טפח רוח של הכרת טובה
רופא במדינת ניו־יורק הציל את חייה של מרי במקרה חירום. אך לא זו בלבד שמרי בת ה־50 לא הודתה לרופא, היא גם לא שילמה את החשבון על הטיפול. איזו כפיות טובה אופיינית!
המקרא מספר שפעם נכנס ישוע לכפר ונתקל בעשרה חולים במחלה איומה, מחלת הצרעת. הללו קראו לו בקול רם: ”ישוע אדוננו, רחם נא עלינו!” ישוע השיב: ”לכו והיראו אל הכוהנים”. המצורעים עשו כמצוותו, וכבר בדרך הרגישו וראו כיצד סרה מהם המחלה.
תשעה מתוך עשרת המצורעים שנרפאו המשיכו בדרכם. אך העשירי, שומרוני, חזר וחיפש אחר ישוע. מצורע זה שנרפא הילל את אלוהים, נפל על פניו לרגלי ישוע והודה לו. השיב ישוע ואמר: ”הלא טוהרו העשרה, והיכן התשעה? כלום לא נמצא מי שישוב לתת כבוד לאלוהים זולתי בן־נכר זה?” (לוקס י״ז:11–19).
בשאלה ”והיכן התשעה?” טמון לקח חשוב. למרי, כמו גם לתשעת המצורעים, היתה מגרעת חמורה — הם לא הכירו טובה. כפיות טובה כזו נפוצה מאוד כיום. מה הסיבה לכך?
שורש כפיות הטובה
כפיות טובה היא ביסודה פועל יוצא של אנוכיות. חשוֹב על אדם וחוה, זוג הורינו הראשונים. יהוה חנן אותם בתכונותיו והעניק להם את כל הדרוש לאושרם. בין היתר, סיפק להם גן יפהפה כבית, סביבה מושלמת ועבודה חשובה שיש בה סיפוק (בראשית א׳:26–29; ב׳:16, 17). למרות זאת, בלחץ השטן אשר פנה אל האנוכיות שלהם, בחרו כזוג שלא לציית ליהוה ובזו לנדיבותו (בראשית ג׳:1–5; ההתגלות י״ב:9).
חשוֹב גם על עם ישראל הקדום, שבו בחר אלוהים להיות לו עם סגולה. מה אסירי תודה היו בוודאי ההורים מקרב בני ישראל בליל י״ד בניסן, 1513 לפה״ס! בלילה חשוב זה המית מלאך אלוהים ”כל בכור בארץ מצרים”, ופסח על בתי בני ישראל שסומנו כראוי (שמות י״ב:12, 21–24, 30). לאחר שניצלו מצבא פרעה בים סוף, ’שרו משה ובני־ישראל ליהוה’ מלב מלא הודיה (שמות י״ד:19–28; ט״ו:1–21).
אף־על־פי־כן, שבועות ספורים בלבד אחר צאתם ממצרים, ’הלינו כל עדת בני־ישראל’. באיזו מהירות הפכו להיות כפויי טובה! הם התגעגעו לימים ’שישבו על סיר הבשר, ואכלו לחם לשובע’ במצרים, ארץ עבדותם (שמות ט״ז:1–3). אין ספק שהאנוכיות מקשה על טיפוח רוח של הכרת טובה והערכה.
כל בני האדם הם צאצאיו של אדם החוטא. על כן הם נולדים עם קורטוב אנוכיות ועם הנטייה להיות כפויי טובה (רומים ה׳:12). כפיות טובה היא גם חלק מהרוח האנוכית השלטת באנשי העולם. רוח זו אופפת אותנו ומשפיעה עלינו כמו האוויר שאנו נושמים (אפסים ב׳:1, 2). אם כן, עלינו להשתדל שהכרת הטובה תיעשה לנו כטבע שני. כיצד נעשה כן?
דרושים הרהורים!
המילון רב־מילים מאת יעקב שויקה מגדיר הכרת טובה כ”רגש תודה של אדם כלפי מי שעשה לו טובה; אסירות תודה”. מדובר ברגש חם וחברִי המעודד את האדם להשיב טובה תחת טובה. רגש אינו משהו שאפשר להדליק ולכבות בלחיצת כפתור; רגש חייב לנבוע בטבעיות מתוך תוכו של האדם. הכרת טובה אין פירושה נימוסים טובים או ציות לכללי התנהגות; הכרת טובה נובעת מן הלב.
כיצד נוכל ללמוד להכיר טובה בלבנו? לדברי המקרא מחשבותינו הן האחראיות לרוב רגשותינו (אפסים ד׳:22–24). כדי ללמוד להכיר טובה, ראשית יש להרהר בְּהערכה בחסד שזכינו לו. ד״ר ויין דייר, העובד בתחום בריאות הנפש, אומר ברוח דומה: ”לא יתפתח רגש, אם לא תִקדם לו מחשבה”.
בחן למשל את נושא הכרת הטובה עבור הבריאה הסובבת אותנו. בהביטך בשמים זרועי כוכבים בלילה בהיר, מה אתה חש? דוד המלך ביטא את יראת הכבוד שחש: ”כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה, מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו?” בלילה שקט דיברו הכוכבים אל לב דוד, והוא חש צורך לכתוב: ”השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע”. מדוע כה נגעו ללב דוד השמים זרועי הכוכבים? הוא עצמו משיב: ”הגיתי בכל פעלֶך; במעשה ידיך אֲשוחח [אהגה]” (תהלים ח׳:4, 5; י״ט:2; קמ״ג:5).
גם שלמה בן־דוד הבין עד כמה חשוב להרהר בפלאי הבריאה. הוא כתב, למשל, על חלקם של ענני הגשם ברענון הארץ: ”כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת” (קהלת א׳:7). אם כן, הגשמים והנהרות מרעננים את הארץ, ולאחר מכן מימיהם חוזרים מן הימים אל העננים. מה היו פני העולם ללא מחזוריות המים וטיהורם? שלמה בוודאי הכיר על כך טובה כששקע במחשבות אלה!
אדם מכיר טובה גם מוקיר את הקשר שיש לו עם בני־משפחתו, עם ידידיו ועם מכריו. אין הוא מעלים עין ממעשי החסד שלהם. הוא מהרהר בהערכה בטובות שהיטיבו עימו, ואסיר תודה על כך בלבו.
מתן ביטוי להכרת טובה
”תודה” היא באמת מילה פשוטה! כה קל לומר תודה, ויש שפע הזדמנויות לעשות כן. מה מעודדת היא ”תודה” לבבית וכנה למי שפתח עבורנו את הדלת או למי שהרים דבר־מה שנשמט מידינו! עבודתם של זבן בחנות, מלצרית במסעדה או דוור עשויה להפוך קלה ומהנה יותר בזכות ביטוי הערכה זה.
דרך קלה להביע הערכה על מעשה טוב היא בעזרת כרטיסי ”תודה”. ניתן להשיג בחנויות שפע כרטיסי ברכה המבטאים יפה את רגשי התודה. אך האין תוספת של מילות הערכה בכתב ידך נותנת לכך נופך אישי אוהב? יש המעדיפים שלא לשלוח כרטיס קנוי אלא איגרת אישית. (השווה משלי כ״ה:11.)
אין ספק שהראויים ביותר להכרת תודה מצדנו הם בני ביתנו הקרובים. המקרא אומר על אשת חיל: ’קם בעלה ויהללה’ (משלי ל״א:28). האין ביטויי תודה כנים מפי הבעל לאשתו תורמים לשלום ולשמחה בבית? והבעל, האין הוא שמח לשוב הביתה כשאשתו מקבלת את פניו בחום ובהערכה? בימינו רבים הם הלחצים בחיי־הנישואין, וכאשר גוברים הלחצים, בנקל מתלהטות הרוחות. אדם בעל רוח של הכרת טובה מוכן לוותר. הוא ממהר להעלים עין ולסלוח.
גם הצעירים צריכים להיות מודעים לכך ולבטא את הערכתם העמוקה להוריהם. ההורים, כמובן, לא־מושלמים, אך אין זו סיבה שתהיה כפוי טובה על כל אשר עשו למענך. אין מחיר לאהבה ולתשומת הלב שהעניקו לך הוריך מרגע הולדתך. אם הם הקנו לך את דעת אלוהים, הרי שיש לך סיבה נוספת להיות אסיר תודה להם.
”נחלת יהוה בנים”, מצהיר תהלים קכ״ז:3. לכן הורים צריכים לחפש הזדמנויות לשבח את ילדיהם ולא להציק להם על זוטות (אפסים ו׳:4). מה גדולה היא זכותם ללמד את הצעירים שבהשגחתם לטפח רוח של הכרת טובה! (השווה משלי כ״ט:21.)
אסירי תודה לאלוהים
יהוה אלוהים הוא נותן ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלימה” (יעקב א׳:17). מתנה חשובה במיוחד היא מתת החיים, משום שאם נמות, כל נכסינו ותוכניותינו משולים לאַין. המקרא קורא לנו לזכור ”כי עימך [יהוה אלוהים] מקור חיים” (תהלים ל״ו:6, 8, 10; מעשי־השליחים י״ז:28). כדי שנכיר טובה לאלוהים מעומק הלב, עלינו להרהר באמצעים הנדיבים שהעמיד לרשותנו, אמצעים המכלכלים את גופנו ורוחנו (תהלים א׳:1–3; ע״ז:12, 13). הכרת טובה מעומק לב תניענו לגלות הערכה במילים ובמעשים.
תפילה היא דרך ברורה להודיה לאלוהים. דוד, אחד ממחברי התהלים, הכריז: ”רבות עשית אתה, יהוה אלוהיי, נפלאותיך ומחשבותיך אֵלֵינו; אין ערוך אליך, אגידה ואדברה, עצמוּ מִסַפּר” (תהלים מ׳:6). מי יתן ונחוש כמותו.
דוד היה גם נחוש בדעתו להוכיח לאלוהים את הערכתו בדבריו לזולת. הוא אמר: ”אודה יהוה בכל לבי, אספרה כל נפלאותיך” (תהלים ט׳:2). נראה שהדרך הטובה ביותר להראות לאלוהים שאנו מכירים לו טובה היא לשוחח עליו, לשתף את הזולת באמת שבדברו וכך להביע את הטמון בלבנו. הדבר יסייע לנו להכיר טובה ביתר שאת גם בתחומים נוספים בחיים.
”זובֵחַ תודה יכבדנְנִי; ושָׂם דרך, אַרְאֶנו בישע אלוהים”, אומר יהוה. מי יתן ותפיק את השמחה הנובעת מהודיה ליהוה מעומק לבך (תהלים נ׳:23; ק׳:2).
[תמונה בעמוד 7]
החיים הם מתת מאלוהים. אל תשכח להוסיף נופך אישי