מה תיתן בעד חיי עולם?
”מה ייתן אדם כתמורה בעד נפשו?” (מתי ט״ז:26).
1. מדוע הגיב ישוע בצורה כה נחרצת לגערתו של פטרוס?
השליח פטרוס לא האמין למשמע אוזניו. מנהיגו האהוב, ישוע המשיח, אמר ”בגלוי” שהוא בקרוב יסבול וימות! בתגובה גער בו פטרוס, ללא ספק מתוך הכוונות הטובות ביותר, ואמר לו שלא יחמיר עם עצמו: ”חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!” ישוע הפנה גבו לפטרוס והביט אל יתר השליחים, אשר סביר להניח היו שותפים לאותה דעה מוטעית. הוא אמר לפטרוס: ”סור מלפניי, שטן. מכשול אתה לי, כי אין ליבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם” (מר׳ ח׳:32, 33; מתי ט״ז:21–23).
2. אילו דרישות נדרשות, על־פי דבריו של ישוע, מתלמידיו האמיתיים?
2 ייתכן כי הדברים שאמר ישוע מייד לאחר מכן עזרו לפטרוס להבין מדוע הגיב בחריפות כזו לגערתו. ישוע ”קרא אליו את ההמון עם תלמידיו”, ואמר: ”מי שרוצה לבוא אחריי, שיתכחש לעצמו וייקח את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] וילך אחריי; כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה — יצילנה” (מר׳ ח׳:34, 35). באומרו ’נפש’ התייחס ישוע ל”חיים”. ברור כי ישוע לא רק עמד להקריב את חייו, אלא גם ציפה מתלמידיו שיהיו מוכנים להקריב את חייהם שלהם בשירות אלוהים. אם יעשו כן, יזכו לגמול רב (קרא מתי ט״ז:27).
3. (א) אילו שאלות שאל ישוע את מאזיניו? (ב) מה אולי הזכירה שאלתו השנייה של ישוע לתלמידיו?
3 באותו מקרה שאל ישוע שתי שאלות מעוררות מחשבה: ”מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו?” ו”מה ייתן אדם כתמורה בעד נפשו?” (מר׳ ח׳:36, 37) התשובה לשאלה הראשונה ברורה מאליה. אין כל תועלת לאדם אם ירוויח את כל העולם ויאבד את חייו. הנכסים שימושיים אך ורק אם בעליהם חי ויכול ליהנות מהם. שאלתו השנייה — ”מה ייתן אדם כתמורה בעד נפשו?” — אולי הזכירה למאזיניו את טענת השטן בימי איוב: ”כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו” (איוב ב׳:4). דבריו של השטן נכונים לגבי חלק ממי שאינם משרתים את יהוה. רבים יעשו הכול, ינטשו כל עיקרון, רק כדי להישאר בחיים. המשיחיים, לעומתם, רואים דברים בצורה אחרת.
4. מדוע יש לשאלותיו של ישוע משמעות רבה יותר עבור המשיחיים?
4 אנחנו יודעים שישוע לא בא אל כדור־הארץ כדי להעניק לנו בריאות, עושר ואריכות ימים בעולם הנוכחי. הוא בא כדי לפתוח בפנינו את ההזדמנות לחיות לנצח בעולם החדש, וזה מה שיקר מאוד בעינינו (יוח׳ ג׳:16). לכן, עבור המשיחי שאלתו הראשונה של ישוע היא בעצם: ”מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את תקוותו לחיות לנצח?” התשובה היא: אין בכך כל תועלת (יוח״א ב׳:15–17). על מנת שתוכל לענות על שאלתו השנייה של ישוע, שאל את עצמך: ’עד כמה אני מוכן להקריב כעת כדי שתקוותי לחיות בעולם החדש תתגשם?’ תשובתנו לשאלה מתבטאת באורח חיינו וחושפת את עוצמת התקווה שבלבבנו (השווה יוחנן י״ב:25).
5. כיצד נוכל לקבל את מתנת חיי הנצח?
5 ישוע, כמובן, לא התכוון שניתן לרשת חיי עולם מכוח זכות. החיים, ואפילו חיינו הקצרים יחסית בסדר העולמי הנוכחי, הם מתנה. אין אנו יכולים לקנות אותם או לעשות כל דבר אשר יזכה אותנו בהם. הדרך היחידה שבה נוכל לקבל את מתנת חיי הנצח היא ’להאמין במשיח ישוע’ וביהוה ה”נותן גמול לדורשיו” (גל׳ ב׳:16; עב׳ י״א:6). עם זאת, עלינו להוכיח את אמונתנו במעשים, שהרי ”האמונה בלא מעשים מתה היא” (יעקב ב׳:26). בהמשך, בשעה שנדון בשאלה ששאל ישוע, טוב נעשה אם נשקול בכובד ראש עד כמה אנחנו מוכנים להקריב בסדר הנוכחי ומה אנו מוכנים לעשות בשירות יהוה כדי להוכיח שאמונתנו אכן חיה.
”המשיח לא ביקש הנאה לעצמו”
6. מה עמד בראש סדר העדיפויות של ישוע?
6 במקום להתמקד במה שהיה לעולם להציע, מיקד ישוע את תשומת ליבו בדברים החשובים ודחה את הפיתוי לחיי רווחה. חייו היו חיי הקרבה וציות לאלוהים. במקום לבקש הנאה לעצמו אמר: ”את הטוב בעיניו [של אלוהים] אני עושה תמיד” (יוח׳ ח׳:29). עד כמה היה מוכן ישוע להתאמץ על מנת לעשות את הטוב בעיני אלוהים?
7, 8. (א) מה הקריב ישוע, ולאיזה גמול זכה? (ב) איזו שאלה ראוי שנשאל את עצמנו?
7 פעם אחת אמר ישוע לתלמידיו: ”בן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). קודם לכן, כשהתחיל להזהיר את תלמידיו שהוא עתיד ”לתת את נפשו”, דחק בו פטרוס שלא יחמיר עם עצמו. ולמרות זאת, ישוע לא זז מעמדתו כהוא זה. הוא נתן מרצון את נפשו, כלומר את חיי האנוש המושלמים שלו, בעד האנושות. ישוע חי את חייו בצורה בלתי אנוכית, ועל כן עתידו היה מובטח. הוא הוקם לתחייה ו”נישא אל ימין האלוהים” (מה״ש ב׳:32, 33). בכך הציב לנו דוגמה נפלאה.
8 השליח פאולוס ייעץ למשיחיים ברומא ”לא לבקש הנאה” לעצמם והזכיר להם ש”גם המשיח לא ביקש הנאה לעצמו” (רומ׳ ט״ו:1–3). אם כן, עד לאיזו מידה ניישם את עצת השליח וניתן מעצמנו כדוגמת המשיח?
יהוה חפץ שניתן לו ממיטבנו
9. מה בעצם עושה המשיחי בהקדישו את חייו לאלוהים?
9 התורה שקיבל עם ישראל הקדום קבעה מפורשות שצריך לשחרר עבד עברי לחופשי בתום שבע שנות עבדות או בשנת היובל. אך עמדה בפניו אפשרות נוספת. אם העבד אהב את אדונו, הוא רשאי היה להישאר בביתו כעבד לצמיתות. (קרא דברים ט״ו:12, 16, 17.) כשאנו מקדישים את חיינו ליהוה אנו מחליטים החלטה דומה. אנו מסכימים מרצוננו החופשי לעשות את רצון אלוהים ולא ללכת אחר נטיות ליבנו. בעשותנו כן, אנו נותנים ביטוי לעומק אהבתנו את יהוה ולרצוננו העז לשרתו לנצח.
10. באיזה מובן אנו שייכים לאלוהים, וכיצד צריכה עובדה זו להשפיע על מחשבותינו ועל מעשינו?
10 אם אתה לומד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה, מכריז את הבשורה הטובה ומגיע לאסיפות הקהילה, יישר כוחך. אנו תקווה שבקרוב תחליט להקדיש את עצמך ליהוה ולשאול את השאלה ששאל הסריס האתיופי את פיליפוס: ”מה ימנע אותי מהיטבל?” (מה״ש ח׳:35, 36) יחסיך עם אלוהים יהיו כמו היחסים שרקמו עימו המשיחיים אשר אליהם כתב פאולוס: ’אינכם שייכים לעצמכם, הלוא במחיר נקניתם’ (קור״א ו׳:19, 20). ברגע שאנו מקדישים את עצמנו ליהוה הוא הופך להיות לנו לאדון, ואין זה משנה אם תקוותנו שמימית או ארצית. מן ההכרח אפוא שנדכא את תאוותינו האנוכיות ו’לא נשתעבד לבני אדם’ (קור״א ז׳:23). מה גדולה היא הזכות להיות אחד ממשרתיו הנאמנים של יהוה ולשמש ככלי בידיו כפי חפצו!
11. מה נקראים המשיחיים להקריב, ומה משמעות הדבר לאור הקורבנות שהוקרבו במסגרת תורת משה?
11 פאולוס קרא לאחיו לאמונה ’שימסרו את גופם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; וכך יעבדוהו עבודה שבלב’ (רומ׳ י״ב:1). ייתכן שמילים אלו הזכירו למשיחיים ממוצא יהודי את הקורבנות שהיו חלק מעבודתם את אלוהים לפני שהפכו לתלמידי ישוע. הם ודאי ידעו כי על־פי תורת משה, בעלי החיים שהוקרבו על מזבח יהוה היו צריכים להיות מן המובחרים ביותר. כל דבר פחות מכך לא היה מקובל (מל׳ א׳:8, 13). הוא הדין לגבי מסירת גופנו כ”קורבן חי” לאלוהים. אנו נותנים ליהוה את המיטב שבמיטב ולא רק את מה שנותר לאחר שסיפקנו את כל רצונותינו האישיים. כשאנו מקדישים את חיינו לאלוהים, אנו נותנים לו ללא תנאי את ’נפשנו’, או חיינו, כולל כוחנו, נכסינו ויכולותינו (קול׳ ג׳:23). כיצד נוכל להראות זאת בפועל?
השתמש בזמנך בתבונה
12, 13. מהי אחת הדרכים לתת ליהוה ממיטבנו?
12 אחת הדרכים לתת ליהוה ממיטבנו היא לנצל את זמננו בחוכמה. (קרא אפסים ה׳:15, 16.) כדי לעשות זאת דרושה לנו שליטה עצמית. השפעות העולם יחד עם האי־שלמות שירשנו דוחפות אותנו להשקיע את כל זמננו בדברים שמסבים לנו הנאה ובטובתנו האישית. אמת, ”לכול זמן” — גם לבילויים מהנים ולעבודה חילונית המאפשרת לנו למלא את מחויבויותינו המשיחיות (קהל׳ ג׳:1). על כל פנים, משיחי מוקדש צריך להישאר מאוזן ולנצל את זמנו בחוכמה.
13 בביקורו באתונה הבחין פאולוס ש”כל אנשי אתונה והזרים הגרים בה לא בילו את זמנם הפנוי אלא בסיפור דברים חדשים או בשמיעתם” (מה״ש י״ז:21). באופן דומה, רבים כיום מבזבזים את זמנם. פעילויות בידור בנות זמננו כוללות בין היתר צפייה בטלוויזיה, עיסוק במשחקי וידיאו וגלישה באינטרנט. יותר ויותר מסיחי דעת תובעים מזמננו במידה הולכת וגוברת. אם נתמסר להם אנו עלולים להזניח את צרכינו הרוחניים. אנחנו יכולים אף להגיע למצב שבו נרגיש עסוקים מכדי לטפל ב”דברים החשובים יותר” — עניינים הקשורים לשירות יהוה (פיל׳ א׳:9, 10, ע״ח).
14. אילו שאלות ראויות לתשומת ליבנו המלאה?
14 אם כן, כמשרת יהוה מוקדש, שאל את עצמך: ’האם אני משבץ בלוח הזמנים היומיומי שלי קריאה במקרא, הרהורים ותפילות?’ (תהל׳ ע״ז:13; קי״ט:97; תסל״א ה׳:17) ’האם אני מפנה זמן להתכוננות לאסיפות המשיחיות? האם אני מעודד את רעיי במתן תשובות באסיפות?’ (תהל׳ קכ״ב:1; עב׳ ב׳:12) דבר־אלוהים מוסר שפאולוס ובר־נבא הקדישו ’זמן רב כדי לדבר באומץ לב על יהוה’ (מה״ש י״ד:3). האם תוכל לשנות משהו בנסיבותיך כדי שתוכל להקדיש יותר זמן, ואף ”זמן רב”, לפעילות הבישור, ואולי לשרת כחלוץ? (קרא עברים י״ג:15).
15. כיצד מנצלים הזקנים את זמנם בחוכמה?
15 כשהשליח פאולוס ובר־נבא ביקרו בקהילה המשיחית באנטיוכיה, הם ’שהו שם ימים לא מעטים עם התלמידים’ בשאיפה לעודד אותם (מה״ש י״ד:28). בדומה לכך, זקנים אוהבים כיום מקדישים זמן נכבד לחיזוק אחיהם. מלבד הזמן שהם מקדישים לשירות השדה, זקני־הקהילה אינם חוסכים במאמצים לרעות את הצאן, לחפש אחר כבשים אובדות, לעזור לחולים ולמלא אחר התחייבויות קהילתיות נוספות רבות. אם אתה אח טבול, האם נסיבותיך מאפשרות לך לחתור לזכויות שירות נוספות אלה?
16. באילו דרכים נוכל ’לגמול טוב לבני אמונתנו’?
16 רבים מצאו שמחה במתן סיוע לנפגעי אסונות טבע או אסונות מעשה ידי אדם. למשל, אחות אחת בשנות ה־60 לחייה המשרתת בבית־אל, נסעה לא פעם מרחקים ארוכים כדי להתנדב כחלק מצוות הצלה. מדוע השתמשה כך בימי החופשה שלה? היא אומרת: ”אין לי כישורים מיוחדים אבל זו הייתה זכות עבורי לעשות כל מה שנדרש. התעודדתי מאוד מאמונתם החזקה של אחיי ואחיותיי שאיבדו חלק ניכר מנכסיהם”. זאת ועוד, אלפי אחים בעולם כולו מסייעים בבניית אולמי מלכות ואולמי כינוסים. השתתפות בפעילויות מעין אלה מסייעת לנו ’לגמול טוב לבני אמונתנו’ ללא אנוכיות (גל׳ ו׳:10).
”איתכם אני כל הימים”
17. מה אתה מוכן לתת באופן אישי כתמורה בעד חיי נצח?
17 החברה האנושית המתנכרת לאלוהים תחלוף בקרוב לבלי שוב. איננו יודעים מתי זה יקרה בדיוק, אבל אנחנו כן יודעים ש”הזמן דוחק” וש”חלוף תחלוף צורת העולם הזה”. (קרא קורינתים א׳. ז׳:29–31.) הדבר מקנה משקל נוסף לשאלה ששאל ישוע: ”מה ייתן אדם כתמורה בעד נפשו?” אנחנו נקריב, ללא ספק, כל דבר שמבקש מאיתנו יהוה להקריב כדי להשיג את ”החיים האמיתיים” (טימ״א ו׳:19). הכרחי אפוא שנישמע לקריאת ישוע ’ללכת אחריו’ ו’לבקש תחילה את המלכות’ (מתי ו׳:31–33; כ״ד:13).
18. במה אנו בטוחים, ומדוע?
18 ידוע לנו כי לא תמיד קל ללכת אחרי ישוע, וכפי שהזהיר, היו ששילמו על כך בחייהם בסדר העולמי הנוכחי. אולם, כדוגמת ישוע, אין אנו נכנעים לפיתוי לחוס על עצמנו. אנחנו בטוחים שמה שהבטיח לתלמידיו המשוחים בני המאה הראשונה אכן מתקיים: ”איתכם אני כל הימים עד סיום הסדר העולמי” (מתי כ״ח:20, ע״ח). אם כן, הבה נעשה כל מאמץ להשתמש בזמננו וביכולותינו בעבודת אלוהים. כך נמחיש שאנו בטוחים שיהוה יגן עלינו במהלך הצרה הגדולה או יקים אותנו לתחייה בעולם החדש (עב׳ ו׳:10). בזאת נַראה עד כמה אנו מוקירים את מתת החיים.
השב על השאלות
• כיצד הפגין ישוע נכונות יוצאת מגדר הרגיל לעשות למען אלוהים ולמען בני אדם?
• מדוע עלינו להתכחש לעצמנו, וכיצד נוכל לעשות כן?
• מה טיב הקורבנות שהיו מקובלים על יהוה בתקופת עם ישראל הקדום, ומה אנו למדים מכך?
• באילו דרכים נוכל לנצל בחוכמה את הזמן העומד לרשותנו?
[תמונות בעמוד 26]
ישוע עשה תמיד את הטוב בעיני אלוהים
[תמונה בעמוד 28]
מכירי התודה מקרב בני ישראל נתנו ממיטבם לקידום עבודת אלוהים האמיתית
[תמונות בעמוד 29]
אם ננצל את זמננו בחוכמה, נשמח את לב אלוהים