בר׳ ג׳:15). עוד קבע יהוה באילו דרישות יהיה עליהם לעמוד, איזו פעילות הם יעשו ואילו מבחנים יעברו. כך קרא אותם ”לנחלה” הזאת.
לקחים עבורנו:
א׳:6–9. יהוה מעניש באופן סלקטיבי.
ג׳:8–12. העובדה שיום יהוה קרוב אינה פוטרת אותנו מן האחריות לעבוד לפרנסתנו ויחד עם זאת להמשיך בשירותנו המשיחי. חוסר מעש עלול לגרום לנו להיות עצלים ’ולהתערב בענייני אחרים’ (פט״א ד׳:15).
”שמור את הפיקדון”
(טימ״א א׳:1 עד ו׳:21)
פאולוס מורה לטימותיאוס ’להילחם את המלחמה הטובה, מתוך אמונה ומצפון ישר’. בהמשך מונה השליח את הכישורים הנדרשים מן האחים הנושאים בתפקידים בקהילה. עוד מורה פאולוס לטימותיאוס ’להתרחק מאגדות טפלות ונפסדות’ (טימ״א א׳:18, 19; ג׳:1–10, 12, 13; ד׳:7).
”אל תגער בזקן”, כותב פאולוס. הוא מפציר בטימותיאוס: ”שמור את הפיקדון! סור מדיבורים תפלים וחסרי קדושה, ומטענות ופרכות של מה שבכזב מכונה ’דעת’” (טימ״א ה׳:1; ו׳:20).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:18; ד׳:14 — אילו ”נבואות” נובאו בנוגע לטימותיאוס? ייתכן שמדובר בנבואות הנוגעות לתפקידו העתידי של טימותיאוס בקהילה המשיחית, נבואות שנובאו ברוח אלוהים בשעה שפאולוס ביקר בליסטרה במסע ההטפה השני שלו (מה״ש ט״ז:1, 2). על סמך ”נבואות” אלו, זקני־הקהילה ’סמכו את ידיהם’ על טימותיאוס הצעיר, ובזאת ייעדו אותו לשירות מיוחד.
ב׳:15 — באיזה מובן ’מוגנת האישה בלדתה ילדים’ (ע״ח)? לידת ילדים, הטיפול בהם וניהול משק הבית עשויים ’להגן’ על האישה לבל תתבטל ולבל תהיה ’רכלנית המתערבת בעניינים לא לה’ (טימ״א ה׳:11–15).
ג׳:16 — מהו סוד החסידות? במשך תקופה ארוכה ריחפה עננה של מסתורין מעל השאלה אם אדם בשר ודם מסוגל לשמור על נאמנות מושלמת לריבונות יהוה. ישוע סיפק את המענה. הוא היה נאמן לאלוהים בצורה מושלמת עד מותו.
ו׳:15, 16 — האם מילים אלו מתייחסות ליהוה אלוהים או לישוע המשיח? מילים אלו מתייחסות לזה שהופעתו מוזכרת בפסוקים — ישוע המשיח (טימ״א ו׳:14). בניגוד למלכים ואדונים בשר ודם, ישוע הוא ”הריבון היחיד” ולו לבדו האלמוות (דנ׳ ז׳:14; רומ׳ ו׳:9). מאז עלייתו אל השמיים הסמויים, אין אדם עלי אדמות ה”יכול לראותו” בעיניו הפיזיות.
לקחים עבורנו:
ד׳:15. אולי הצטרפנו לקהילה המשיחית לא מזמן או אולי לפני שנים רבות. כך או כך, עלינו לעשות את המאמץ להמשיך להתקדם ולחזק את יחסינו עם יהוה.
ו׳:2. אם אנו מועסקים אצל אח לאמונה, אל לנו לנצלו בשום דרך שהיא. למעשה, עלינו להיות חרוצים אף יותר מאשר אצל מעסיק שאינו עד־יהוה.
’הכרז את הדבר והתמד’
(טימ״ב א׳:1 עד ד׳:22)
כדי להכין את טימותיאוס לזמנים הקשים שנכונו לו, כותב פאולוס: ”האלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה ויישוב הדעת”. עוד מייעץ פאולוס לטימותיאוס: ”עבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכול, מוכשר ללמד” (טימ״ב א׳:7; ב׳:24).
”עמוד בדברים אשר למדת ואשר מצאתם נכונים”, קורא פאולוס לטימותיאוס. הואיל והופצו ברבים תורות כפירה, מייעץ השליח למשגיח הצעיר: ”הכרז את הדבר, התמד [בכך] ... , הוכח, גער, הפצר” (טימ״ב ג׳:14; ד׳:2).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:13 — מהי ”מתכונת הדברים הבריאים”? ”הדברים הבריאים” הם ”דבריו הבריאים של אדוננו ישוע המשיח” — עיקרי האמונה המשיחיים האמיתיים (טימ״א ו׳:3). מה שלימד ועשה ישוע עלה בקנה אחד עם דבר־אלוהים, ועל כן המונח ”הדברים הבריאים” חל בהרחבה על כל עיקרי האמונה המקראיים. תורות אלו עוזרות לנו להבין מה יהוה דורש מאיתנו. כדי להחזיק במתכונת זו עלינו ליישם את מה שאנו לומדים מתוך המקרא.
ד׳:13 — מה היו ”יריעות הקלף”? ”קלף” הוא חומר כתיבה עשוי עור מעובד. ייתכן שפאולוס ביקש שטימותיאוס יביא לו חלקים מן התנ״ך כדי שיוכל ללומדם במהלך מאסרו ברומא. חלק מן המגילות היו אולי מגילות פפירוס וחלקן היו מקלף.
לקחים עבורנו:
א׳:5; ג׳:15. הגורם הבסיסי שבזכותו הייתה לטימותיאוס אמונה במשיח ישוע — אמונה שנתנה אותותיה בכל דבר שעשה — הוא החינוך המקראי שקיבל בבית מינקותו. עד כמה חשוב שההורים ישקלו ברצינות באיזו מידה הם ממלאים חובה זו כלפי אלוהים וכלפי ילדיהם.
א׳:16–18. כאשר אחינו לאמונה נתונים בקשיים, ברדיפות או במאסר, נתפלל למענם ונעשה כל שביכולתנו על מנת לעזור להם (מש׳ ג׳:27; תסל״א ה׳:25).
ב׳:22. המשיחיים, ובייחוד הצעירים, אינם צריכים להיות עסוקים מדי בפיתוח גוף, בספורט, במוזיקה, בבילויים, בתחביבים, בטיולים, בשיחות סרק וכדומה, ולהותיר לעצמם מעט זמן לעניינים רוחניים.
[תמונה בעמוד 31]
מהי האיגרת האחרונה שכתב השליח פאולוס ברוח הקודש?