מדוע חשוב להכיר תודה?
”ראקל היקרה,
תודה רבה לך שהיית מקור עידוד עבורי. אולי את לא יודעת זאת, אבל אישיותך המעודדת ומילותייך האדיבות עזרו לי רבות” (ג׳ניפר).
האם אי פעם קיבלת פתק תודה בהפתעה? הדבר ודאי חימם את ליבך, שהרי זה טבעי לרצות שיעריכו ויוקירו אותך (מתי כ״ה:19–23).
ביטויי תודה לא אחת מעמיקים את הקשר בין מביע התודה לבין מקבלה. נוסף על כך, בהבעת תודה אנו למעשה הולכים בעקבותיו של ישוע המשיח, אשר תמיד שם לב למעשים הטובים של הזולת (מרקוס י״ד:3–9; לוקס כ״א:1–4).
למרבה הצער נדמה שביטויי תודה, הן בכתב והן בעל פה, הופכים יותר ויותר למצרך נדיר. המקרא הזהיר כי ב”אחרית הימים” יהיו האנשים ”כפויי טובה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 2). אם לא נעמוד על המשמר עלולה גישה נפוצה זו לחנוק כל רגש של הוקרה הניצת בתוכנו.
באילו דרכים מעשיות יכולים ההורים ללמד את ילדיהם להיות מכירי תודה? כלפי מי עלינו להביע רגשי תודה? ומדוע עלינו להכיר תודה גם כאשר הסובבים אותנו מגלים כפיות טובה?
בחוג המשפחה
הורים עובדים קשה לפרנסת ילדיהם. אך לפעמים הם חשים שמאמציהם אינם זוכים להערכה. מה באפשרותם לעשות לתיקון המצב? דרושים שלושה דברים.
(1) הצבת דוגמה אישית. כפי שנכון לגבי רוב התחומים בחינוך ילדים, הצבת דוגמה אישית הינה כלי הוראה יעיל. אודות אֵם חרוצה מעם ישראל נאמר במקרא: ”קמו בניה ויאשרוה [ישבחוה]”. ממי למדו הילדים להביע הערכה? רמז לכך אנו מקבלים בהמשך הפסוק, ובו נאמר שגם ’בעלה היללה’ (משלי ל״א:28). הורים המגלים הערכה זה כלפי זה מראים לילדיהם שגילויי הוקרה מעין אלה מסבים נחת למקבלם, משפרים את היחסים בין חברי המשפחה ומעידים על בגרות.
אב ששמו סטיבן מספר: ”ניסיתי להציב לבנותיי דוגמה אישית בכך שתמיד הודיתי לאשתי על ארוחת הערב שהכינה”. למה הוביל הדבר? הוא ממשיך ואומר: ”שתיהן שמו לב לכך, וזה עזר להן להיות מודעות יותר לצורך להביע תודה”. אם אתה נשוי, האם אתה מודה לרעייתך באופן קבוע על ביצוע עבודות יומיומיות אשר קל לקבלן כמובנות מאליהן? האם אתה מודה לילדיך גם על ביצוע מטלות שהם ממילא אמורים לעשות?
(2) מתן הדרכה. רגשי תודה הם כמו פרחים, יש לטפחם כדי שיפרחו במלוא תפרחתם. כיצד יכולים ההורים לעזור לילדיהם לטפח הערכה ולהביעה? שלמה המלך הבליט את אחת הדרכים המרכזיות וכתב: ”לב צדיק יהגה [יחשוב איך] לענות” (משלי ט״ו:28).
הורים, למדו את ילדיכם לתת דעתם למאמצים ולנדיבות העומדים מאחורי המתנות שהם מקבלים. הרהורים כאלה הם קרקע פורייה לפיתוח הערכה. מריה, אם לשלושה, אומרת: ”צריך לפנות זמן כדי לשבת עם הילדים ולהסביר להם מה כרוך במתן מתנה — הנותן חשב עליהם אישית ורצה להראות להם עד כמה הם חשובים לו. לדעתי זה שווה את המאמץ”. שיחות כאלו מסייעות לילדים להבין לא רק מה עליהם לומר לאות הערכה אלא גם מדוע עליהם לומר זאת.
הורים נבונים עוזרים לילדיהם להימנע מן הגישה שכל הדברים הטובים שהם מקבלים, מגיעים להם ממילא.a האזהרה במשלי כ״ט:21 נוגעת לעבדים אך חלה גם על ילדים: ”מפנק מנוער עבדו, ואחריתו יהיה מָנון [כפוי טובה]”.
כיצד אפשר לעזור לילדים קטנים להיות מכירי תודה? לינדה, אם לשלושה, מציינת: ”בעלי ואני עודדנו את ילדינו לתרום את שלהם לכרטיסי התודה שכתבנו על־ידי הוספת ציור או על־ידי חתימת שמם על הכרטיס”. נכון שהציור אולי ייראה פשוט וכתב ידם יהיה לא־ברור, אבל מה שהילדים לומדים מכך ילווה אותם לכל החיים.
(3) התמדה. בכולנו מקננת נטייה מולדת לאנוכיות, ונטייה זו עלולה להחניק ביטויי תודה (בראשית ח׳:21; מתי ט״ו:19). אולם המקרא מעודד את משרתי אלוהים: ’התחדשו התחדשות רוחנית בשכלכם, ולִבשו את האדם החדש הנברא כדמות אלוהים’ (אפסים ד׳:23, 24).
עם זאת, הורים מנוסים יודעים שאין זו משימה קלה לעזור לילדים ללבוש את ”האדם החדש”, כלומר, האישיות החדשה. סטיבן, שהוזכר קודם לכן, אומר: ”לקח לנו הרבה זמן ללמד את בנותינו לומר תודה מרצונן החופשי ומבלי שנזכיר להן לעשות זאת”. אולם סטיבן ואשתו לא הרימו ידיים. הוא מוסיף: ”ההתמדה השתלמה ובנותינו למדו להכיר טובה. היום אנחנו גאים לראות אותן מבטאות רגשי תודה כלפי אחרים”.
מה לגבי חברים ואחרים?
לפעמים אנו מוקירים את מה שעושים עבורנו, אך שוכחים לומר תודה. האם זה באמת כל כך חשוב לתת ביטוי להערכתנו? כמענה לשאלה זו נבחן מקרה שאירע בימי ישוע.
בדרכו לירושלים פגש ישוע עשרה מצורעים. במקרא מסופר: ”[הם] קראו בקול רם: ’ישוע אדוננו, רחם נא עלינו!’ כראותו אותם אמר להם: ’לכו והֵראו אל הכוהנים’. הם הלכו ובהיותם בדרך נטהרו. אחד מהם, כאשר ראה כי נרפא, חזר כשהוא מהלל את אלוהים בקול גדול, נפל על פניו לרגלי ישוע והודה לו. אותו האיש היה שומרוני” (לוקס י״ז:11–16).
האם התעלם ישוע מכך שהשאר לא הביעו את הערכתם? הכתוב ממשיך: ”השיב ישוע ואמר: ’הלוא טוהרו העשרה, והיכן התשעה? כלום לא נמצא מי שישוב לתת כבוד לאלוהים זולתי בן נֵיכר זה?’” (לוקס י״ז:17, 18).
תשעת המצורעים לא היו רעי לבב, שהרי קודם לכן ביטאו בגלוי את אמונתם בישוע והלכו ברצון על־פי מצוותו לירושלים כדי להיראות אל הכוהנים. קרוב לוודאי שהם העריכו מעומק לב את המעשה הטוב שעשה ישוע, אך בכל זאת לא הביעו את הערכתם בפניו. התנהגותם אִכזבה את ישוע. ומה לגבינו? אם מישהו מיטיב עימנו האם אנו מודים לו על כך ללא דיחוי, ואם הולם, גם שולחים לו מכתב תודה?
במקרא נאמר כי האהבה ”לא תנהג בגסות [ו]לא תדרוש טובת עצמה” (קורינתים א׳. י״ג:5). מכאן שביטויים כנים של הערכה אינם מעידים רק על נימוס אלא גם על אהבה. כפי שפרשת המצורעים מלמדת אותנו, כדי להסב קורת רוח לישוע יש לגלות אהבה והערכה כלפי כל בני האדם, בלי תלות בלאום, גזע ודת.
שאל את עצמך: ’מתי בפעם האחרונה הודיתי לשכן, לעמית לעבודה, לחבר לספסל הלימודים, לאחד מאנשי הצוות בבית־חולים, למוכר בחנות או למישהו אחר שהושיט לי יד?’ מדוע שלא תרשום במשך יום או יומיים כמה פעמים אמרת למישהו תודה או הבעת את הערכתך בדרכים הולמות אחרות? הדבר יעזור לך לשים לב אם יש מקום לשיפור.
כמובן, יהוה אלוהים הוא הראוי ביותר להוקרה מצידנו. ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה” באה ממנו (יעקב א׳:17). מתי בפעם האחרונה הודית לאלוהים בכנות על דברים ספציפיים שעשה למענך? (תסלוניקים א׳. ה׳:17, 18).
מדוע להכיר תודה לנוכח כפיות טובה?
לעיתים אנו מביעים הערכה, אך הצד השני אינו נוהג בנו באותו אופן. מדוע, אם כן, עלינו להכיר תודה אפילו לנוכח כפיות טובה? הנה אחת הסיבות.
בעשותנו זאת אנו למעשה מחקים את יהוה אלוהים, בוראנו רב החסד. רבים אינם מעריכים את האהבה שמגלה יהוה כלפיהם, אך אין זה מונע בעדו מלהיטיב עימם (רומים ה׳:8; יוחנן א׳. ד׳:9, 10). ”הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים”. אם נעשה מאמץ לבטא רגשי תודה בעולם כפוי טובה, נוכיח שאנו ’בנים לאבינו שבשמיים’ (מתי ה׳:45).
[הערת שוליים]
a הורים רבים דנים עם ילדיהם בפרק 18: ”האם אתה שוכח לומר תודה?” בספר למד מהמורה הגדול, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[קטע מוגדל בעמוד 15]
רשום במשך יום או יומיים כמה פעמים אמרת למישהו תודה
[תמונה בעמוד 15]
אפשר ללמד אפילו ילדים קטנים לבטא רגשי תודה
[תמונה בעמוד 15]
הצב לילדיך דוגמה בביטוי רגשי תודה